קרה לי, עכשיו...

פשוט עמדתי וחשבתי על משמעות היום, וכשלא התאפקתי יצאתי למרפסת לראות את כל המכוניות שעצרו. לא ראיתי מישהו הולך וזה היה יפה בעיניי...

(והבוקר יצא שהייתי באמצע תפילת עמידה...)

במה אתה עובד?

(את באמת לא יודעת?)

כן תיכנות זה עבודה סטלנית

ב12 בלילה עובדים כאילו כל העולם קרס- כי יש כמה האקרים שרצו לעשות דאווינים נגד ישראל

אז ישנים ב8 בבוקר..

תראה לי עוד רגע אחד ש(כמעט) כל עמ"י עושה ביחד משהו? בעיני הצפירה יותר משהיא מיועדת למה שהיה- היא מיועדת לחבר.

יום השואה זה גם היום שבו אנחנו נזכרים שאנחנו עם אחד. שאנחנו ביחד. ושלא משנה לאיזה מגזר אנחנו משתייכים- כולנו יהודים. 

חבל רק שצריך תזכורות כואבות מבחוץ כדי לזכור את זה... 

איזה ביש גדא!

והצפירה תפסה אותי בתחנת רכבת הקלה. הצפירה החלה וכל הרחוב עמד... חוץ משני צלמים שצילמו כל פינה ברחוב כדי לתעד את את כולם עומדים. אפילו לידי היה תינוק בעגלה והוא לא בכה עד סוף הצפירה .

שנה שעברה בן דוד שלי הגיע מחו״ל ולא האמין שרחובות שלמים לא זזים בצפירה! פשוט מדהים לראות דבר כזה, שכל העולם עוצר לדקה אחת שלמה...

אעמוד, אקרא תהילים, אחשוב על קרובי משפחתי שנספו בשואה.

ביום הזכרון לחללי צה"ל היתה לי משמרת בלילה

משמע אני אמור לישון ביום.

ידעתי שיש ב11 צפירה,

אבל זה לא היה בא בחשבון שאשאר ער עד אז (הייתי ממש עייף)

אבל ידעתי שאם אלך לישון, לא אשמע את הצפירה בכדי לעמוד בה.

בסופו של דבר, כיוונתי לעצמי שעון מעורר לכמה דקות לפני 11

התעוררתי, עמדתי בצפירה, וחזרתי לישון

יש בעמידה כמין כבוד עצמי

זה לא בשבילם

זה בשבילי

שאזכור ולא אשכח

(אני מניח שהדבר היה דומה גם אם המקרה היה ביום השואה)

בס"ד

אמרתי בעמידה לכבד.

ולגבי העמידה או הישיבה תלוי מה אני צריך לעשות באותו רגע.

אל תשכחו שזה כולה מנהג נוצרי ואם ברחוב אני עומד שלא יהיה חילול ה' או כדי לכבד, בבית אין את זה

רגע של שתיקה.

אם אתה לא יודע מה תשאל את גוגל.

עמידה או פרק משניות

מה הקטע לעמוד אם זה לא עוזר.

אז כן שאני בציבור אני עוד כדי לכבד וכדי לא לגרופ חילול ה'

אבל שאני לבד בבית מה לי ולהמצאה הזאתי?

זה יעזור לי לזכור את זה יותר? 

לא 

זה מועיל להם בשמיים

לא

אז אני אומר משניות....

מה שקיים (אולי) במקומות אחרים זה שעושים נגיד טקס זיכרון- וכולם עומדים לדקת דומיה.

לא שמעתי על שום עיר שעושה צפירה מיוחדת שבה כולם עוצרים את כל מה שהם עושים- ונותנים כבוד לאנשים שעברו דברים איומים- רק בגלל שהם מהעם שלהם. 

וגם 65 שנה אחרי- זה עדיין קיים חי ובועט.

ותסתכל על מה שכתבתי למעלה- לגבי האחדות של העם ברגע הזה. תחושה של שותפות גורל. כולנו יהודים. גם תימנים וגם אתיופים עומדים בצפירה, לא רק מי שהיה בשואה

לק"י

ככה שמעתי פעם.

זה לא איזו אמונה או מש דתי (אני חושבת).

זו לא דרכי אמורי כי יש כאן כוונה לצפירה, והיא לזכור את הנספים. זו דעתי (בעקבות דיון בנושא בישיבה שאני לומד)

וזה בדיוק המנהג גויים לעמוד כדי לזכור

(אין לי בעייה עם מי שעומד אני פשוט מסביר למה אני לא עומד שאני בלי אנשים סביבי)

כל עוד המנהג חיובי ואינו נגוע בע"ז, עריות וכד'-

אין שום בעיה הלכתית לנהוג כך, שנאמר "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם".

איך אפשר לעשות משהו בצפירה? 

(עם ההתנגדות וכו וכו)

האמת שהייתי בעבודה עם העיניים לשעון, וידעתי בדיוק שעוד רגע הצפירה, ובכ"ז...

רעדתי לכמה דקות טובות (מהפחד שזה אזעקה)

נו, דרומית...

בעזהי"ת

בזמן הצפירה נסעתי באוטובוס. אוטובוס של דוסיםםם. ביישוב דתי לאומי, מתנחל, בשטחים, מה שלא תרצו.. 

נהג דתי, כל נוסעי האוטובוס דתיים.. 

והתחילה הצפירה- ואני כמובן נעמדתי מיד במקום- והאוטובוס ממשיך לנסוע.

הנהג שראה שנעמדתי היה מאוד נחמד, אמר 'אה, את רוצה לעמוד? אז חכי אני אעצור את האוטובוס..' ועצר בצד, ואז עוד בחור נעמד גם הוא.

וזהו.

הייתי בהלם. |טראומה|

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

יש לי חשד שזה העיר אותי.

קודם שתהיה לי מינימום של מודעות לעצמי.. ואז נמשיך הלאה.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל