החריגה היחידה זה אקמול (או כל מוריד חום אחר) במקרה שהחום עובר את ה39-40, מהסיבה הפשוטה שזה כבר חום שבעצמו הוא מסוכן

אין עיניין לשחק אותה גיבורה אבל לצאת סחוטה מזה

יש לי קרובת משפחה שסובלת המון ממיגרנות ולוקחת כדורים חזקים..והיא אומרת משהו נכון- היא מעדיפה 70 שנים ולא לסבול 90..מעדיפה לחיות פחות אבל לחיות, איכות חיים זה  משהו חשוב..

סתם ככה, יש רופאים שטוענים שיותר קשה ומזיק לגוף להתמודד עם הכאב מאשר התמודדות עם הכדור..

אל תחשבו שסבל לא משפיע ומזיק לגוף..

כמובן לא להשתגע ולקחת מלא כדורים חזקים בלי שום פיקוח, אבל כשצריך- לוקחים.

פעם הייתי לוקח כל פעם שקצת כאב לי הראש אקמול

מאז אקמול כבר לא עוזר

ואני כבר לא לוקח כל פעם שכואב הראש.

רק כשכואב ממש או אני חייב להיות מרוכז במשהו והראש לא נותן לי מנוחה/או כשכואב מאד הגב אז לוקח משכך כאבים....בד"כ לוקח את האיבופן 400 מ"ג, אם אין איבופן ויש נורפן זה על אותו משקל

אבל אם יש מורפין אז תמיד אני לוקח זה הדבר הכי טוב <צ>

אבל משככי כאבים משפיעים הרבה פחות טוב אם לא לוקחים אותם עם תחילת הכאבים.

  השתפר עם הזמן, רק שהתבזבז לי כל היום:/

לק"י

וגם תלוי איזה כאבים ואם אני בבית או שאני צריכה לצאת.

בעיקרון- לא לוקחת. אלא אם כן אני אשלם על זה ביוקר..

נניח- אם זה יפגע לי באיכות העבודה, או יגרום לי להיות עצבנית על הילד\בעל.

לאחרונה לוקחת יותר מדי (מגרנות ימ"ש)

לקחתי אופטלגין.

אמא שלי כבר נבהלה, אם אני לוקחת אופטלגין ככה "סתם"?

בכללי אני לא בעד לסבול.

אם זה באמת מוצדק- לקחת.

למרות שאישית אני משתדלת לא ליטול כדורים ושאר מרעין בישין...

ומשקיעה ברבדים אחרים ב"ה כמו תזונה.

האלמנטים שמשפיעים עלינו הם: גנטיקה+ תזונה + ומצב נפשי.

כך שבמרבית המקרים הכאבים שאנו חשים, הם לא של ממש, ואנו יכולים לרפא אותם, אילו רק נבחר

(למשל, אדם עם גנטיקה פחות טובה, אבל כזה המקפיד על תזונה ומצבו הנפשי טוב, לא אמור לחוש כאבים יוצאי דופן..)

הרמב"ם כתב: וכן צוו הרופאים לכל רופא, כי הוא אם יוכל להנהיג החולי בשיעור המזון לבד, לא ינהיג אותו ברפואה".- ז"א שהבריאות שלנו מצויה במזון שישנו. 

ממליצה לראות את הסרטון הבא שמסביר בקצרה את עניין התרופות:

אבל אכן, תעשיית התרופות היא תעשייה כלכלית לכל דבר.

א"א להתווכח עם העובדה שאנשים היום חיים יותר, ובריאים יותר,

לתעשיית התרופות יש תרומה רבה לכך,

זה שיש גם שיקולים מסחריים ולא הכל נקי- מסכימה,

זה שתרופות פסיכיאטריות ניתנות בקלות רבה מידי לפעמים- מסכימה,

זה שאפשר לחיות בריא יותר וכך לשמור על עצמינו- מסכימה

אבל עדיין יש מקרים רבים שהתרופות מצילות חיים- חיים ממש או חיים שהיו מתים נפשית.

כשיש דלקת ריאות - אין מה לעשות, צריך לקחת אנטיביוטיקה,

כשיש התקף לב הולכים לחדר מיון,

כשיש התקף פסיכוטי - הולכים לפסיכיאטר,

כשיש סרטן, הולכים לניתוח הסרה.

אבל בשאר הזמן, לדעת שהם הרבה מדי פעמים לא מרפאים את השורשים של המחלה.

אכן, זו באמת רפואת חירום. רופאים, עם כל מסירות נפשם והידע המורחב שלהם (וזה נאמר בהערכה רבה) הם לא מרפאים מהשורש. רק פועלים במקרי חירום, ויש הרבה מדי כאלה.

ובקשר למשככי הכאבים- באופן כללי אני נגד ותמיד הייתי ככה בפועל, וכבר כשהתעורר צורך אמיתי - לקחתי אחד והוא השפיע מיד. זה מדהים כמה שזה עובד כך. אז חבל להרוס את המנגנון הטבעי והמופלא שיש בנו.

לא חכם לומר: כשצריך לחזק את העצמות, או כדי למנוע סכרת- צריך ליטול ויטמין די.

אולי יותר נכון לומר: כשאין מחסור בויטמין די, המערכות מתפקדות מושלם.

ומי גורם לחסרון? אנחנו. הקב"ה ברא את גופנו כיצירה מושלמת. 

קל לתת ויטמין די, מאשר לשאול: למה? מה הבעיה השורשית?

התרופות אינן מרפאות, ואפילו לא מחלות כרוניות. הן אולי משתיקות, או במקרה הגרוע: גורמות לתלות בהן, או בתרופה אחרת.  (לתת כדורים כל היום, זו לא רפואה..)

נכון, הסימפטומים הם רמזים על כך שהרופא האישי= זה המצוי בנו,  מאותת שמשהו לא בסדר. ואומנם לא נלחמים בתלונות,

אך צריך לזכור שאין תא "רע". יש תא שרע לו.. שוב- נבראו בצורה מושלמת.

ואנחנו ממש לא חיים בצורה בריאה יותר.. מחלות רבות ל"ע מצטרפות עוד ועוד...

רפואה מהשורש. זו בעצם הדרך לחיות בריא וכמה שיותר קרוב לבריאה.

ובאמת- באותם מקרים שAdmin ציין- אלו מקרי חירום שבודאי לא מתכננים להגיע אליהם. התכנון הוא- כדרך חיים, לחיות נכון ובע"ה לא להגיע לשם.

מקווה שהובנתי, ומחזקת את ידייך..

שיש משכיחי כאבים

אלכוהול |היק|

לק"י

אנחנו מחזיקים בבית ערק בתור תרופה (שרק אבא שלי משתמש בזה, וכשהיינו קטנים היו מורחים עלינו..בעע..).

התרופה לכל הכאבים

לק"י

אם שותים יותר מידי- אח"כ כבר צריך משכך כאבים באמת..

שאלכוהול לא משכיח ממני כאבים,

הוא גורם לי לכאבי ראש/בטן,

אז לא כדאי,

מצד שני, הוא יכול לעשות לי כ"כ רע

שזה ישכיח ממני מה כאב בהתחלה

פעם אחרונה שלקחתי זה היה אחרי עקירה כירוגית של שן.

מעדיף קצת לסבול בשביל להיות בריא לטווח הארוך.

אבל מי שלא מצליח לסבול עדיף שייקח.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה