אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

צריך תואר שני בזה כדי להיות פסיכולוג

קחי בחשבון אם תוכלי לעמוד בלימודים הנ"ל

להשקיע בלמודים שמשעממים אותי...ואני בהחלט שואפת להמשיך לתואר שני,אם אתחיל בלימודים הללו...השאלה היא האם להתחיל.

לא שנה א'

תמצאי חבר'ה מהשנים המתקדמות יותר (סוף ראשון ואמצע שני)

תשאלי בעלי נסיון, אני יכולה להפנות אותך אםתרצי באישי

שהמעבר מתואר ראשון לשני בפסיכולוגיה הוא לא פשוט.

ותכלס, הרבה מהלימודים לתואר, בכל תחום, הם משעממים. 

כל כך לא.

אולי בלימודי כלכלה ומחשבים וכו'.

בהומאניים- הם מעניינים. לפחות הלימודים שלי! |קמה לגונן על כבוד לימודיה|

בכל אופן לא נכון לומר כזה דבר: למשל, מי שלומד היסטוריה כי הוא אוהב היסטוריה- תגידי שרוב לימודיו משעממים אותו?!

קשה מאד מאד מאד להתקבל לתואר שני.

מכירה אישית שני גאונים שמסתבכים עם זה עכשיו..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לא אמרתי לך מה לעשות.

כמו שמי שרוצה להרשם לרפואה צריך לקחת בחשבון שיכול לקחת לו גם 2-3-4 שנים רק להתקבל.

אם את בעניין של עבודה מעשיתצ כמה שיותר מהר- אז עדיף לך ללמוד עו"ס- ולחפש עבודה בתחום הנפש.

וחשוב מאד- לזכור שהלימודים לתואר מאד מאד לא יהודיים ולחפש לך מקום שיתקן את זה וייתן לך גם הסתכלות יהודית אמיתית על הדברים.

העניין הוא כזה-רק כ10 אחוזים ממי שמתחיל תואר ראשון בפסיכולוגיה 

מתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

השאר הולכים לתחומים אחרים בפסיכולוגיה,שאינם טיפוליים בהכרח

כמו פיסכולוגיה חברתית,פסיכולוגיה התנהגותית וכאלה.

לפני שנרשמים צריך לדעת מראש שגם אחרי כל המאמצים יש סיכוי סביר 

לא להצליח להגיע לפסיכולוגיה קלנית

מכאן,תלוי בשיקולים שלך..

קחי בחשבון.

ואת יודעת, בלי תואר שני לפחות- שום התעסקות בנפש האדם.

אבל אני בעד להרשם.

כי אחרי תואר ראשון אפשר להשתבץ בכל מני משרות שהן לאו דווקא פסיכולוגיה קלינית וכל זה (אך לא מספיק בקיאה כדי לפרט)

ותמיד טוב שיש תואר ראשון ביד.

אה, וגם הפסיכומטרי שצריך הוא בשמים, בגלל הביקוש הגבוה ללימודים (אא"כ את הולכת ללמוד במכללה)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לכו-לם קשה להשקיע בלימודים שמשעממים אותם. ויש את זה בכל סוג לימודים.

ואם יש לך משיכה לתחום מסוים, לאיזה מקצוע אם לא אליו תרשמי?

הוא המקצוע היחידי שיהיה לך כוח לעמוד בקשיים ובימי השיעמום הקשים...

בזכות הרצון החזק.

קוצר- תלוי בך!

(אני הייתי נרשמת)

חבר שלי למד פסיכולוגיה. זה מעייף, מתיש, מתסכל, והרבה פעמים לא רואים את התוצאות ישר - אפשר להיכשל במבחנים אם לא משקיעים באמת הכל, והכי גרוע - זה אחד המקצועות שבהם יש אחוזים גבוהים מאוד של נושרים במהלך הלימודים לתואר... רוב אלו שמתחילים - לא מגיעים לתואר.

אז את צריכה לחשוב אם זה באמת דבר ממש קריטי בשבילך, אם זה חלום חייך ומה שיעשה לך טוב - ואם כן, האם את מוכנה גם לשלם את המחיר של הזמן הרב, מעט מאוד מפגשים חברתיים והרבה הרבה חרישה.

אם כן - לכי על זה.

אם לא - תמצאי משהו פשוט יותר שגם אליו את מתחברת.

להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה.

המלצה - למדי עבודה סוציאלית ואז תלמדי תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, וכך תוכלי לקבל פרטי לטיפול כמו פסיכולוגית לכל דבר. זה גם מרחיב את טווח העבודות בהן תוכלי לעסוק. אולי הלמודים שם גם יותר מעניינים בתואר הראשון

תואר קשה מאוד.

אני מבינה ממה שכתבת שאת מתעניינת בתחום טיפולי - אז לא יהיה לך אותו.

הסיכויים לעבור לתואר שני, אם את לא גאון+מחוננות חברתית גבוהה, שואפים לאפס.

פגשתי המון (התלבטתי בנושא בעבר) אנשים שסיימו תואר בפסיכולוגיה, והבטיחו לעצמם שהם יחרשו ויחרשו ויעברו את המתאם (כדי להתקבל לפסיכולוגיה קלינית), 

אנשים שבאמת היו להם סיכויים - יכולת ישיבה, שכל, חבר'מנים שיעברו את כל הראיונות.

ובסוף... כולם כולם מצטערים שלא הלכו מלכתחילה לעבודה סוציאלית (ועכשיו צריכים לעשות הסבה שזה עוד שנתיים קשות...).

עם תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית (שנתיים), ופסיכותרפיה (שלוש שנים) את מטפלת בדיוק כמו פסיכולוג למעט היכולת לאבחן.

ובתכל'ס? עו"סיות מטפלות כבר מהשנה הראשונה...

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.