אבל מה נעשה? אנחנו צריכים משהו שאוהבים לעשות כי אחרת יהיה משעמם אם היינו עושים רק מה שצריכים.

וברצינות- נראה לך חסר טעם- אז אל תעשי..

המעשים שלנו צריכים להיות כמה שיותר מכוונים לשמים.. לא ככה?

אגב, גם קריאת ספר, בישול,, והמון דברים- זה לבריאות הנפש.. ולכן- לשם שמים....

אה?

 איך אני איתך?

ועל כל דבר אפשר להגיד "בריאות הנפש".

גם על דברים שליליים בוודאות

וכן.. אדם בלי בריאות נפש,, הוא לא נחמד לעצמו.. לא נחמד לסביבתו.. ולכן גם לא לשמים..

"מי שאהוב למטה בידוע שאהוב למעלה"..

ככל שלאדם יש יותר בריאות נפש,, הוא מפיק מעצמו טוב יותר..

(דעתי האישית..)

חוצמיזה.. שזה הכרחי כדי לשוב בתשובה,, לשוב לעצמנו..

נשמע לי בדיוק הפוך- סוג של בריחה מהתמודדות.

שימי לב שהכותרת והתוכן בפנים לא מתאימים זה לזה כלל..

מחכים שזה יעבור- התגובה הקלה,, ונראה לי שעובדת ברוב המיקרים..

אכן,, בריחה מהתמודדות...

לענ"ד אפשר להסתכל על זה ב2 צורות

צורה אחת-"לזרום עם הדברים" ולא להתחיל לחפש את ה"מסר\מטרה" בכל דבר{אני מדבר בעיקר על הדברים הקטנים-על הדברים הגדולים זה סיפור אחר}

צורה שניה-שלדעתי שייכת לאנשים במעמד רוחני קצת יותר גבוה{מבלי לזלזל ח"ו} באמת לדקדק ולמצוא בכל דבר את המסר ומה הקב"ה מנסה להגיד לי בזה שפספסתי את האוטבוס האחרון\נפלתי בחטא מסוים וכדומה

נסיון לתת פתרון בכ"ז-לנסות לשלב בין שניהם..דוגמא...במקרים שאתם פספס משו חשוב ואדם רגיל היה מתעצבן{אוהו איזה נסיון זה...חבל"ז} אז לקחת את הדברים ב"איזי" ולהגיד שהכל לטובה {זה גם עמידה בנסיון}

לאמץ את הגישה של "לקחת דברים יותר בקלות" אבל מהמקור הרוחני שלה

סליחה על האריכות וכל השטויות שכתבתי...

המשך לילה טוב (:

שכתבתי על הדברים שאנחנו עושים

ולא על פספוסים ופיקשושים בתכניות

זה רק מראה על צימאון...

על סוג של דרגה יותר גבוהה -

מאיסה ברוטינה ובשגרה, חיפוש של התכלית...

סימן שצריכים להתחדש...

אז אני חושב בכל מקרה שעל כל דבר שאנחנו עושים להתחיל לקחור וללת סיבה אולי יהיה קצת קשה{קצת יותר מדי} ואולי זה שייך לאנשים גדולים..

אבל בנקודות מסוימות בודאי שצריך לחפש תכלית.....

ואני חושב שהתגובות האחרונות של מייק ועוגי פלצת ענו בקנה מידה מלא על השאלות שלך...

"צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת..וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת,והיא, השגת ה' יתברך, כפי יכולת האדם לדעת אותה. 

וישים פעולותיו כולן: תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל,רצוני לומר, פועל שלא יביא אל זאת התכלית...

ועל זה ההקש לא תהיה כוונתו אז אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב, וכן בשאר ההנהגות- אבל יכוון אל המועיל. וכשיזדמן שיהיה ערב-יהיה.וכשיזדמן וכשיזדמן שיהיה בלתי ערב-יהיה" (רמב"ם שמונה פרקים פ"ה)

אומנם זה האידיאל,ולשם אנחנו צריכים תמיד לשאוף להגיע. אבל בנתיים, אנחנו לא במדרגה הזו. 

אנחנו  עוד בשלב שאנחנו צריכים לתקן את עצמינו בפרטים יותר קטנים וחשובים (לשוה"ר,אבק לשוה"ר,כעס,גאווה וכו'), להגיע קודם כל לנקיות, שהיא "היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא" (מסל'ש פרק י')

וכדי להגיע לנקיות צריך להיות קודם כל זהירים,ואח"כ זריזים. זה הרבה עבודה,עבודת ה'.

מה כן לעשות? לענ"ד אנחנו צריכים לעבוד ע"פ הדרך שמתווה הרמח"ל, קודם כל להתבונן על מעשינו ודרכינו, לראות מה טוב, מה לא טוב, מה שטוב לחזק, מה שלא טוב, לחשוב איך מתקנים, ולהתקדם לאט לאט ובזהירות, מדרגה אחרי מדרגה.

שנזכה בע"ה להיות זהירים,זריזים,נקיים

ושכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת