בעדינות

שנהוג בטרמפים לא לדבר בטלפון...

כי אם תאמרי לה בקול- את לכאורה מפדחת אותה מול הנהג/ת וגם הצד השני של הטל' ישמע..

זה מרגיש לי מתנשא!!

ואולי בכלל זה לא מפריע לנהג..

נ.ב.

לך צריך להוציא חוברת מיוחדת לענייני טרמפים

עשו לי את זה פעם. כמעט ולא נוסע בטרמפים ואני לא מכיר את החוקים.

את עושה חסד איתה, שלא יקפידו עליה, וחסד עם הנהג שיוכל לנהוג בשקט

וחסד גדול עם קהל הטרמפיסטים

שהרבה נהגים שנתקלים בהתנהגות בלתי הולמת מצידם מפסיקים לקחת כאלה.

ובכלל אין כזה הרבה חוקים בטרמפים.

חוק הקדימות - היו לפניך בטרמפיאדה, אז הם לפניך בתור.

חוק העדינות - לא להרוס את הרכב, לא לטרוק חזק מדי דלת, לבקש ולהיות מנומס.

חוק ההיעלמות - מרגע עלייתך לרכב, הנך אמור להיות בלתי מורגש!

(זה כולל את עניין הדיבור בפלאפון או כל חוצפה אחרת)

אם בעל הרכב מעוניין לדבר איתך

תפסיק להיעלם ותזרום.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ואחרי זה עוד אומרים שהתורה שוביניסטית...

כשאנשים חוצפנים מדברים לי בטרמפ כשאני מעלה אותם לרכב

אני פשוט מגביר ווליום

ככה גם אני נהנה וככה הם סובלים ומפסיקים לדבר

וברגע שהם מפסיקים לדבר אז אני ממניך לווליום נורמאלי....

לי עוד יותר מפריע- הצילצולי פלאפון

היו לי כבר טרמפיסטים עם צילצול מקפיץ כזה -שקפצתי! ואז קלטתי שהרעש שהוא פלאפון של מישו...

לא נעים...

עוד כלל-

בישקתם לרדת בדרך-

תזכירו קצת לפני- כדי שהנהג\ת יוכלו להיערך לעצירה בטיחותית

(ולא להזכיר כשמאוחר מידי! ולא לסמוך על הנהג שיזכור כי לא תמיד זוכרים.... )

אבל שיחת נפש??? מילא שיחה קצרה טכנית...

ולמה לי חוברת מיוחדת??? אני רק פעם שאלתי את הנהג אם אפשר ל*** לו *****!!!

<צ>

סתם נסחפתי..

היא רק אמרה למישו שהיא ראתה אותו קודם דרך החלון ובלה בלה..

חוברת מיוחדת לאנשים מיוחדים

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אותה לצאת..

סיפורי שידוכים בטרמפים-

לפחות אלה שאני מכירה - לא עבדו בדרך הזו.

[הבחור לקח אותה עד לאן שהיתה צריכה

הבחורה נהגה והציעה לו לשתות

וכדו'..]

נראה לי שהייתי מתפדחת להעיר לה, אבל הייתי מסמיקה נורא בשבילה..

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.