לגיל חצי שנה... אבל עשי כרצונך... יש הרבה תינוקות שהחלו טעימות בגיל 4 חודשים ואז זה מעט בכפית ולא מחליף ארוחה, כמו שנקרא-רק טעימה.

אלא אם כן שוב שינו אותן חזרה ל 6 חודשים. משרד הבריאות מעדכן הנחיות מפעם לפעם.

לי אישית זה הרגיש מוקדם מידי, כאילו הם עדיין קצת עובריים מה דחוף עכשיו קצת גזר..

נראה לי תלוי במוכנות האם והילד.

מדובר בעיקר בירקות מרוסקים ובטעימות\ליקוקים זעירים של כל ירק בנפרד בהתחל עם מרווח של כמה ימים בין ניסויים חדשים.

גזר, תפו"א, בטטה...

זה די הרבה פצ'קה של הכנה והתעסקות בשביל כמה מיליגרמים במקרה הטוב שיכנסו לחיך..

אבל זו החלטה שלך ואם יש לך סבלנות, למה לא.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אצלי בגיל 4 חודשים בדר"כ הן דורשות. הווה אומר- א"א לשבת איתן ליד השולחן בזמן ארוחה בלי שהן יצרחו עד שניתן משהו בפה.

אז גם ככה אפשר - טעימונת אבוקדו, טעימונת טחינה (אצלי הן גומעות טחינה..), קצת תפוח אדמה מרוסק, ובאופו טבעי, לאט לאט את תראי שתתחילי גם לרסק במיוחד - פרות, ירקות מבושלים.

נראה לי קצ תמוקדם להמיר הנקה באוכל מוצק. גם חבל שהריח של הקקי יהפך למסריח כ"כ מהר.. תנו לנו להינות מריח טוב עוד קצת..

יצא לפני כמה חודשים תדריך מעודכן, עם מעט מאוד שינויים ביחס לקודם (שיצא לפני שלוש שנים). התדריך הקודם הציג אפשרות לחשוף למוצקים מגיל ארבעה חודשים, ומה שקרה בפועל שהורים ואחיות נסחפו עם זה, ונוצר בציבור רושם כאילו חובה לתת מגיל ארבעה חודשים, ולעבור תוך רגע לארוחות וכו' וכו' (למרות שמי שקרא את התדריך יכול היה לראות שזה לא מה שכתוב בו). אז בתדריך החדש מודגש שהגיל הסטנדרטי לחשיפה הוא שישה חודשים, ולפני זה נותנים רק אם רואים שהתינוק כבר ממש בעניין ומוכן לזה, וגם אז מדובר בכמה שבועות ראשונים של טעימות מזעריות בלבד, וממש לא לרוץ עם זה מהר מדי.

למשל, אם את רואה שהיא עוקבת בעיניים אחרי הכפית לפה שלכם, ועוד יותר אם היא מנסה להושיט יד ולתפוס אותה

לי אישית נשמע שלא כדאי למהר עם הטעימות..

הנקה זה הדבר הטוב ביותר עבורם, וכל עוד הם לא מגלים עניין במשהו אחר, למה לחשוף אותם לזה?

הטעימות מתחברות לי עם שלב ההפרדות מההנקה.. חבל להקדים את העניין הזה. לדעתי

דבר נוסף,

אני פשוט לא מצליחה להבין את ההדרגתיות של זה.

אם מגיל חצי שנה כבר מותר לתת את רוב הדברים-

למה זה לא יכול להוות תחליף להנקה??????

עד מתי הילדה תהיה תלויה  בי ככה? זה ממש קשה לי.

להתקדם לכיוון ארוחה שלמה, אבל בגיל ארבעה חודשים - הם פשוט עדיין בנויים כך שמה שבונה טוב את כל המערכות בגוף שלהם זו הנקה, וגם אם אפשר לחשוף למשהו אחר - לא כדאי שהמשהו האחר יתפוס את המקום הכל כך חשוב של הנקה. לחיות (כמעט) רק על הנקה בגיל הזה זה מה שעוזר לגדילה אופטימלית (כמו שהזכרת למעלה), להתפתחות טובה של המוח (בגיל הזה הוא עוד גדל בקצב מסחרר! וחלב אם מתוכנן לתמוך בהתפתחות הזאת), במערכת החיסון (יש סוגי נוגדנים שתינוק עיין לא מסוגל לייצר, וזקוק לתיווך החיסוני של ההנקה), בבניית הלסת ועוד ועוד.

אבל קשה לך, ולא כדאי להתעלם מזה. להרבה סוגי קשיים יכול להיות יותר מפתרון אחד, ויש כל מיני שבילי זהב ופתרונות ביניים. אולי תנסי למקד מה הדברים שקשים לך במיוחד, וננסה לחשוב ביחד איך אפשר להקל עלייך?

קשה לי שהיא יונקת המון בלילה- כמעט שעתיים שלמות ונרדמת רק בסביבות אחת בלילה. זה מקשה עליי ולוקח את הפרטיות המינימלית שלי ושל בעלי.

היא חייבת להיות צמודה אליי 24 שעות! אני רוצה לצאת אבל השאיבות מקשות עליי..הייתי עושה את זה והפסקתי למרות שקנינו משאבה מעולה..לוקח לי שעה לשאוב בלחץ את הכמות שהיא דורשת.

אף פעם אני לא בטוחה שמה שהשארתי לה מספיק ואז כל פעם שאני יוצאת אני בלחץ.

אני גם לא יודעת אם זה בסדר שבעלי יחליף לה טיטול..יש משהו בזה שלא עושה  לי הרגשה   טובה וגם זה  מגביל אותי מבחינת יציאות. (זה כד"א)

וזה קשה ומטריד בארוחות שבת כשיש אורחים..והשבת אנחנו נוסעים בפעם הראשונה להורים של בעלי בצפון מאז שהיא נולדה ואני בחרדות חבל על הזמן.

מבינה..זה הרבה נקודות.

גם לי היה הכי קשה כשיש אנשים (כשמתארחים או כשמארחים), ונראה לי שהגעתי למסקנה שזה לא רק ההנקה קשה לי (שאז הייתי קונה איזה סינר שווה ומסתדרת) אלא בעצם בלי קשר להנקה - בחודשים שאחרי לידה אני לא יצור חברותי במיוחד, רגישה מאוד להערות, חסרת סבלנות לסמול-טוק וכו' וכו'. וכשהבנתי את זה התחלתי לנצל את ההנקה - הסתגרתי בחדר שעות עם התינוקת, בתירוץ שאני לא מניקה בציבור, וככה ברחתי מהחברה בכל פעם שלא היו לי כוחות להתמודד. וגם הפחתנו אירוחים והתארחויות בתקופה הזאת.

סביר שאת לא כמוני. רוב הנשים שאני מכירה בנויות אחרת, ודווקא זקוקות מאוד לחברה אחרי הלידה, ונחנקות מהבדידות עם התינוק לבד. אם כאן הבעיה אז מן הסתם הפתרון יהיה סינר הנקה טוב עם קשת, שאת יכולה להניק לגמרי בצניעות וגם להישאר בחברה.

אז שוב - נסי למקד לעצמך מה בדיוק מפריע לך כשאת עם אנשים, אולי הפתרון בכלל יהיה אחר לגמרי (ואולי הדבר הנכון ביותר יהיה פחות לנסוע ופחות לארח בינתיים - זה אם למשל הבעיה היא שלאנשים שאת מארחת יש הערות שמקטינות אותך... גם זה קורה, ואין שום סיבה שתצטרכי להתמודד עם זה).

בעניין היציאות, שוב בואי ננסה למקד. איזה מין יציאות אלה? יציאות כי את חייבת את זה לעצמך, להתאוורר קצת מהטיפול בה (ואז הכיוון יהיה בדיקת הביטחון שלך בטיפול של בעלך, בהאכלה ובכלל, ומה יכול לעזור לך להיות יותר בטוחה) או יציאות כי יש סידורים הכרחיים (ואז אולי דווקא יהיה יותר נוח למצוא דרכים לקחת אותה איתך, ולחסוך לעצמך חרדות)?

זה נשמע שמצד אחד את מרגישה שהיא ממש גורה ודואגת לה כשהיא בלעדייך, ומצד שני יש לך חשק שהשלב הזה יעבור כבר... הוא יעבור, ותהיי מופתעת כמה מהר הוא עבר, אבל לדעתי זה לא בדיוק עניין של הנקה מול מוצקים. זה לא שכשמוצקים יחליפו הנקה פתאום תרגישי שאת יכולה לצאת בכיף ואין דאגות. השלב הזה של עצמאות תלוי בכל מיני גורמים אחרים, לאו דווקא בשאלת התזונה... לכן כדאי להתמודד ישירות עם הקושי שלך כרגע, ולא בדרך העקיפה של הפחתת הנקה.

אה, ולגבי הלילה לא עניתי. טוב, נשאיר משהו לאחרות... (אני לא יודעת אם יש לי תשובות טובות בנושא הזה.)

שאני לא מצליחה להכנס לחשבון שלי,

אולי תנסי מטרנה לא באופן קבוע רק ביציאות, לילות וכו' אולי זה יעזור לך להקל על ההרגשה ומצד שני תהיי רגועה שהיא שבעה וכו'.

מה שכן שימי לב שיש תינוקות שכשהם מתחילים עם תחליפי חלב הם כבר לא רוצים הנקה ויש כאלה שלא ככה שלא לכולם זה מתאים...

בהצלחה!

אני בדיוק במצבך. ככ ככ מזדהה עם המצבים שתיארת.

מה שאני עושה הוא להקפיא חלב. אין לי חלב אם לשאוב אם אני לחוצה לצאת וחייבת לשאוב מלא מהרגע להרגע.

אז אני שואבת כל יום נגיד 40 שזה קצת. אבל כל יום, בלי לוותר. וכך נהיה לי מאגר זמין במקפיא.

וכשבא לי לצאת אני פשוט שולפת מהמקרר את הארוחות שהוכנו מבעוד מועד ומפשירה...

ואפשרות אחרת היא כמובן לקחת אותה איתך עם סינר הנקה.

סטריליזציה  שחייבים לעשות אחרי כל שימוש מוציאה לי את החשק.

זה בהוראות של המשאבה?

בעיקרון בפרסומים של משרד הבריאות קראתי כמה פעמים שהסיבה שמומלץ עיקור אחרי כל שימוש לכלים שמשמשים לתמ"ל היא בגלל חיידקים ספציפיים שנמצאים במפעלי התמ"ל (בעיקר סאקאזאקי), חיידקים מסוכנים ששונים לגמרי מהחיידקים שתינוק עלול לפגוש כשהוא מלקק את הנעליים של אמא. כלומר זה לא שהמטרה היא שאף חיידק לא ייכנס לעולם לפה של התינוק, זה לא ריאלי ולא רצוי - זה רק חשש מחיידקים מסוימים, שעלולים להימצא דווקא בתמ"ל. וכמובן שבחלב שאוב אין את החשש מאותם חיידקים שזוהו במפעלי תמ"ל. אבל מצד שני כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא שום הנחיה רשמית של משרד הבריאות בנושא, שום חותמת להנחה שלי שדין חלב שאוב שונה מדין תמ"ל. כשהם מפרסמים הנחיות לשימוש בתמ"ל - מודגש שם שחשוב לעקר אחרי כל שימוש. כשמפרסמים הנחיות לשימוש בשאוב - אף מילה בנושא, לא לכאן ולא לכאן. אז אם אין ברירה אלא לנחש... הייתי אולי מנחשת לפי גיל התינוקת. בגיל שמכניסים הכול לפה כבר לא הייתי כל-כך חוששת. זה ביחס לתינוקות הפרטיים שלי, לא לוקחת אחריות על אף תינוק אחר

עבר עריכה על ידי קארין92 בתאריך ז' באייר תשע"ג 15:00

גם מה שהכרחי- איך לעשות שיהיה פחות מעיק.

ומה שאני מרגישה כבר הרבה זמן-צורך להתאוורר..מה שבעלי מוכן- לקחת את ראשית אורה לבית מדרש אבל אז אני דואגת- איך יחליף לה טיטול? אם הוא לא ישים לב לרו כשקר לה?אם היא תצרח ותהיה רעבה מעבר למה שאצליח להשאיר לה אז אאלץ לחזור..אני מפחדת.

למשל הערב- יש שיעור שאני רוצה ללכת אליו- של הרב רכל, אבל רק מלחשוב על שאיבות יוצא לי החשק.

לקחת אוה איתי- לא רוצה.

את מהממת. תודה על כל מילה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ברגע שאוכל להוציא כסף על סינר הנקה נורמלי- נראה לי שזה מה שאעשה כי ממש קשה לי ככה.. בכל מקרה אני פוחדת שזה חוסר צניעות בחוץ אבל בחיי שנשברתי.

אגב, לי אין סינר אלא שמיכת פיקה מאוד גדולה ו"אטומה"..

נשמע שאת חייבת התאווררות, אז אם יש לך הזדמנות ליציאה לא ארוכה מדי, זה דווקא ישים לגמרי.

את יכולה להניק אותה הנקה טובה ממש לפני, להכניס אותה למנשא, והיא בטח תירדם ובכלל לא תרגישי אותה.

מקסימום, תצטרכי להניק עוד פעם, אם את יוצאת להרבה זמן.

אני מבינה מאוד את הרצון שלך להשתחרר מהתלות הזאת. אבל תחשבי, שאם זאת המציאות, שתינוק יונק הוא תלוי באמא שלו בצורה מוחלטת, אז כנראה שכך ה' ברא אותו בכוונה תחילה. כנראה שזה לא רק ההנקה. זה הכל- בטחון עצמי, ותחושת בטחון ועוד הרבה דברים קריטיים לנפש הרכה של התינוקות.

ולגבי הלילה- למה היא יונקת שעתיים? זה מלא זמן...

ניסית להשכיב אותה בשעה 7-8 בערב? אצלי, בגיל 4-6 חודשים כולן הלכו לישון ללילה בשעות האלה. אמנם קמו לינוק אבל חזרו בדר"כ לישון. ולא שהרגלתי אותן לזה, אלא שפשוט זה קרה מעצמו.

היא נרדמת רק בהנקה?

כתבת דברים מקסימים שגרמו לי לחשוב על זה בצורה קצת שונה. ממש יפה..

היא נרדמת רק בהנקה. ניסיתי הכל- נדנודים- מוצץ-  ליטופים..הכל. הילדה צורחת עד שאני מניחה לה לינוק עד שהיא נרדמת.. אתמול היא נרדמה ככה ל6 שעות רצופות,  נרדמה בסביבות אחת בלילה, אכלה ב7 וחזרה לישון עד 9 וחצי בבוקר.

במשך היום- נמנמה צטבר שעה. היא ממש ערה עכשיו..בעייתי קצת.

זה בכלל לא פשוט לשחרר לפעמים, אני זוכרת את עצמי באותם מצבים כמו שלך, עד שהפסקתי להניק (10 חודשים) לא הייתי יוצאת לחתונות ולבילויים וכו'.

אבל זה לא צריך להיות ככה, מותר לך לצאת. למה את חוששת שבעלך לא יטפל בה כמו שצריך? הוא ילמד אותה לאט לאט, גם את לא ידעת מיד מיד איך מטפלים בתינוק.מקבלים הדרכה ומתנסים, ככה זה.

תדברי איתו, תסבירי לו את החששות שלך, גם אני נורא פחדתי מקור- מה שעזר אצלנו זה מד חום קיר, הטמפ' המומלצת כמדומני היא 22 מעלות (אפשר לבדוק זאת בוודאות) ואז בטמפ' כזאת יש בגדים נעימים שלובשים- ארוכים ודקים, אם יותר קר אז שילביש לה סוודר וכו' ואם ממש קר אז חרמונית.

הרעיון הוא למצוא נוסחה שמצד אחד תהיי רגועה ומצד שני תדבר "אליו" כלומר, הוא יבין את המושגים.

לגבי החשש שהיא תהיה רעבה- את עושה את המקסימום לספק לה אוכל, אם יהיה חסר לה חלב אז יש תחליפי חלב, לא ממליצה מלכתחילה- אבל אם זה ירגיע אותך שתמיד יש איתה מנה לעת הצורך אז זה בסדר גמור.

ו... גם אם הוא לא מטפל בדיוק כמו שאת, תנסי להרפות. אז היא לא תלבש בגדים נקיים, אז הוא לא יסגור את הטיטול בצורה מושלמת כמוך- אז יברח לה קצת על הבגד והוא ילמד לפעם הבאה. אין ברירה, בשלב כלשהו תהיי חייבת את העזרה שלו וכדאי שזה יהיה לפני שיהיה לך מ-מ-ש קשה.

לגבי סינר הנקה- אל תעשי את הטעות שלי- תשקיעי בזה!! אני לא קניתי גם כן מטעמי חיסכון, אבל זה דבר כ"כ נצרך לאישה שצריכה לשלב בין גידול ילדים לשאר המטלות שהעולם מציב בפניה.

עכשיו בדיעבד, אחרי תקופת ההנקה, אני חושבת שאם היה לי סינר זה היה מקל עלי פלאים.

תחשבי על זה, אם יש סיכוי שבזכות הסינר תצליחי לסחוב את ההנקה עוד חודש, לא שווה?!

בהצלחה!

ואת ממש מתוקה...

הוא צחק בקשר  לחרמונית והסכים עם כל השאר.

תודה.איזו משקיענית.

איזה כיף איתכן..

באמת שאני מעריכה את העזרה הזו..באמת שאני מתכוונת ב"נ ליישם לאט לאט.

פשוט תודה.

גם אם היא נרדמת רק בהנקה- ניסית לעשות לה מעין שגרת השכבה (אפילו שזה קצת מוקדם להרגל כזה, בכל זאת). נניח, מקלחת, פיג'מה, הנקה בחדר חשוך ושינה במיטה שלה (או איפה שהיא ישנה). וכל זה- ב7-8 בערב?

יכול להיות שיותר מאוחר מזה היא לא רגועה פשוט כי היא נורא עייפה כבר וצריכה שנת לילה.כשתינוק עייף מדי זה סיוט לו ולהורים...

אני מציעה כי ככה זה היה עם כל הבנות שלי, כולל זו שעכשיו בת חצי שנה. ואצלי זה בלי שום שגרה... מקלחת ממילא אני לא מקלחת אותה בערב כי עדיין קר בערבים. אבל אני מלבישה פי'גמה, הנקה טובה אם היא רעבה, ואז היא הולכת לישון.

עוד משהו ששמתי לב אליו- לכל הבנות שלי היה שלב, בערך בגיל הזה, ששמתי לב שהנוכחות שלי או המגע/נדנוד/ליטוף שלי משגע אותן ומפריע להן לישון. גם עם הקטנה זה ככה עכשיו. אני מניחה אותה, מכסה, מדביקה לה כמה נשיקות הגונות, שמה מוצץ ויוצאת מהחדר. אם היא עייפה היא פשוט נרדמת. אולי לפעמים אני שמה לה עוד פעם פעמיים את המוצץ וזהו. אם היא מאוד עייפה, אז היא גם יכולה לבכות 30 שניות בערך ואז נרדמת.

אולי שווה לך לנסות...

ועוד רעיון- הגדולה שלי היתה נרדמת מגיל 4 חודשים עם בקבוק תה קמומיל (בלי סוכר). היתה שותה, וכשראיתי שהיא כמעט נרדמת, שמתי לה מוצץ, הפכתי על הבטן (אל תגלי לאחות בטיפת חלב), וזהו.

אני יודעת שהיום לא ממליצים לתת נוזלים כלשהם לתינוק יונק. אבל לי זה עזר בכל מקרה, גם לכאבי בטן וגם לשינה...

ודבר אחרון- הכל עובר. עובר עובר עובר. עם הילד הראשון הכי קשה כי נראה שאין תקווה...אבל באמת הכל עובר.

יש כאן כמה דברים שאני הולכת ב"נ ובע"ה לנסות החל מעכשיו.

בכל אופן-  את חושבת ששייך לנסות להעיר אותה מוקדם יותר?

וואו..איזו אמא טובה את.

המון תודה.

פשוט לא חייבים לקנות אותו בשילב.

אני למשל קניתי ב35 ש"ח והיה בחנות גם 'יקרים' יותר ב45 ש"ח... שזה לא כזה יקר

לעמות הסינרים ברשתות. היכן השגתי?

חנות זולה: בייבי פארם גבעת שמואל (מתחת להולמס פלייס)

אני לא בעד להעיר תינוקות, אלא אם כן אין ברירה, אם צריך לצאת מהבית לנסיעה או משהו כזה.

סדר היום שלה ממילא יסתדר בחודש חודשיים הקרובים. בלי שתשימי לב פתאום תראי שהיא ישנה שנת בוקר, שנת צהרים ולילה.

אני אמא טובה?? איזה כיף לשמוע מלים טובות...

כ"כ הרבה נקיפות מצפון יש לנו האמהות. שטעינו בזה, ועשינו לא נכון בדבר אחר. אז טוב שאת מזכירה לי שבעצם אני אמא טובה, ככה בפשטות...

גם את כזו, אני מבטיחה לך. כל אמא שאכפת לה ולומדת את ההורות ואת הילדה שלה היא אמא הכי טובה שיש.

אוכל לחכות קצת בסבלנות.

אם הכל ממילא מסתדר בסוף- נראה איך אנחנו מפיקים את המיטב מהמציאות הנוכחית.

יופי של מחשבות הכנסת לי לראש.

כי של שילב פיצי לדעתי ולא מכסה כלום!

אם היו שואלים אותי איך לייצר סינרים הייתי עוטפת הכול, גם מאחור. לא רק מלפנים.

רק שלא שאלו אותי... אז בקיצור הוא מכסה טוב מלפנים. נחמד בהחלט בשביל הכסף שהוא חסך לי.

שמכסות גם מאחורה

מאוד פשוט וזול גם לתפור כאלה סתם בדרך אגב

לי יש כמה...

או אפשרות לקחת מכונה לחצי שעה בהשאלה משכנה?

אני מוכנה לתת לך הנחיות, לגמרי בחינם.

אם לא, תכתבי לי במסר באיזה אזור את גרה, ונראה אם רלוונטי שאני אתפור לך

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לפני כמה חודשים שאלתי כאן שאלה דומה, לגבי התאומים שלי. ממש רציתי שהם יתחילו להיות עצמאיים יותר, אף-על-פי שהם כן מקבלים תמ"ל, מגיל חודשיים, בשילוב עם הנקה.

וכיום, כשהם בני עשרה חודשים וחצי, פשוט קשה לי עם הרעיון של לשבת ולהאכיל אותם. יותר פשוט לי להרים והניק אותם, או, כמובן, הכי פשוט - להשכיב אותם עם בקבוק. (זה עושה לי כמובן תחושות של אמא רעה, שלא מספקת לילדים שלה את האוכל שהם צריכים, מתעצלת וכו'... כולנו באותה סירה...)

בכל אופן, אני מאחלת לך בהצלחה, ותהני בכל זאת מהזמן הזה שעובר מהר!

את הגדולים הנקתי מלא. אבל זה לא חוכמה, הייתי בבית, או בלימודים, כשהם במעון ליד...

גם את אלופה!

נתתי לה אתמול עגבניה מגורדת חחחח

איזה פרצוף!!!!! רציתי לאכול אותה..

אויייש לאכול אותם!!

אח"כ ירקות ועוף (תפו"א בטטות וכד')

אבל מלפפון ועגבנייה אני בקושי מביאה כי לא יודעת זה לא נראלי טעים!! ועגבנייה זה חמוץ כזה.. 

והקטע שהוא אוהב הרבה יותר מרק עוף מאשר פירות מתוקים! אז אני משערת שלא תהיה בעיה עם מלפפון ועגבניה בעתיד.

ועכשיו אגב הוא כבר אוכל הכל.. כל מה שאני מכינה לנו הוא מקבל גם.. 

הדבר הבא- אבוקדו..בע"ה כשנסיים לתרגל עגבניה חח

איזה כיף שהוא כבר אוכל הכל

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

כל הכבוד לך

חחח

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

1. שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה

2. שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו

3. שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.