אף אחד לא ייפגע - השמחות יעצימו את את השניה..  הכל לפי המבט (החיובי..)...

על קניה בכמות גדולה יותר תמיד יש הנחה.

אמנם לא הייתי הולכת על אותו אולם, בהפרש כ"כ קטן.

אבל כן לקחת את אותו צלם ל2 אירועים- ייתן לכם הנחה.

וכנ"ל גם תזמורת (בתנאי כמובן שגם אתם תאהבו אותם)

וקייטרינג, ומאפרת וכו'.

ובכלל- תנסי לראות, אולי אחותך תשמח לעזור לך בניסיון שהיא צוברת עכשיו?

אח שלי התארס בערך חודש אחרי שהתארסנו/חודש לפני שהתחתנו. אני ממש ממש לא נפגעתי ולהיפך-ממש ממש שמחתי בשבילו! הוא התחתן בערך חודשיים אחרינו, אבל ההורים שלי חסכו מאז שנולדנו כסף בשביל החתונות שלנו, אז המצב שלכם לא כ"כ דומה לשלנו בקטע הזה.

אממ, בסופו של דבר השאלה היא במה ההורים שלך יכולים לעמוד, נכון שההורים שלו לחוצים, אבל אם זה בלתי אפשרי מבחינת ההורים שלך אולי כדאי שהוא ידבר איתם וירגיע אותם קצת.

בנימה קצת אישית, אנחנו חיכינו כבר שהתקופה של האירוסים תיגמר, ושמעתי מהרבה שלא טוב למרוח אותה. אז זה גם שיקול כדי להקדים את החתונה.

אני מקווה שהייתי מובן, אם את רוצה-אפשר לדבר באישי, או שתכתבי פה מה שיותר נוח לך.

המון מזל טוב!

אח שלו שהתארס ביקש מאיתנו סליחה שהשמחות "מתערבבות".

מבחינתנו זה היה בסדר גמור ולא נפגענו, אבל הרגישות שהוא וארוסתו הפגינו היה במקום ונתן הרגשה טובה!

אני כן חושבת שכדאי לתת התייחסות ומילה קטנה...

המון המון מזל טוב!! ו-בשמחה

אנחנו "נישואים שניים". ההכרות ביננו הייתה במקביל להיכרות של "הילד" עם אשתו...הוורט והארוסים גם.

השאלה מי יתחתן קודם ובאיזה הפרש...

ויתרנו לצעירים...

כן היה דחוף לנו להתחתן, כי הורים של צד אחד מבוגרים והיתה אז מחלה קשה, שלא ידענו אם יזכו ויחזיקו מעמד בחיים. (אחד מאיתנו היה רווק) וההורים השניים חולים במחלה שאסור להתרגש יותר מדי ולא יחזיקו מעמד מרוב שמחה...

אז חיכינו כמה חודשים. במתח. לא בגלל הצניעות, אלא בגלל חיי ההורים.

גם כמה שמגנים את ההמתנה, היא עוזרת לאירגונים שלפני להעשות טוב יותר ובנחת. ותמיד חשים לחץ...כי אנחנו טיפוסים לחוצים, וההורים של שנינו מלחיצים...כן, גם בגיל שלנו...

העניין, ששתי החתונות עלינו, כמו שאומרים. ובלי חסכונות.

אגב, משפחה עם חמישה ילדים רווקים, חיתנה שלש בנות בהפרש של שבועיים זו מזו!!!! (חתונה - הפסקה לשבע ברכות, חתונה - הפסקת שבע ברכות וכן הלאה על זו הדרך)

החתונות היקרות האלה (וגם הרגילות הן יקרות!!!) ממש עושות לי התחמצות בלב כשאני יודעת שלהורים נהיה בור מערב אחד. כזה חבל על הכסף!!!

רק שיש מן טרנד מטומטם

שהזוג לוקח את הכסף, במקום להחזיר להורים - לכסות את ההוצאות שלהם

(שגם אם החתונה פשוטה מאוד, אלו הוצאות גדולות מאוד בשביל שוטף, ובשביל לגדל עוד כמה ילדים)

אם ההורים יכולים לשלם ואם הם רוצים לשלם -

המתנות  והכסף יינתנו לזוג.

שהזוג יאבזר את ביתו כטעמו ורצונו או שיישמור בצד - לחינוך ילדים לעתיד לבוא או לצרכי מצוות ולימוד תורה או לעת מצוא.

לא בכל יום מקבלים סכומי כסף גדולים.

זה מקסים אם הזוג מוותר ונותן להורים. אבל זה שלהם. לא של ההורים.

למה נותנים כסף? - כי לא יודעים מה לקנות ולא רוצים לתקוע את הזוג עם מתנה מיותרת. סומכים עליהם שידעו מה לעשות בו.

יש מי שרואה עצמו כמחוייב לשלם את המנה.

כל הכבוד. אבל זה רחוק מלהיות מתנה לחתונה. לכו למסעדה, אם אתם חושבים שאתם נטל כלכלי על כתפי ההורים וכל בעלי השמחה. רוצים לכבד? - אל תבואו.

תזמינו רק את מי ששמח לכם איתו. ולא כל מי שאין ברירה...- ממילא הרשימה תקטן וכן ההוצאות.

הכסף שמגיע מהחתונה לא מספיק לרהט את הבית וגם לא להתפרנס בלימוד תורה.

זוג מתחתן, וביום שאחרי החתונה, עם כל הסכום הנ"ל הוא עוד ייתמך על ידי ההורים.

אז נראה לי מן הראוי והמקובל - 

לתת להם את הכסף, ולעמול קשה לפרנסתך.

בדיוק כפי שהם או הוריהם שלהם - התחילו מ-0!

ואת המשפט "תזמינו רק מי ששמח לכם איתו" - תבדוק מציאותית. זה יפה מאוד לומר.

האורחים נותנים את הסכום כ*מתנה* לחתונה, לזוג. לא לעזור להורים לממן את החתונה. ממש לא.

היה לי ויכוח ארוך על מתנה או כסף עם דודה של בעלי, שתהיה בריאה ותאריך ימים אמן, 

באמת אני אוהבת אותה,

והגישה שלה היא "אני נותנת מתנה, כי כסף יכול גם להגיע שלא לזוג, אלא להורים, ואני רוצה לעזור לזוג בתחילת חייו".

ואני חשבתי שהמקרים האלה כ"כ מעטים,

עד שאני שומעת פה (!) שיש זוגות שחושבים ככה...

משונה.

הדבר היותר משונה, הוא שלא משונה לך בכלל שזוג מסתמך (מה זה המילה הזאת??? ממש נסמך על שולחן?) ההורים גם אחרי החתונה... זה ממש לא חייב להיות. וזה לדעתי גרוע עשרת מונים מלקחת את הכסף שנתנו האורחים כמתנות חתונה לזוג. 

שמכסים את הוצאות החתונה מהצ'קים של המתנות.

זה חוסך הרבה בעיות.

כמובן, הורים עשירים שלא מעוניינים - אין בעיה.

אבל לפעמים זה יכול מאד לעזור.

זו הלכה שמשום מה לא מיושמת בהרבה חוגים 

צריך לתת כסף מתנה כדי לעזור בהוצאה ופעם היתה אפשרות לתבוע את מי שלא מביא 

כי יש לזה גדר של הלוואה היום אני נותן לך ועוזר לך על דעת שבשמחה שלי אתה תעזור 

כנראה במקור זו צורה של קהילה בריאה (אולי פעם כל אחד הביא מנה ? לא יודע)

אין את הסימן הזה בויקיטקסט אבל אשמח אם מישהו יביא קושור או יעתיק את סימן ס' בשולחן ערוך אבן העזר

לחתונה. מבחינה כלכלית....

אם אני ארצה לשלם כסף לארוחה שווה, אני אלך בעצמי למקום שטעים לי בו ואבחר לעצמי את התפריט.

מה שקורה היום יוצא הפוך על הפוך.

ההורים אומרים "צריך אירוע מכובד, אנשים מביאים הרבה כסף, צריך לכבד אותם."

האורחים אומרים "בעלי השמחה הוציאו הרבה כסף על אירוע מפואר, לפחות נעזור להם לכסות אותו."

ובשורה התחתונה- בעלי האולמות והקייטרינג מרוצים מאוד, בעלי השמחה וגם האורחים נשארו עם חור ענק בכיס (זה אף פעם לא באמת מכסה, במיוחד אם רוצים להשאיר כסף לזוג הצעיר), וכל זה בשביל מה? בשביל ערב אחד? משמעותי וחשוב ככל שיהיה? הרי לא האוכל הופך אותו להיות משמעותי...

לא עדיף לעשות חתונה פשוטה ממש, עם אוכל פשוט וטעים ולא יקר, במקום פשוט ובלי מליון מוזמנים- ולשמוח, פשוט, בלי הדאגה של "איך נכסה את זה"?

ככל שעוברות השנים ואני עוברת לאיטי מהצד המתחתן לצד "האורחים של ההורים" אני מתחזקת יותר במחשבה שפשוט כולנו כמו עדר ממשכנים את חיינו בגלל המוסכמות.

ושיהיה במזל טוב! וסליחה על הניצלוש- הדברים פשוט בוערים בי....

בצדק 

לנו היתה חתונה יחסית זולה ולמרות שזה היה מאוד קשה להורים, בסוף הם הודו שזה דווקא נחמד

וזה ממש לא "מנהג טוב אצל אחינו הספרדים".

לפי מה שאני יודעת במשפחה שלי, 

וגם אצל כל החברות הספרדיות שלי -

הכסף מגיע לזוג.

ורק לזוג.

אנחנו לא נסמכים כרגע על ההורים. 

אם הם ירצו לתת- נסכים לקבל, אבל אנחנו מתנהגים כאילו הם לא ייתנו כלום. אני חושבת שזה חשוב שזוג יכלכל את עצמו. (פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות)

הכסף שהגיע לנו ממתנות החתונה- הלך לחיסכון לבית, ממש לא לשוטף.

מי שמכיר אותי יודע שבד"כ אני מאלו שבעד לעמוד על הרגליים ולא להעזר בהורים. פה אני חושב הפוך!

תנסו להסתכל מהחופה של עצמכם על קהל המוזמנים:

כמה ממנו באמת מעניין אותכם?

אני בזמנו זיהיתי בקושי רבע מהמוזמנים, ועניינו אותי אולי שישית. גם אם תוסיפו את הצד שלה נקבל בערך שליש מהמוזמנים שהיינו מזמינים אלמלא ההורים והסובב, וזה בארוע של פחות מ-300 מוזמנים.

כשיש 600, אני מנחש שהאחוזים שונים.

האמור נכון פי שלוש להורים מפורסמים שמתוקף תפקידם מזמינים מאות אנשים לחתונה, שאין קצה של קשר בינם לבין הזוג.

(יצא לי גם לנכוח בחתונה שהיו בה 800 מוזמנים, של בן של מי שהייתה אז חברת כנסת, ולא שהיה שמח שם - היה יומיים לאחר תחילת הגירוש)

הוריי אכן מימנו את החתונה של עצמם (שני סבי ז"ל כבר לא היו בחיים), אבל מטבע הדברים הארוע היה שלהם ולא של ההורים.

במקרה של רוב ה זוגות הצעירים - המצב הפוך.

סתם בתור דוגמא, הייתי בחתונה שניה (של שני בני הזוג, כל אחד מסיבה אחרת) הם כבר היו בני 30 +-, והם מימנו את החתונה לעצמם,

האורחים היו בהתאם.

אפילו לא כל בני המשפחה המורחבת היו.

וזאת היתה בין החתונות הכי שמחות שהשתתתפתי בהן,

כי כל האורחים היו באמת קשורים לזוג, ושמחים איתו מאוד (לא היו אורחים שהגיעו כי "לא נעים".)

בעיקרון הזוג בכלל לא צריך "לתת" להורים, ואז שירגישו לא נעים..

זה כסף ששייך להם מלכתחילה.

שהזוג ירגיש לא נעים לקחת את הכסף.

ממש לא כל חתונה מכסה את עצמה. (במיוחד לא של אשכנזים)

ורוב ההורים שאני מכירה- לא יסכימו לקבל את הכסף הזה.

והורים חכמים- פותחים תוכנית חיסכון מיד אחרי שהיל נולד, עם נק' יציאה בעוד 13 שנה, ובעוד 20 שנה. 400-500 ש"ח כל חודש ויש לך מימון לחתונה.

כשהילדים שלך יתחתנו.

ונראה אם תוכנית החסכון - הספיקה לך לכסות את החתונה שלהם.

הלוואי.

ועייני גם בתגובתי לדינה ל.

זה נכון בילד ראשון

בהמשך- כשיש לך 7 כ"י ההוצאות עליהם גדלות בלי פרופורציה לגדילת המשכורת

כך למשל- במצב של משפחה גדולה- המכולת השבועית עולה 400 ש"ח והקניה החודשית- 2500-3500

זה פרט  למוסדות לימוד ושאר תשלומים

לעניין הדיון:

מי שיש לו לחתן את ילדיו- נפלא!

לענ"ד ראוי שהזוג יציע לשלם לפחות חלק מהמתנות-

אולי את המנות של החברים שמגיעים לעיתים ל200 מנות

ואז ההורים לא יילחצו

אני הייתי מוכנה להתחתן ברבנות עם מניין אנשים ולא לדחות את החתונה בחודש בגלל בעיה כלכלית

עדיף חתונה פשוטה מחתונה מאוחרת ועצבים מרוטים

בעזהי"ת.

וההורים שלי ממש לא משלמים למכולת 400 ש"ח לשבוע (שזה אומר 2000 ש"ח לחודש!).

לומדים לכלכל את הצעדים שלך, לקנות בסטוקים ובזול, ולהתנהל נכון.

הורים שלי קונים הכללל בסופר גדול שנחשב זול שיש לו באמת מחירים טובים. "כמעט חינם", ועוד יש להם 3.5% הנחה כי הם משלמים באשראי, קיצר זה משתלם.

אפילו שווה להוציא אוטו פעם בחודש לעיר הקרובה (או הרחוקה תלוי איפה גרים.), בסוף הכל מתקזז במבצעים. המכולת זה אחד מגנבי הכסף הגדולים ביותר!

הכסף לא גדל על העצים. הוא מגיע מכלכלה נבונה ומעבודה קשה.

[וככה יש ב"ה כסף לחתן את כל 11 ילדך ברווח. לא בפאר מוגזם, ברווח.]

עזרתם מאוד.

היו שהגיבו על חתונות בזול..האמת שזה מה שאנחנו מחפשים..אולם יפה אך פשוט.

רעיונות לאולמות שהחופה והכסא כלה בגן אבל הם זולים יתקבלו בשמחה

בהפרש ממש קטן שבת שבע ברכות שלנו היתה השבת חתן שלהם, היתה הרבה שמחה.

ההורים העדיפו את כל הבלאגן בבת אחת, אבל לא לכל ההורים זה מתאים. בתור אמא הייתי נלחצת.

אבל זאת לא סיבה לדחות חתונה, מוצאים איך יהיה בסדר לכולם.

שיהיה רק בשמחות ומזל טוב

כשאחים שלי התחתנו בהפרש כמה חודשים, הם צירפו גם איזה בן דוד שהתארס בדיוק והאולם עשה להם דיל משפחתי.

תחשבו על זה.

בברור חיל יש את גני שלמה, נראה לי שככה קוראים לזה.

מקום פשוט ונחמד.

חברה התחתנה שם...

לא זוכרת אם הכיסא כלה בחוץ, החופה כן. 

זול שם יחסית, תבררי מולם.

לא יקרה כלום אם תחכו לחורף... 

זה לא עוד כזה המון זמן... 

עדיף מאשר לבזבז כסף להורים.

אם בעלך לעתיד - תלמיד ישיבה

דברי איתי - שנוכל לארגן לכם מחיר זול במיוחד למנות.

בהלוך אמנם כן,

בחזור - ממש ממש לא.

בעין צורים אפשר להתחתן על הדשא בחוץ, גם הסעודה בחוץ (כמו בקיבוץ). ולמיטב זכרוני- זול שם. אפשר גם להביא קייטרינג שאתם בוחרים (אם זכרוני אינו מטעני, בכ"ז עוד מעט תשע שנים ב"ה).

באופן כללי קיבוצים, גם קיבוץ סעד. (שם הסעודה במקום סגור והחופה בחוץ)

בנתיבות יש אולמות יפים ודי זולים. ברכה והצלחה. תתפללי על זה ועל כל השאר. לתפילות ולברכות שלך יש עכשיו עוד יותר כוח.נצלי את הפרוטקציה!

אח"כ לא תוכלו להוריד מחיר אם תפנו לאולם קודם

אנחנו אישית הורדנו את המזנון בהתחלה וזה חסך לנו 2.5 דולר למנה - מזמן

ויתרנו על תוספות מיותרות בעיני כמו-

700 דולר לעיצוב החופה וכיסא הכלה

דולר למנה כדי שהקולה תהיה קוקה קולה ולא RC

דולר למנה על פרחים על השולחנות

דולר למנה על מפיות בד ולא מפיות נייר

ותחשבו על זה

אז עוד רעיון לחיסכון: להוריד את המנה הראשונה. הרי גם ככה חלק גדול מהאורחים לא נשארים למנה השניה, והולכים אחרי המנה הראשונה. אז יוצא שמשלמים המון על אוכל שלא נאכל בכלל.

אז אולי לא כדאי להוריד גם את המנה הראשונה וגם את המזנון בהתחלה, אבל נראה לי שהמנה הראשונה חוסכת יותר (טוב, תלוי גם איזה מזנון עושים) ומה גם שלדעתי, המזנון בהתחלה הוא כן חשוב. מגיעים אנשים מנסיעה, הרבה פעמים מרחוק, הרבה פעמים ישר אחרי יום עבודה, אז הם צריכים שיהיה להם משהו לאכול ולשתות כשהם מגיעים, בפרט כשהארוחה יכולה להיות מאוד מאוחרת (עד אחרי החופה)

ואנחנו בחתונה שלנו גם הורדנו סכום משמעותי למדי על שימוש בכלים חד"פ (והיו כלים יפים מאוד, עד שלא הרימו אותם, לא שמו לב שזה חד"פ)

עושים שתיה קלה, קצת עוגות ועוגיות וירקות ומטבלים ופירות

או עושים 6 סוגי בשרים ומרק וסלטים פיקנטיים ובר משקאות וכולי- וכל הארוחה הזו- רק כפתיחה????

חשוב שאם מוותרים על מנה ראשונה- להורות למלצרים שיעשו עוד סיבוב בשולחנות כדי שכל מי שלא קיבל- שיקבל, ומי שבדיוק קם לרקוד לא יישאר רעב...

חשוב מאוד לכל מי שמארגן חתונה!!

אפשר לשלוט על הרמה המטורפת של הווליום של התזמורת!!

בחוזה תסכמו איתם- שיש אדם אחד מהמשפחה\חברים שהוא אחראי על התזמורת באירוע- אם הוא אומר להם להנמיך- הם ינמיכו, ואם ם לא יעשו מה שהוא אמר- אז הם ייקנו בכך וכך מהתשלום

זה עובד פלאים

בעזהי"ת.

וקיבלנו מחיר טוב יותר בלעדיהם...

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!