באמת שרציתי לכתוב.

אבל זה כזה מפדח!!!!

|כובשת את פניי בידיי|

מלגרות את הסקרנות של כולם ואז לברוח...

זהו, אין לך ברירה. תספרי!

תצטרכי לשלוח לי את כולם במסר"ש..

מי ששמע(ה), אז לא תופתע

זוג יושב בדייט.

הפלא של הבחורה מצלצל.

היא מושיטה את היד לתיק, להשתיק אותו, והבחור אומר לה שאין לו בעיה שהיא תענה.

"לא, זה רק תזכורת לספירת העומר" אמרה.

"את. ממ.. סופרת עם ברכה?" שאל הבחור הספרדי.

"כן, בטח!" ענתה האשכנזיה.

"ואת גם מניחה תפילין עם ברכה?" שאל.

"כן, בטח, בוקר וערב!" ענתה עם חצי חיוך.

"מה? באמת??"

"לא..." ענתה במבוכה.

והוסיפה: "שאלת אותי ברצינות??"

"כן.. לא יודע איתכן, האשכנזיות של היום..."

וכן, זו הייתי אני.

וכן, בדקתי אח"כ שוב. הוא היה רציני....

שלך, זו פדיחה שלו!

אחרי הטררם, ציפיתי ליותר..

טוב, נו, סביר

ואני עדין הייתי בשוק כמה ימים אחרי זה....

אם הם הלכו לאיבוד בדרך לתיבת המסר"שים שלי?! "סבבה", אה?!

לא באמת שלחתי רשימת פדיחות בדייטים אישית. נשמע כפדיחה בפני עצמה!

אבל התרשמתי שאת מסוגלת לעשות פדיחות שוות!

טוב, לא נורא. אני בטוח שיום אחד אני אמצא דרך להוציא את זה ממך.

היא בעלת יכולות מדהימות

לפגוש אנשים שמכירים תוך כדי הדייט.

אבל אני לא מצליחה להפסיק לצחוק...

(עוד שניה אמא תבוא לוודא שהכל בסדר איתי)

באמצע הדייט הוא הלך לשירותים, ושלח לחברו הודעה: "אני בדייט שואה"

אבל

ההודעה

הגיעה

לאדם הלא נכון

ביותר.

אליה!

ואני לא חושב שיש פאדיחה נוראה ומביכה מזו.

אני מתקשה להאמין שמישהו יכל לצאת כל כך דביל ונראה לי שזאת בדיחה.

אחרי הדייט הראשון הבחורה שולחת

SMS לחברה שלה ששידכה ביניהם..וכותבת לה:

הוא גם נמוך וגם שמן! , כמובן שהSMS הגיע לבחור..

אווצ'..

*הסיפור אמיתי

הבחורים שפגשתי עשו לעצמם בושות,אחד אחרי השני.....

הם רק בודקים את רף התפקעות הצחוק לך.

בצד של מי אתה?

ישבנו בבית קפה והמלצרית הגישה לי כוס מים וכמובן שהושטתי את היד לא נכון וזה נשפך עליה..והמפדח ביותר שכול דקה עבר מלצר אחר והזהיר את כולם בקול-זהירות רטוב פה..ועשו מזה סרטוהכי הכי פאדיחה שזה היה בדייט ראשון

זה לא פאדיחה,

זה חוסר טאקט משווע!!

אני, תודה לאל, נתקלתי עד כה באנשים מנומסים והגונים..

אולי כי אני רק בהתחלה.. |חושש|

שזה כי רוב הבחורים אכן נורמאלים, מנומסים ובעלי יראת ה'...

שני המקרים האחרונים.

1- מישהו פעם לקח אותי לדייט ברכב של אחותו. באמצע הדרך היטבתי את ישיבתי בעזרת הידית שמעל החלון (כלומר, החזקתי אותה ושיניתי תנוחה) והיא פשוט נשארה לי ביד...

אחר כך ראיתי ששלוש ידיות כבר נשברו שם, אבל זה לא מנע את הפדיחה...

2- פדיחה לו אבל גם לי לא היה נעים במיוחד:  מישהו שהכרתי קצת מקודם, התישבנו בבית קפה, הזמנו לנו לשתות והתחלנו לדבר, ואז הוא מתחיל לספר לי את כל הפעמים שנפגשנו במקרה אי פעם (5 או 6 פעמים בשבע השנים האחרונות) ובאיזה תאריך כל מפגש היה, ומה בדיוק אמרתי, ועוד כהנה וכהנה. אני לא זכרתי אפילו שהמפגשים האלו קרו... היה לא נעים לחשוב שהם היו כל כך משמעותיים שהוא זכר אותם לפרטי פרטים.

3- יצאתי עם מישהו לבית קפה שלא מעט מלצרים מכירים אותי בו, הוא היה נראה קצת מוזר, אבל ניסיתי להתגבר. ואז הוא הזמין משהו טיפה מוזר לשתות, ואחרי השלוק הראשון קרא למלצרית (שהכירה אותי היטב) ואמר לה- זה לא טעים לי. את יכולה להביא לי משהו אחר בחינם? לא חזרתי לשם עוד עם דייטים ראשונים. הערכת סיכונים.

לק"י

באמצע שיחת הטלפון הראשונה עם הבחור הראשון- התנתק לי הפלאפון באמצע..

והיו לי אי אלו חששות שזה יקרה, עקב נטייתו של הפלאפון שלי להתנתק באותה תקופה.

אמנם של חבר, אבל למי אכפת...

אותו חבר היה בדייט ראשון בבית קפה, שבמקרה היה עמוס בהרבה זוגות במצב זהה. לפתע אחד המלצרים מעד, והצלחת שהוא החזיק בידו התרסקה לרצפה. אז הוא הפטיר בקול לאוזני כולם: "טוב, נקווה לפחות שזה יעזור כאן למישהו..."

ולפני שאתן רצות לבקש ממני מספר - הוא כבר נשוי באושר...

לי לא היו פאדיחות תמיד שלימה עם מה שאני עושה

במעט דייטים (יחסית) הספקתי לא מעט:

1. לגווע ברעב, להכריח אותו במסעדה להזמין איתי מנה סופר משמינה, ואז לגמור את כל המנה בעצמי...

2. להתנגש בו פעמיים.

3. עברנו ליד חנויות וכל שנייה הסתכלתי עליהן לראות אם יש משהו חדש עד שהוא פשוט אמר "רוצה פשוט להיכנס לשם?", אז נכנסתי, הוא נשאר בחוץ, השתדלתי לעשות את זה מהר (רק רציתי לראות שלא פספסתי משהו שעוד שנייה אוזל מהמלאי...) וכשיצאתי הוא קצת הסתכל עלי בשוק ואז הבנתי שהוא התכוון בצחוק   אבל זה היה בדייט יחסית מתקדם, והוא צחק ולא עשה מזה ביג דיל...

4. נהייתי צרודה תוך כדי משפט שאמרתי (בדייט ראשון...) אבל זה היה קיצוני- אמרתי איזה משפט ובאמצע המשפט פשוט נגמר לי הקול... ואז צחקתי מעצמי... והוא היה ככה 

5. ג'וק (ענק!!! באמת!) הלך על הרצפה איפה שישבנו, אז זינקתי והתרחקתי כמה מטרים והוא לא הבין מה עובר עלי... אחרי שהסברתי לו הלכנו לשבת במקום אחר וכמובן שזה קרה שוב (פשוט מקום שרוץ ג'וקים! ) אז נסענו מהמקום הזה למקום אחר והוא אמר בחיוך "את חייבת לעבוד על ההפרעה הזאת שלך" 

ויש עוד... שבהם אני כבר מעדיפה לא להיזכר... 

אגב, רובם היו עם אותו האחד- רק חסר לי שהוא בפורום הזה והוא יזהה אותי 

היא נכנסת לרכב ישר הוא שואל אותה-

"התקלחת"? היא מנסה לעכל את השאלה...שותקת בשוק 

ממשיכים לדבר...

ואז היא שואלת אותו איזה דברים הוא אוהב לעשות, תחביבים וכאלה...

אז הוא אומר לה-

"מה אני אוהב לעשות..?? אממ..כשאתחתן אני יאהב לדגדג את אישתי"  (אותה זה ממש לא הצחיק..)

איזה טמבל!!!!  

מסכנה הבחורה...כולה דוסית תמימה לא ידעה איך לאכול את זה...

אמרתי לבחור בפגישה ראשונה שאני לא מבינה את האלו שחותכים אחרי פגישה אחת,

מבלי להכיר בכלל..

ו..הוא חתך אחרי פגישה אחת. כולו היה נבוך.

כיף להעלות חיוך ולגחחך במעט 

יצאתי עם בחור יצור, שמייד הבנתי שזה לא קשור.

מרוב שזה לא היה קשור שכחתי לגמרי שיצאתי איתו.

ואז כשהוא התקשר הוא שאל מה אני אומרת?

וכמובן שאמרתי "לא"

ואז הוא אמר "אוף, עוד לא, ביום אחד"

אני כולי הייתי בהלם.

שאלתי אותו "מה, יצאת עכשיו עם עוד מישהי?"

והוא "כן הרב שלי אמר שזה בסדר" 

היה בחור שאיזה שנתיים חלמתי לצאת איתו, ואז יצאתי איתו פגישה אחת ויום אחר כך הוא אמר שזה לא מתאים,

מרוב שהייתי בהלם אמרתי לו "אוף, איזה באסה, (כזה מבואס ממש)!" 

והוא לא הבין מה בסך הכל הוא אמר ועל מה הבאסה כולה דייט ראשון (הוא לא ידע ששנתיים אני חולמת לצאת איתו). 

אני חדשה כאן בתור כותבת, אבל בתור קוראת לא ממש...

נפגשתי עם בחור אחד, ובדרך חזרה הקפצתי אותו לישיבה,

בכניסה לעיר היתה אברכית, אז לקחנו אותה טרמפ...

העניין שהאברכית לא קלטה שאנחנו בדייט,אלא חשבה שאנחנו אחים

ותוך כדי דיבור איתנו היא הסגירה את זה למבוכתה הרבה...

("אה, אתם לא אחים? )

היה מצחיק, אם כי לבחור זה היה הרבה יותר מפדח (בכל זאת אשתו של חבר שלו)

פעם באיזה דייט, הגברת שאלה אותי:

'עין הקורא, עין הקורא....

השם הזה ממש מוכר לי.... רגע!

אתה לא עין הקורא בן פלונית?'

אמיתי לגמרי.

השאלה היא האם אתה עין הקורא בן פלונית?

ואם יש לך שם נדיר, או צירוף לא נפוץ של שני-שמות (או יותר)

לא היה פה מה להתבלבל....

מסכנה. (איך זה לא עלה בברורים? או שמישהו נתן את המספר שלך בלי לשאול?)

שיש לו עיניים כחולות, בית, או כסף? ;)

סמיילי בכותרת?

רציתי לשים:

קיצורי סמיילים: - משוב - טכני

דיברנו ואז אמרתי לו שעשיתי שירות באיזה עיר..

ואז הוא אמר לי עשית שירות בבית ילד שם-נכון? אני זוכר נכון?

אז אמרתי לו-לא עשיתי באולפנה..

אז הוא אמר:אה, זה לא את..

חחח...משהו כזה

זוג יושב לו על הרצפה ומשחק טאקי.

עד כאן הכל טוב ומקסים.

עד שפתאוםםםםםםםםםםםםםםםםם

מגיחה אליהם אישה חרדיה נחמדה ואומרת לבחורה:

"אל תשבי ככה על הרצפה. זה לא טוב לרחם. אצל הגברים זה בלה בלה ואצל הנשים זה בלה בלה. את עוד בטח רוצה גם הרבה ילדים. זה מאוד לא בריא לשבת ככה על הרצפה תשמעי מה שאני אומרת לך"

ושניהם נבוכו עד היום..

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים