היה היה פעם דרקון
בארץ של אגדות
דרקון ענק וירוק שריון
מחייך וחושף זר שיניים חדות
היו לו רגליים של אריה
ועור חלק ומבריק, כמו לנחשים,
וזוג כנפיים של ציפור
ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.
יושב לבדו על סלע רותח,
מאפו יורק אש וזפת,
ובכל פעם שהוא מנסה לקנח
עוד מטפחת נשרפת.
דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.
ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו,
מלכודות חיכו לו בכל הפינות,
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.
אמרו שבעין שלו יהלום,
ומי שמוציא אותו - עשיר
שודדים חיפשו אותו לילה ויום
לגנוב אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון,
ולכן הקפיד להיזהר -
כששני ראשים הלכו לישון,
ראש אחד נשאר ער.
שנאו אותו מגדול ועד קטן,
בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם דרקון טוב.
זאת לא אשמתו שהוא מצוייד
בשלושה ראשים, ןרק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה.
והוא מצטער שאש הוא נוחר
וגופו נחשי, ופניו מאוסות
הוא היה רוצה להיות משהו אחר
אבל ככה הוא ואין מה לעשות.
דרקון מחפש אהבה וחולם
הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח
הוא הוציא שם טוב לעם הרשע שלהם
ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח.
אילו ידע לדבר לפחות,
להסביר להם שהוא רק מחפש ידידים
ואין לו עניין לאכול נסיכות
והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.
דרקון חביב, רגיש, בודד
שחיפש חברים להושיט להם כף,
אבל קשה מאד להתידד
עם אחד שנושם עליך אש מהאף
בוקר אחד הם הגיעו אליו,
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב
וכולם חגגו שהוא מת מפצעיו,
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים,
שמש אביב בשמחה זרחה,
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.
השודדים שהגיעו מהר למקום
שלחו יד אל העין הסגולה
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.
ואיש שם לא היה עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב
את הדרקון הלא נכון...
