היום יצא לי לדבר עם חברה שהיא לא שיא המקובלת...
ת'כלס-אין לה בעיות בחברה, ב"ה, והיא מרגישה דיי בסדר איתנו [בהשאווה לחברות הקודמות שלה..] רק שקשה לה עם.... הבצ'פר. הצוות.
היום הסתובבנו בהפסקה, לא יודעת, משו' אמר לי שאי אפשר יותר לתת לה לשמור. העיניים שלה הראו כאילו היא סובלת. לא יודעתתת..
בקיצור-הלכנו.
היא סיפרה לי ששנה שעברה הזמינו לה משטרה לבי"ס כי חשבו שהיא ילדה מוכה ל"ע.
הייתי ב-ה-ל-ם-!! פשוט לא ידעתי מיזה. לקחו גם את אחיה לחקירה, ואיך שהיא ריחמה עליו...
אין ספור פעמים לקחו אותה לפסיכולוגית אצלנו בבי"ס בגלל כל מיני דברים שסיפרו עלייה..
אז נכון, לפעמים מישהי מאחרת או שיש קשיים בבית, אבל בגלל זה לשלוח אותה לכיתה מיוחדת עם בנות חולות סרטן ל"ע?!?! פשוט הרסו לה ת'ביטחון העצמי..
היא ילדה מתוקה. חמודה. באמת נשמה!!!
כל הזמן הזה הרגשתי שהיא פשוט פורקת.פורקת.פורקת.פורקת.... ובסוף ראיתי חיוך קטנטן. זה היה שווה את הכל!!!!!!!
אז באמת, לא יודעת אם הובנתי או לא... אבל יש כאלו בחברה שלנו שלא כ"כ יודעות לבטא טוב את עצמן, לא יכולות להביע דעה בסביבה מורחבת או כל מיני..
אז פשוטו תלכו, תנסו לדבר, לעודד.. כמובן רק אם היא 'מתעקשת'...
שפיציות. 

)