בעזה"י יום ג' לסדר טהרה כ"ט ניסן התשע"ג

שלום וברכה אל ... נ"י

אין אתה יכול לתאר ולשער את גודל השמחה שצריכה להיות לכל אחד מאנשי שלומינו חסידי ברסלב שזכינו להתקרב אל רביז"ל, שהוא מחזק ומעודד ומשמח אותנו, ומוליך אותנו אל הדרך האמת, להיות רגיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אשר אין למעלה מזה, כי באמת כל בר ישראל רוצה לחזור אל הקדוש ברוך הוא, כי נשמת ישראל הם חלק אלקי ממעל, אך הם לא יודעים את הפתח והדלת להכנס בה וכו', ובא רביז"ל ואומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ד) שהדלת והפתח להכנס אל הקדוש ברוך הוא, זה הדיבור, שאדם ירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו והבן אל אביו, אשר אין למעלה מזה, כי עיקר ההתחברות והדביקות להשם יתברך הוא על ידי תפלה, כי התפלה הוא שער שדרך שם נכנסים להשם יתברך, ומשם מכירים את הקדוש ברוך הוא, ולכן לא בחינם שהס"מ אורב מאד מאד על כל אחד ואחד שרוצה להתקרב אל רביז"ל, ושם לו כל מיני מניעות ועיכובים בדרך, עד כדי כך שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנ"ב) שלפעמים שמים גם ירא שמים על הפתח שלא יוכלו להכנס אל רביז"ל, אלא על ידי מסירות נפש, עיין שם, ועיקר המסירות נפש הוא שאדם צריך לקחת את עצמו בידיו ולהתחזק להיות בשמחה עצומה, שתהלה לאל אנחנו יודעים מרבי אמת כזה, רבי שמחזק ומעודד ומשמח אותנו, רבי שמקרב אותנו אל הקדוש ברוך הוא, ורבי שפותח לנו את הפה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולכן לא בחינם שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קע"ז) שראוי לכם לשמוח בהשם יתברך. ואף על פי שאין אתם יודעים מגדולת השם יתברך ראוי לכם לסמוך עלי. כי אני יודע מגדולתו יתברך, והזכיר אז הפסוק (תהלים קל"ה ה') "כי אני ידעתי כי גדול הוי"ה" וגו', גם ראוי לכם לשמוח בי, מה שזכיתם שיהיה לכם רבי כזה; העיקר רק להרגיל את עצמו תמיד לדבר אל הקדוש ברוך הוא, בעקשנות גדולה מאד, ואפילו שזה בא במסירות נפש הכי גדולה, וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רל"ב) גיבור אחד חגר מתניו לכבוש חומה חזקה. ואחר כך כשבא אל השער, היה ארוג על השער מטוה מקורי עכביש שסתם השער. וכי יש שטות מזה שיהיה חוזר ממלחמתו מחמת הסתימה של הקורי עכביש?! (והנמשל מובן), ואחר כך אמר רביז"ל: העיקר הוא הדיבור. שעל ידי הדיבור יכולין לכבוש הכל ולנצח כל המלחמות. ואמר: אף על פי שיכולין להתבודד במחשבה, אבל העיקר הוא הדיבור. ומבואר הנמשל ממילא לענין מה שקשה על האדם לדבר לפני השם יתברך או לפני הצדיקים האמתיים מה שבלבו. וכל זה מחמת בושה וכבדות שלו שאין לו עזות דקדושה, בודאי הוא שטות גדול. כי הלא הוא רוצה לכבוש בדיבורו מלחמה חזקה שהוא מלחמת היצר, ועכשיו כשהוא סמוך לדבר, ולכבוש ולשבר חומות ולפתוח שערים על ידי הדיבור, ובשביל מניעה קלה מחלישות דעתו וכיוצא, ימנע חס ושלום מלדבר?! כי הלא המניעה הזאת נחשבת לסתימה של קורי עכביש כנגד החומות שרוצה לשבר בדיבורו; ולכן מאחר שאתה יודע מרבי אמת כזה, אל תהיה בטלן, תציית את רביז"ל ותהיה רגיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא אפילו דיבור אחד בוקע רקיעים וכו' וכו', ומכל שכן עוד דיבור ועוד דיבור וכו' וכו', כי התפלות והתחנות והבקשות שאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, עושים רושם גדול בכל העולמות, ואם אדם היה יודע איזה נחת רוח הוא גורם למעלה, הוא לא היה מפסיק מלדבר אל הקדוש ברוך הוא כל היום מתי שרק יש לו הזדמנות, היינו מלבד השלוש תפלות הקבועות שאדם מחוייב להתפלל בכל יום שחרית מנחה ערבית, שאז נפתחים שערים מהשמים לקבל את התפלות, עם כל זאת מה טוב ומה נעים שאדם עושה שיחה ותפלה מעצמו עמו יתברך, שזה נקרא התבודדות, שעל זה הזהירנו רביז"ל יותר מהכל, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך; עיין שם.
ומובא בזוהר (וישלח קע"ג: ) על הפסוק (דברים ד' ז') "כי מי גוי גדול אשר לו אלקי"ם קרובים אליו, כהוי"ה אלקינ"ו בכל קראנו אליו", תא חזי כמה אינון חביבין ישראל קמי קודשא בריך הוא, דלית לך עם ולישן בכל עמין עובדי עבודה זרה דעלמא דאית ליה אלהא דישמע לון, כמה דקודשא בריך הוא זמין לקבלא צלותהון ובעותהון דישראל, בכל שעתא דאצטריך לון למשמע צלותא דאינון בעאן, בגין ההוא דרגא דלהון; [בוא וראה כמה חביבין הם עם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שאין לך עם ולשון בכל העמים עובדי עבודה זרה שבעולם שיש להם אלוה שישמע אותם כמו שהקדוש ברוך הוא מזומן לקבל תפלות ובקשות של עם ישראל, בכל שעה שנצרך להם להשמיע תפלה שהם רוצים, בגלל אותה דרגא שלהם], ולכן דייקא אלו שזוכים להיות מקורבים אל רביז"ל, ומצייתים אותו, ומתבודדים בכל יום עמו יתברך, ראוי להם לשמוח מאד מאד, כי על ידי תפלה והתבודדות אדם אף פעם לא יהיה לבד, איפה שילך הוא הולך עם הקדוש ברוך הוא, ואף פעם לא משעמם לו, כי תמיד הוא עמו יתברך, כמאמרם ז"ל (ילקוט דברים רמז תתכ"ה) על הפסוק (דברים ד' ז') "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי"ה אלקינו בכל קראנו אליו", מעשה בספינה אחת שהיתה כולה של נכרים והיה בתוכה יהודי אחד הגיעו לנמל אחד אמרו לאותו יהודי טול מעות ועלה לנמל וקה לנו משם מאומה, אמר להם לא אכסנאי אני ואיני מכיר להיכן אלך, אמרו לו יש יהודי אכסנאי, בכל מקום שאתה הולך אלקיך עמך, הוי "אשר לו אלקים קרובים אליו", זאת אומרת יהודי הוא אף פעם לא לבד, איפה שהוא הולך הוא הולך עם הקדוש ברוך הוא.
זכור גם זכור מה שאמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן שנ"ד) על שני כיתות אנשים יש לי רחמנות גדול עליהם, על אלו אנשים שהיו יכולים להתקרב אלי ואינם מתקרבים, ועל אלו המקורבים אלי ואינם מקיימים את דבריי. כי אני יודע שיהיה עת בעת שיהיה האדם מונח על הארץ עם רגליו אל הדלת, אז יסתכל על עצמו היטב ויתחרט מאד מאד על שלא זכה להתקרב אלי, או שלא קיים את דבריי. כי אז ידעו שאם היו מקורבים אלי ומקיימים את דבריי, לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה המדריגה. אבל לא יועיל אז; עיין שם.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים