בעזה"י יום א' לסדר תזריע מצורע כ"ז ניסן התשע"ג
שלום וברכה אל... נ"י
מאד מאד אני מבקש אותך שתראה להתחזק ביתר שאת ביתר עוז, ושום דבר בעולם לא יוכל לשבור אותך, ודע לך שהתחזקות שאדם צריך להתחזק בכל יום מחדש, אינו איזה עצה טובה וכו', או מנהג טוב וכו', זה עצם החיים של האדם, בזה העולם מוכרחים להתחזק כפי הנסיונות הקשים ומרים שעוברים על כל אחד ואחד בכל יום ובכל שעה, כי תכלית הבריאה הייתה (זוהר בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כדי להכירו יתברך, היינו שאדם צריך להרגיש את אמתת מציאותו יתברך מכל פרטי הבריאה, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"ב) מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו, ואפילו מסיפורי הגויים צועק גם כן כבוד השם יתברך, כמו שכתוב (תהלים צ"ו ג') "ספרו בגוים כבודו", שאפילו בסיפורי הגויים צועק כבוד השם יתברך. כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיתקרב אליו יתברך, והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה ובחיבה גדולה; וכו', עיין שם, ואל זה צריך כל בר ישראל להגיע, היינו שלא יראה ולא ישמע ולא ירגיש משום פרט מהבריאה רק את אמתת מציאותו יתברך, וזה המדריגה הכי עליונה להגיע אל זה, וזה התכלית שלזה נבראנו, אבל בשביל הבחירה והנסיון הס"מ מעלים ומסתיר ומכסה את אמתת מציאותו יתברך, על ידי הנסיונות הקשים והמרים שעוברים על כל אחד ואחד בצורה אחרת לגמרי וכו', ולכן צריכים התחזקות חדשה בכל יום מחדש, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (קידושין ל: ) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים ל"ז) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, ואמר על זה מוהרנ"ת ז"ל איך הקדוש ברוך הוא, עוזרו? על ידי ששולח בכל דור ודור צדיקים שהם מחזקים ומעודדים ומשמחים את נשמות ישראל, ולכן עלינו להתחזק באמונת חכמים שזה היסוד ביהדות, כי בלי אמונת חכמים אין אמונה בהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (שמות ט"ז) "ויאמינו בהוי"ה ובמשה עבדו", ואמרו חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח) אם במשה האמינו בהוי"ה לא כל שכן, אלא אי אפשר לבוא לאמונה בהקדוש ברוך הוא אלא על ידי "משה עבדו", אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו שאנחנו יודעים מרביז"ל ומעצותיו הקדושים, המחזקים ומעודדים ומשמחים אותנו בכל יום ויום מחדש.
מה אומר לך צריכים רק דבר אחד אשר בו תלוי כבר הרבה דברים, להתחזק ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה, ותיכף ומיד כשאדם בשמחה, אזי זוכה לישוב הדעת, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך? הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן, והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם יתברך.
אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש; ותיכף ומיד כשיש לאדם ישוב הדעת, אזי ירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר אין טוב מזה, כי כשמרגילים את עצמם לספר את כל לבו להקדוש ברוך הוא, אזי הוא אף פעם לא לבד, איפה שרק ילך ואיפה שרק יהיה, ימצא שם את הקדוש ברוך הוא וידבר עמו, כמאמרם ז"ל (ילקוט דברים רמז תתכ"ה) על הפסוק (דברים ד' ז') "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי"ה אלקינו בכל קראנו אליו", מעשה בספינה אחת שהיתה כולה של נכרים והיה בתוכה יהודי אחד הגיעו לנמל אחד אמרו לאותו יהודי טול מעות ועלה לנמל וקה לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסנאי אני ואיני מכיר להיכן אלך, אמרו לו יש יהודי אכסנאי, בכל מקום שאתה הולך אלקיך עמך, הוי "אשר לו אלקים קרובים אליו", זאת אומרת יהודי הוא אף פעם לא לבד, איפה שהוא הולך הוא הולך עם הקדוש ברוך הוא.
תראה למסור את נפשך להתפלל את השלוש תפלות שחרית מנחה ערבית במנין דייקא, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.) מאי דכתיב (תהלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון" אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין; ולכן תעשה לעצמך הרגל לבוא לבית הכנסת ואז טוב לך כל הימים, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח') על מאמרם ז"ל (ברכות נד: ) מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסא, היינו כל זמן שאדם מתפלל את השלוש תפלות בכל יום, הוא נמצא במחנה ישראל, ואיך שהוא רק מתקרר ומתחיל להתרשל מאיזה תפלה לא להתפלל במנין, זה כבר קליפת עוג מלך הבשן שיעקור אותו מהיהדות, ודעת לנבון שלפני כל תפלה הן שחרית והן מנחה והן ערבית, תכניס כמה פרוטות לצדקה בקופת הצדקה של הבית הכנסת, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא דף י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך", וכן נפסק ברמב"ם (פרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ט"ו) גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך" וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ"ב סעיף י') טוב ליתן צדקה קודם תפלה: ולכן אשרי ואשרי מי שנזהר לפני כל תפלה להכניס כמה פרוטות לצדקה, שאז נכון יהיה לבו בטוח שלא יחזור תפילתו ריקם, ואל יקל בעיניך דבר זה, כי מצוות צדקה חייב כל יהודי לתת אפילו כשהוא עני גדול מאד, וכמו שצריכים לשמור שבת ולהניח תפילין בכל יום, ולאכול כשר, כך אדם חייב לתת צדקה, אבל כשאין לו, הוא לא פטור מלתת כמה פרוטות וכו', ורוב בני אדם מזלזלים במצוות צדקה שזה המצוה הכי גדולה, מפני שחושבים שצריכים לתת איזה נתינה גדולה, אבל שוכחים שבאלו הפרוטות קטנות שנותן כל יום, בזה הוא קיים מצוות צדקה, ורק זה מה שילווה אותו אחר מיתתו, כמו שכתוב (ישעיה נ"ח) "והלך לפניך צדקך כבוד הוי"ה יאספך" ודרשו על זה חכמינו הקדושים (סוטה ג: ) כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר "והלך לפניך צדקך".
