לגיל חצי שנה... אבל עשי כרצונך... יש הרבה תינוקות שהחלו טעימות בגיל 4 חודשים ואז זה מעט בכפית ולא מחליף ארוחה, כמו שנקרא-רק טעימה.

אלא אם כן שוב שינו אותן חזרה ל 6 חודשים. משרד הבריאות מעדכן הנחיות מפעם לפעם.

לי אישית זה הרגיש מוקדם מידי, כאילו הם עדיין קצת עובריים מה דחוף עכשיו קצת גזר..

נראה לי תלוי במוכנות האם והילד.

מדובר בעיקר בירקות מרוסקים ובטעימות\ליקוקים זעירים של כל ירק בנפרד בהתחל עם מרווח של כמה ימים בין ניסויים חדשים.

גזר, תפו"א, בטטה...

זה די הרבה פצ'קה של הכנה והתעסקות בשביל כמה מיליגרמים במקרה הטוב שיכנסו לחיך..

אבל זו החלטה שלך ואם יש לך סבלנות, למה לא.

כל 3 ימים להחליף פרי/ירק.

בבוקר כדאי לתת טעימות זה ממש כפית,אפשר להתחיל עם גזר לרכך קצת עם מים חמים.

אח"כ תפו"א/בטטה.

אני בדר"כ מתחילה עם ירקות אח"כ עוברת לפרות אגס/תפוח/בננה.

תהנו

אצלי בגיל 4 חודשים בדר"כ הן דורשות. הווה אומר- א"א לשבת איתן ליד השולחן בזמן ארוחה בלי שהן יצרחו עד שניתן משהו בפה.

אז גם ככה אפשר - טעימונת אבוקדו, טעימונת טחינה (אצלי הן גומעות טחינה..), קצת תפוח אדמה מרוסק, ובאופו טבעי, לאט לאט את תראי שתתחילי גם לרסק במיוחד - פרות, ירקות מבושלים.

נראה לי קצ תמוקדם להמיר הנקה באוכל מוצק. גם חבל שהריח של הקקי יהפך למסריח כ"כ מהר.. תנו לנו להינות מריח טוב עוד קצת..

יצא לפני כמה חודשים תדריך מעודכן, עם מעט מאוד שינויים ביחס לקודם (שיצא לפני שלוש שנים). התדריך הקודם הציג אפשרות לחשוף למוצקים מגיל ארבעה חודשים, ומה שקרה בפועל שהורים ואחיות נסחפו עם זה, ונוצר בציבור רושם כאילו חובה לתת מגיל ארבעה חודשים, ולעבור תוך רגע לארוחות וכו' וכו' (למרות שמי שקרא את התדריך יכול היה לראות שזה לא מה שכתוב בו). אז בתדריך החדש מודגש שהגיל הסטנדרטי לחשיפה הוא שישה חודשים, ולפני זה נותנים רק אם רואים שהתינוק כבר ממש בעניין ומוכן לזה, וגם אז מדובר בכמה שבועות ראשונים של טעימות מזעריות בלבד, וממש לא לרוץ עם זה מהר מדי.

למשל, אם את רואה שהיא עוקבת בעיניים אחרי הכפית לפה שלכם, ועוד יותר אם היא מנסה להושיט יד ולתפוס אותה

לי אישית נשמע שלא כדאי למהר עם הטעימות..

הנקה זה הדבר הטוב ביותר עבורם, וכל עוד הם לא מגלים עניין במשהו אחר, למה לחשוף אותם לזה?

הטעימות מתחברות לי עם שלב ההפרדות מההנקה.. חבל להקדים את העניין הזה. לדעתי

דבר נוסף,

אני פשוט לא מצליחה להבין את ההדרגתיות של זה.

אם מגיל חצי שנה כבר מותר לתת את רוב הדברים-

למה זה לא יכול להוות תחליף להנקה??????

עד מתי הילדה תהיה תלויה  בי ככה? זה ממש קשה לי.

להתקדם לכיוון ארוחה שלמה, אבל בגיל ארבעה חודשים - הם פשוט עדיין בנויים כך שמה שבונה טוב את כל המערכות בגוף שלהם זו הנקה, וגם אם אפשר לחשוף למשהו אחר - לא כדאי שהמשהו האחר יתפוס את המקום הכל כך חשוב של הנקה. לחיות (כמעט) רק על הנקה בגיל הזה זה מה שעוזר לגדילה אופטימלית (כמו שהזכרת למעלה), להתפתחות טובה של המוח (בגיל הזה הוא עוד גדל בקצב מסחרר! וחלב אם מתוכנן לתמוך בהתפתחות הזאת), במערכת החיסון (יש סוגי נוגדנים שתינוק עיין לא מסוגל לייצר, וזקוק לתיווך החיסוני של ההנקה), בבניית הלסת ועוד ועוד.

אבל קשה לך, ולא כדאי להתעלם מזה. להרבה סוגי קשיים יכול להיות יותר מפתרון אחד, ויש כל מיני שבילי זהב ופתרונות ביניים. אולי תנסי למקד מה הדברים שקשים לך במיוחד, וננסה לחשוב ביחד איך אפשר להקל עלייך?

קשה לי שהיא יונקת המון בלילה- כמעט שעתיים שלמות ונרדמת רק בסביבות אחת בלילה. זה מקשה עליי ולוקח את הפרטיות המינימלית שלי ושל בעלי.

היא חייבת להיות צמודה אליי 24 שעות! אני רוצה לצאת אבל השאיבות מקשות עליי..הייתי עושה את זה והפסקתי למרות שקנינו משאבה מעולה..לוקח לי שעה לשאוב בלחץ את הכמות שהיא דורשת.

אף פעם אני לא בטוחה שמה שהשארתי לה מספיק ואז כל פעם שאני יוצאת אני בלחץ.

אני גם לא יודעת אם זה בסדר שבעלי יחליף לה טיטול..יש משהו בזה שלא עושה  לי הרגשה   טובה וגם זה  מגביל אותי מבחינת יציאות. (זה כד"א)

וזה קשה ומטריד בארוחות שבת כשיש אורחים..והשבת אנחנו נוסעים בפעם הראשונה להורים של בעלי בצפון מאז שהיא נולדה ואני בחרדות חבל על הזמן.

מבינה..זה הרבה נקודות.

גם לי היה הכי קשה כשיש אנשים (כשמתארחים או כשמארחים), ונראה לי שהגעתי למסקנה שזה לא רק ההנקה קשה לי (שאז הייתי קונה איזה סינר שווה ומסתדרת) אלא בעצם בלי קשר להנקה - בחודשים שאחרי לידה אני לא יצור חברותי במיוחד, רגישה מאוד להערות, חסרת סבלנות לסמול-טוק וכו' וכו'. וכשהבנתי את זה התחלתי לנצל את ההנקה - הסתגרתי בחדר שעות עם התינוקת, בתירוץ שאני לא מניקה בציבור, וככה ברחתי מהחברה בכל פעם שלא היו לי כוחות להתמודד. וגם הפחתנו אירוחים והתארחויות בתקופה הזאת.

סביר שאת לא כמוני. רוב הנשים שאני מכירה בנויות אחרת, ודווקא זקוקות מאוד לחברה אחרי הלידה, ונחנקות מהבדידות עם התינוק לבד. אם כאן הבעיה אז מן הסתם הפתרון יהיה סינר הנקה טוב עם קשת, שאת יכולה להניק לגמרי בצניעות וגם להישאר בחברה.

אז שוב - נסי למקד לעצמך מה בדיוק מפריע לך כשאת עם אנשים, אולי הפתרון בכלל יהיה אחר לגמרי (ואולי הדבר הנכון ביותר יהיה פחות לנסוע ופחות לארח בינתיים - זה אם למשל הבעיה היא שלאנשים שאת מארחת יש הערות שמקטינות אותך... גם זה קורה, ואין שום סיבה שתצטרכי להתמודד עם זה).

בעניין היציאות, שוב בואי ננסה למקד. איזה מין יציאות אלה? יציאות כי את חייבת את זה לעצמך, להתאוורר קצת מהטיפול בה (ואז הכיוון יהיה בדיקת הביטחון שלך בטיפול של בעלך, בהאכלה ובכלל, ומה יכול לעזור לך להיות יותר בטוחה) או יציאות כי יש סידורים הכרחיים (ואז אולי דווקא יהיה יותר נוח למצוא דרכים לקחת אותה איתך, ולחסוך לעצמך חרדות)?

זה נשמע שמצד אחד את מרגישה שהיא ממש גורה ודואגת לה כשהיא בלעדייך, ומצד שני יש לך חשק שהשלב הזה יעבור כבר... הוא יעבור, ותהיי מופתעת כמה מהר הוא עבר, אבל לדעתי זה לא בדיוק עניין של הנקה מול מוצקים. זה לא שכשמוצקים יחליפו הנקה פתאום תרגישי שאת יכולה לצאת בכיף ואין דאגות. השלב הזה של עצמאות תלוי בכל מיני גורמים אחרים, לאו דווקא בשאלת התזונה... לכן כדאי להתמודד ישירות עם הקושי שלך כרגע, ולא בדרך העקיפה של הפחתת הנקה.

אה, ולגבי הלילה לא עניתי. טוב, נשאיר משהו לאחרות... (אני לא יודעת אם יש לי תשובות טובות בנושא הזה.)

שאני לא מצליחה להכנס לחשבון שלי,

אולי תנסי מטרנה לא באופן קבוע רק ביציאות, לילות וכו' אולי זה יעזור לך להקל על ההרגשה ומצד שני תהיי רגועה שהיא שבעה וכו'.

מה שכן שימי לב שיש תינוקות שכשהם מתחילים עם תחליפי חלב הם כבר לא רוצים הנקה ויש כאלה שלא ככה שלא לכולם זה מתאים...

בהצלחה!

אני בדיוק במצבך. ככ ככ מזדהה עם המצבים שתיארת.

מה שאני עושה הוא להקפיא חלב. אין לי חלב אם לשאוב אם אני לחוצה לצאת וחייבת לשאוב מלא מהרגע להרגע.

אז אני שואבת כל יום נגיד 40 שזה קצת. אבל כל יום, בלי לוותר. וכך נהיה לי מאגר זמין במקפיא.

וכשבא לי לצאת אני פשוט שולפת מהמקרר את הארוחות שהוכנו מבעוד מועד ומפשירה...

ואפשרות אחרת היא כמובן לקחת אותה איתך עם סינר הנקה.

סטריליזציה  שחייבים לעשות אחרי כל שימוש מוציאה לי את החשק.

זה בהוראות של המשאבה?

בעיקרון בפרסומים של משרד הבריאות קראתי כמה פעמים שהסיבה שמומלץ עיקור אחרי כל שימוש לכלים שמשמשים לתמ"ל היא בגלל חיידקים ספציפיים שנמצאים במפעלי התמ"ל (בעיקר סאקאזאקי), חיידקים מסוכנים ששונים לגמרי מהחיידקים שתינוק עלול לפגוש כשהוא מלקק את הנעליים של אמא. כלומר זה לא שהמטרה היא שאף חיידק לא ייכנס לעולם לפה של התינוק, זה לא ריאלי ולא רצוי - זה רק חשש מחיידקים מסוימים, שעלולים להימצא דווקא בתמ"ל. וכמובן שבחלב שאוב אין את החשש מאותם חיידקים שזוהו במפעלי תמ"ל. אבל מצד שני כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא שום הנחיה רשמית של משרד הבריאות בנושא, שום חותמת להנחה שלי שדין חלב שאוב שונה מדין תמ"ל. כשהם מפרסמים הנחיות לשימוש בתמ"ל - מודגש שם שחשוב לעקר אחרי כל שימוש. כשמפרסמים הנחיות לשימוש בשאוב - אף מילה בנושא, לא לכאן ולא לכאן. אז אם אין ברירה אלא לנחש... הייתי אולי מנחשת לפי גיל התינוקת. בגיל שמכניסים הכול לפה כבר לא הייתי כל-כך חוששת. זה ביחס לתינוקות הפרטיים שלי, לא לוקחת אחריות על אף תינוק אחר

עבר עריכה על ידי קארין92 בתאריך ז' באייר תשע"ג 15:00

גם מה שהכרחי- איך לעשות שיהיה פחות מעיק.

ומה שאני מרגישה כבר הרבה זמן-צורך להתאוורר..מה שבעלי מוכן- לקחת את ראשית אורה לבית מדרש אבל אז אני דואגת- איך יחליף לה טיטול? אם הוא לא ישים לב לרו כשקר לה?אם היא תצרח ותהיה רעבה מעבר למה שאצליח להשאיר לה אז אאלץ לחזור..אני מפחדת.

למשל הערב- יש שיעור שאני רוצה ללכת אליו- של הרב רכל, אבל רק מלחשוב על שאיבות יוצא לי החשק.

לקחת אוה איתי- לא רוצה.

את מהממת. תודה על כל מילה.

חייבת לומר לך, שאני כמעט בטוחה שמרביתנו מרגישות את אותן הנקודות..

כך שאת לא לבד, והדברים מוכרים באופן אישי, בתחומים אלו או אחרים, אצל כל אחת מאתנו..

טיפ מנסיוני: 

כדאי לתכנן את מסלול הסידורים. ממש לכתוב לפרטי פרטים מה מתכננים לעשות, איפה זה נמצא,

מקומות פוטנצאליים ונוחים להניק עם סינר הנקה (ולוותר על השאיבות בנתיים), לכלול זמני מנוחה- לך ולקטנה.. וכו'.

מאוד מאוד מועיל! כך הסידורים נגמרים מהר משתכננת, וגם נעשים בצורה חכמה ונחה עד כמה שניתן..

ברגע שאוכל להוציא כסף על סינר הנקה נורמלי- נראה לי שזה מה שאעשה כי ממש קשה לי ככה.. בכל מקרה אני פוחדת שזה חוסר צניעות בחוץ אבל בחיי שנשברתי.

אגב, לי אין סינר אלא שמיכת פיקה מאוד גדולה ו"אטומה"..

נשמע שאת חייבת התאווררות, אז אם יש לך הזדמנות ליציאה לא ארוכה מדי, זה דווקא ישים לגמרי.

את יכולה להניק אותה הנקה טובה ממש לפני, להכניס אותה למנשא, והיא בטח תירדם ובכלל לא תרגישי אותה.

מקסימום, תצטרכי להניק עוד פעם, אם את יוצאת להרבה זמן.

אני מבינה מאוד את הרצון שלך להשתחרר מהתלות הזאת. אבל תחשבי, שאם זאת המציאות, שתינוק יונק הוא תלוי באמא שלו בצורה מוחלטת, אז כנראה שכך ה' ברא אותו בכוונה תחילה. כנראה שזה לא רק ההנקה. זה הכל- בטחון עצמי, ותחושת בטחון ועוד הרבה דברים קריטיים לנפש הרכה של התינוקות.

ולגבי הלילה- למה היא יונקת שעתיים? זה מלא זמן...

ניסית להשכיב אותה בשעה 7-8 בערב? אצלי, בגיל 4-6 חודשים כולן הלכו לישון ללילה בשעות האלה. אמנם קמו לינוק אבל חזרו בדר"כ לישון. ולא שהרגלתי אותן לזה, אלא שפשוט זה קרה מעצמו.

היא נרדמת רק בהנקה?

כתבת דברים מקסימים שגרמו לי לחשוב על זה בצורה קצת שונה. ממש יפה..

היא נרדמת רק בהנקה. ניסיתי הכל- נדנודים- מוצץ-  ליטופים..הכל. הילדה צורחת עד שאני מניחה לה לינוק עד שהיא נרדמת.. אתמול היא נרדמה ככה ל6 שעות רצופות,  נרדמה בסביבות אחת בלילה, אכלה ב7 וחזרה לישון עד 9 וחצי בבוקר.

במשך היום- נמנמה צטבר שעה. היא ממש ערה עכשיו..בעייתי קצת.

זה בכלל לא פשוט לשחרר לפעמים, אני זוכרת את עצמי באותם מצבים כמו שלך, עד שהפסקתי להניק (10 חודשים) לא הייתי יוצאת לחתונות ולבילויים וכו'.

אבל זה לא צריך להיות ככה, מותר לך לצאת. למה את חוששת שבעלך לא יטפל בה כמו שצריך? הוא ילמד אותה לאט לאט, גם את לא ידעת מיד מיד איך מטפלים בתינוק.מקבלים הדרכה ומתנסים, ככה זה.

תדברי איתו, תסבירי לו את החששות שלך, גם אני נורא פחדתי מקור- מה שעזר אצלנו זה מד חום קיר, הטמפ' המומלצת כמדומני היא 22 מעלות (אפשר לבדוק זאת בוודאות) ואז בטמפ' כזאת יש בגדים נעימים שלובשים- ארוכים ודקים, אם יותר קר אז שילביש לה סוודר וכו' ואם ממש קר אז חרמונית.

הרעיון הוא למצוא נוסחה שמצד אחד תהיי רגועה ומצד שני תדבר "אליו" כלומר, הוא יבין את המושגים.

לגבי החשש שהיא תהיה רעבה- את עושה את המקסימום לספק לה אוכל, אם יהיה חסר לה חלב אז יש תחליפי חלב, לא ממליצה מלכתחילה- אבל אם זה ירגיע אותך שתמיד יש איתה מנה לעת הצורך אז זה בסדר גמור.

ו... גם אם הוא לא מטפל בדיוק כמו שאת, תנסי להרפות. אז היא לא תלבש בגדים נקיים, אז הוא לא יסגור את הטיטול בצורה מושלמת כמוך- אז יברח לה קצת על הבגד והוא ילמד לפעם הבאה. אין ברירה, בשלב כלשהו תהיי חייבת את העזרה שלו וכדאי שזה יהיה לפני שיהיה לך מ-מ-ש קשה.

לגבי סינר הנקה- אל תעשי את הטעות שלי- תשקיעי בזה!! אני לא קניתי גם כן מטעמי חיסכון, אבל זה דבר כ"כ נצרך לאישה שצריכה לשלב בין גידול ילדים לשאר המטלות שהעולם מציב בפניה.

עכשיו בדיעבד, אחרי תקופת ההנקה, אני חושבת שאם היה לי סינר זה היה מקל עלי פלאים.

תחשבי על זה, אם יש סיכוי שבזכות הסינר תצליחי לסחוב את ההנקה עוד חודש, לא שווה?!

בהצלחה!

ואת ממש מתוקה...

הוא צחק בקשר  לחרמונית והסכים עם כל השאר.

תודה.איזו משקיענית.

איזה כיף איתכן..

באמת שאני מעריכה את העזרה הזו..באמת שאני מתכוונת ב"נ ליישם לאט לאט.

פשוט תודה.

גם אם היא נרדמת רק בהנקה- ניסית לעשות לה מעין שגרת השכבה (אפילו שזה קצת מוקדם להרגל כזה, בכל זאת). נניח, מקלחת, פיג'מה, הנקה בחדר חשוך ושינה במיטה שלה (או איפה שהיא ישנה). וכל זה- ב7-8 בערב?

יכול להיות שיותר מאוחר מזה היא לא רגועה פשוט כי היא נורא עייפה כבר וצריכה שנת לילה.כשתינוק עייף מדי זה סיוט לו ולהורים...

אני מציעה כי ככה זה היה עם כל הבנות שלי, כולל זו שעכשיו בת חצי שנה. ואצלי זה בלי שום שגרה... מקלחת ממילא אני לא מקלחת אותה בערב כי עדיין קר בערבים. אבל אני מלבישה פי'גמה, הנקה טובה אם היא רעבה, ואז היא הולכת לישון.

עוד משהו ששמתי לב אליו- לכל הבנות שלי היה שלב, בערך בגיל הזה, ששמתי לב שהנוכחות שלי או המגע/נדנוד/ליטוף שלי משגע אותן ומפריע להן לישון. גם עם הקטנה זה ככה עכשיו. אני מניחה אותה, מכסה, מדביקה לה כמה נשיקות הגונות, שמה מוצץ ויוצאת מהחדר. אם היא עייפה היא פשוט נרדמת. אולי לפעמים אני שמה לה עוד פעם פעמיים את המוצץ וזהו. אם היא מאוד עייפה, אז היא גם יכולה לבכות 30 שניות בערך ואז נרדמת.

אולי שווה לך לנסות...

ועוד רעיון- הגדולה שלי היתה נרדמת מגיל 4 חודשים עם בקבוק תה קמומיל (בלי סוכר). היתה שותה, וכשראיתי שהיא כמעט נרדמת, שמתי לה מוצץ, הפכתי על הבטן (אל תגלי לאחות בטיפת חלב), וזהו.

אני יודעת שהיום לא ממליצים לתת נוזלים כלשהם לתינוק יונק. אבל לי זה עזר בכל מקרה, גם לכאבי בטן וגם לשינה...

ודבר אחרון- הכל עובר. עובר עובר עובר. עם הילד הראשון הכי קשה כי נראה שאין תקווה...אבל באמת הכל עובר.

יש כאן כמה דברים שאני הולכת ב"נ ובע"ה לנסות החל מעכשיו.

בכל אופן-  את חושבת ששייך לנסות להעיר אותה מוקדם יותר?

וואו..איזו אמא טובה את.

המון תודה.

פשוט לא חייבים לקנות אותו בשילב.

אני למשל קניתי ב35 ש"ח והיה בחנות גם 'יקרים' יותר ב45 ש"ח... שזה לא כזה יקר

לעמות הסינרים ברשתות. היכן השגתי?

חנות זולה: בייבי פארם גבעת שמואל (מתחת להולמס פלייס)

אני לא בעד להעיר תינוקות, אלא אם כן אין ברירה, אם צריך לצאת מהבית לנסיעה או משהו כזה.

סדר היום שלה ממילא יסתדר בחודש חודשיים הקרובים. בלי שתשימי לב פתאום תראי שהיא ישנה שנת בוקר, שנת צהרים ולילה.

אני אמא טובה?? איזה כיף לשמוע מלים טובות...

כ"כ הרבה נקיפות מצפון יש לנו האמהות. שטעינו בזה, ועשינו לא נכון בדבר אחר. אז טוב שאת מזכירה לי שבעצם אני אמא טובה, ככה בפשטות...

גם את כזו, אני מבטיחה לך. כל אמא שאכפת לה ולומדת את ההורות ואת הילדה שלה היא אמא הכי טובה שיש.

אוכל לחכות קצת בסבלנות.

אם הכל ממילא מסתדר בסוף- נראה איך אנחנו מפיקים את המיטב מהמציאות הנוכחית.

יופי של מחשבות הכנסת לי לראש.

כי של שילב פיצי לדעתי ולא מכסה כלום!

אם היו שואלים אותי איך לייצר סינרים הייתי עוטפת הכול, גם מאחור. לא רק מלפנים.

רק שלא שאלו אותי... אז בקיצור הוא מכסה טוב מלפנים. נחמד בהחלט בשביל הכסף שהוא חסך לי.

שמכסות גם מאחורה

מאוד פשוט וזול גם לתפור כאלה סתם בדרך אגב

לי יש כמה...

או אפשרות לקחת מכונה לחצי שעה בהשאלה משכנה?

אני מוכנה לתת לך הנחיות, לגמרי בחינם.

אם לא, תכתבי לי במסר באיזה אזור את גרה, ונראה אם רלוונטי שאני אתפור לך

ב"ה

כי ראיתי כבר אצל חברות שיש כאלה מאוד דומים אבל הגודל לא כ"כ זהה.

יש כאלו שהם קצת קטנים ולא עושים את העבודה כמו שצריך... 

לפני כמה חודשים שאלתי כאן שאלה דומה, לגבי התאומים שלי. ממש רציתי שהם יתחילו להיות עצמאיים יותר, אף-על-פי שהם כן מקבלים תמ"ל, מגיל חודשיים, בשילוב עם הנקה.

וכיום, כשהם בני עשרה חודשים וחצי, פשוט קשה לי עם הרעיון של לשבת ולהאכיל אותם. יותר פשוט לי להרים והניק אותם, או, כמובן, הכי פשוט - להשכיב אותם עם בקבוק. (זה עושה לי כמובן תחושות של אמא רעה, שלא מספקת לילדים שלה את האוכל שהם צריכים, מתעצלת וכו'... כולנו באותה סירה...)

בכל אופן, אני מאחלת לך בהצלחה, ותהני בכל זאת מהזמן הזה שעובר מהר!

את הגדולים הנקתי מלא. אבל זה לא חוכמה, הייתי בבית, או בלימודים, כשהם במעון ליד...

גם את אלופה!

נתתי לה אתמול עגבניה מגורדת חחחח

איזה פרצוף!!!!! רציתי לאכול אותה..

אויייש לאכול אותם!!

אח"כ ירקות ועוף (תפו"א בטטות וכד')

אבל מלפפון ועגבנייה אני בקושי מביאה כי לא יודעת זה לא נראלי טעים!! ועגבנייה זה חמוץ כזה.. 

והקטע שהוא אוהב הרבה יותר מרק עוף מאשר פירות מתוקים! אז אני משערת שלא תהיה בעיה עם מלפפון ועגבניה בעתיד.

ועכשיו אגב הוא כבר אוכל הכל.. כל מה שאני מכינה לנו הוא מקבל גם.. 

הדבר הבא- אבוקדו..בע"ה כשנסיים לתרגל עגבניה חח

איזה כיף שהוא כבר אוכל הכל

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.