למרות שיש המון סיבות הגיוניות שאעלה חלק מהן כאן בע"ה.
אבל ראשית, זה פשוט אסור.
כן. ככה אומרים רבותינו. גדולי הדור.
אין היתר לחברות בין בן ובת. ק"ו שלא בגיל צעיר שהסיכוי שהקשר יוביל לחתונה די קלוש.
למה אסור שעטנז? מה רע בצמר ופשתן יחד? מה? זה גורם לאטום?...לא יודעים מדוע.
כה ה' ציוה. וככה אנו אמורים לעשות.
ועכשיו. יקירה, בואי ננסה להגיע לשלב ההגיון.
זו המציאות?
לכולן יש חבר? לא..לא לכולן. אם יש, כולן תאמרנה שזה בגלל שהן לא הצליחו כר לעמוד בזה. כי זה כ"כ קשה.
מציאות עם חבר היא ממש לא לכתחילה בגיל שאיננו מתאים.
זה לא נכון, לא בריא.
כשיש חבר למשיהי בגיל צעיר, זה סוחט כל כך הרבה אנרגיות.
כל כולך צעירונת. גם ככה גיל ההתבגרות קשה. אז לסחוב עכשיו עוד מישהו על כתפייך?
עוד אי הבנות. ויכוחים לפעמים, אף מריבות. טלטלות..כל כך הרבה משאבים שאנחנו צריכות לעצמנו מתבזבזים לריק.
מה הפחד? שאולי הוא "יחטף"..החתיך השכונתי...המקסים. הכריזמטי.
על מה הדאגה? אבא שבשמיים שדואג לך שתהיה לך פרוסה בתיק כל יום ב"ה ידאג גם שהזיווג שלך יגיע אלייך.
אין פה "חטיפות". מי שיועד לך, יגיע עד אלייך , בכל דרך שהיא.
כך שגם אם תתחתנו בסוף, וזה כן האחד. אפשר לעשות את זה עם קצת פחות בזבוזי אנרגיות..
העניין בקשר, בעיקר בין בן ובת שקשר אף פעם לא יכול להישאר במצב סטטי.
מה זאת אומרת ש"בטוח שאין מצב שתיפלו בנגיעה"?!
מה, אנחנו רובוטים?
גדולי הדור לא הזהירו סתם, יודעים טוב מאוד לנפש האדם. האדם שכה כמה לחיבוק, לתמיכה שכן..
מתבטאת גם במגע.
בע"ה יש את הגיל הנכון, והאופן הנכון בקדושה וטהרה. אחרי חתונה.
אבל כרגע, לא. זה פשוט לא מתאים.
"אל תאמין בעצמך עד יום מותך"..מוכר?
יוחנן כהן גדול הפך לצדוקי בגיל 80 אם אינני טועה. כן, בגיל כה מבוגר. משמע שתמיד אפשר ליפול חלילה.
אנחנו צריכים סייגים, גדרות . שימנעו מבעדנו ליפול חלילה.
כמה כבר יהיה אפשר להחזיק את הקשר באותו מצב קיים?
כמה כבר שחנשים? כמה שאלות של : "מה חדש"..?!
זה לא עובד.
נשמות טהורות.. אתן לא באמת רוצות מערבולות..הוריקנים וטורנדואים של רגשות..
ו..לגבי האמירה של .."מה כבר יקרה אם זה לא האחד"..?
לא היית רוצה להסתכל לחתן העתידי שלך בעיניים בע"ה ולדעת שזה רק הוא?
שרק הוא בראש שלך. היה, הווה ויהיה בע"ה.
איך היית מרגישה לו כשהיה רואה אותך היה בדיוק נזכר בהיא מהסניף..שנפלו במה שלא יהיה?!
בשבילי זה היה כאב...כאב גדול.
אם אפשר לנסות להימנע כמה שיותר, אז למה לא להשתדל? לעבוד על עצמנו?
לגעת שזה מה שמייחד אותנו מהשאר. שאיננו נותנים סיפוק מיידי לדחפים, לרצונות שלנו.
אנחנו יהודים!
חושבים קודם איך אני יכול לעשות את רצון בוראי עד כמה שאפשר. זו הגישה מלכתחילה.
שנזכה בע"ה..
וברור שקשה! ברור! ברור! ברור!
אבל לא באנו לשחק פה..
ובכלל...י היה משחק באנגרי בירדס אם היה רק עד שלב שלוש?...
לילה מושלם!
