לכבוד יום העצמאות , קצת מדיני החג. 
הלכות הנפת הדגל
א. מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה".
ב. נהגו רוב ישראל לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנהגו לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנהגו לתלות את הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.
ג. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו.
ד. נשים חייבות להניף, שאף הן היו באותו הנס.
ה. חסידים ראשונים נהגו לתלות את הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.
ו. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ובא המעשה לפני ועיינתי בו רבות, ונטטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.
ז. שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומי ניסא.ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.
ח. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר פסול, ויש לגונזו.
ט. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.
י. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מן הציבור, ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין.
יא. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל.
יב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול".
יג. בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד ישראל אצלו בזמן רקימת המגן דוד.
יד.מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, שכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל.
הלכות נפנוף המנגל
א. נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם.
ב. אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום.
ג. נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "המנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו".
ד. כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, שנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם".
ה. נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור.
ו. מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".
ז. נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה.
ח. בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף ידו".
ט. המנפנף אל ינופף פחות מ 20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו
הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'".
י. החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
יא. בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא.
יב. יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה.
יג. בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בחצוצרות עַל עולותיכם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם" ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירים עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל.
יד. במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית.
טו. פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם.
טז. מי שעשה מנגל מטופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח.
יז. יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ו, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם, ויוציאו דיבת הארץ רעה".
יח. כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמאות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמאות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו.
יט. נהגו לשיר את שיר המעלות במנגינת המנון התקוה ואין לשנות.
הלכות כלליות ליום העצמאות
א. יש להתגלח ולהסתפר לקראת החג, אף שימים אלו ימי הספירה, שבהם מתו תלמידי רבי עקיבא, יום תשועה גדולה הוא לישראל, שהוקמה סוכת דוד הנופלת.
ב. בענין שנהגו בני ובנות ישראל להכות בפטישי פלסטיק על קודקודי הבריות, אמר כבר הנביא ישעיה: "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יעזורו וּלְאָחִיו יאמר חֲזָק, וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צורף מַחֲלִיק פַּטִּיש אֶת הוֹלֶם." וכן כל דבר שמוסיף אחוה ורעות בישראל, רוח חכמים נוחה הימנו, ובלבד שלא יכו מכה, שיש בה ספק פיקוח נפש.
ג. ברם, בעניין תרסיס שלג, אף שנאמר "וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין", יש לאסור באיסור חמור.
ד. מיד לאחר תפילת ערבית של חג, נהגו אנשי מעשה שבירושלים תובב"א, למהר ולעלות על הגגות, שנאמר "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" וכל שלא ראה שמחת זיקוקי יום העצמאות, לא ראה שמחה מימיו.
ה. נוהגים לאחר סעודת החג לצאת לרחובה של עיר ולשמוח עם העם בבמות לקיים מה שנאמר: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ".
ו. בו ביום, יש לצאת ולראות במצעדים, במטסים, במשטים ובמפגנים של צבא המלך, ולבקר במחנותיהם באשר הם, וכל המרבה לראות הרי זה משובח, שנאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הגדולה אֲשֶׁר עשה ד'."
ז. נהגו ותיקין ואנשי מעשה להשכים בבוקרו של יום, ולצאת בחבורות של בחורים ובתולות שהגיעו לפרקם, לשוח בשדות, בכרמים, בערוצים ובואדיות של ארצנו הקדושה, לקיים מה שנאמר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ". ומנהג יפה הוא, ואף שכמה מגדולי ישראל אין דעתם נוחה מתערובות של בחורים ובתולות ביחד, ואף שאין ממנהגי להכניס ראשי בין הרים גדולים, אני הדל אומר להקל היכן שיש צורך גדול, והנח להם לישראל שאם אינם נביאים הם, בני נביאים הם.
ח. אחד הנוסע ברכב ואחד ההולך ברגל יצא ידי חובת המצוה שנאמר: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה." ואין הליכה אלא ברגל ואין נסיעה אלא ברכב.
ט. ועתה נהגו מקצת אנשים סכלים מאחינו בית ישראל לעשות מחלוקות עם הציבור, ולהתאבל על כינון המדינה, ויוצאים בלבוש שחורים שק ואפר לרשות הרבים, בעיצומו של היום הקדוש הזה, ובודאי מנהג השוטים הוא. ועליהם קראתי את הפסוק "חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם, לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת".
י. בשנת היובל נהגו לעשות שני ימים טובים של יום העצמאות. אחד כנגד זכור והשני כנגד שמור. ואם יצא יום שני של יום העצמאות ביום ששי, הרי הוא יום עצמאות משולש, ומקצת דיני יום העצמאות נוהגים בשבת, כמו שראיתי לצדקת אחת שהדליקה נרות שבת בצבעי תכלת ולבן ויפה עשתה, וכל הרוצה להוסיף בדברים אלו – הרשות בידו.
יא. דבר פשוט הוא שאין לעשות מלאכה ביום העצמאות, וכל העושה מלאכה הרי הוא בכלל "המבזה את המועדות" ואינו רואה סימן ברכה בעמלו. ברם, ביום עצמאות שחל בערב שבת, יש להקל לבעלי החנויות לפתוח חנותם, בכדי שיוכלו אחינו בני ישראל, לקנות כל צרכי שבת ולקיים ו"קראת לשבת עונג".
יב. נהגו כל אלו שיש בהם ריח של תורה, לעלות לרגל ביום העצמאות לראש המדינה, ולשרים היושבים ראשונה במלכות, ואל שרי הצבא. ויש לעם ללמוד ממנהגיהם הטובים וללכת בדרכם. וכל הזוכה לראות פני ראש הממשלה עין בעין ולדבר איתו פנים בפנים, מעלה עליו הכתוב כאלו ראה פני שכינה.
יג. נהגו ישראל לקיים חידון תנ"ך עולמי ביום העצמאות, לתינוקות של בית רבן שהגדילו, ולחלק להם פרסים ומתנות כדברי הרמב"ם, ומנהג החכמים הוא, שמרבים, מגדילים ומאדירים תורה בישראל, וכל הרואה את החידון לפחות שלוש פעמים בחייו, ואפילו בטעלעביזיא רחמנא ליצלן, ד' ישמרנו, מובטח לו שהוא מנוחלי עולם הבא.
(http://www.zeevgalili.com/2011/05/14937)
חמוד