בימות המשיח "האמת נעדרת"=נעשתה עדרים עדרים.

וכל חלק חושב שאצלו יש את כל האמת בעוד יש אצלו רק פיסה.

שמעתי מרב אחד שכתוב שלעתיד לבוא הקב"ה יעשה מחול לצדיקים. ומה בעצם קורה בריקוד, במעגל? כל אחד עומד בשלב מסויים במקום של חברו.

וזה מה שיקרה לעתיד לבוא- רבי נחמן יבין את המחשבה של הרבי מחב"ד, הרב קוק יבין את המחשבה של סטאמר, הבן איש חי יבין את המחשבה של בעלז וכו'.

והקב"ה יהיה באמצע המעגל, וכל הצדיקים (ואנחנו) נזכה לראות איך כל הגוונים האלה הופכים לקשת מופלאה ואמת אחת פשוטה.

כיום- אין אמת אחת, אין אדמו"ר אחד. האמת היחידה שקיימת היא: "ה' הוא המלך". מעבר לכך כל שאר הדברים (האם תאמר הלל ביום העצמאות או לא, האם תטוס לאומן בר"ה או לא וכו') הם תלויי תרבות, משפחה, חינוך ובעיקר תלויי נשמה. מה הניגון של הנשמה שלך-לשם תתחבר.

לענ"ד היום צריך להחזיק בה', תשובה, תפילה וצדקה. צריך להתחבר לצדיקים וללכת לפי עצתם אבל כן להיות פתוחים לשמוע ולהקשיב. לנסות "להרחיב את הכלים" שלנו ולהבין שיש אמת גם בעוד מקומות ושיש מה לקבל מעוד אנשים.

כמובן שזה לא סותר שלאדם יהיה רב בהלכה, בהשקפה ובעבודת ה' שאחריו הוא ילך, אבל חשוב שהוא יבין שלא רק הרב שלו אמת, אלא שיש עוד רבנים כאלה. רק שהוא התחבר לרב הספציפי שלו-בגלל שייכות נשמתית (וסיבות אחרות...).

שנזכה.

יש לי תשובה וכיוון שבעזרת השם אעלה יותר מאוחר.. אבל חשוב לי לדעת מה דעתכם, ואם גם אתם נתקלתם בשאלה הזו?

הצינור הוא אחד- ויכולים להיות לו מספר ברזים.

אני אישית מקבלת מכל מיני רבנים בברסלב ולא רק מרב אחד, ואני רואה עד כמה הדבר מפרה אותי ומקדם אותי בעבודת ה'.

ממילא הכל מוביל לאותו המקום-כמו נתיבים שונים בכביש מהיר...

בס"ד בר"ה

אכן חשוב מאוד להיות מבוטלים לצדיק חי..ורבינו הקדוש מדבר על זה בלי סוף!!

והלוואי והייתי מוצא לעצמי את אותו צדיק  

אך לצערינו, מרוב גודל הבלבול והיעדר האמת, אני מפחד לקחת את הסיכון, וקשה לי להאמין ולהתבטל עד הסוף לרב מסוים!! 

אני מעריך רבנים, ומקבל מהם את הדברים הטובים, אך לא מבוטל לאף אחד!! הלוואי ואזכה למצוא את הצדיק!!

אני אישית פונה ישר לה' יתברך, וגם לרבינו!!

סבא ישראל אמר: שבהתבודדות, אפשר לפעמים לדבר לה' יתברך ולפעמים לרבינו הקדוש

"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"

האם בכל דור יש רבי חי שהוא "צדיק הדור- ראש בית"

שרק דרכו אפשר להתקשר לרבנו, ושרק דרכו אפשר לקבל את תיקוניו של רבנו?

איפה שכתוב בליקוטי מוהר"ן צדיק האמת- זה ר' נחמן, 

ואיפה שכתוב צדיק הדור- זה אותו רב חי הנ"ל.

שמעתם על זה? יש לכם תשובה? 

לפי התיאור אני מנחשת גם באיזה "אדמו"ר" מדובר.

אין אדמו"ר בברסלב. יש רבינו, וצדיקים במיתתם קרויים חיים. בטח ובטח שר' נחמן.

יש הרבה סגנונות וכדאי לקבל תורה מסגנון שמתחבר לך ומדבר אלייך ומעורר אותך.

דוגמה?

אני מאוד מתחברת בדר"כ לרב ארז דורון, ופחות לרב עופר ארז, למשל. גם לרב הרוש אני לא לגמרי מתחברת למרות שלפעמים הספרים שלו באים לי טוב.

אבל להפוך את הרב ארז לאדמו"ר? לא לא לא. זה לא נכון, ולענ"ד זה גם מסוכן. לצערי חווינו על בשרינו נפילה של "אדמו"ר" כזה, לא מברסלב, שהיינו קשורים אליו.

מסקנתינו, הכלל: איפה שיש הערצה והתבטלות מוחלטת לרב אחד, איפה שיש רב שמוקף בפמלייה שלמה וקשה לגשת לדבר איתו, איפה שמעורבים עניני כסף (או שצריך לשלם כדי להכנס לרב, או שהרבה כסף זורם שם אצל אנשים מאוד מסוימים), ועניני כבוד, כולל כבוד יתר לרב, להתרחק כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק!!

זה מסוכן, זה מועד לפורענות וראינו לא מעט מעשים שהיו.

בכלל, מה זה הדיבור הזה, "יש רק אדמו"ר אחד היום בברסלב"??  מה אתן, יודעות הכל? איזה אבסולוטיות, איזה גאווה, איזה תחושה של "אני יודע מה האמת". אותי זה היה מבריח משם בזינוק.

בברסלב היה רק אדמו"ר אחד. ואם ר' נתן לא רצה לקבל עליו אדמורו"ת אז מי היום מעז לעשות זאת?

ובברסלב אף אחד לא יודע את כל האמת, כולם רק מחפשים אותה עוד ועוד לעומק.

בקיצור- זהירות, יקירתי. כלכלי בתבונה את צעדייך ואל תאמיני לכל מה שאומרים. גם בברסלב יש בעיות ויש עדריות. אל תלכי עם העדר, תלכי עם מה שמרגיש לך נכון ואמיתי. וגם עם מה שמאפשר לך לשאול, ליפול, להתרחק ולהתקרב, מה שמאפשר לך חופש ונותן לך להיות מי שאת באמת.

תשובה קצת ארוכה אבל חשובה..

כל הנאמר כאן זה אך רק לגבי המסורת של חסידי ברסלב בלבד. ולא באנו ח"ו לבטל צדיקים אחרים, אלא כל אחד יאחז במהג אבותיו.

ישנו שיבוש בקרב חסידי ברסלב (המתקרבים, כמו אצל חברה של אחותי) שכדי להיות מקושר לרבנו צריך להיות מקושר לרבי חי, ורבנו נקרא צדיק האמת, ואותו תלמיד חי נקרא צדיק הדור או ראש בית. זו טעות כפי שנראה בהמשך. כמובן שכדי להבין את דברי רבנו צריך ללמוד מתלמידים הגונים יראים ושלמים, אבל לא לתלות את התקרבותי ברבנו ז"ל רק דרך הרב הזה דייקא, ואם משהו לא מקורב לרב הזה דייקא יוצא שהוא לא מקורב לרבנו חלילה. אלא כל אחד ילמד אצל רב שהכי מדבר אליו ומחזק אתו בעבודת ה' כפי דרכו של רבנו ז"ל( בתור נקודת חבר ולא בתור נקודת צדיק כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לד' עיין שם). 

*וכך כותב הר"ר נחמן מטולטשין (תלמיד מובהק לר' נתן שכתב את זה 59 שנה לאחר פטירת רבנו) ספר עלים לתרופה - מכתבים בסוף הספר :"וְהַיּוֹם לָמַדְתִּי הַמַּאֲמָר הַקָּדוֹשׁ "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ לְהִתְקַשֵּׁר לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל" וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וְיֵשׁ בָּזֶה דִּבּוּרִים הַרְבֵּה לְבָאֵר, יְזַכֵּנוּ ה' לְדַבֵּר בָּזֶה פָּנִים אֶל פָּנִים, כֵּן נִזְכֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו הַחַיִּים וְהַקַּיָּמִים קָטָן וְגָדוֹל, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר מִקְרָא שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי, מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר נַפְשְׁךָ וְכוּ' כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר כָּל מַה שֶׁמְּצַוֶּה לַעֲשֹוֹת אֲפִלּוּ דָּבָר קַל תּוֹלֶה בָּזֶה תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְכוּ' עַד הַסּוֹף, כֵּן נִזְכֶּה לְקַיְּמָם".
 

*ספר נועם שיח (עמוד ס"א) : "אצל ר' נתן היה פעם בשבועות הגדול- ר' נתן דיבר אז דיבורים נוראים.. והיו כאלה שאמרו שם "געוואלדיג, הוא הרי כבר רבנו בעצמו!.. זה הרי כבר ממש רבנו עצמו", ר' נתן הרגיש בזה והוא נזעק: אני לא הרבי! אני יודע שאני לא הרבי! כלב החוצה! כלב החוצה! [הוא התכוון בזה למה שכתוב "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים"] אנו רואים שהוא קרא לעצמו כלב. [וזה היה ר' נתן שכידוע היה מגדולי תלמדי רבנו, שסמך ידיו להמשיך ולהאיר ולגלות דעתו כמו שקרא לו נתן- יהושוע..האדם כשבא לו איזשהו חתיכת פרסום הוא צריך מיד להזדעק.. [כי מאחר שיכל למחות ולא מחה, אזי מסית המון עם לטעות בו- כפי שאפשר להבין מה היה קורה חס ושלום אם ר' נתן לא היה מוחה, שזהו כאילו הסכים לדבר.. והבן.]

*רבי אברהם בן רבי נחמן (שאביו היה תלמידו של רבי נתן) כותב בתחילת פירשו לליקוטי מוהר"ן שיש שמונה עשר כללים ללימוד הספר, הכלל הט'- "בעניין השגותיו והודעותיו ברוממות הצדיק ותורתו, עיקר כוונתו הוא על יחידי הדורות (כרשב"י והאריז"ל), וברובם ככולם לא יהיה עיקר כוונתו זולת על משה-משיח בעצמו שאנו מחכים אליו".

* רבי יצחק ברייטר ז"ל מפולין (בספרו חלוקי הנחל, עמוד הצדיק עמודים טז, יז, יח): "ההתחדשות דרך האמת בעולם הייתה חמש פעמים בעולם... והנחל נובע מקור חכמה (רבנו נחמן מברסלב)... בכל מקום שנזכר "צדיק" בליקוטי מוהר"ן, הכל על הצדיק הנ"ל... אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה, נוטל, כי זהו ענין מפורסם של שקר שהובא בליקוטי מוהר"ן..."

*ר' שמואל הורוויץ ( מכתבי שמואל מכתב כ"א) : "אבל מעת שנתגלה דרך רבנו ז"ל, אין לנו דרך אחר, אלא דרכו וענינו והוא נקרא הצדיק שבדור הזה."

*מכתב הר"ר געציל ז"ל מחשובי אנ"ש דאומן: "... על כן גם כאן מסתמא כשגילה [רבנו] כל כך מעלת הצדיק האמת יותר מכל הספרים, מסתמא הוא השיג והיה כל הבחינות [המוזכרות בליקוטי מוהר"ן, הכל נאמר עליו] ועל כן יובן כי תיקון העולם בפרט בדור האחרון הזה הוא רק על ידו... כי זה מרמז כי גם כשהצדיק הזה נסתלק, אז גם ציונו הקדוש, יפעול כל הפעולות הנזכרות בתורה הנ"ל.. כי דע שלא יהיו "ראש בית" עד ביאת משיח צדקנו, על כן שם [השאיר] כח בספרו והבטיח לעזור מי שיבוא על ציונו עד סוף הדורות, ועל זה הניח צוואה רק תחזיקו עצמכם יחד ומקבלין זה מזה, עד  כאן

*הר"ר אפריימל מפשדבורז' ז"ל (ספר עונג שבת- מכתבים): "והעיקר והיסוד שהכל תלוי בו, הוא לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה וכו' , וכבר נודע לנו כי רבנו הוא הצדיק והרב שבדור גם עתה."

*רבי ישראל דב אודסר זצ"ל (אב"י הנחל ו'): "יידעו דורות הבאים, כי כלל מונח בידינו,כי הצדיק והמנהיג הדור בדורות אלו, וכן לדורות עולם, הוא רבינו הגדול והקדוש זצ"ל.

*מכתב הר"ר לוי יצחק ור' שמואל שפירא זצ"ל (ספר תמימי דרך) : " וזה היה כל עבודתו של גאון עוזנו מוהרנ"ת ז"ל, אשר עבד כל ימיו במסירות נפש להאיר דעת רבנו הקדוש בעולם, וכל דבריו הקדושים בספריו ובמכתביו סובבים רק על קוטב זה- לגלות ולהודיע לכל באי עולם גדולת רבנו הקדוש וגדולת תורותיו ודרכיו ועצותיו הקדושים אשר בהם נחיה חיי עולם, ומוהרנ"ת ז"ל, על כל עוצם גדולת השגתו ולא הוסיף מדיליה כלום, שום דרך ועצה חדשה אשר לא נצטווינו מרבנו הקדוש, וכמו שהכריז לפני הסתלקותו "לכו אל יוסף אשר אמר לכם תעשו". וכזאת היה דרך כל גדולי אנ"ש ז"ל מאז ועד היום-רק לעורר ולחזק לקיים דברי רבנו כמו שהם, בלי שום חכמות והמצאות כלל.

וזה סוד כל קיום חסידות ברסלב אשר כל העולם מתפלאים על זה מאוד איך אנו מחזיקים מעמד, וחסידות ברסלב נמשכת מדור לדור מבלי שיהיה לנו רבי ומנהיג המלובש בגוף כנהוג בכל עדת החסידים, אומנם זהו סוד קיומנו, כי כל חסידות ברסלב עומדת על יסוד זה וכדברי ר' נחמן טולטשינער ז"ל במכתבו: "וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדמו"ר זצוק"ל, וצדיקי שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו, וכל דבריו של רבנו ז"ל חיים וקיימים ועומדים לנגד עיניו, כאילו רבנו עומד ומצווה לנו מה לעשות כהיום הזה. כי דבריו ועצותיו של רבנו הקדוש כוללים כל הנפשות מריש כל דרגין עד סוף כך דרגין, וכל הדורות עד משיח צדקנו.

ובכן אהוביי חזקו ואמצו "וצאו לכם בעקבות הצאן", ולכו באותן הנתיבות והדרכים אשר צעדו בהם אנ"ש מכבר בכל הדורות, ועשו כיתות כיתות ללמוד בצוותא ספרי רבנו {!}.

*הר"ר שמואל שפירא זצ"ל (מכתבים 'שמואל בקראי שמו'): "בזכות רבנו הקדוש שהוא הראש בית ועליו נאמר קורא הדורות מראש".

*הר"ר לוי יצחק בנדר ז"ל (ספר דבורי אמונה שיחה נ"ז) : "אבל אנחנו, זכינו שיש לנו ברוך השם רק רבי אחד, יש לנו רק "אלטער רבי"- הרבי הזקן, ועד היום הזה הוא אותו רבי, עם אותן העצות, דבר לא נשתנה במאומה.. כי הרי אין לנו, לא היה ולא יהיה לנו רבי אחר, ומה שהיה אז כן עתה ומה שהיה הוא שיהיה לנצח, בעזר השם יתברך, ומה שנצטווינו אז- בתוקף גם כיום הזה ועד סוף כל הדורות."

*הר"ר גדליה אהרון קעניג זצ"ל: הנה יסוד, דברים ברורים וקיימים אשר כעת הצדיק הדור הוא רבנו הקדוש, נחל נובע מקור חכמה, והוא הצדיק האמת והרב האמת שבדור שעוסק בתיקון כל נפשות ישראל החיים והמתים עם כל העולמות התלויים בהם בחיותו וכן לאחר הסתלקותו הקדושה, וכמו שאמר רבנו- אני מנהיג הדור היחידי ואין מנהיג כמוני- ומאן דשביק פשוטן של דברים נרגן מפריד אלוף וממש כופר בדברי רבנו ז"ל. ואמר שלעניינו יהיה קיום לעד, להשאיר תלמידים שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים, וכן להלן לדורי דורות."  וכן כתב ביריחון מבועי הנחל עמוד (200-202) לגבי השאלה שר' נתן כותב בליקוטי תפילות שיזכה להתקרב לצדיק חי :  ".. ומעתה אנסה להסביר לך עניין הצדיק החי.. והנה אמרו חכמינו ז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים", ועלינו לתפוס את דברי קודשם בפשיטות גמור שהצדיקים גם אחרי הסתלקותם הם חיים ממש..". וכן כתב בספר שערי צדיק: "כי רק רבנו ננמ"ח זיע"א הוא לבד, הוא הצדיק והמנהיג.. ובוודאי שמוהרנ"ת ז"ל בתפילותיו להשם יתברך שיזכהו למצוא את המנהיג האמיתי, כוונתו בזה שיזכהו השם יתברך למצוא ולגלות בכל פעם יותר ויותר את הרוח הקודש האמיתי הזך והבהיר של רבנו ז"ל, הטמון וגנוז ונעלם עדיין בדברי תורותיו ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו.."

*וכן כותב ר' נתן בליקטי הלכות (הלכות שלוחין ה' סעיף ו'): "עַל כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַחִפּוּשֹ וְהַבַּקָּשָׁה אַחֲרֵי גּוּף הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַצַּדִּיק כִּי אִם אַחֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזֶּה תִּקּוּנו... (סעיף יא: )ֹ  וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן. הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם מַמְרִים הֱיִתֶם וְכוּ' הַקְהִילוּ אֵלַי וְכוּ'. וְאָעִידָה בָּם וְכוּ'", שֶׁהוּא שִׁירַת הַאֲזִינוּ. וְהִקְשָׁה רַשִּׁ"י, וַהֲלֹא כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ וְכוּ'?! אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ קַיָּם כְּאִלּוּ לֹא מֵת וְכוּ'. וְקָשֶׁה, הֲלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִקְרָא חַי לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹדַע בֶּן אִישׁ חַי וְכוּ'?" מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּוַדַּאי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וְכִמְפֹרָשׁ בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא מֵת, כִּי הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת תְּרוּמָה דַּף קעד), תָּא חַזִי מֹשֶׁה לֹא מִית וּמַאי דִּכְתִיב, "וַיָּמָת מֹשֶׁה?" הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּמְבֹאָר שָׁם, דִּבְכָל אֲתַר לְצַדִּיקַיָּא קְרִי בֵּהּ מִיתָה הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן, עַיֵּן שָׁם. אַךְ בֶּאֱמֶת הַכֹּל נִיחָא, כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֱבִיאוֹ רַשִּׁ"י, הַיְנוּ שֶׁרַשִּׁ"י בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ מְפָרֵשׁ כַּוָּנַת הַפָּסוּק שֶׁאֵינוֹ כְּפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁאַחֲרֵי מוֹתוֹ הַפָּשׁוּט יַשְׁחִיתוּ כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִין שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ אַחֲרֵי מוֹתוֹ הַפָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'". אֶלָּא עַל כֵּן מוּכָח מִזֶּה שֶׁפֵּרוּשׁ תֵּבַת מִיתָה הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּלְמִידִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מִיתָה מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק חַי וְקַיָּם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֵין מִסְפָּר, שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים. רַק פֵּרוּשׁ תֵּבַת מִיתָה הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁמֹּשֶׁה לֹא מֵת רַק מַה שֶּׁכָּתוּב אֶצְלוֹ וַיָּמָת מֹשֶׁה הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם קַיָּם כְּאִלּוּ לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אָנוּ רוֹאִין שֶׁכְּבָר מֵת וְנִקְבַּר, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לֹא מֵת כְּלָל, רַק מִצִּדֵּנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁתַּלְמִידוֹ קַיָּם וְאוֹמֵר תּוֹרָתוֹ מִשְּׁמוֹ וּמְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא מֵת גַּם מִצִּדֵּנוּ, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי הִיא חַיֶּיךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה", הַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁרַק הִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיִּית הַמְחַיָּה כָּל הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב , "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". וְעַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק קַיָּם וּמְגַלֶּה תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּוַדַּאי לֹא מֵת. וְעַל כֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב וַיָּמָת מֹשֶׁה, הוּא רַק מִסִּטְרָא דִּילָן, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַנַּ"ל. וְאִם כֵּן לְפִי דַּרְכֵּנוּ עַתָּה יִתְפָּרֵשׁ הַמִּקְרָא כָּךְ, כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי, כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, הַיְנוּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא אַחֲרֵי מוֹתִי, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּעַסְקוּ כָּרָאוּי בְּתוֹרָתִי וְלֹא תְּחַפְּשֹוּ וּתְבַקְּשׁוּ אוֹתִי הֵיטֵב כָּרָאוּי (כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחָם עַל זֶה הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה ס"ג, "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם וְכוּ'" ) אָז יִהְיֶה נִקְרָא 'אַחֲרֵי מוֹתִי', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמִּיתָה, שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דִּידְכוּ וְאָז 'הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּ וְכוּ''. אֲבָל כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְהַזְּקֵנִים שֶׁעָסְקוּ הֵיטֵב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וְסִלְסְלוּ וְחִפְּשֹוּ בָּהּ קְדֻשַּׁת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מֹשֶׁה, בְּוַדַּאי לֹא הִשְׁחִיתוּ, כִּי עָבְדוּ אֶת ה' כָּל יְמֵיהֶם. וְאָז בְּוַדַּאי נֶחֱשַׁב שֶׁמֹּשֶׁה חַי, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא מֵת מֹשֶׁה וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְכֵן נוֹהֵג מִדּוֹר לְדוֹר לְעוֹלָם שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים כָּרָאוּי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹ הָעֵת נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא מֵת מֹשֶׁה גַּם מִסִּטְרָא דִּידָן. וּבְעֵת שֶׁמִּתְרַשְּׁלִים בָּהּ, חַס וְשָׁלוֹם, אָז נִקְרָא, חַס וְשָׁלוֹם, לְגַבֵּי דִּידָן 'אַחֲרֵי מוֹתוֹ':

(יב) וְזֶה מַה שֶׁצּוֹעֵק הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה נז), "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָֹם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק". כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת תָּמִיד אֲפִלּוּ הַמְקֹרָבִין אֵלָיו וְכַנַּ"ל שֶׁיִּזְכּוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּיגִיעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עֵצוֹת וְכוּ'. כִּי הַצַּדִּיק מִסְתַּתֵּר בְּכָל פַּעַם מֵהָעוֹלָם מֵחֲמַת קִלְקוּלָם וְנִתְרַחֵק מֵהֶם הַרְבֵּה עַד שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְקַבֵּל וְלִינֹק מֵאוֹרוֹ הַגָּדוֹל כִּי אִם עַל יְדֵי יְגִיעוֹת וּבַקָּשָׁה וְחִפּוּשֹ הַרְבֵּה. וְזֶה גַּם בְּחַיָּיו, מִכָּל שֶׁכֵּן אַחַר הִסְתַּלְּקוּת לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא, צְרִיכִין לְחַפְּשֹוֹ וּלְבַקְּשׁוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְסַלְסֵל וּלְחַפֵּשֹ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו וְאוֹרְחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיּוֹרִיד דְּמָעוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לִפְנֵי ה' עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא וּלְהַשִּיג פְּנִימִיּוּת כַּוָּנַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, כִּי עִקַּר הַצַּדִּיק הוּא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם גָּנוּז רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ."  

*שיח שרפי קודש (ד-תנ) :" ספר רבי מרדכי באבריניצער: פעם כשנסעו מאנ"ש לקבוץ על ראש השנה באומאן, נשאלה ביניהם באמצע נסיעתם השאלה המפורסמת, מדוע אין לנו חסידי ברסלב רבי (מלובש בגוף) כשאר החסידים, וכל אחד מהנוסעים אמר את טעם אחר. נסע עמהם אז גם איש פשוט אחד שהתפרנס מעשיית אוכפים ופרסות לחמורים וסוסים, הנקרא 'רימר' בלע"ז, נענה אף הוא ואמר "נגד האמת הגדולה שהייתה ברבנו, מי הוא כיום שיכול לקום ולומר על עצמו 'אני' הרבי", ומלים נוקבים אלו שיצאו מפי איש פשוט, הדהימו את הנוכחים בפשוטות אמתותם, וקבלו כולם את דעתו."  

*ר' לוי יצחק בנדר  ז"ל (ספר תמימי דרך מכתב כא') : "ידידי היקר, אבקש ממך שיכנסו דברי באוזניך.. בכל מכתב שאתה כותב לי, אתה כותב עלי שבחים כאלה, לא כאלה חלק יעקב ולא זה רצון רבנו ז"ל, רק כולנו ידידים האמיתיים מקורבים נקראים על שם אדמו"ר ז"ל ואנו ביחד רוצים לקיים עצותיו הקדושים וכל אחד צריך לקבל מחברו נקודה טובה וכו', רק על ידי זה שאנו יודעם באמת שאנו אצל רבנו ז"ל כמו עט ביד הסופר, לא יותר. ואנו צריכים להטות אוזננו ולבנו לדברי אדמו"ר ז"ל. על כן אבקש ממך מאוד מאוד שלא תרבה לדבר בשבחי לא בכתב ולא בעל פה, כי אין זה דרכנו. אכפול בקשתי עוד הפעם לא להרבות בשבחים,  כולנו רק חברים, לא יותר".

*ספר "להתקרב לצדיק האמת באמת"- (עמוד 121) מביא מסמך עקרונות ברסלב מרבני דורנו תלמידי רבנו זיע"א, הכלל השני: "כדי לזכות לעבודת ה' באמת, לימד רבנו ז"ל, כי "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו- לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו, על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג). וכבר כלל מונח בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדוננו מורינו ורבנו ז"ל (עלים לתרופה מכתבי ר' נחמן מטולטשין). "שתהילה לאל אנו מאמינים בהשם יתברך ובמשה עבדו ובצדיקי אמת שבכל דור, ובפרט בהצדיק האמת שמאיר בדור הזה עד עולם" (ר' נתן בספרו עלים לתרופה מכתב של"ט).  

הכלל הרביעי: "מושג הצדיק בדורנו האמור בכל ספריו הקדושים וספרי תלמידיו בכל לשון שהוא כגון "צדיק האמת", "חכם הדור", "הצדיקים האמיתיים" וכו' (בין בלשון יחיד בין בלשון רבים) מתייחס בחסידות ברסלב אל רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א בלבד (וכמובא בסעיף 2) וכל תלמידיו והדוברים בשמו, אינם אלא כבאים לבאר את דבריו ולפרסם את שמו. איש בעולם, גדול ככל שיהיה, לא יוכל לעולם למלא את מקומו בשום צורה ובחינה שהיא.." על החתום: הרב אליהו גודלבסקי, הרב שמעון טייכנר, הרב חיים מנחם קרמר, הרב יחזקאל ששון, הרב צבי צוקר, הרב אלכסנדר זושא שטיצר, הרב אליעזר אסטרייכר, הרב עודד ניצני, הרב עופר גיסין, הרב יצחק טשינגל, הרב ארז משה דורון, הרב אהרון ישכיל. כולם שליט"א.

ועוד מביא שם בספר (בעמוד 125) מכתב מאת הרב אליעזר ברלנד שליט"א  שנת תש"ע, שנכתב בעקבות הוצאת ספר שנסה לפרש את מושג צדיק הדור לא על רבנו ז"ל אלא על אחד מתלמידיו החיים, ושכל עניין ההתקשרות שצריכים לקיים עם רבנו ז"ל, ח"ו צריכים לקיים אותו עם תלמיד חי: " לכל אחינו בית ישראל ובמיוחד לכל חסידי ברסלב היקרים בכל אתר ואתר, נחרדתי עד עמקי נשמתי למראה ספר.. הרי תכנו ומסקנת דבריו הנם סילוף והשיבוש החמור ביותר של עיקר העיקרים ויסוד היסודות בחסידות ברסלב.. כי רבנו הקדוש והנורא.. הוא לבדו הוא ולא אף אחד אחר.. הוא הראש בית, והוא בעל השדה, והוא בעל התפילה.. אך חלילה וחלילה לקשור לראשו של התלמיד יהיה מי שיהיה כתר כל הכתרים, ולקרוא לו, או לחשוב, ולהתייחס כלפיו באותה צורה ובאותו אופן בו נקשרו כל חסידי ברסלב לדורותיהם בכל ללבם ונפשם אך ורק לרבנו הקדוש והנורא..".

*ספר אשר בנחל למוהרא"ש שליט"א (כרך סו' עמוד קמה') : "נא ונא ראה להחזיק עצמך ברבנו ז"ל שהוא הצדיק שבדור הזה". ועוד (בכרך ו' עמוד שלד') :" כי הכבוד והגדולה שיכים רק לצדיק האמת ואנחנו כלנו חברים". ועוד (בכרך סח' עמוד רפא') :" זכור, אשר אצל רבנו ז"ל אין דבר כזה בעל הבית וכו', רבנו ז"ל הוא הוא הראש בית, כמובא בדבריו ז"ל, שהצדיק הוא הראש בית, ולכן לא שייך שאדם יקח לעצמו הנהגה כאילו הוא תחליף של רבנו ז"ל, זה פשוט מגוחך, אין דבר כזה בברסלב, אנחנו כלנו רק תלמידים אצל רבנו ז"ל".

מי שרוצה יכול לעיין באריכות בספרים "האמת הנעדרת", "על כסאו לא ישב זר", "להתקרב לצדיק האמת באמת".

בס"ד בר"ה

כבר כמעט שנה שלימה זה העניין שמתברר אצלי עוד ועוד יותר ויותר ב"ה.. בזכות חבר שהאיר

את עיניי..  באמת בהתחלה היה לי ממש קשה לקבל את העניין הזה כי הייתי בטוח ש'ברסלב' זה רב פלוני או 

רב פלוני דווקא.. עד שב"ה בחסדי ה' ירדה לי הדעת הזאת ע"י התבודדות ושיחות חברים..

יש לי די הרבה דיבורים לדבר מהעניין הזה. את חלקם קיבלתי מחסיד ברסלב (שנראלי בהחלט

אפשר לומר עליו שהוא 'חסיד ברסלב אמיתי') בשם ר' יום טוב חשין וחלקם בברורים עצמיים ושיחות חברים

ופשוט ממציאות אחרת שהתחלתי לראות ולחיות אחרי שזכיתי שתאיר בי הדעת הזאת. 

נקודה אחת [שהיא בעצם השורש של הנושא הזה והיא לא קשורה דווקא לברסלב אלא לכל יהודי] היא שבעצם בכל

 אדם בעולם יש נקודה של רצון חזק להתבטל למשהו יותר גדול ממנו.  כל דת בעולם - זה תפקידה - להביא את האדם להתבטלות ולהיכללות במשהו גדול ונשגב ממנו. יש עבודות זרות שלקחו את זה לכל מיני דברים קטנים ויש עבודות

זרות וכל מיני דתות שלקחו את זה לכאילו ח"ו "אלוקות"...לדוגמא: בכל מדינה ומדינה בעולם יש מנהיג- נשיא/ראש ממשלה/מלך שכל אזרחי המדינה בתחילת קיומה של המדינה משתוקקים שיהיה מישהו שאותו הם יוכלו להעריץ וככה קמה מדינה.

או דוגמא אחרת -  במשחק כדורגל בין נבחרת פלוני לנבחרת פלוני יש מצב דומה שיכולים לשבת (בבית מול המסך או במגרש עצמו) עשרות אלפי אנשים 

ובהערצה והיתבטלות מוחלטת לעודד כמה אנשים שהם בני אדם בדיוק כמוהם חוץ מזה שהם רצים על המגרש ויש להם קצת יותר כשרון של ספורט מהם.

ולהבדיל רבי רבבות הבדלות, היהדות (שהיא המקור של כל הדברים) מלמדת אותנו ומראה לנו שלכל אחד ואחד מישראל

ולכל יהודי באשר הוא יש נקודה פנימית שאותה אין לאף אחד בעולם כמו שרבינו מתחיל את תורה ה' "כי כל אדם צריך לומר

כל העולם לא נברא אלא בשבילי..וכו'" ובנקודה הזאת הוא צריך לפעול! ולתקן דייקא איתה את העולם! ולשמוח בנקודה הזאת הכי בעולם! ולעבוד דייקא מתוכה עם כל העליות והירידות של את ה' יתברך! כי הנקודה הפנימית העצמית הזאת היא בעצם ה' יתברך כביכול בעצמו בזעיר אנפין! 

ולכן רק ככה יהודי יכול לעבוד את ה' באמת ולהתבטל לה' יתברך באמת ולחיות חיים אמיתיים באמת!

וכאן מגיע העניין של הצדיק. רבינו אומר שחייבים את הצדיק ושההתקרבות לצדיק היא "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו..." ולמה?

כי עיקר עניין הצדיק הוא מה שרבינו אומר בליקו"מ תניינא תורה ס"ח: "עיקר שלימות הצדיק - שיוכל להיות למעלה ולמטה, שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדריגה עליונה, יהיה מראה לו שהוא ההפך.  וכן להיפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה, בתוך הארץ ממש, יהיה מראה לו שאדרבא, הוא סמוך לה' יתברך.  וזה השלמות מוכרח שיהיה להצדיק, ובלא זה אינו צדיק כלל.."

וכן בתורה ז' בליקו"מ תניינא "כי מרחמם ינהגם - היינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג... [דילוג] וכן על כל אחד ואחד

צריכין לרחם במה שצריך לו"   רבינו ומוהרנ"ת אומרים בהרבה מקומות שיש הבדל בין משה רבינו לשאר הצדיקים וגם בגמרא ובעוד מקומות בתורה כתובים הבדלים כאלה. כמו שרבינו ממשיך בהמשך התורה הנ"ל "ורחמן כזה הוא רק משה רבינו, כי הוא היה מנהיג ישראל, והוא יהיה המנהיג לעתיד...וכו'" כי זה  עניין צדיק האמת שמרחם על כל אחד ואחד מישראל והוא כלליות כל ישראל והוא מאיר לכל אחד ואחד את הנקודה השייכת לו [בתורה ס"ז ליקו"מ תניינא "כי יש צדיק שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו, ...  וכשזה היופי וכו' נתגלה היינו כשזה הצדיק נתפרסם בעולם וכו.. אזי נפתחין העינים של העולם וכו' דהינו שמי שמתקרב אליו ונכלל בו נפתחין עיניו ויכול לראות, והעיקר להסתכל על עצמו, וכו' שעל ידי שמתקרב לצדיק אמיתי שהוא בחינת וכו' וכו'... נפתחין עיניו ורואה ומסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המידות וכו.." ]

וגם בתורה ע"ב ליקו"מ תניינא רבינו מדבר מהעניין הזה הרבה.

וכן גם בשיחות הר"ן יש שיחה שההבדל בין המקורב לצדיק לבין מי שלא שמי שלא מקורב, "כל עבודתו היא כקוף בפני אדם". ושמעתי על זה הסבר חזק - שמי לא מקורב הוא כמו קוף שמחקה בני אדם... שהוא לא חי את החיים שלו ואת הנקודה שלו אז הוא פשוט הופך לחקיין. אבל מי שמקורב לצדיק הוא חי את עצמו ועובד את ה' באמת מתוך הנקודה שלו.

זה נכון שיש צדיקים רבים וביניהם אפילו צדיקים גדולים ועצומים ונוראים מאד מאד שאנחנו אפילו לא מתחילים להשיג מקצה קצה  הקרסוליים שלהם. והם אפילו יכולים לתת לנו עצות טובות לעבודת ה'. אבל לתקן אותנו - הם לא יכולים.

עניין תיקון נשמות עם ישראל ניתן אך ורק בידי צדיקים אמיתיים גדולים במעלה מאד מאד יחידי הדורות. 

וכל כך למה? מהסיבה שכתבנו קודם שרק צדיק אמיתי ורחמן כמו משה רבינו יכול לתת ולגלות  לכל אחד ואחד את הנקודה שלו.

(ועל על העניין הזה מומלץ מאד מאד לראות את תורה ל ועל זה ליקוטי הלכות הלכות בשר וחלב הלכה ה'. מה שכתבתי כתוב שם שחור ע"ג לבן.)

כידוע למי שקצת נכנס לתוך העולם של ברסלב, יש בברסלב כל מיני 'פלגים' או גם 'רבנים' או אפילו 'צדיקים'...(בלי לפרט שמות או דוגמאות..) 

זה די טבעי ב20-30 שנה האחרונות שמי שמתקרב וטועם קצת ברסלב זה יהיה בד"כ מספרים/דיסקים/שיעורים

של רבנים של ברסלב. אפשר לומר על זה שזה טוב. כי בזכות זה ב"ה הרבה יותר אנשים מתקרבים לברסלב. (וגם אני הקטן 

הרבה מההתקרבות שלי לרבינו היתה בזכות שיעורים ורבנים וכו'..) 

אבל בסופו של דבר מה שקורה ברוב המקרים זה שאנשים ואפילו כאלה שכבר הפכו ל"חסידי ברסלב". אבל הם בעצם פשוט 

מפספסים את העניין האמיתי של רבינו. שהוא שכל אחד ואחד יחיה עם הנקודה הפנימית האמיתית שלו.

ברור - הרבה יותר קל ומושך לנהור אחרי רב פלוני או צדיק אלמוני (ובברסלב יש הרבה כאלה..) ולקבל ממנו עצות והדרכות 

ולהתבטל אליו, בן אדם פחות מרגיש כבר צורך פנימי לצאת להתבודד ולהתחנן לה' יתברך שיתן לו עצה אמיתית.. וגםאם כן יוצא לשדה, זה לא אותו דבר. כי הוא יודע שמקסימום- ישאל את הרב מה לעשות...

אנ"ש בכל הדורות לא נהגו לתת עצות והדרכות אישיות ומי שרוצה לראות על כך בהרחבה שיקרא בספר "דיבורי אמונה" של ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל

בכרך ב' או ג' בפרק "ותקננו בעצה טובה".(ממליץ בחום.. חזק ביותר!!)

על זה שרבינו הוא צדיק הדור וממנו עד משיח לא יהיה חדשות וכל הדיבורים של גדולי אנ"ש על זה נתל 'ה כבר כתב.

(ושלא יישמע ח"ו ח"ו שום זלזול או טיפ טיפה הורדה בכבוד הצדיקים הקדושים בברסלב ושלא מברסלב.  זה ממש לא מה שהתכוונתי!..)

יש נקודה הפוכה גם שכמובן חייבים תורה שבעל פה. ומרבינו עד עכשיו תמיד היו כאלה שהיו יותר מוסמכים להעביר הלאה את דעת רבינו כמו ר' נחמן מטולצ'ין ור' אברהם ב"ר נחמן ור' לוי צחק בנדר זצ"ל אבל כל הדיבור שלהם וכל עניינם היה רבינו

. והם לא עשו מעצמם כלום ויש על זה הרבה סיפורים בשיח שרפי קודש ובדיבורי אמונה. 

ועיקר הנקודה היא - הביטול . הביטול המוחלט צריך להיות לה' יתברך ולרבינו הקדוש (וגם למוהרנ"ת כי הוא בעצם העביר וכתב כמעט את כל דעת רבינו ותורות רבינו שהם בעצם רבינו בעצמו) אבל לכל התלמידים ותלמידי תלמידים וגם העובדים הגדולים ביותר בברסלב גם כאלה שממש לא מחזיקים את עצמם ל'משהו' (ויש הרבה שהם צדיקים ועובדי ה' עצומים ואף אחד כמעט לא יודע עליהם.. כדוגמת ר' שמעון שפירא, ר' יעקב משה סלמנוביץ', יעקב שילוח ועוד הרבה...) אליהם פשוט אסור להתבטל... כי זה לא רצון רבינו...  וגם רוב הרבנים בעצמם אומרים שרבינו הוא צדיק הדור בעצמו (נתל 'ה הביא ציטוטים משני רבנים גדולים בסוף).

אשרינו!! אשרינו!! שנזכה להתקרב לרבינו באמת באמת בדעת האמיתית ולעשות את רצון רבינו באמת!! 

הקטע הבא רק מראה לנו מה זה "להתבטל" לצדיק- שבעצם הצדיק רק מראה לך מי איתה, ולמה אתה מסוגל, ומהם הכוחות שלך, הוא בעצם המראה שלך, הנה כך כותב ר' נתן:

לקוטי הלכות- פקדון וארבעה שומרים הלכה ה- כִּי כָּל גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ שֶׁפָּגַם בָּאֱמוּנָה, כַּמּוּבָא. וְעִקַּר הַפְּגָם הָיָה בִּבְחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִבְרָא יְחִידִי וְלֹא הָיוּ אָז עֲדַיִן חֲכָמִים בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה צָרִיךְ בְּיוֹתֵר לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁכְּשֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכֵן מְבֹאָר בְּסִימָן פו בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא עַל פָּסוּק מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה, כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, כִּי אֲפִלּוּ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל גָּבֹהַּ מְאֹד וּבוֹ תְּלוּיִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה עוֹבֵר שׁוּם עֲבֵרָה וְלֹא הָיָה פּוֹגֵם שׁוּם פְּגָם, בִּפְרָט אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל אֱמוּנַת חֲכָמִים רַק בִּבְחִינָה זֹאת. כִּי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת הַמְבֹאָרִים שָׁם, לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּלְהַאֲמִין בַּחֲבֵרוֹ וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם בִּבְחִינַת אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמַע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר וְכוּ'. כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִוא בְּחִינַת צַדִּיק. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, לְהַאֲמִין שֶׁגַּם מְעַט עֲבוֹדָתוֹ וְעִסְקוֹ בַּתּוֹרָה יָקָר מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים לְהַאֲמִין בָּהֶם שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ אִם יַאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקִים וּבַחֲבֵרָיו הַכְּשֵׁרִים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁאֱמוּנָתוֹ שֶׁמַּאֲמִין בַּחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וְכוּ' יָקָר מְאֹד מְאֹד, גַּם זֶה פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים וּבְאֹפֶן אֶחָד פְּגָם הַזֶּה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל, כַּאֲשֶׁר מָצוּי נֶגַע הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וּמַתְחִילִים לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת לַחֲכָמִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, אֲבָל אוֹמְרִים עַל חַבְרֵיהֶם הֵם בְּוַדַּאי כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ חֶסְרוֹנִי בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנִי מָלֵא חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְגָמִים וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל מֵאֱמוּנַת חֲכָמִים לְגַמְרֵי עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשֹוּ מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל יְדֵי זֶה. נִמְצָא שֶׁכָּל פְּגָמוֹ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּאֲמִין בְּגֹדֶל כֹּחַ צִדְקָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַד שֶׁבְּוַדַּאי יְתַקְּנוּ גַּם אוֹתוֹ וְיַעֲלוּ אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָה אִם יֹאחֵז עַצְמוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי אֱמוּנָתוֹ בְּעַצְמָהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיקִים וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם יָקָר מְאֹד מְאֹד, כִּי אֱמוּנָה הִוא רַק בְּדָבָר שֶׁאֵין מְבִינִים בַּשֵּכֶל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי שִֹכְלוֹ וִידִֵיעָתוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁגַּם מְעַט הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבּוֹ יְקָרִים מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ וְכַאֲשֶׁר הֵבַנְתִּי כָּל זֶה מִשִּיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

חזק נכון?? 

ב"ה ובר"ה

יש עוד ליקוטי הלכות על העניין. בהלכות שבת הלכה ה' (ולמי שאין כח לקרוא הכל אפשר לקפוץ ישר 

לפיסקא י"ג שם.. זה משהו חזק אש!!!)

וגם ב"מכתבי שמואל" יש כמה וכמה מכתבים על זה: מכתב ד', ה' בסופו, ז', ח' מהאמצע, ט', י"א מהאמצע,

י"ב באמצע, כ"א, כ"ב.  ואולי עוד שלא ראיתי..

ונתל 'ה - חוץ מהספרים שאמרת ("האמת הנעדרת" "להתקרב לצדיק האמת באמת" ו"על כסאו לא ישב זר" שהם

ממש ממש ממש חזקים..) יש גם ת'קונטרס של ר' שמואל הורביץ זצ"ל "התקשרות לצדיק האמת".

כל הספרים האלה פשוט עושים סוויץ' בראש על כל העניין של רבינו..

אשרינו!!  

אז  כדאי להיצמד לשביל ישראל. לפי המקטעים הרגילים של שביל ישראל זה בערך 3 ימים.

אני גם רוצה 

גם אני עסקתי רבות בסוגיה הזאת.. והייתי מהמתנגדים ליציאה מהארץ.

ובסוף כשקיבלתי הזמנה מרבנו, אמרתי לעצמי שאני נוסעת לצדיק באמת בשביל לחזק את עבודת ה'- להיות בבחינת תלמיד שהולך לרבו.

לי מאוד הפריע שהרבה נוסעים לאומן וגם לשוק שם לעשות קניות... אז אמרתי לעצמי שאני מגיעה באמת בשביל להשתטח ולא לשופינג.

וגם לפני ובמהלך הנסיעה עזר לי מאוד ללמוד את שיחות הר"ן ט"ו שם רבנו מספר לר' נתן על מעלת ארץ- ישראל.

וכשחזרתי לארץ התחברתי הרבה יותר לקדושתה ומעלתה..

ולגבי עם מי מתייעצים על זה, כל אחד יגיד לך מנקודת ההשקפה שלו. וצריך לדעת עם מי להתייעץ בנושא- בצד ההלכתי ובצד ההשקפתי.

שתזכי להזמנה אישית!

כל צעד מקרב אותנו

לגלות שוב את פנייך

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?