לא נכנסים לשום תבנית.....

אין לי מושג מי הוא יהיה, איך ומה..

העיקר שיבוא כבר

הרי אנחנו לא בוחרים בזה, אושר!

זה קורה מהשפעת הסביבה, מדברים ששמענו ולמדנו....

מי אמר שאנחנו יודעים *באמת* מה העיקר והטפל?

ז"א, הרעיון שלך יפה והכל.. אבל לא יצא לך לראות שמה שחשבת אולי לא נכון?

כל מה שאמרת- ב-ר-ו-ר!!!

רק העניין שאנחנו חושבים שעברנו את זה כבר.

כבר בחרנו מה אני חושבת שיהרג ובל יעבור ומה לא.

מה שנקרא- היינו שם כבר

רק ש...

לא קרה שאולי טעינו? ז"א, ממש אבל..?!

ז"א, שתבין אותי, אבל שתבין טוב.

זה לא עוזר במיוחד שנענה: "שתבין אותי".

אז איך יודעים באמת מה לומר?

מה חשוב ומה לא?

מה נכון ומה טעות?

ומבחינתי זה עדיין לא באופק, ולכן אני מרגיש קצת לא שייך להגיב כאן - אבל אני פשוט חייב להעיר בעניין הזה.

שהיא תבין אותך? ומה עם הצד השני, שאתה תבין אותה?

זה חשוב לא-פחות, הלא כן?

בעבודת השם, אם הוא שקט או דברן, זרמן או ביישן, חסיד או מסנוגד,

שמאלני או ימני, תימני או הונגרי...

אושר... כשהוא יבוא - אל תגידי לו לא!

אבל הוא הגיע, במיוחד בשבילה, על הסוס הלבן!

עשרים+ שנה חיכתה לו... עכשיו שתגיד לו לא?!

איזו הצדקה יכולה להיות לכך??

אבירה על סוסה לבנה- לא חמודה

או שבעצם צריך את הניגוד כדי שאחר ישלים את השני??

כשהייתי קטנה- ספגתי פה ושם שהכי טוב זה להשלים אחד את השני...

היום למדתי מהספרים ועל "בשרי" שהכי כיף שיש רוב דומה ומעט שונה....

תמיד שני בני אדם יהיו מאד שונים והרבה דומים...

ז"א, הכל קדחת כי הכל אמת.

הכל זה רק דיבורים שנועדו לעזור למצוא את הטוב שבמצב. שזה אחלה..

אלא יותר מסגרת,

הריי אם היא לא הייתה אז היינו יוצאים עם כל אחד.

מה שכן אוליי כן צריך לשחרר קצת מהקיבעון של המסגרת (רק לא יותר מידי)

לק"י

צריך לבחור כמה נקודות עקרוניות באמת- שאנחנו באמת לא נסתדר בלעדיהן, ולצאת מכל המוסכמויות האחרות שקיימות (ולא בהכרח קשורות אלינו..).

וכמובן, לא להתעקש על על מיני דברים קטנים ופחות חשובים, אלא באמת לחשוב טוב האם לא נוכל לחיות עם זה.

כי חבל להפסיד מישו שיכול להתאים לנו, רק כי הוא לא מתיישב בדיוק כמו שתמיד דמיינתי לעצמי שהוא יהיה.

להכניס לראש טוב-טוב איזה דברים באמת חשובים וא"א לוותר עליהם אצל בן הזוג ואלו דברים הם סתם "פינוק" מבחינתנו.

מעשית,

אפשר לכתוב לעצמינו על דף מהם הדברים שלא היינו מוותרים עליהם בשום פנים ואופן, וכשפוגשים מישהו לבדוק האם הוא עונה על ה"דרישות" שלנו.

אם כן, מצוין!

אחרת, לכתוב בדיוק מה לא מוצא חן ולחשוב בכנות האם זה מוצדק לסיים קשר בגלל הסיבה שרשמנו.

לרשום על דף זה עושה סדר בראש.

בצורה כזאת אפשר למנוע עגמות נפש מיותרות על קשרים שהפסקנו כי הכל רשום!

ותמיד אפשר לראות מה היתה הסיבה ולהיזכר בהרגשה.

בהצלחה לכולנו

לק"י

עצה פרקטית משו, שאולי תעזור: לשאול בבירורים רק על הפרטים שחשובים לך באמת.

לפחות בהתחלה לשאול על התכונות שחשובות לך, על האופי וכו'.

ורק אח"כ, אם בכלל, להתעניין בפרטים שהחלטת שהם סתם מיותרים או נובעים ממוסכמות טפשיות.

כדי שלא להתקבע כבר בהתחלה על זה שזה לא מתאים ולהנעל על זה.

יכול להיות שאם שומעים בהתחלה את הפרטים שמתאימים למה שאני רוצה, אח"כ הדברים הפחות חשובים יישמעו פחות נוראיים..

בעזהי"ת.

אצל כל אחד וכל אחת זה קיים. והרבה פעמים זה מגיע מהמקום הכי אמיתי והכי כנה שלנו.

אבל לפעמיםז ה גם מושפע מגורמים חיצוניים, לכן כל אחד צריך לבדוק את עצמו- "אני רוצה ככה כי זה מה שמתאים לי או כי זה מה שראיתי בסרטים?" לדוגמא.

כנות עצמית, זה אחד הדברים החשובים...

ואם היו מוצאים לה תרופת פלא - סיכוי גדול שלא היו נשארים רווקים בגיל מבוגר...

כל אחד מוצא את הדרך שלו לצאת מזה - כי לכל אחד מתאימה דרך אחרת. אבל בהחלט חשוב להתפקח מאשליות.

בהצלחה!

כמו שרחלקה כתבה, זה דורש כנות.

מצד אחד, א"א לא לצפות לכלום, כי ברור כל אחד ואחת כן מחפשים דברים מסוימים, וזה בהחלט חשוב לא לוותר על העיקר.

מצד שני, צריך לדעת שאולי ה' יפתיע...

אז הגבול בין לא לוותר על החשוב לבין להיתקע בדמיונות הוא מאוד עדין, וכל אחד צריך לעשות עבודה, ולראות איפה הגבול אצלו עובר.

כדאי לתת צ'אנס גם אם הוא לא עונה על כל הדרישות.

בגלל שיכול להיות שיש לו יתרונות בתחומים אחרים שיחפו על הדברים שהיית פוסלת עליהם.

ואת זה בדרך כלל מגלים רק אחרי שמכירים את הבן אדם מקרוב ולא רק על סמך נתונים יבשים.

סוס לבן?

עדיף מרצדס!

זה עניין של הרבה עבודה עצמית,

לפתוח את הראש ולנסות

להתעלם ממה שדמיינתי לי,

כי בדרך כלל אנחנו מדמיניים מישו,

שבשביל להרכיב אותו צריך 20 אנשים...

בהצלחה לכולנו!

הבעיה היא שיש היום לא מעט בנים שמחפשים נסיכות, אז מה הפלא שאותן נסיכות רוצות נסיך?? הגיע הזמן להבין, שאי אפשר לחפש משהו מיוחד מבלי לעבוד/להיות ראוי לזה. אז בנים ובנות, אף אחת פה איננה שרה או רחב או רות שנחשבו הנשים היפות ביותר בעולם, ואף אחד איננו הרב קוק או הרב אלי סדן המרשימים, משום שיש לטפח את האישיות, את הנימוס בכדי להיות ראויים לכאלו. ברגע שהאישיות תהיה בנויה, האביר יהיה נסיך גם בשורש וחולצה שמוטה והנסיכה תהיה מלכה גם ללא פן ומסקרה עבה. בהצלחה!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים