אף אחד לא ייפגע - השמחות יעצימו את את השניה..  הכל לפי המבט (החיובי..)...

על קניה בכמות גדולה יותר תמיד יש הנחה.

אמנם לא הייתי הולכת על אותו אולם, בהפרש כ"כ קטן.

אבל כן לקחת את אותו צלם ל2 אירועים- ייתן לכם הנחה.

וכנ"ל גם תזמורת (בתנאי כמובן שגם אתם תאהבו אותם)

וקייטרינג, ומאפרת וכו'.

ובכלל- תנסי לראות, אולי אחותך תשמח לעזור לך בניסיון שהיא צוברת עכשיו?

אח שלי התארס בערך חודש אחרי שהתארסנו/חודש לפני שהתחתנו. אני ממש ממש לא נפגעתי ולהיפך-ממש ממש שמחתי בשבילו! הוא התחתן בערך חודשיים אחרינו, אבל ההורים שלי חסכו מאז שנולדנו כסף בשביל החתונות שלנו, אז המצב שלכם לא כ"כ דומה לשלנו בקטע הזה.

אממ, בסופו של דבר השאלה היא במה ההורים שלך יכולים לעמוד, נכון שההורים שלו לחוצים, אבל אם זה בלתי אפשרי מבחינת ההורים שלך אולי כדאי שהוא ידבר איתם וירגיע אותם קצת.

בנימה קצת אישית, אנחנו חיכינו כבר שהתקופה של האירוסים תיגמר, ושמעתי מהרבה שלא טוב למרוח אותה. אז זה גם שיקול כדי להקדים את החתונה.

אני מקווה שהייתי מובן, אם את רוצה-אפשר לדבר באישי, או שתכתבי פה מה שיותר נוח לך.

המון מזל טוב!

אח שלו שהתארס ביקש מאיתנו סליחה שהשמחות "מתערבבות".

מבחינתנו זה היה בסדר גמור ולא נפגענו, אבל הרגישות שהוא וארוסתו הפגינו היה במקום ונתן הרגשה טובה!

אני כן חושבת שכדאי לתת התייחסות ומילה קטנה...

המון המון מזל טוב!! ו-בשמחה

אנחנו "נישואים שניים". ההכרות ביננו הייתה במקביל להיכרות של "הילד" עם אשתו...הוורט והארוסים גם.

השאלה מי יתחתן קודם ובאיזה הפרש...

ויתרנו לצעירים...

כן היה דחוף לנו להתחתן, כי הורים של צד אחד מבוגרים והיתה אז מחלה קשה, שלא ידענו אם יזכו ויחזיקו מעמד בחיים. (אחד מאיתנו היה רווק) וההורים השניים חולים במחלה שאסור להתרגש יותר מדי ולא יחזיקו מעמד מרוב שמחה...

אז חיכינו כמה חודשים. במתח. לא בגלל הצניעות, אלא בגלל חיי ההורים.

גם כמה שמגנים את ההמתנה, היא עוזרת לאירגונים שלפני להעשות טוב יותר ובנחת. ותמיד חשים לחץ...כי אנחנו טיפוסים לחוצים, וההורים של שנינו מלחיצים...כן, גם בגיל שלנו...

העניין, ששתי החתונות עלינו, כמו שאומרים. ובלי חסכונות.

אגב, משפחה עם חמישה ילדים רווקים, חיתנה שלש בנות בהפרש של שבועיים זו מזו!!!! (חתונה - הפסקה לשבע ברכות, חתונה - הפסקת שבע ברכות וכן הלאה על זו הדרך)

החתונות היקרות האלה (וגם הרגילות הן יקרות!!!) ממש עושות לי התחמצות בלב כשאני יודעת שלהורים נהיה בור מערב אחד. כזה חבל על הכסף!!!

רק שיש מן טרנד מטומטם

שהזוג לוקח את הכסף, במקום להחזיר להורים - לכסות את ההוצאות שלהם

(שגם אם החתונה פשוטה מאוד, אלו הוצאות גדולות מאוד בשביל שוטף, ובשביל לגדל עוד כמה ילדים)

אם ההורים יכולים לשלם ואם הם רוצים לשלם -

המתנות  והכסף יינתנו לזוג.

שהזוג יאבזר את ביתו כטעמו ורצונו או שיישמור בצד - לחינוך ילדים לעתיד לבוא או לצרכי מצוות ולימוד תורה או לעת מצוא.

לא בכל יום מקבלים סכומי כסף גדולים.

זה מקסים אם הזוג מוותר ונותן להורים. אבל זה שלהם. לא של ההורים.

למה נותנים כסף? - כי לא יודעים מה לקנות ולא רוצים לתקוע את הזוג עם מתנה מיותרת. סומכים עליהם שידעו מה לעשות בו.

יש מי שרואה עצמו כמחוייב לשלם את המנה.

כל הכבוד. אבל זה רחוק מלהיות מתנה לחתונה. לכו למסעדה, אם אתם חושבים שאתם נטל כלכלי על כתפי ההורים וכל בעלי השמחה. רוצים לכבד? - אל תבואו.

תזמינו רק את מי ששמח לכם איתו. ולא כל מי שאין ברירה...- ממילא הרשימה תקטן וכן ההוצאות.

הכסף שמגיע מהחתונה לא מספיק לרהט את הבית וגם לא להתפרנס בלימוד תורה.

זוג מתחתן, וביום שאחרי החתונה, עם כל הסכום הנ"ל הוא עוד ייתמך על ידי ההורים.

אז נראה לי מן הראוי והמקובל - 

לתת להם את הכסף, ולעמול קשה לפרנסתך.

בדיוק כפי שהם או הוריהם שלהם - התחילו מ-0!

ואת המשפט "תזמינו רק מי ששמח לכם איתו" - תבדוק מציאותית. זה יפה מאוד לומר.

האורחים נותנים את הסכום כ*מתנה* לחתונה, לזוג. לא לעזור להורים לממן את החתונה. ממש לא.

היה לי ויכוח ארוך על מתנה או כסף עם דודה של בעלי, שתהיה בריאה ותאריך ימים אמן, 

באמת אני אוהבת אותה,

והגישה שלה היא "אני נותנת מתנה, כי כסף יכול גם להגיע שלא לזוג, אלא להורים, ואני רוצה לעזור לזוג בתחילת חייו".

ואני חשבתי שהמקרים האלה כ"כ מעטים,

עד שאני שומעת פה (!) שיש זוגות שחושבים ככה...

משונה.

הדבר היותר משונה, הוא שלא משונה לך בכלל שזוג מסתמך (מה זה המילה הזאת??? ממש נסמך על שולחן?) ההורים גם אחרי החתונה... זה ממש לא חייב להיות. וזה לדעתי גרוע עשרת מונים מלקחת את הכסף שנתנו האורחים כמתנות חתונה לזוג. 

שמכסים את הוצאות החתונה מהצ'קים של המתנות.

זה חוסך הרבה בעיות.

כמובן, הורים עשירים שלא מעוניינים - אין בעיה.

אבל לפעמים זה יכול מאד לעזור.

זו הלכה שמשום מה לא מיושמת בהרבה חוגים 

צריך לתת כסף מתנה כדי לעזור בהוצאה ופעם היתה אפשרות לתבוע את מי שלא מביא 

כי יש לזה גדר של הלוואה היום אני נותן לך ועוזר לך על דעת שבשמחה שלי אתה תעזור 

כנראה במקור זו צורה של קהילה בריאה (אולי פעם כל אחד הביא מנה ? לא יודע)

אין את הסימן הזה בויקיטקסט אבל אשמח אם מישהו יביא קושור או יעתיק את סימן ס' בשולחן ערוך אבן העזר

לחתונה. מבחינה כלכלית....

אם אני ארצה לשלם כסף לארוחה שווה, אני אלך בעצמי למקום שטעים לי בו ואבחר לעצמי את התפריט.

מה שקורה היום יוצא הפוך על הפוך.

ההורים אומרים "צריך אירוע מכובד, אנשים מביאים הרבה כסף, צריך לכבד אותם."

האורחים אומרים "בעלי השמחה הוציאו הרבה כסף על אירוע מפואר, לפחות נעזור להם לכסות אותו."

ובשורה התחתונה- בעלי האולמות והקייטרינג מרוצים מאוד, בעלי השמחה וגם האורחים נשארו עם חור ענק בכיס (זה אף פעם לא באמת מכסה, במיוחד אם רוצים להשאיר כסף לזוג הצעיר), וכל זה בשביל מה? בשביל ערב אחד? משמעותי וחשוב ככל שיהיה? הרי לא האוכל הופך אותו להיות משמעותי...

לא עדיף לעשות חתונה פשוטה ממש, עם אוכל פשוט וטעים ולא יקר, במקום פשוט ובלי מליון מוזמנים- ולשמוח, פשוט, בלי הדאגה של "איך נכסה את זה"?

ככל שעוברות השנים ואני עוברת לאיטי מהצד המתחתן לצד "האורחים של ההורים" אני מתחזקת יותר במחשבה שפשוט כולנו כמו עדר ממשכנים את חיינו בגלל המוסכמות.

ושיהיה במזל טוב! וסליחה על הניצלוש- הדברים פשוט בוערים בי....

בצדק 

לנו היתה חתונה יחסית זולה ולמרות שזה היה מאוד קשה להורים, בסוף הם הודו שזה דווקא נחמד

וזה ממש לא "מנהג טוב אצל אחינו הספרדים".

לפי מה שאני יודעת במשפחה שלי, 

וגם אצל כל החברות הספרדיות שלי -

הכסף מגיע לזוג.

ורק לזוג.

אנחנו לא נסמכים כרגע על ההורים. 

אם הם ירצו לתת- נסכים לקבל, אבל אנחנו מתנהגים כאילו הם לא ייתנו כלום. אני חושבת שזה חשוב שזוג יכלכל את עצמו. (פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות)

הכסף שהגיע לנו ממתנות החתונה- הלך לחיסכון לבית, ממש לא לשוטף.

מי שמכיר אותי יודע שבד"כ אני מאלו שבעד לעמוד על הרגליים ולא להעזר בהורים. פה אני חושב הפוך!

תנסו להסתכל מהחופה של עצמכם על קהל המוזמנים:

כמה ממנו באמת מעניין אותכם?

אני בזמנו זיהיתי בקושי רבע מהמוזמנים, ועניינו אותי אולי שישית. גם אם תוסיפו את הצד שלה נקבל בערך שליש מהמוזמנים שהיינו מזמינים אלמלא ההורים והסובב, וזה בארוע של פחות מ-300 מוזמנים.

כשיש 600, אני מנחש שהאחוזים שונים.

האמור נכון פי שלוש להורים מפורסמים שמתוקף תפקידם מזמינים מאות אנשים לחתונה, שאין קצה של קשר בינם לבין הזוג.

(יצא לי גם לנכוח בחתונה שהיו בה 800 מוזמנים, של בן של מי שהייתה אז חברת כנסת, ולא שהיה שמח שם - היה יומיים לאחר תחילת הגירוש)

הוריי אכן מימנו את החתונה של עצמם (שני סבי ז"ל כבר לא היו בחיים), אבל מטבע הדברים הארוע היה שלהם ולא של ההורים.

במקרה של רוב ה זוגות הצעירים - המצב הפוך.

סתם בתור דוגמא, הייתי בחתונה שניה (של שני בני הזוג, כל אחד מסיבה אחרת) הם כבר היו בני 30 +-, והם מימנו את החתונה לעצמם,

האורחים היו בהתאם.

אפילו לא כל בני המשפחה המורחבת היו.

וזאת היתה בין החתונות הכי שמחות שהשתתתפתי בהן,

כי כל האורחים היו באמת קשורים לזוג, ושמחים איתו מאוד (לא היו אורחים שהגיעו כי "לא נעים".)

בעיקרון הזוג בכלל לא צריך "לתת" להורים, ואז שירגישו לא נעים..

זה כסף ששייך להם מלכתחילה.

שהזוג ירגיש לא נעים לקחת את הכסף.

ממש לא כל חתונה מכסה את עצמה. (במיוחד לא של אשכנזים)

ורוב ההורים שאני מכירה- לא יסכימו לקבל את הכסף הזה.

והורים חכמים- פותחים תוכנית חיסכון מיד אחרי שהיל נולד, עם נק' יציאה בעוד 13 שנה, ובעוד 20 שנה. 400-500 ש"ח כל חודש ויש לך מימון לחתונה.

כשהילדים שלך יתחתנו.

ונראה אם תוכנית החסכון - הספיקה לך לכסות את החתונה שלהם.

הלוואי.

ועייני גם בתגובתי לדינה ל.

זה נכון בילד ראשון

בהמשך- כשיש לך 7 כ"י ההוצאות עליהם גדלות בלי פרופורציה לגדילת המשכורת

כך למשל- במצב של משפחה גדולה- המכולת השבועית עולה 400 ש"ח והקניה החודשית- 2500-3500

זה פרט  למוסדות לימוד ושאר תשלומים

לעניין הדיון:

מי שיש לו לחתן את ילדיו- נפלא!

לענ"ד ראוי שהזוג יציע לשלם לפחות חלק מהמתנות-

אולי את המנות של החברים שמגיעים לעיתים ל200 מנות

ואז ההורים לא יילחצו

אני הייתי מוכנה להתחתן ברבנות עם מניין אנשים ולא לדחות את החתונה בחודש בגלל בעיה כלכלית

עדיף חתונה פשוטה מחתונה מאוחרת ועצבים מרוטים

בעזהי"ת.

וההורים שלי ממש לא משלמים למכולת 400 ש"ח לשבוע (שזה אומר 2000 ש"ח לחודש!).

לומדים לכלכל את הצעדים שלך, לקנות בסטוקים ובזול, ולהתנהל נכון.

הורים שלי קונים הכללל בסופר גדול שנחשב זול שיש לו באמת מחירים טובים. "כמעט חינם", ועוד יש להם 3.5% הנחה כי הם משלמים באשראי, קיצר זה משתלם.

אפילו שווה להוציא אוטו פעם בחודש לעיר הקרובה (או הרחוקה תלוי איפה גרים.), בסוף הכל מתקזז במבצעים. המכולת זה אחד מגנבי הכסף הגדולים ביותר!

הכסף לא גדל על העצים. הוא מגיע מכלכלה נבונה ומעבודה קשה.

[וככה יש ב"ה כסף לחתן את כל 11 ילדך ברווח. לא בפאר מוגזם, ברווח.]

עזרתם מאוד.

היו שהגיבו על חתונות בזול..האמת שזה מה שאנחנו מחפשים..אולם יפה אך פשוט.

רעיונות לאולמות שהחופה והכסא כלה בגן אבל הם זולים יתקבלו בשמחה

בהפרש ממש קטן שבת שבע ברכות שלנו היתה השבת חתן שלהם, היתה הרבה שמחה.

ההורים העדיפו את כל הבלאגן בבת אחת, אבל לא לכל ההורים זה מתאים. בתור אמא הייתי נלחצת.

אבל זאת לא סיבה לדחות חתונה, מוצאים איך יהיה בסדר לכולם.

שיהיה רק בשמחות ומזל טוב

כשאחים שלי התחתנו בהפרש כמה חודשים, הם צירפו גם איזה בן דוד שהתארס בדיוק והאולם עשה להם דיל משפחתי.

תחשבו על זה.

בברור חיל יש את גני שלמה, נראה לי שככה קוראים לזה.

מקום פשוט ונחמד.

חברה התחתנה שם...

לא זוכרת אם הכיסא כלה בחוץ, החופה כן. 

זול שם יחסית, תבררי מולם.

לא יקרה כלום אם תחכו לחורף... 

זה לא עוד כזה המון זמן... 

עדיף מאשר לבזבז כסף להורים.

אם בעלך לעתיד - תלמיד ישיבה

דברי איתי - שנוכל לארגן לכם מחיר זול במיוחד למנות.

בהלוך אמנם כן,

בחזור - ממש ממש לא.

בעין צורים אפשר להתחתן על הדשא בחוץ, גם הסעודה בחוץ (כמו בקיבוץ). ולמיטב זכרוני- זול שם. אפשר גם להביא קייטרינג שאתם בוחרים (אם זכרוני אינו מטעני, בכ"ז עוד מעט תשע שנים ב"ה).

באופן כללי קיבוצים, גם קיבוץ סעד. (שם הסעודה במקום סגור והחופה בחוץ)

בנתיבות יש אולמות יפים ודי זולים. ברכה והצלחה. תתפללי על זה ועל כל השאר. לתפילות ולברכות שלך יש עכשיו עוד יותר כוח.נצלי את הפרוטקציה!

אח"כ לא תוכלו להוריד מחיר אם תפנו לאולם קודם

אנחנו אישית הורדנו את המזנון בהתחלה וזה חסך לנו 2.5 דולר למנה - מזמן

ויתרנו על תוספות מיותרות בעיני כמו-

700 דולר לעיצוב החופה וכיסא הכלה

דולר למנה כדי שהקולה תהיה קוקה קולה ולא RC

דולר למנה על פרחים על השולחנות

דולר למנה על מפיות בד ולא מפיות נייר

ותחשבו על זה

אז עוד רעיון לחיסכון: להוריד את המנה הראשונה. הרי גם ככה חלק גדול מהאורחים לא נשארים למנה השניה, והולכים אחרי המנה הראשונה. אז יוצא שמשלמים המון על אוכל שלא נאכל בכלל.

אז אולי לא כדאי להוריד גם את המנה הראשונה וגם את המזנון בהתחלה, אבל נראה לי שהמנה הראשונה חוסכת יותר (טוב, תלוי גם איזה מזנון עושים) ומה גם שלדעתי, המזנון בהתחלה הוא כן חשוב. מגיעים אנשים מנסיעה, הרבה פעמים מרחוק, הרבה פעמים ישר אחרי יום עבודה, אז הם צריכים שיהיה להם משהו לאכול ולשתות כשהם מגיעים, בפרט כשהארוחה יכולה להיות מאוד מאוחרת (עד אחרי החופה)

ואנחנו בחתונה שלנו גם הורדנו סכום משמעותי למדי על שימוש בכלים חד"פ (והיו כלים יפים מאוד, עד שלא הרימו אותם, לא שמו לב שזה חד"פ)

עושים שתיה קלה, קצת עוגות ועוגיות וירקות ומטבלים ופירות

או עושים 6 סוגי בשרים ומרק וסלטים פיקנטיים ובר משקאות וכולי- וכל הארוחה הזו- רק כפתיחה????

חשוב שאם מוותרים על מנה ראשונה- להורות למלצרים שיעשו עוד סיבוב בשולחנות כדי שכל מי שלא קיבל- שיקבל, ומי שבדיוק קם לרקוד לא יישאר רעב...

חשוב מאוד לכל מי שמארגן חתונה!!

אפשר לשלוט על הרמה המטורפת של הווליום של התזמורת!!

בחוזה תסכמו איתם- שיש אדם אחד מהמשפחה\חברים שהוא אחראי על התזמורת באירוע- אם הוא אומר להם להנמיך- הם ינמיכו, ואם ם לא יעשו מה שהוא אמר- אז הם ייקנו בכך וכך מהתשלום

זה עובד פלאים

בעזהי"ת.

וקיבלנו מחיר טוב יותר בלעדיהם...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.