לא רוצה שוב,
שוב לברוח מעצמי,
שוב לפצוע את עצמי, לפתוח את הפצע מחדש,
אבל זה לא נגמר, כמה שלא ניסיתי בדרכים מתוחכמות, זה משתלט.
ושוב, מוח קצת יותר מידי מתחכם שמסתתר לו בתוך הראש שלי מוצא פרצה בגדר ומגלה גילוי חדש.
גילוי ששוב הורס את מגדל הקלפים השברירי שנקרא החיים שלי.
ושוב אני בדילמה, כואבת מאוד הפעם שכן על הפרק עומד לא רק אותו עניין
שהיה אמור להיות סגור כבר מזמן, אלא גם המשך חיי הווירטואליים.
נשבע לכם, מעולם לא רציתי לפגוע, לא בה, לא באף אחד אחר.
קרה מה שקרה וזה נגמר, רמז קטן - לא ביוזמתי.
בתחילה, בהיתקלויות מקריות זה לא נגמר ב"מלחמת העולמות" 3,
אבל כשאני איבדתי תקווה להצליח לצאת בעצמי מהברוך שנקרא אני והיא,
כן, ניסיתי לבקש ממנה שתעזור לי לצאת מזה, שתעזור לי להשלים עם עצמי.
לא חידוש ביקשתי, אלא הבנה, תשובות לשאלות שבערו בי מעל לשנה,
שנה אבודה וכואבת.
אבל, התעלמות. סכין בלב, עמוקה.
היא יודעת שלא התכוונתי לפגוע, ולמרות שהיא יודעת שאני אשמח לחידוש,
היא גם יודעת שמה שביקשתי לא היה זה, אלא משהו לגמרי אחר.
ובכל זאת, סינון אחרי סינון.
ואני, ניסיתי להשלים עם זה, לא רציתי להכאיב לה עוד, אז ניסיתי להפסיק,
ולהתמודד לבד עם השאלות הלא פתורות.
זה לא הצליח.
החלומות הטרופים, הימים המסוייטים והלב הזה שכמה שאתה מנסה לקרוע ממנו פיסות שבעבר היו חלק אינטגרלי ממנו,
לא, זה לא מצליח. הוא ימשיך לכאוב וימשיך לדרוש את שלו.
ואני מנסה ומנסה לבד, לא מכאיב לה, לא רוצה שתשנא אותי יותר ממה שהיא כבר אולי שונאת.
ואחרי הכל, עם מוח קצת יותר מידי מפותח שיודע לעשות היקשים לוגיים ברמה גבוהה,
עם שיטוט מרובה בפורומים, שבעבר היו כר פורה לשיחות ביננו אבל זה שנים ידעתי שהיא עזבה אותם, וגם בדקתי זאת,
אני מגלה. כן, הצלחתי לעלות על זה שיש לה משתמש חדש בפורומים.
אני יודע שזה נשמע מגעיל, אבל זאת העובדה - מהיקשים, צרוף פיסות עובדות אחת לשנייה ובעיקר זיכרון פנומנלי של דברים שדיברנו לפני שנים וכעת מתגלים בהודעות שהיא כותבת כשהיא בטוחה שאני לא יודע שזאת היא.
וגיליתי. יותר מזה, גיליתי שהייתה מגיבה גם על הודעות שאני כתבתי בעבר, בשמה החדש, בלי שאדע.
ולא מדובר בסתם משתמש. אומנם כדי לא לפגוע לא אחשוף כלום, וגם כעת אני מניק למטרה זאת בלבד,
אבל אני מגלה שהיא פעילה מאוד בפורומים, מוכרת מאוד ואהובה על הרבה אנשים.
(בנוסף אני מגלה ברמזים שלה בהודעות כמה דעות לא מחמיאות במיוחד עלי - כמובן, לא בתור אדם או ניק מסוים, אלא בתור מקרה מעצבן שיש לה, בלי שמות... - שצורבות וכואבות בעיקר בגלל העובדה שאני יודע שהקרבתי המון כדי לא לפגוע בה)
אני מתלבט מאוד מה לעשות, האם לגלות לה שאני יודע שזאת היא או לא. יש צדדים לכאן ולכאן, ובסוף בסיוע גורמים שונים אני מחליט לתת את הבחירה בידיה מה לעשות עם הגילוי שלי, ואני מגלה בפניה שהצלחתי לגלות מה הניק החדש שלה.
אחרי התעלמות קצת ממושכת היא משגרת 2 משפטים ושוקעת שוב לעלטה.
ואחרי זה, אני רואה שהיא ממשיכה בחייה וממשיכה לכתוב מאותו ניק - כעת בידיעה שאני יכול לקרוא ואף קורא את מה שהיא כותבת.
היא כמובן, לא מגיבה על פרסומים שלי, מתעלמת כעת לחלוטין מכל הודעה שאני כותב.
עזבו את זה שזה כואב, כואב לי יותר שאני כבר לא יודע מה לעשות.
מצד אחד, אני אוהב את הפורומים וכתבתי כאן שנים, ואין בי רצון לעזוב אותם. רבים מכירים אותי בניק הרגיל שלי, ומבחינה וירטואלית אם אעזוב, למען השקט הנפשי שלה, זאת תהיה התאבדות וירטואלית שלי.
מצד שני, אם לא אעזוב, ואשאר, ממשיך להגיב בפורומים על דה ועל הא, מן הסתם זה ייסב לה צער, ויגרע מההנאה שלה מהפורומים כאן.
וזה כואב, כי אני באמת לא רוצה לפגוע בה, ולמרות שאני די בטוח שהיא לא תהיה איתי יותר בחיים, פחות לא בעולם כפי שהוא היום - למרות זאת אני לא מונע מנקמה ומרצון "להחזיר" לה, אבל בעת ובעונה אחת, למה מגיע לי לשרוף את ה"אני" הוירטואלי שבניתי לעצמי?
וכן, די ברור לי שסיכוי גדול שהיא קוראת את מה שכתבתי כאן, בשלב זה או אחר, מחר, מחרתיים, מתישהו - ואולי מפסיקה בשלב שהיא מבינה שמדובר עלי ועליה.
וברור לי שאני לא הולך לעשות שום צעד שיונע מנקמה ומרצון להכאיב לה על זה שהיא הכאיבה לי ושיקרה לי בנקודות כל כך קריטיות.
אבל למען ה' - האם זה אומר שאני גם צריך להגיד שלום לערוץ? האם זה אומר שבגלל שהיא כאן ואני יודע שיהיה לה נוח יותר כשאני לא אהיה כאן, אני צריך להיפרד מכל העולם הזה?
או אולי, את הצעד שלי כבר עשיתי - אמרתי לה, שתזהר מכאן ולהבא - וכעת אני חופשי להמשיך בשיטוטי בפורומים השונים, גם אם זה יספק לה מידה יומית/שבועית של עצבנות ושל "איזה קרציה הוא" וכו'...?
מה לעשות?
---מצטער, הייתי חייב לפרוק, אתם אפילו לא חייבים לענות, גם אם שרדתם עד לכאן----
