כפי שכתבתי, לדעתי חשוב מאד להתייחס ליום הזה. לצערנו, מתרבים מכחשי שואה, ועלינו, כדור שני ושלישי לניצולי שואה להעביר את גודל האסון לדורות הבאים.

אמנם נושא זה הוא מורכב, קשה וטעון, אך ניתן להתאימו לכיתות היסודי.

 

אני מחנכת כיתות א-ב זה מספר שנים ומהנסיון שלי ואף ממה שלמדתי בהדרכה של 'יד ושם', יש מספר עקרונות שצריכים לעמוד נגד עינינו כשאנו מתכננים שיעור לכיתות היסוד:

1. חשוב להדגיש שזה משהו שקרה מזמן, לפני הרבה מאד שנים, 'פעם'- להרחיק את זה מעולמם האישי של הילדים, על מנת שלא יחששו ויפחדו שדבר כזה עלול לקרות, חס וחלילה, אף להם.

2. רצוי להצמד לדמות מסויימת שאליה הילדים מתחברים, שאותה הם מכירים, ודרכה הם ילמדו על השואה ועל מה שהתרחש בה. ילדים מסוגלים לקלוט משהו שקרה לילד/ה אחד/ת, אבל אינם מסוגלים כלל לקלוט משהו שקרה למליונים (גם אנחנו לא...)

3. לא צריך לספר הכל!! לדעתי, ילד לא צריך לשמוע על תאי הגזים. מספיק לו להבין מה קרה בגטאות ובמחנות העבודה (דוחק, עוני, אין מה לאכול, מחלות, אבא שהלך להרבה זמן וכד'), וכמובן, חשוב לציין שלצערנו, היו גם אנשים שמתו.

 

אני ממליצה להיעזר בספריה של בת שבע דגן- ניצולת שואה שכתבה מספר ספרים ושירים על השואה. אני מרבה להשתמש בספור: ציקה הכלבה בגטו. (ניתן למצוא את זה בחיפוש פשוט בגוגל).

 

בהצלחה!

 

מקווה שעזרתי. אם את רוצה עוד רעיונות ושיעורים ספציפיים, אשמח לעזור. (אפשר גם באישי)

 

האמת, זה תמיד קשה גם לי עם הילדים שלי. רעיונות ליצירה: אני חושבת שציור עם צבעי פחם מתאים גם מבחינת הצבעים, גם מצד הרכות והקשה שבהם וגם זה משדר ארעיות (צבע נמרח, יורד, דוהה )שמתאים לתקופה. אפשר לצייר רחוב או פנים של בית (רעב קור עצבות מחלות)
או משהו שקשור לסיפור שמתאים לגיל. הייתי בסוף השיעור או אפילו שיעור שלם נוסף אחר כך, מקדישה לדיון ל- מה יכל לתת להם כח? (אמונה, עזרה הדדית, תקוה לעתיד קרוב טוב, וכו') אולי אפילו קצת להשליך להתמודדות עם קשיים שלהם. בסוף הייתי מקדישה זמן להוסיף לציור נק' אור בצבע אחר (זה יכול להיות נק' צהובה, חיוך, שמש וכד'). מקווה שהייתי מובנת ועזרתי קצת, רק טוב,

לקחת תמונות מהשואה להדביק על בריסטול לבן ולהמשיך את הציור

יש המון ציורים של פרפרים מעל הגטו שילדים מתקופת השואה ציירו, זה מראה על העולם של הילדים, על הדימיון, ועל האופטימיות שלהם   כילדים לראות את החופש ולרצות אותו אפילו שהמצב לא טוב

אפשר להראות להם את הסרט "זה בגלל שאנחנו יהודים" מותאם לכיתות א-ג, אפשר לרכוש ב"יד ושם". אפשר להביא תמונות של חפצים ולספר את הסיפוא שמאחורי כל חפץ. יש את הספר "אמא, למה יש לך מספר על היד" ועןד ספר - "רציתי לעוף כמו פרפר" ולעשות פעילות יצירה בעקבות קריאה. להביא קטעים המספרים על גבורה בחיי הימיום ולתת להם לכתוב מכתב לגיבור וכו'. כאמור, בגיל הזה - להתייחס לילד אחד, משפחה אחת ודרכם לספר את סיפור השואה, אבל להדגיש את החוסן המשפחתי והאישי ולסיים עם הצלת המשפחה או משהו אחר שמדגיש את התקומה היהודית לאחר השואה.

 

בהצלחה!

http://www.yadvashem.org/yv/he/education/lesson_plans/butterfly.asp

 

 

בגלל שמדובר בנושא קשה מאד, לדעתי כדאי לתת לילדים לבטא את התחושות והרגשות שלהם (לאחר שלומדים על הנושא)- למשל, לתת לכל ילד בריסטול וכל מיני חומרי יצירה (רצוי שיהיו הרבה חומרים וביניהם גם צבעים). וכל ילד יצור ויצייר מה שהוא רוצה / מרגיש בעקבות הנלמד / הסיפור ששמע.

 

ביצירה כזו ניתנת לילדים לבטא ולשתף אחרים במה שהם קלטו, ואולי אף בקושי שלהם.

 

זו הזמנות מצוינת בשביל המורה לראות גם כיצד הילדים קיבלו את הנושא, האם הם לא 'לקחו' את זה קשה מדי וכד', וכמובן, אם יש צורך להתייחס לדברים שעולים מהיצירה.

 

אני ניסיתי את זה במספר כיתות וזה הלך טוב.

באתר יד ושם יש מאגר של כ4 מיליון שמות,

אנחנו כחלק מהטקס מדליקים נרות נשמה (בי"ס קטן...)

לכל תלמיד הוצאתי שם מתוך המאגר (שם פרטי/ שם משפחה או גם וגם) שזהה לשלהם,

עם תאריך הלידה, שמות ההורים ומקום הירצחו.

אמור להיות יפה...

השנה עלתה יוזמה מיוחדת של ששתי נשים מרמת השרון (בהתנדבות) לגרום לחיבור לנספים בשואה,

לאחר מחשבה רבה הם יצרו נרות נשמה שעל כל נר מודפס שמו של נספה וכמה פרטים עליו, בנוסף ישנו ברקוד לסריקה בסמארטפון שמקשר לאתר מידע על אותו נספה.

 

בנוסף כל אחד יכול להיכנס לאתר ולהדפיס את התוויות ולהדביר על נר נשמה רגיל, וכן ליצור תווית לנספה הקרוב לו או שאינו נמצא במאגר.

 

האתר :www.linkingtheshoah.com  או מחוברים לשואה בgoogle.

 

בנוסף ישנה באתר פעילות למדריכים \מורים

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.