יש לעיין ולחקור בדין ההוא יומא, דקבעו אנשי דלא מעלי דיתבי כנסת
(ישראל.)
ומצותו לפי המדקדקים "בהדלקת המנגל":
"אי הדלקה היא מצוותו או היכא דהניח הבשר שם תחילת מצוותו?" ובאמת הרבה נסתפקו בדין זה. יש מהם שסברו כי כיון שאחרי מאמץ מרובה ובכוחות מרובים הצליח להדליק המנגל
יצא ידי חובתו, ואילו כנגדן הטוענים שאין בטוח שיהנה בודאי ע"י הדלקה זו, כי חיישינן שמא תבוא רוח שאינה
מצויה ותגרום לכיבויו ונמצא שלא נהנה.
והנלענ"ד שהדבר תלוי בגברא ולא בחפצא! דהיינו אם האדם שהדליק בההוא יומא אינו בקיא ואומן במלאכה זו. חיישינן למפרע דלמא תיכבה ברוח. וכיון שאינו
רגיל במלאכה זו ישליך בחמתו את מנגלו וישוב לביתו, אבל היכא שאותו
אדם בקיא ואומן ברוב ימות השנה אפילו אם תכבה ברוח שאינה מצויה קיי"ל שיחזור וידליק. דאדרבה ישנה את מקומו ותרווח כריסו.
וראיה טובה לכך מצאתי בספר "סופר זול" דהמדקדקים שחוששים שאינם בגדר בקי ואומן חוששים לדיעה זו ואינם קונים כי אם מנגל חד פעמי דבהא לא חיישינן שיכבה.
"והמדליק והנדלק יכבו מנגלם בנהר"
אכי"ר

