במיטה משלו בחדר עם אחיו.

מאד שמחה להניח אותו ב7 במיטה, ללטף קצת , לצאת מהחדר ואחרי כמה דקות להיכנס ולגלות שהוא נרדם לבד...

וגאה בזה!

ב"ה התינוקת שלי ישנה בסדר,

אבל יפעת , במחילה ובלי לפגוע, כי אני לא רוצה לפגוע,

זה לא כל כך יפה לכתוב בפורום בפירוט כזה

עד כמה התינוק שלך נרדם בקלות,

כי יש כאן אמהות שזה לא ככה אצלן.

ולדעתי זו לא הלוחשת לתינוקות,

זה תינוק עם מזג נוח.

ככה שזה לא תלוי במדד ההתמכרות של האמא ללוחשת לתינוקות,

(דבר שכל אמא יכולה להשתדל לעשות, בעיקר אם היא לא ישנה בלילה)

אלא תלוי במזג של התינוק, ואת זה האמא לא יכולה לשנות, לא בגיל כזה לפחות ואולי גם אף פעם לא.

יש כאן אמהות שיכולות לחשוב שהתמכרות שלהן ללוחשת לתינוקות,

יכולה לגרום לילד לישון כמו הילד של יפעת שישן ב7 ונרדם לבד מגיל חודש וחצי,

אבל זה ממש לא ככה במציאות.

מקווה שהסברתי את הכוונה טוב וירדת לסוף דעתי.

ה' עשה איתך חסד ואת בורכת בילד נוח עם מזג טוב ב"ה, 

אני ממליצה לך שתשמחי על כך בקרב משפחתך ואל תגרמי לצער אצל אמהות אחרות.

בדיוק שמעתי את ההרצאה העצובה הזו של האישה שביקרה בבתי יתומים באירופה

וראתה את כל התינוקות בני יומם שוכבים בשתיקה במיטתם ומביטים לתקרה

המסכנים בכו עד שהבינו שלא יעזור להם ושאין להם איש בעולם שדואג להם

ואז מרוב ייאוש הם הפסיקו לנסות

הלוחשת אמנם רחוקה מזה שנות אור

אבל זה רעיון דומה

וגם לרעיון הזה אני לא מתחברת

(ומודה שניסיתי בהצלחה על הגדולים, ואני מצטערת על כך)

ההרצאה העצובה (אפשר לבחור בתרגום לעברית בחלון של הסרט למטה מימין):

http://www.ted.com/talks/georgette_mulheir_the_tragedy_of_orphanages.html

היו לנו קצת חילוקי דעות על זה.

אני אמרתי שעד שהוא לא מפסיק לקום לינוק בלילה אני לא מעבירה.

לא היה לי כוח לקום באמצע הלילה, ללכת לחדר השני ושם להניק.

את הגדולה העברנו בגיל 4 חודשים, כי היא לא ישנה יוצר מחצי שעה רצוף וכל תזוזה שלי במיטה היא התעוררה...

השלישית למשל רק בגיל שנה וחודשיים כי לא רציתי להעביר לחדר של שאר האחים שלא תתעורר מהם וחוץ מזה שהיא עדין קמה לינוק בלילה, אז לא היה לי כח לקום כל פעם לחדר השני....

הקרבה הזאת אלייך מאוד חשובה לתינוק. זה נותן המון בטחון. אני זוכרת עם הגדולה, שהייתה איתנו עד שהשניה נולדה,

כלומר עד גיל שנה ו3 . היא היתה קמה בבוקר ומשחקת מבסוטה במיטה. או נעמדת ומסתכלת עלינו ישנים...

בכלל, ילד ראשון הכי קשה להעביר, כי הוא לבד בחדר. הילדים הבאים כבר לא לבד.

אגב, במחקר לגבי מוות בעריסה, ה' ישמרנו, גילו הרבה נתונים שמשפיעים. אחד מהם זה שכיבה על הבטן, כידוע. נתון נוסף פחות ידוע, הוא שינה בחדר נפרד. כי כשאת לידו את מתעוררת מכל פיפס (מעצבן..אבל יש לזה יתרון כנראה) וגם מעיפה מבט אם את לרגע מתעוררת.  אולי זה גם קשור לזה שילד לבד ישן הרבה יותר עמוק. מצד אחד זה נחמד, אבל מצד שני מוטב שלא ישן עמוק מדי.

אצלנו זה בערך בגיל חצי שנה .

(זה גם הגיל שפחות או יותר הוא מתחיל לישון לילה)

ואז מעבירים למיטת תינוק בחדר הסמוך.

שאמרה שהכי טוב להעביר את הילד עוד לפני שיש לו שכל

[לפני שהוא מבין שיותר נוח אצל אמאבא ונקשר אליהם רגשית באופן מלא- תהליך שמתרחש בערך בחודשים ה7-8 לחייו]

וזה פשוט נכון.

כי הוא עובר להיות עם האחים שלו והוא לא יהיה לבד.

שמענו שיש איזה ענין שהתינוק שומע את הנשימות של ההורים/אחים וכך לומד גם כן את הנשימה. לא יודע, אבל מהסיבה הזאת את הגדול משכנו עד גיל חצי שנה או קצת יותר.

לא הבנתי- אתה לא רוצה שהילד יקשר אלך רגשית באופן מלא?

אתה מעדיף למנוע את זה?

ומפתח רתיעה מזרים.

לא כדאי, ע"פ מה שהמלצתי, להעביר אותו לחדר משלו דווקא בשלב זה, אלא עדיף מוקדם יותר

כך שאותו קשר רגשי לא יתפוס מקום גם ביחס לשינה.

ואז הוא יקבל את מלוא התמיכה מההורים גם כשהוא בתוך השלב הזה?

וחצמזה- לא יודעת. לא מאמינה לכם.... באמת הילדים במיטה מההשכבה ועד הבוקר???

תודו שהרבה לילות מסתיימים אצלכם במיטה ממילא.

ומה עם האמא שצריכה לנדוד באמצע הלילה כדי להניק?

ומה עם זמנים שהוא לא ישן רצוף? (כמו למשל אחרי גיל 3 חודשים?, או כשיש שיניים?)

וואלה נראה לי הכי פשוט, זורם וטבעי שתינוקי יהיה ליד אמא.

למה אנחנו מנסות להרחיק אותם ממנו כמה שיותר מהר?

למה אנחנו רק רוצות שהם יהיו עצמאיים?

הם יהיו עצמאיים בסוף. אבל עד אז, בואו ניתן להם את מלוא ה"אנחנו".

זו הרגשתי, בכל אופן.

כמו שאנחנו רוצים את עצמינו לבד..

לא כהורים אלא כזוג.

זו שאיפה די בסיסית לדעתי.

את הגדולה העברנו סמוך לגיל שנה וחצי - עשינו זאת עם טקס ומיטה ותוך כמה ימים היא לא ביקשה להיות חזרה איתנו(עד גיל שנה ומשהו ישנה איתנו במיטה ואז ליד במזרן) את השניה בגיל חצי שנה (כי היתה צריכה את המרחב שלה וכל רעש העיר אותה).

בדרך כלל סביב השנה וחצי .טוב לנו וטוב להם וכולם מגיעים לגיל שבו הם ישנים לבד במיטתם.(יש לנו שמונה ילדים הקטן בן שלושה חודשים ישן בין 7-9 שעות אבל לי נוח שהוא בחדר).לקטנה שלפניו(אוטוטו שנתיים) נרדמת אצלנו ועוברת לחדר אחר אח"כ או שישנה במיטתה עם אחיותיה תלוי מתי.

בקיצור מתי שלא לחוצים ולא עושים מזה ענין הדברים זורמים יותר בקלות.כמובן שתמיד יש זמנים יוצאי דופן.

בהצלחה ! והכי חשוב לעשות מה שמרגיש לכם הכי נכון כי אז זה תמיד יותר קל כי קל יותר להיות נחושים ולעמוד על מה שחשוב לכם.

יש שלב שבו ההורים צריכים את השקט שלהם בחזרה,ובגיל שנה הילד אמור כבר לישון לילה וגם אם הוא מתעורר הוא יודע לצעוק לאמא יפה מאד.

אנחנו תפסנו שתי ציפורים במכה אחת,העברנו לחדר אחר ולמיטת נוער נמוכה עם מעקה - בתנאי שהילד יודע ללכת ולרדת ולעלות למיטה.

מצד אחד מעצבן כי הוא יכול לקום מתי שבא לו,מצד שני בבוקר הוא יורד ומשחק במשחקים שאני שמה בערב ליד המיטה ואז אני קמה בנחת.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.