שבוע 9 כמעט.
מודה לה' מכל הלב על ההריון.
אני עייפה עייפה עייפה ושוב עייפה!!!
העייפות היא פיזית ונפשית!
ב"ה שבעבודה לפחות יש לי כוחות.
אבל מאז שחוזרת הביתה- נוחתת עליי כזו כבדות ועייפות שפשוט אין לי כוח
לכלום!!!!!
יש לנו תינוקת מקסימונת ואהובה בת 9 חודשים.
וג אליה אין לי שום כוח.
מסכנה שלי....
האמת שגם יש בי משו שקצת חושש כשאני רואה אותה. כמין פחד סמוי
מהשאלה- איך אסתדר עם שניים קטנטנים?
ומה שיוצא שרוב היום אני מתבטלת.
בעי המקסים לוקח כמה שיותר על צמו.
ואני- מבזבזת את זמני לריק במנוחה, באינטרנט ובסתם העברת זמן.
לא יודעת מה לעשות.
לקבל את זה או לנסות לעבוד על עצמי
ולהכריח את עצמי לפעול קצת יותר??
כואב לי על כל הזמן הזה שהולך לאיבוד
ושאני יכולה לנצל אותו לעשות כיף עם הקטנטונת,
ללמוד,
להתקדם רוחנית, לעשות דברים בבית...
יש למישי עצות?



