לעניות דעתי לימודי פסיכולוגיה, הגם שחלקם יכולים להיות מתישים עד כדי שעמום,

וודאי הוא שתמצאי בהם חכמה ויענינו אותך ,

מה עוד שכאשר יש "למה", ניתן לסבול כמעט כל "איך" (ניטשה, שם, שם)

את יודעת מה עומד מולך, מה המטרה והיעד הסופי, את רוצה בזה, מאד..

אין לימודים קלים, אין לימודים שתמיד הכל מעניין וכיף- אבל אני מאמינה שאת סובלת הרבה דברים

למען מטרות גדולות מספיק

אז אם את באמת רוצה בזה, את תצליחי.( )

להירשם מהר..

בהצלחה!!

צריך תואר שני בזה כדי להיות פסיכולוג

קחי בחשבון אם תוכלי לעמוד בלימודים הנ"ל

להשקיע בלמודים שמשעממים אותי...ואני בהחלט שואפת להמשיך לתואר שני,אם אתחיל בלימודים הללו...השאלה היא האם להתחיל.

לא שנה א'

תמצאי חבר'ה מהשנים המתקדמות יותר (סוף ראשון ואמצע שני)

תשאלי בעלי נסיון, אני יכולה להפנות אותך אםתרצי באישי

שהמעבר מתואר ראשון לשני בפסיכולוגיה הוא לא פשוט.

ותכלס, הרבה מהלימודים לתואר, בכל תחום, הם משעממים. 

כל כך לא.

אולי בלימודי כלכלה ומחשבים וכו'.

בהומאניים- הם מעניינים. לפחות הלימודים שלי! |קמה לגונן על כבוד לימודיה|

בכל אופן לא נכון לומר כזה דבר: למשל, מי שלומד היסטוריה כי הוא אוהב היסטוריה- תגידי שרוב לימודיו משעממים אותו?!

קשה מאד מאד מאד להתקבל לתואר שני.

מכירה אישית שני גאונים שמסתבכים עם זה עכשיו..

הספק בעניין הקבלה לתואר השני...

לא?..

לא אמרתי לך מה לעשות.

כמו שמי שרוצה להרשם לרפואה צריך לקחת בחשבון שיכול לקחת לו גם 2-3-4 שנים רק להתקבל.

אם את בעניין של עבודה מעשיתצ כמה שיותר מהר- אז עדיף לך ללמוד עו"ס- ולחפש עבודה בתחום הנפש.

וחשוב מאד- לזכור שהלימודים לתואר מאד מאד לא יהודיים ולחפש לך מקום שיתקן את זה וייתן לך גם הסתכלות יהודית אמיתית על הדברים.

העניין הוא כזה-רק כ10 אחוזים ממי שמתחיל תואר ראשון בפסיכולוגיה 

מתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

השאר הולכים לתחומים אחרים בפסיכולוגיה,שאינם טיפוליים בהכרח

כמו פיסכולוגיה חברתית,פסיכולוגיה התנהגותית וכאלה.

לפני שנרשמים צריך לדעת מראש שגם אחרי כל המאמצים יש סיכוי סביר 

לא להצליח להגיע לפסיכולוגיה קלנית

מכאן,תלוי בשיקולים שלך..

קחי בחשבון.

ואת יודעת, בלי תואר שני לפחות- שום התעסקות בנפש האדם.

אבל אני בעד להרשם.

כי אחרי תואר ראשון אפשר להשתבץ בכל מני משרות שהן לאו דווקא פסיכולוגיה קלינית וכל זה (אך לא מספיק בקיאה כדי לפרט)

ותמיד טוב שיש תואר ראשון ביד.

אה, וגם הפסיכומטרי שצריך הוא בשמים, בגלל הביקוש הגבוה ללימודים (אא"כ את הולכת ללמוד במכללה)

ואז להחליט.

אם עשית זאת- לדעתי להרשם 

אגב-- תחום הנפש לאו דוקא קשור לפסיכולוגיה

אפשר ללמוד ייעוץ, עבודה סוציאלית, קידום נוער (לא פורמלי)

וכו'.

לכו-לם קשה להשקיע בלימודים שמשעממים אותם. ויש את זה בכל סוג לימודים.

ואם יש לך משיכה לתחום מסוים, לאיזה מקצוע אם לא אליו תרשמי?

הוא המקצוע היחידי שיהיה לך כוח לעמוד בקשיים ובימי השיעמום הקשים...

בזכות הרצון החזק.

קוצר- תלוי בך!

(אני הייתי נרשמת)

חבר שלי למד פסיכולוגיה. זה מעייף, מתיש, מתסכל, והרבה פעמים לא רואים את התוצאות ישר - אפשר להיכשל במבחנים אם לא משקיעים באמת הכל, והכי גרוע - זה אחד המקצועות שבהם יש אחוזים גבוהים מאוד של נושרים במהלך הלימודים לתואר... רוב אלו שמתחילים - לא מגיעים לתואר.

אז את צריכה לחשוב אם זה באמת דבר ממש קריטי בשבילך, אם זה חלום חייך ומה שיעשה לך טוב - ואם כן, האם את מוכנה גם לשלם את המחיר של הזמן הרב, מעט מאוד מפגשים חברתיים והרבה הרבה חרישה.

אם כן - לכי על זה.

אם לא - תמצאי משהו פשוט יותר שגם אליו את מתחברת.

להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה.

המלצה - למדי עבודה סוציאלית ואז תלמדי תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, וכך תוכלי לקבל פרטי לטיפול כמו פסיכולוגית לכל דבר. זה גם מרחיב את טווח העבודות בהן תוכלי לעסוק. אולי הלמודים שם גם יותר מעניינים בתואר הראשון

תואר קשה מאוד.

אני מבינה ממה שכתבת שאת מתעניינת בתחום טיפולי - אז לא יהיה לך אותו.

הסיכויים לעבור לתואר שני, אם את לא גאון+מחוננות חברתית גבוהה, שואפים לאפס.

פגשתי המון (התלבטתי בנושא בעבר) אנשים שסיימו תואר בפסיכולוגיה, והבטיחו לעצמם שהם יחרשו ויחרשו ויעברו את המתאם (כדי להתקבל לפסיכולוגיה קלינית), 

אנשים שבאמת היו להם סיכויים - יכולת ישיבה, שכל, חבר'מנים שיעברו את כל הראיונות.

ובסוף... כולם כולם מצטערים שלא הלכו מלכתחילה לעבודה סוציאלית (ועכשיו צריכים לעשות הסבה שזה עוד שנתיים קשות...).

עם תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית (שנתיים), ופסיכותרפיה (שלוש שנים) את מטפלת בדיוק כמו פסיכולוג למעט היכולת לאבחן.

ובתכל'ס? עו"סיות מטפלות כבר מהשנה הראשונה...

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד