לחץ, לחץ, ועוד קצת לחץ..

לא נראה לי שנשאר אפילו גרם אחד של ביטחון עצמי בנהיגה..

אולי היא יותר מרגיעה?

יש כאלו שגם בשלב הזה עדין לא מעיזים.

בסך הכל אני מאמין שהוא רוצה בטובתך

והוא טיפה לחוץ שלא תעשי טעויות

ואגלה לך סוד קטן

גם אבא שלי היה קצת מציק בתקופת הליווי

הוא היה מעיר הרבה

וזה לפעמים היה מוריד את הביטחון העצמי

אבל אחרי שהבנתי שהוא עושה את זה ממש מרצון טוב

כדי שאני אנהג יותר טוב בהמשך

היה הרבה יותר קל לקבל את ההערות

כי מה לעשות

הוא נהג עם וותק מטורף (אולי יותר מכולנו ביחד)

והוא מכיר את הכביש טוב יותר

אז הוא יודע ממה צריך להזהר ולמה לשים לב

אבל נחזור שוב לנושא המרכזי

אם תדברי איתו על הנושא

הוא יבין אותך ולך יהיה הרבה יותר קל

רק שזה הרבה יותר מהערות בעלמא..

(הוא טען בפני מכרים שהוא ממש חשש חייו..  מעניין למה זה הגיע למצב הזה...)

לתת למישהוא רישיון נהיגה - זה כמו לתת לו רובה ביד.

זה מלחיץ ומפחיד.

זה לא שהוא לא סומך עלייך או לא מאמין בך.

האמיני לי, גם לי היו את אותן תחושות כמו שלך,

אבל עכשיו, במבט לאחור, המלווה חשוב מכל דבר אחר.

בקשי ממנו בעדינות שאת הערותיו יגיד בצורה עדינה יותר,

אבל תזכרי, בצדק, שיש פן של חשש.

ההערות ומצב הלחץ.
תנסי לומר לעצמך שאת *כן* יודעת לנהוג ושאת כן בסה"כ בסדר  (הרבה מהטעויות ובמיוחד בנהיגה הן סתם נובעות מלחץ ומחוסר רגיעה בזמן הנהיגה ולכן הביטחון העצמי מאד חשוב פה)  ויחד עם לקבל את ההערות ולנסות למנוע אותן בעתיד.

קל לדבר וקשה לבצע וגם אני עדיין בעבודה על זה.. שיהיה בהצלחה.

רשיון, אני אישית עד שאין לבן אדם פז"ם בכביש אני לא אעלה איתו.

וכיצד יהפוך לנהג משופשף וזהיר אם לא יעלה על ההגה?

אתה מונע ממנו את ההזדמנות הזו.

שכחת את התקופה בה *אתה* היית נהג חדש?

דווקא בגלל זה הוא כ"כ מפחד

גם את שתהיי ותיקה תפחדי שמישהו חסר נסיון ינהג שאת באוטו

נכון, צריך לתת להם לנהוג כדי שישתפשפו

אבל מלווה זה תפקיד קשה

זה יותר קשה ממורה נהיגה

שם עוד יש לו דווושות

למלווה אי כלום

רק לדבר ולהזהיר

כנראה שתפסתי בטחון על ההגה.. (אני נוסעת יחסית מהר..) אז הוא נתן לי 10 דקות בערך לנהוג רק על ראשון.. והוא לא הרשה לי להעלות.. (אני כמעט חצי שנה עם רישיון.. )

חשבתי שאני משתגעת.!!!

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.