היי מתוקה

אנחנו גם, היינו במצבך

ורק לאחר שנה ב"ה זכינו להפקד עם הבכור שלי

לא היו חוקים ולא היו נוסחאות

אין לי מושג מתי בייצתי בכלל...

אם את מרגישה דקירות בבטן והפרשות

יכול להיות שזהו יום הביוץ.

בכל אופן אחרי המקווה אתם יכולים לנסות יום כן יום לא

הביוץ הוא 24 שעות

והזרע חי 3 ימים כך שזה מתנגש בסוף.

ואין דבר כזה בלי ביוץ, למיטב ידיעתי 

בהצלחה!!! עדכני!!! 

גם לי אובחנה שחלה פוליציסטית עוד לפני החתונה.

וכמובן שכל הריון הוא נס עצום בפני עצמו, אבל ידענו שיהיה לנו מעט מאתגר להיכנס להריון באופן טבעי..

(אנשים צדיקים ביותר טרחו ליידע אותי יותר מידי פעמים ששחלות פוליציסיטות זאת בעיה גדולה ועוד כל מיני שטויות דומות..)

אז קודם כל, תמיד זה טוב וחשוב להתחזק באמונה, לי אישית היה קצת קשה לחכות בלי לעשות משהו, אז כבר אחרי 5 חודשי נישואין קבענו תור לרופא נשים כדי לשמוע בכלל מה זה אומר שחלות פוליציסטיות (ולא שלא ידעתי, דוקטורט יש לי על זה ו3 ניתוחים ברזומה), מה האפשרויות שעומדות לרשותינו וכו...

בכוונה התחלנו מוקדם, כדי שלא נהיה לחוצים ונבוא לכל העניין בנחת ובשמחה, ושלא נבוא רק אחרי שנתיים של תיסכול לבדוק מה המצב.. ואם ניקלט עוד שנתיים? מצויין! כנראה שזה מה שהכי טוב לנו...

אז מה שאני מציעה לך יקירתי, אם זה ירגיע אותך, לכי לרופאת נשים, ספרי לה על מצבך ותיראי מה אתם יכולים לעשות..

2. אני יודעת שיש כל מיני שיטות לבדוק מתי הביוץ, במקרה של שחלות פוליציסטיות אני יודעת שהמקלונים הפשוטים לבדיקת ביוץ לא הכי אמינים, אותי הרופא שלח למעקב זקיקים (אולטרסאונד פנימי פשוט ולא כואב בכלל..) כל חודש, כמה ימים לאחר המקווה לראות את מצב הביוץ שלי..

3. אני תמיד הייתי בטוחה שאין מצב שיהיה ווסת בלי ביוץ, אבל אחרי מעט בירורים הבנתי שיש אפשרות שמאחר והרחם מכין את עצמו, גם אם אין ביצית שמשתחררת, יתכן שיהיה ווסת... אני בטוחה שיש כאן חכמות ממני שיסבירו את זה יותר נכון, אם זה בכלל נכון....

סליחה שיצא קצת ארוך, אבל הכי חשוב, זה באמת לא להיכנס ללחץ ולעשות את ההשתדלויות האפשריות..

(אגב, אני ב"ה אחרי 3 חודשים של מעקב אצל הרופא עם טיפול קליל ביותר, ב"ה נכנסתי להריון... אז אל תתיאשו!!)

קודם כל, לפי איך שזה נשמע, כנראה שהמצב שלי מעט יותר מורכב משלך.

לי כבר הספיקו לעשות 3 ניתוחים להוצאת ציסטה בתור רווקה..

וזה רק מראה עוד יותר שאת יכולה להירגע, כי כמו שאמרתי ב"ה נכנסתי להריון (הריון ראשון ודי צעיר, לכן אני באנונימי, סורי..)

ואני מאוד מאוד מבינה לליבך שנמאס לך מהמתנות.. (הייתי שמחה לא להזדהות עם הכאב, תאמיני לי..) אבל כמו שכתבה יוקטנה, גם לזוגות ללא אתגרים בכלל, לוקח זמן להיכנס להירון..

אז מה שכן ניסיתי להגיד, שבנחת ובשמחה תעשו את הבירור שלכם, תדברו עם רופאת נשים ותיראו מה מצבכם המדוייק..

וגם אז, לא בהכרח צריך להיכנס להיסטריה ולחץ של בדיקות, לנו פשוט ידע עוזר ומרגיע יותר, מאשר להישאר תלויים באוויר אובדי עצות, לכן גם ההיינו ערוכים לזה מראש..

שיהיה בהצלחה ובקלות, ותחזרי לבשר לנו בשורות טובות!

מזל טוב על החתונה!

לזוג צעיר לוקח בממוצע 6 חודשים להיכנס להריון. לפעמים לוקח חודש, ויש שלוקח להם שנה, ועדיין אנחנו מדברים על זוג בלי בעיות פוריות

האדם הנכון להתייעץ איתו, הוא רופא הנשים שלך כדאי לך לחפש מישהו נחמד, שעונה על השאלות שלך בשמחה.

אתם מאוד רוצים להיפקד, וקשה לי להעמיד עצמי במקומכם, ובכל זאת מציעה לקחת כמה דברים בחשבון:

כשמתחילים בירור, מתחילים גם בדיקות, וחלקן לא נעימות;

במיוחד בגלל שלכאורה יש כבר ממצא אצלך, עלולים להתחיל אתכם יותר מדי בקלות טיפולים שונים. מאחר ומדובר בטיפולים הורמונליים, הם עלולים להיות מלווים בתופעות לוואי שונות, קלות עד חמורות ביותר.

כדאי לנסות לחשוב אם אמנם הגיע הזמן להתחיל בבירורים, או שאולי אפשר עוד לחכות.... למרות שזה בטח מאוד מאוד קשה לחכות!!!

שיילך בקלות בשעתו!!!

כמו שהיא כתבה, לא צריך לחכות שנתים ואז להתחיל בירורים.

בירור זה לא טיפול הורמונלי. זה רק בירור- בדיקות דם ומעקבי זקיקים באולטרסאונד.

אם ימליצו על טיפול הורמונלי אפשר להגיד - להמתין בנתיים.

את לא כמו כל זוג רגיל שיכול לחכות למערכת, את יודעת שיש לך בעיה קטנה וצריך לראות איך את מתגברת עליה, אולי אפילו בלי טיפולים ורק מעקב זקיקים לודא יום ביוץ.

לכי עכשיו לרופא נשים ממוחה לפוריות ונעים הליכות, גם ככה לקבוע תור זה חודש-חודשיים מראש, ואז לפעמים צריך לחכות לוסת ואם המחזור שלך לא מסודר את לא יודעת מתי תהיה וסת, ועד שתתחילי בירור אולי בע"ה כבר לא תצטרכי.

כדאי להתחיל להכיר את הרופא שלך, לראות אם טוב לך איתו או שאת צריכה לעבור לאחר, הכל זה תהליכים וזמן יקר (רק ההמתנה לרופא) אז חבל על הזמן.

היינו נשואים די הרבה זמן.

לשאלתך, יש דבר כזה וסת בלי ביוץ. במיוחד במצב של שחלה פוליציסטית כשההורמונים לא מאוזנים.

אני ממש ממליצה לגשת לרופאת נשים- עדיך שמתמחה בפוריות- ולהתייעץ. זה לא מחייב 'טיפולים'. ולפעמים הטיפולים זה כמה כדורים שמאזנים את המערכת ועוזרים לקדם את העניינים.

אני ממש לא רוצה להלחיץ אותך. ומקווה שתמשיכי עם האופטימיות והרגיעות. אולי כדי להרגיע עוד יותר אספר לך את המשך הסיפור שלי: היינו כמה חודשים בטיפולים  וב"ה יש לנו  ארבעה מקסימים שנולדו ב5 וחצי שנים ( את מבינה שכל הבאים אח"כ היו בלי התערבויות של כדורים )

בעז"ה ובישועתו בעיתו ובזמנו....

את יכולה לפנות באישי אם תרצי

קודם כל, ראיה אופטימית וחיובית זה תמיד טוב, וידוע שלחץ פועל לרעה בעניין הזה..

נראה מההודעות שלך שהיית מעדיפה רק לדעת האם באמת צריך לברר ולטפל, או שאפשר להמשיך בינתיים לחכות (כשכמובן, היית שמחה לשמוע שאין צורך גם לפנות לרופא נשים, ושזה אפשרי להמשיך לחכות, כי זה עוד יקרה באופן טבעי).

ההנחיה הרגילה היא לפנות לרופא נשים לבירור ובדיקות, רק לאחר שנה מהנישואין, כמו שיוקטנה כתבה.

בכל מקרה, העלית את עניין השחלה הפוליציסטית, שיכול להיות שזה אומר שהנחייה לגבייך תהיה שונה מאחרות.

מה שאני הייתי מציעה, עוד לפני ההתלבטות האם ולאיזה רופא לקבוע תור וכו', זה להתקשר למכון פוע"ה.

כשלנו היו שאלות בנושאים קשורים, מאוד עזר להתייעץ עם הרבנים שם.

אמנם פעם חשבתי שהם עוסקים רק בעניינים שקשורים למפגש בין הנושאים האלו להלכה, אבל מתוך שפנינו אליהם, גליתי שבגלל ההתעסקות שלהם בנושא, הם מכירים את הרקע הרפואי ואת הטיפולים והבדיקות בתחום, ולכן יכולים לתת עצה בנושא.

כמובן שרב לא אמור לקבוע את המצב הרפואי או את הטיפול שינתן, אבל אני משערת שיש להם יותר ידע לגבי מה ההשלכות של שחלה פוליציסטית, ולכן ידעו להגיד האם ההנחיה הרגילה של לפנות אחרי שנה נכונה גם לגבייך, או שעדיף לפנות לבירור כבר עכשיו.

(לנו הם עזרו גם בהמלצה על רופא מתאים שעוסק בפיריון באיזור מגורינו, אפשר לשאול גם על זה אם לא מכירים).

ואני רק אוסיף, שלמרות שבדרך כלל אם מחכים יותר משנה זה מעיד על בעיה שמצריכה טיפול, אנחנו ב"ה נכנסנו להריון לאחר שנה ו-7 חודשים מהחתונה, בלי שום טיפול (כמובן שהתחלנו בירור לאחר שנה, אבל ב"ה עוד לפני סיום כל הבדיקות הצלחנו להיכנס להריון באופן טבעי).

ושיהיה הרבה בהצלחה,ו בהרבה נחת..

שיש לי שחלות פוליציסטיות וב"ה יש לי 4 ילדים מתוקים שה' שלח לי אותם במהירות אחד אחרי השני.

ויש לי חברה אותו דבר.

(אחרי הלידה השלישית גיליתי שאני פוליציסטית ואז כששאלתי את הרופאה מה שה אומר אז היא אמרה לי שזה עלול לגרום לבעיות בפוריות.. אבל כנראה שאצלי זה לא...)

מחומר שקראתי בנושא (פרק מתוך "גופה של אשה תבונתה של אשה) יש רמות בשחלות פוליציסטיות ומי שהתסמינים אצלה חזקים יותר ייתכן שיהיו לה קשיים בפוריות. יש לי חברה שעשתה דיאטה ורק אז הצליחה להיפקד.

בקיצור, אני לא הייתי נלחצת אלא מחפשת חומר לראות כמה זה אכן משפיע על הגוף שלי מבחינת תסמינים נוספים וגם מחכה בנחת.

בהצלחה!

למועדון השחלות הפוליציסטיות...

אחרי שנה שלא נכנסתי להריון טבעי נגשנו לרופאת נשים ואחרי מעקב זקיקים היא איבחנה את זה.

הטיפול היחיד שהייתי צריכה זה כדורים שחיזקו לי את הביוץ ותוך 4 חודשים נכנסתי להריון ב"ה.

לפני ההריון השני גם לקחתי כדורים כמה חודשים עד שנקלטתי,

וההריון השלישי (והנוכחי) קרה בלי תכנון ובהפתעה....

לנו לקח זמן עד שנפקדנו.

אמנם כבר הלכתי לרופא כדי להתחיל לבדוק, והוא בדק את זה ואת זה ואמר שהכל תקין, אבל את העצה הגואלת קבלנו מחברים!

מנסיונם האישי הם גילו שביוץ לא חייב להיות דווקא באמצע, ביום ה-14, אלא יכול לקרות גם לקראת הסוף, גם אם המחזור הוא של 30 יום. לנו הביוץ היה ביום ה-24.  

אבל יתכן גם מחזור סדיר, עם ירידה ועליה של החום בהגיע זמן הביוץ, ועדיין, אין ביוץ!

זה קרה לחברים אחרים.

בקיצור - הכל יכול להיות, ניתן להתיעץ עם מכן פוע"ה.  לצלצל ולדבר עם אחד הרבנים המיעצים.  לא צריך להזדהות, וכל העזרה שלהם ניתן חינם (תרומות, כרגיל, מתקבלות בברכה, אך אין חובה, גם לא יבקשו).

גם אין צורך להזדהות.  אפילו רצוי שלא.  כשצלצלתי אליהם (יותר מפעם, בעניינים שונים, הרגשתי שאמנם הרב מציג את עצמו, אבל שבזבזתי את זמנו בזמן שלקח לי להגיד מה שמי!  לא עניין אותו והיה מעדיף לא לדעת!)

ולסיום - ב"ה, אמנם חיכינו, ואני הגעתי לבכי קבוע חדשי, אבל ב"ה יש לנו בית מלא בילדים מדהימים!

בעז"ה במהרה אצל כל מי שעדיין מחכה.

ה' מעוניין שתעשו השתדלות. בכל תחום בחיים. זה לא חוסר אמונה, טיפולים ובדיקות וייעוץ- זו השתדלות רצויה ומבורכת. ה' שמח ברצון שלכם, ובהשתדלות.

להפך- אם יודעים שיש משהו בעייתי, ולא בודקים- זה ממש חוסר השתדלות. ה' רוצה שנסמוך עליו- אבל הוא גם רוצה שנפעל. זה כמו להגיד שאנחנו לא נחפש את הזיווג שלנו ונחכה שהחתן ידפוק בדלת יום אחד.

ואכן- צריך לזכור שהרופאים והיועצים למיניהם- שליחים. וההריון בעז"ה- הוא מאת ה'. וההשתדלות- היא חובה.

בהצלחה, בשורות טובות!

לעניות דעתי הייתי ממליצה לך, בלי לחץ ובלי פחד, ללכת לרופא לבירור, חבל שתחכו עוד הרבה זמן

אצלי באופן אישי היה מחזור מאוד לא מסודר הפלגות מאוד ארוכות ואח"כ מאוד קצרות

הרב שלנו אמר לי שיכול להיות שזה יהווה בעיה להיכנס להיריון וקבעתי תור לרופאה. היא נתנה לי הפניה לאולטראסאונד וב"ה עוד לפני שהספקתי ללכת להיבדק גיליתי שאני בהיריון (לאחר 5 חודשים מהחתונה פחות או יותר)

שמחתי שעשינו את ההשתדלות שלנו וה' האיר לנו פנים מהר

לחץ ודאגות לא עושה טוב לגוף בשום מצב ויכול להפריע לקליטת ההיריון

הייתי ממליצה לך לחשוב חיובי, להשתדל לאכול יותר בריא כדי לתת לגוף כח ובמקביל- לפנות לבירור, בנחת ובאופטימיות

ועוד דבר- בהמלצת הרב התחלתי לשתות תה קמומיל (מעלים, לא מתיון) ואני מניחה שגם זה עזר, זה מחזק את הרחם

אני מאחלת לך שזה יקרה בקרוב, ובאופן טבעי בלי שום התערבות רפואית

נגמרה ההפסקת אש ?

ואז אני רואה בחדשות שאין הפסקת אש/הסכם

בערב שבת גם חלמתי שיש התראה

זה היה כ"כ מוחשי שרק חיכיתי למוצש לבדוק את הפלאפון

מדינה בטראומה

אין לי אפשרות לא לשלוח למטפלת היום, אבל רועדת מפחד כי אין לה מרחב מוגן, אוף!

ואני עובדת מחוץ לעיר שלי

אם זה יתחמם אז בעלי כן בסביבה וילך להיות עם הבייבי

לא אמרו שאין הפסקת אש.

לא הגיעו להסכמות בינתיים..

אים הסכמה הכןןנה שאיראן וארהב מנסות להגיע להסכם רחב לאחר הפסקת האש של שבועיים

זה לא אומר כלום לגבי עכשיו 

מתקני אנרגיה

עניין של זמן כנראה

הפגיעה הנפשית שלהם אם שוב ישארו בבית גדולה מאשר הסיכוי שיהיו אזעקות

וגם אם כן יראו הערכות.

תשלחי בלב שלם ושמח🩷

עם הסברים והרגעות...

נקווה לטוב גם אני בטראומה כבר

בכל זאת אנחנו עדיין בתחילת השבועיים שסוכמו. גם עזיבה של המשלחת והתארגנות להמשך לחימה הם מסרים לגבי הקווים האדומים והכוונות של האמריקאים.

עוקבת ומודעת שלא מדובר במצב יציב, אבל מוקדם לומר שהפסקת האש נגמרת ולא יהיה הסכם.

באופן אישי החזרה לבית הספר ולגן ממש עשתה טוב לילדים שלי, וממש בריאה להם. לכן בהיבט הצר שלי מקווה שיהיה שקט ממושך... אבל יודעת שיש שיקולים חשובים יותר כמובן. בעיקר תפילות שהקב"ה שבסוף בידו לב מלכים ושרים יכווין הכל לטובת עמו וארצו.

אלישבע

אילה

הדסה

שירה

שני

אוריה

מרים

כי אם לא מתכוונים לקרוא קבוע בשניהם, לא חייב שהשמות ממש יסתדרו.

צירופים ששמעתי עליהם:

אמונה יהודית

אמונה אסתר

אמונה תמה

אמונה זכה

(מכירה תמה וזכה כשמות, אבל לא בצירוף)

מעניין אם אותה אחת....

והשם השני שלה לא קשור בכלל

בעיני זה שם עוצמתי גם בלי תוספת

אמונה חיה

אמונה יסכה

אמונה מעיין

אמונה תחיה

אמונה טל

כמובן כשם שני יש אינסוף אפשרויות 

היו יום או יומיים עם כתמונים כאלה, בעיקר חום, אפילו קצת גרגירים קטנות בצבע חום, וקצת דם טרי

ב''ה נגמר בידיים מלאות

בהיריון השני קמתי בוקר אחד לדימום כאילו מחזור ממש המון דם.

הוא היה חד פעמי אבל בכמות גדולה מאד.

ברוך השם הילדון בן 6.5

בהיריון השלישי סבלתי מדימומים בתחילת ההיריון שהיו באים לאחר יחסים (מעבר לדימום השתרשות). עשו לי כמה בדיקות כדי לוודא שזה לא משהו סרטני.

וברוך השם הילדון בן 4 עוד כמה ימים🩷

בע"ה שיהיה היריון תקין בידיים מלאות בבריאות ובשמחה!

גם עם דימומים ממש

קיבלתי משהו לתמיכה פעם אחת כשהדימום המשיך

בהצלחה!!!

נראה לי שהיו כתמים יותר משמעותיים ממה שאת מתארת

ב"ה הילדה המתוקה בת שנתיים פלוס.

אצלי אגב זה קרה כי השיליה השתרשה חלקית מעל לפתח ובהמשך ההריון עלתה.

בכל מקרה זה משהו שרואים בהמשך, בשלב כ"כ מוקדם.

שימי לב שהרופאים קוראים למצב כזה "הפלה מאיימת" כלומר הפלה שעלולה לקרות, אז אל תיבהלי מהשם...

ואת מדהימה איך את מצליחה לראות את הצרכים של כולם במציאות כ"כ מאתגרת

נשמע לי שמה שחסר לך זה חיבוק, אז אני שולחת.

ולגמרי להרביץ לכרית או לזרוק כמה ביצים בזעם לכיור נשמע לי תואם סיטואציה

ותודה לכם. אין מילים.

הדבר היחיד שעולה לי זה להתפלל שהערב הזה יידחה. מסיבות טכניות למשל. הכל לא צפוי לאחרונה, במיוחד שקבעו את זה מזמן, לפני כל האקשן שהיה פה. לכי תדעי. תתפללי.

מלכת העולם!!!❤️❤️❤️❤️❤️

רק חיבוק

אין באמת מילים

אי אפשר להתרגל לשבת לבד, זה תמיד נותן לי עצב עמוק שאין כמותו... כל השבת עם גוש בגרון, רק מחכה שתגמר השבת.... לעשות קידוש ושירים מעפנים... 😭

והדוקטורט בנושא הטבילה לבד... כל כךךךך...

חיבוק גדול!! ❤️

לכי תשברי משהו, יש לך אישור 🤣

דבר ראשון, כשקראתי את ההודעה הייתי בטוחה שאת עומדת לכתוב שיש לך איזה כתם או משהו..

אז ב"ה הטבילה תתקיים במועדה ואפילו בעלך יהיה בבית באותו ערב!

זה לא סותר את הבאסה וכל העצבים אבל חשבתי שאולי יעזור לך להסתכל על זה ככה..

אין לי עוד משהו חכם לומר חוץ מזה שרוצה לתת לך עוד חיבוק 🩷🩷🩷

בס"ד

תודה על כל מה שאתם נותנים לכולנו!!!

שה' יחזיר לכם בכפל כפליים על כל המסירות שלכם ויפנק אתכם רק בטוב גלוי ומתיקות, וטבילות מהממות תמיד 🫶🏼!   שולחת כוחות!!!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

נכון יש

זה היה גוזמה, וכנראה לא היה ברור מספיק מחילה

סליחה שלא הבנתי

וסליחה שכתבתי ככה נחרץ.

נפגעתי בשביל כמה נשים שאני מאוד אוהבת למרות שהבית שלהן תמיד מושלם 😉

וגם אצלי הבית אוב הזמן נקי ומתוקתק בין היתר כי אני לא עובדת

וזו נקודה נגיד שאין לכולם

הייתי שמחה אגב למצוא עבודה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

אם יש להן ילדים קטנים ותינוקות זה בדרך כלל בא עם עזרה מהמשפחה/ עוזרת

קשה מאד לנקות, לסדר ולבשל בקצב הרגיל שלך כשאת צמודה לילדים קטנים. אי אפשר לעשות לבד את הכל.

לרוב כשהילדים גדלים זה יותר קל וגם אז לא תמיד.

ולגבי האינסטגרם- אחרי כל אחת שאת עוקבת תחשבי אם יש לך תחושה טובה אחרי שאת צופה בסטורי שלה או לא. אם זה גורם לך לתחושות מעצבנות תסירי עוקב. כמו שכדאי להקיף את עצמנו באנשים טובים שעושים לנו טוב ככה תנסי גם באינסטגרם😅

דיכאון ודכדוך הגיוניים במלחמה, אם עובר עוד שבועיים וזה נמשך אולי כדאי לבדוק את זה.

מקווה שאת יותר בטוב🩷

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

לא רופאה, רק מהנסיון שלי כאמא לתינוקת עם תסמונת דאון 

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אם היא נושמת מהאף או מהפה

המנח הטבעי של הלשון זה על החיך העליון והיא בעצם זו שמאפשרת נשימה מהאף/לא מאפשרת נשימה מהפה

יכול להיות שזה שריר רפוי או בכלל רק סימפטום של סינוסים לדוג או לסת צרה שאין בה מקום.

נשימה מהפה יש לה כל מיני השלכות - לא צריך להיבהל... כותבת לך אחת שנושמת מהפה ומנהלת חיים לגמרי תקינים

אבל אם כן - כדאי לטפל מגיל צעיר

הייתי פונה לרופא ילדים או קלינאית תקשורת(מתמחה בתינוקות)