אא"כ מתקשרים וחופרים כמה פעמים וכנראה שממש צריכים אותי כמו צבא וכד'...

בדר"כ הפלאפון מכובה אא"כ אמרו לי מראש להשאיר דולק למקרים כאלו.

מוכר, אם יש חשש פיקוח נפש עונה אם לא לא

לצערי זה קרה לי לפני כמה שבתות ועניתי.. והזמנתי אמבולנס לחולה

ב. ד. עונה- כנראה הם צריכים אותי

בלי כמובן להזיז.

מס' מוכר - לא אענה, אבל כן אענה בפעם השניה או השלישית (כלומר כשברור שזה לא משחק של ילד קטן בטלפון - וכבר היו דברים מעולם)..

מס' לא מוכר - תלוי במבנה שלו ואיך שהוא יראה לי.

02-1xxx למשל, סביר שאענה, 0x-2xxxx - לא אענה, וכו'.

אלא אם כן אני יודע מראש שיש צורכי פיקוח נפש...

כמובן שבתקופת הצבא זה שונה, אבל באזרחות, מעטים המקרים שדווקא אתה זה שיציל את העלם...כמעט עם כל דבר יוכלו להסתדר גם בלעדיך עד מוצאי שת, כל עוד אתה לא רופא/פרמדיק/כבאי...

כאשר מדובר בפלא של אבא:

א. הוא עונה.

ב. אם זה אדם שכנראה חולה- עונה.

ג. מממ ואיך נדע שזה מהצבא? זה נכנס בקטגוריה של מס' לא מוכר.

ד. בטוח שאבא יענה...

אבא שלי רופא, כפרעליו

בשאר המכשירים שבבית- לא עונים כמובן...

מניסיוני לצערי הרב מסננת אוטומטית

מספר לא מוכר-אם יצלצל כמה פעמים אענה בשינוי-לוודא שזה לא מהצבא.

אם אחי שבצבא בבית-הוא יענה מייד.

קרוב חולה-לא עונה אלא אם אני יודע שיש מצב שאצטרך לעזור (פיקוח נפש)

למרבה הצער אני נמצא בחמ"ל גדוד ואין לי שבת בכלל.

כל השבת טלפונים, מחשב וקשר בלי הפסקה.. יש חילולי שבת, כי ממש לא כל הטלפונים מבצעיים, ונראה לי שביום כיפור הקרוב אני צריך להתפלל חזק..

לק"י

לא חושבת שהיינו עונים בכל המקרים.

אולי אם זה המון צלצולים מאותו מספר מוכר- אז זה כבר מדאיג (אבל בואו נקווה שבני המשפחה שלנו מנתקים את הפלאפונים/הטלפונים בשבת, ככה שזה לא נלחץ בטעות ואף ילד לא משחק בהם..).

ושיהיו רק בשורות טובות בעז"ה! ובשביל זה לא יתקשרו אלינו בשבת..

רק על הסיכוי שזה גיוס..

כמו שאבא שלי אומר אם זה נורא חשוב ישיגו אותי..

אבל למשל, פעם בשבת אבא התקשר הביתה כשהוא היה אצל סבא אז הנחנו שזה משהו חשוב (ובצדק)..,

אבל מכיוון שהם גרים מולנו פשוט רצנו לשם..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אז נותנים לאח קטן לענות.

אם סבתא- אז ישר כי זה בטוח מקרה חירום.

ב"ה עוד לא קרה...

בהלכה כתוב מפורש שכשיש צורך לחלל שבת לצורך פיקוח נפש- או חשש פיקוח נפש- מצווה שדווקא הגדול ביותר יעשה את זה

(גם כי הוא הכי יודע את ההלכות מה לעשות איך ומה לא חייבים

וגם כדי להראות לאנשים שלא יתבלבלו ויזלזלו בעתיד בהלכות

וגם כי זריזים מקדימים למצוות)

קטן שהוא מספיק קטן כדי לדעת לענות לטלפון- הוא כבר בר חינוך כדי לא לעשות את זה

באמת מעניין\נצרך לברר להלכה את המקום של פיקוח נפש נפשי- לא גופני- שבשבילו צריך לענות לטלפון, כי מישהוא עלול להינזק קשות מדאגה שלא עונים לו\ שאין לו עם מי לדבר

כנראה אני צריך לענות כי זה מקרה שפיספסתי מהביפר(מד"א)
אם לא......אז לא כל כך אכפת לי מי מתקשר כי הפלא לא עלי אלא בחדר על המדף!

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.