ז"א, בתור נפגעת איבה מדרגה ראשונה זה מרגש לראות את כל העם עוצר, מתאחד, מחבק...

זה מכבד ומוקיר.

אבל כל הסיפורים, השירים...

גומרים אותי.

כל שנה מחדש, אמי ואני יושבות למחשב, צופות באירועים, אבל חיש מהר לא יכולות לסבול עוד, ונסוגות.

זה טו-מאץ'.

בלתי נסבל.

איך אפשר שלא?

הרכנת הראש שביום הזה איננה הרכנת ראש של בושה,

אלא אדרבה - הרכנת ראש של כבוד, של הכנעה מול אותם

יהודים מקדשי ד', שבחייהם ובמותם גילו את התוכן האמיתי

של התקומה הלאומית של ישראל בארצו.

אליהם אנו נושאים את עינינו.

לא חוגגים את חגיגתם של החזקים השורדים,

של אלה שחיו כדי לחגוג את הניצחון.

זוכרים את הקרבן ואת התוכן והמשמעות שלו -

ואז אפשר לחגוג.

אילו יום העצמאות מתחיל מאליו, בלי זיכרון שבא לפניו -

זו יכולה להיות סתם חינגת עשן מנגלים ריקה מתוכן.

דווקא העצירה הזו להתבונן, מבהירה את העומק והתכלית

שבקוממיות עם ישראל בארצו.

לא שחלילה מקדשים את המוות.

דווקא הנכונות למסור את כל מה ששלי, את הצד הפרטי

שבי - מבהירה עד כמה קדושת החיים נעלה וגבוהה: שהם

לא משהו זמני, עד 120 -אלא כאמצעי למטרה יותר גבוהה ונעלה...

משהו ששמעתי מהרב סתיו

שהעבודה שלנו היא לא רק להתחבר סביב המוות ביום הזיכרון ששם כ"כ קל להיות כל עם ישראל ביחד

אלא דווקא ביום העצמאות ששם באופן קיצוני עמנו מתפצל כל אחד לחגיגותיו לפי תרבות חייו וכבר אי אפשר לסבול אחד את השני ומתמלאים בציניות- דווקא שם למצוא את המשותף והמחבר בחיים. קדושה סביב חיים ,של מדינה יהודית .

לחיות על קידוש ה' לעומת למות על קידוש ה'.

זה יום קשה מבחינה רגשית,

אבל אין ספק שהוא גם מחזק ומעצים.

לא יודעת, אבל מבחינתי ביום הזה,

אני מרגישה כ"כ גאה בהיותי יהודייה שחיה בא"י,

ארץ שאנחנו לא נמצאים בה פתאום,

זה משהו שהושג בעמל, שמחה, כאב וגם חיים של היקרים לנו מכל.

ומתחברת למה שעוגי אמר, שבאמת בעקבות היום הזה

יום העצמאות הופך ליותר משמעותי בעייני.

אני גיבורה וזה...

....

בן דוד שכול.

ובכל פעם בהתקרב היום הזה אני מרגיש את העם.

תמיד אני מרגיש אותו, והיום במיוחד.

את העם בטקסים, ברדיו, ובשירת ההמנון.

עמדו לי דמעות היום, בכיתי.

בכיתי כשעמדתי ליד הקבר עם כולם, 

ושמעתי את האומה הזאת.

"כל עוד בלבב פנימה"...

זה יום מיוחד, יום של גאווה.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד