מנסיון שלי במחזורים ארוכים במיוחד

לא להסתכל בניגוב, ככה זה בטוח לא מטמא.

כאשר מנגבים זה לא עוזר הדין הוא על הניגוב ולא על הנייר בו משתמשים לכן בהחלט יש טומאה פה!

ובהחלט לפותחת יש ענין לנסות להתחיל הפסק טהרה!!ואם יש עוד כתמים לשאול רב מורה הוראה!

בהצלחה!

האיסור על הניגוב הוא מפני שהניגוב עצמו מסווה הרגשה כלשהי, אם הייתה, וברגע שהייתה הרגשה לא משנה על מה זה נראה ואם מקבל טומאה או לא בגלל שזה מדאורייתא!

לכן ההמלצה אם כבר כן מסתכלים שזה יהיה לאחר זמן (אני חושבת בערך חצי דקה אבל ממש לא בטוחה ולכן צריך לשאול רב!), ואז משנה שהנייר לא מקבל טומאה והכל בסדר.

הרגשה. ב7 נקיים הדין שונה קצת: 3 ימים ראשונים אם יד דם צריכה ב. פנימית

והשאר:מתעלמיפ

נדמה לי שכך גם כתבת. 

ולגבי 7 נקיים נאמר לי שאם היא רואה בניגוב דם, אם זה ב3 ימים ראשונים עליה לעשות מיד בדיקה פנימית,ובשאר הימים מתעלמים.. כמובן שאם קדמה הרגשה:זה בעייתי

קראי שוב.

ושאלה- את אותה אנונימית שהגבתי לה בפעם הראשונה?

ישרבנים שגם בניגוב אוסרים (אלא אם זה מפצע)

בקיצור- לשאול רב!

תטעי!התנצלות לא ידעתי!!

ההלכה אומרת שאחרי שאשה מתפנה- אז יכול להיות שהייתה לה הרגשה אבל היא לא הרגישה אותה כי היא התפנתה. אז כל דימום שאת רואה מיד אחרי שאת מתפנה- אוסר.

אם עבר כמה זמן (יש רבנים שאומרים 15 שניות ויש שדקה) אז יש מקום להתיר וצריך לשאול את הרב שלך.

וצריך גם לשים לב אם זה אכן מהנרתיק- כי זה יכול גם להגרם מדלקת בשתן..

מאוד מאוד חשוב לא לאסור את עצמך סתם על דימום בניגוב! שלא יובן לא נכון מדברייך שאוטומטית נאסרים.

הדם ואז לשאול רב.-------כך גם כתוב בדרכי טהרה.

בכל אופן,הרב שלי אמר שזה לא אוסר,אלא אם זה ב7 נקיים ששם זה קצת שונה

ניסיתי לעשות הפסק ולא הלך!

אתמול כבר כן הלך, וזה יוצא בדיוק בחג!

כנראה אדחה את זה למוצאי החג...

תשלמי לי מיליון דולר ואני לא דוחה ליל טבילה.

אפילו אם את הלילה לא תעברו יחד כי הוא ילמד, במשך היום תהיו מותרים.

עוד יום לחכות???

זו בעיה רצינית לדחות טבילה, גם מבחינת ההלכה וגם מבחינה בעלך

יש מצווה להיות עם הבעל בליל הטבילה וחבל לפספס, חוץ מזה שכל זמן שאישה עדיין לא יכולה לטבול בעלה מקבל סייעתא דשמיא מיוחדת לשמור על עצמו, אם היא לא טובלת בזמן שהיא כבר יכולה, היא מכניסה אותו לניסיון הרבה יותר קשה

אנחנו צריכות לשים את הקשר לנו עם הבעל במקום הראשון בסדר העדיפויות, כמעט אין סיבה שאישה אמורה לדחות טבילה בגללה (חוץ מטבילה ראשונה אחרי לידה אם היא לא מרגישה מספיק מוכנה לקשר וגם אז, צריך להתייעץ עם רב)

 שמעתי על אישה שהלכה לטבול בליל החתונה של הבת שלה!! עשתה את כל ההכנות לפני, סידרה מראש עם המקווה והבלנית ועשתה את כל המסירות נפש הזאת בשבילה ובשביל בעלה

(רק תחשבי מה בעלך מרגיש כשאת אומרת לו שאין לך בעיה לחכות עוד יום עד שתוכלו להיות ביחד בגלל איפור או כל סיבה אחרת,  ומצד שני ומה הוא מרגיש כשהוא רואה שאשתו עושה את כל המאמצים בשביל הזוגיות שלהם גם כשזה לא מסתדר לה, הוא מבין ככה מה הכי חשוב לך באמת, לא? לא היינו רוצות שהזוגיות שלנו תעמוד בראש סדר העדיפויות של הבעלים שלנו? אז בא נהיה הוגנות)

לא נתקלתי בניסיון הזה אף פעם (למרות שפעם טבלתי במוצאי יו"כ ולמרות החוסר נוחות והחולשה של הצום זו היתה חוויה מדהימה) ואני לא באה לשפוט אותך, רק לשתף במה שלמדתי ואני מאמינה שהוא כ"כ נכון ומדויק לנו

בהצלחה אחות

בגלל האיפור. לא יפה.

יכולות להיות הרבה מאוד סיבות.

אולי היא מתארחת אצל חמותה בחג?

אולי להיפך, מגיעים אליה המון אורחים?

אולי המקווה מאוד מרוחק מהבית שלה?

אולי לא נעים לה להכינס למקווה בליל שבת ככה כשעדיין מואר והרחוב הומה?

אולי היא במתח אדיר שמא פתאום בשבת, אחרי כל ההכנות, תגלה איזושהי חציצה ויהיה מאוחר מדי בשביל להסיר?

אולי היא לא טיפוס שמסוגל לעמוד בלחץ של בלניות חסרות סבלנות שרק רוצות לחזור כבר לביתן?

יכולות להיות הרבה סיבות שמרתיעות נשים מטבילה בליל שבת או יו"ט.

אני אף פעם לא דחיתי אבל זה היה בשבילי כל פעם קושי אדיר, והרבה דמעות ומתח. אז אני מבינה מכל הלב את אלו שלא עומדות בזה. אסור לאף אחת לדון את חברתה.

בתור אחת שצא לה כמה פעמים לדחות טבילה מליל שבת למוצ"ש.

בעלי מעדיף את זה מאשר אישה שכל השבוע לחוצה וחרדתית ממה יהיה. גם ככה מצוות הטבילה היא קשה כ"כ כ"כ שזו מסירות נפש של ממש לעמוד בה,

אז זה יפה מאוד לתמוך ולעודד אבל גם להכיל את מי שלא מסוגלת לעוד קושי סביב העניין.

וכתבתי לה בפירוש שאני לא שופטת אותה, להיפך- אני מבינה אותה

וגם לא אמרתי שזה בגלל איפור, אני מודעת לעובדה שיכולות להיות מיליון סיבות שגורמות לקשיים הרבה יותר רציניים מאיפור

ניסיתי לחזק אותה שלא לדחות טבילה  על אף הקושי בגלל שאני מאוד מאמינה בחשיבות הענין,

מי שזה מפריע לה רשאית לא להסכים איתי, אני מבינה שיש מגוון דעות בנושא, אבל להגיד ששפטתי אותה - זה לא נכון

כדאי לחשוב לרגע גם לפני שתוקפים

להתפלא בזו הלשון- "רק בגלל האיפור?????"

זה מעביר תחושה מאוד לא נעימה, כאילו הכל קטנוני כזה....

את כ"כ צודקת!

אין לך מושג כמה....

זו את בלבד חושבת על איפור, ועוד מעיזה להאשים אותה שעל זה היא חושבת!!

כשקראתי את מה שלב זהב כתבה, הזדהתי איתה נורא (לא יודעת מה אני הייתי עושה, וזה גם לא משנה), זה באמת מסובך ללכת לטבול בערב חג. לפני חודש הייתי אמורה לטבול ביום חמישי, והייתה לי שאלה לרב, וכל הזמן חששתי שהרב יפסול ואני אצטרך ללכת לטבול יום אחר-כך, בערב שבת. כבר התחלנו לתכנן איך בדיוק בעלי אמור ללכת לבית הכנסת ואני למקווה, ומה נעשה עם כל הילדים (לקחת את כולם לבית הכנסת זה בלתי אפשרי, שבעלי ישאר בבית - לכי תסבירי לילדים למה אבא לא הולך לתפילת ערב שבת). וגם חששתי ללכת למקווה שנמצא בסמוך מאד לבית הכנסת, ומי יודע את מי אני אפגוש. על נושא האיפור אפילו לא התחלתי לחשוב! ברוך ה' שבסוף הרב התיר את השאלה, וטבלתי ביום חמישי, וכל החחשות היו לשב.

במקרה של לב זהב זה נראה לי עוד יותר מסובך. לא מדובר על ערב שבת רגיל, אלא על ערב חג. אולי מתארחים אצל מישהו, אולי להם יש אורחים.

ואת במקום להבין אותה, לנחם אותה ולחזק אותה, מאשימה אותה במשהו שאת המצאת!

קודם כל, ברור שיש כאן הרבה דברים שיכולים לגרום לקושי (אירוח/התארחות, מה עושים עם הילדים וכו'), אבל כמו שכבר כתבו מעלי, יש משמעות מאוד גדולה לטבילה בזמן, וצריך לבחון את הדברים היטב האם זה באמת בלתי אפשרי לארגן את הסביבה כך שהטבילה כן תתאפשר.

אני יכולה לספר על עצמי, שהטבילה הראשונה שהיתה לי לאחר החתונה היתה בלילה ראשון של ראש השנה. זה אמנם דרש יותר התארגנות, אבל ב"ה הצלחתי והיה מיוחד ומרגש מאוד. (האמת שאם היה יוצא לילה אח"כ, או שני לילות אח"כ- ליל שבת, זה היה הרבה יותר מסובך כי צריך לשמור מחציצות במהלך החג בלי יכולת להתכונן סמוך לפני, אבל אני חושבת שגםאז היינו מתייעצים עם רב איך בדיוק לעשות את ההכנות אבל לא היינו דוחים).

ועוד משהו אישי- לפני מספר חודשים, כשכבר היינו נשואים כמעט שנה וחצי בלי הריון, היתה לי טבילה בליל שבת. אני דווקא מאוד התרגשתי מכך שזה נותן לי הזדמנות לקיים את כל המצוות המיוחדות לנשים (הפרשת חלה- לכבוד שבת, נידה- הטבילה, והדלקת הנר- נרות שבת) באותו יום, ובכל אחת מהן התפללתי לכך שניפקד הפעם. זה היה מאוד מרגש, אבל חודש אח"כ הגיע שוב מחזור מאכזב במיוחד, שגרם לטבילה נוספת בליל שבת. הפעם עוד יותר כיוונתי והתפללתי לכך שאולי הפעם נצליח להיפקד בזכות קיום שלושת המצוות הללו, ואכן הקב"ה זיכה אותנו בהריון ראשון, לאחר שנה ושבעה חודשים מהחתונה!

כמובן שאני לא אומרת שזו הסיבה היחידה לטבול בליל שבת/חג, וגם ברור שלא לכל אחת זה יגרום לאותו דבר. (חוץ מזה שלא כל אחת זוכה גם להפריש חלה בברכה כל ערב שבת/חג).

מה שרציתי להגיד בסיפור הזה, הוא שאני מאוד הרגשתי באופן אישי את המשמעות הרוחנית המיוחדת של טבילה דווקא בליל שבת. אצלך זה לא ליל שבת אלא ליל שבועות, אבל המשמעות הרוחנית ש'הדר מלכות' כתבה עליה נראית לי מאוד נכונה ומרגשת.

שבעז"ה תהיה החלטה נכונה וטובה, ושהקב"ה יעזור לכם ליישם את ההחלטה בלי עכבות ומחסומים חיצוניים..

חג שמח!

אנחנו התלבטנו אם לדחות ליל טבילה שיצא בשבת למוצ"ש ובסוף החלטנו שלא, וב"ה מהטבילה הזאת נפקדנו. לא לוותר על ליל טבילה!

גם אני שמעתי כמוכן על חשיבות טבילה בזמנה. מבחינה הלכתית, מבחינת פוריות, ובעיקר מבחינת שלום הבית.

ואשמח מאוד אם תענו לי עניינית ובכנות, בלי לתקוף.

כי זה מאוד מכאיב לי, אני לא אוהבת להיות בתהיות על אמונתי....

תודה מראש למתייחסות ברצינות!

אני ממש לא מקבלת את זה שתולים באישה האשמה חמורה כזו של הפרת שלום הבית אם דוחה כי יגרמו לה צער ובושות ותיסכולים בעקבות הטבילה.

כאילו, הלו? האישה היא זו שאסרה את עצמה?

היא זו שהחליטה על דעת עצמה להתרחק מבעלה?

ההלכה היהודית מכאיבה לנשים על לא עוול בכפן חודש אחר חודש, מרחיקה אותן כביכול כי "הכושי עשה את שלו", אבל דורשת מהן התייצבות מלאה (!!!!!!!!!) ביום ספיציפי גם אם הן ממש אבל ממש לא יעמדו בכך.

מקווה הוא עניין כ"כ רגיש, אינטימי ומלחיץ, ופשוט לא הוגן לא הוגן לדרוש מהאישה לעמוד בו בכל זמן.

זה מזעזע בעייני.

מלבד זאת, לי אישית קשה מאוד להתייחד בליל טבילה.

בעלי מדהים, ואין כמו הרומנטיקה, החיבוקים, הנרות שהוא מכין לי בבית.

אבל מה שאני הכי רוצה אחרי החיבוק שלו, זה ללכת מיד לישון חבוקה בזרועותיו, לפרוק מעט דמעות של מתח והקלה מכל המקווה הזה, לשחרר את הלחץ שהיה כל הימים האחרונים, גם פיזית אני בקושי מתפקדת מרוב עייפות....

לא טוב לי החיבור הכמעט מלאכותי הזה... עד לפני שעתיים הוא אפילו לא הושיט לי חפץ, ועכשיו....

אנחנו כן מתייחדים, נהנים, מתרגשים, שניינו גומרים, אבל בפנים אני מרגישה שזה נכפה עלי, וזה עצוב מאוד.

ולגבי הפגימה בשלום הבית. כשחז"ל הוסיפו שבעה ימים שלמים לטומאה, הם לא אלו שפגמו בשלום הבית של כלל ישראל?

לא מדובר בלילה אחד, אלא בשבעה לילות שלמים!!!

אם זה אכן כ"כ חמור, איך חז"ל עשו דבר כזה?

ובעלי היקר, מעדיף פי מליון אישה שהולכת למקווה כשיש לה את מירב האפשרויות להיות רגועה ולחזור הביתה שמחה וטובת לב. פי מליון! ומתסכל אותו לשמוע ממני שמפחדת לדחות כדי לא לצער אותו. מתסכל אותו שההלכה מדברת בשמ דברים שלא מסכים איתם....

צר לי, אבל כשאני קוראת כאן ציטוט על אישה שטבלה בליל חתונת ביתה זה דורם לי לבכות, לא להתפעל.

בואו תרוממו קצת את רוחי, בסדר?

למרות כל אי ההבנה שלי מעולם לא דחיתי. וזה קשה נורא. וזה גורם לי להרבה כעס ואי שקט פנימי.

כואב לקרוא....

ממש ממש כדאי לחשוב על התחושה הקשה הזו....

ממה היא נגרמת?

אולי כמה שעות שינה אחרי המקווה יועילו?

ובכלל האשה בכלל לא מטמאת את עצמה, זה רק בגלל שהיא נשואה יש לזה משמעות

והשבועיים באמצע הם זמן שצריך להשקיע בו מבחינה זוגית

תחשבי איך, מה שמתאים לכם,

שלא תרגישי שכמה שעות קודם הוא לא הושיט לך חפץ

אלא שהיה זמן מושקע מבחינה זוגית- רק בדרך אחרת....

שמעתי את מה שאת כותבת מחברות

ואני בטוחה שזו תחושה שכדאי לשנות אותה

בעיקר על ליל המקווה

מה יעשה לך טוב באמת???

מה יגרום לך לחייך גם מבפנים.

מחבקת אותך חיבוק ענק

ומקווה מאוד בשבילך שתרגישי אחרת.

פעם אחת אחרי המקווה הגדולה שלי לא הרגישה טוב, היינו צריכים ללכת לטרם איתה.

היה שם עומס לא רגיל, הם שלחו אותנו לעשות צילומים ועוד הרבה דברים.

חזרנו הביתה בארבע לפנות בוקר!

תארי לעצמך לחזור בארבע לפנות בוקר עם ילדה עייפה ובוכיה, הקטנה צורחת. ולנו עוד יש הרבה מה להספיק הלילה.... היינו גם כל הזמן בלי אוכל!

אני כבר לא רציתי לעשות כלום,ותאמיני לי שגם בעלי לא, אבל לא היתה ברירה....אין מה לעשות!

מתגברים, ככה זה החיים, מלאי מכשולים!

ולא, לא נכנסתי להריון למרות כל הנסיונות.....

דבר ראשון: שאלנו רב לפני זה, והוא אמר לנו שזה אפשרי לדחות את הטבילה.

אף פעם לא דחיתי ולא אדחה את הטבילה בעז"ה.

הבעיה היא שבעלי בכלל לא ישן איתי בחג, אנחנו ישנות כמה חברות ביחד ואין לנו איפה להיות בכלל!

בדברים שרבנים היו מתירים בעיניים עצומות...

כשמנגבים ואז בעצם לא יודעים כלום... ככה אמרו לי כמה מדריכות כלות יודעות דבר שאפשר לסמוך עליהן ורבות מתייעצות איתם. יש כאלה שאומרים לכבות את האור כדי לא לראות אם היה דם על הטישו

גם אני למדתי שלא להסתכל על הטישו ( למרות שלפעמים מסתכלים בטעות)

ההלכה מחייבת הפסק,  בדיקות ב7 נקיים, ובימי פרישה וז-ה-ו. לא יותר מזה, לא להיכנס להיסטריות וסרטים

אם כבר ראית כתם- זה משהו אחר, צריך לשאול רב (והפסק יהיה שונה לחלוטין מאשר כתם על עד, במיוחד אם לא הלכת לשירותים רק בשביל שתן, במחילה)

כדאי גם להשתדל לא להשתמש בנייר ממוחזר כי יש עליו לפעמים כל מיני נק' צבעוניות שיכולות להטעות , ואז צריך סתם לרוץ לרב על כלום

ד"א, שמעתי גם שכדאי לא להסתכל באסלה אחרי שמתפנים כדי לא לראות סתם דברים שיכולים להכניס לספיקות

בקיצור- מה שצריך לעשות- צריך לעשות, ומה שלא- להימנע מלהיכנס לסיטואציות בעייתיות מלכתחילה

לגבי הקושי בטבילה- אני חושבת  ששווה להשקיע וללכת למקווה קצת יותר רחוק מהבית  או יותר יקר ששם יותר נקי ואסטטי או יחס אישי יותר מהבלניות ,  או כל מה שגורם לך תחושה טובה יותר , הרבה פעמים זה  מה שעושה את כל ההבדל.  (אני הולכת למקווה שמשלמים בו 55 ש"ח, ואני מפרגנת את זה לעצמי למרות שאנחנו זוג תפרנים כי אני יודעת שנקי ונעים שם והבלניות תמיד מקסימות ומאירות פנים)

בסה"כ- זו החוויה והזכות שלנו, בוא ניתן לעצמנו פעם בחודש את המקסימום, ברוחניות ובגשמיות, נדאג שיום הטבילה יהיה יום רגוע ושמח (כדאי להכין כמה שיותר מראש, להתפנות נפשית לחוויה הזאת), נפנק את עצמנו (ואת בעלינו...) בארוחת ערב כיפית או באיזה קניה של מטפחת חדשה או קרם חדש כו' וכו' , כל אחת מכירה את עצמה ויודעת מה עושה לה הכי טוב

עם הזמן, זה הופך להרגל ואין יותר מידי זמן ליום בחודש לפינוק אישי.

אמנם עוד אין לנו ילדים

אבל הייתי בסדנא לשנים נשואות על טהרת המשפחה שכולן כמעט היו עם ילדים (גם שבעה בלע"ה) וגם לרבנית המקסימה שלימדה אותנו יש שבעה או שמונה בבית וזה לא סותר את ההשקעה שאנו מתבקשות להשקיע ביום הטבילה

ברור לגמרי שעם ילדים ועבודה וכו' זה הרבה יותר קשה ואני ממש לא באה לשפוט אף אחת אבל מי שמבינה את חשיבות הענין מוכנה להשקיע ולהיות יצירתית.

הרבנית נתנה המון טיפים ליום הטבילה לדוג':  על זה שביום הטבילה מזמינים בייבי סיטר, מכינים מראש ארוחה נחמדה, אחרי שחוזרים מהמקווה יוצאים לטיול קצר בחוץ, שולחים את הילדים לשכנה (היא סיפרה שכשהילדים היו קטנים היא היתה מתלבשת יפה והולכת עם תיק קטן ל"סידורים" ומזמינה בייביסיטר)

למשל- יש הלכה שאם אישה צריכה לטבול בליל שבת ויש ילדים קטנים בבית הבעל נשאר בבית ומתפלל ביחידות ערבית וקבלת שבת כדי שאשתו תוכל ללכת לטבול

מי אמר שזה קל? זוגיות עם כל המתיקות שבה היא לא דבר קל, לשמור מצוות בוודאי שלא, אבל כמו שאנו מתבקשות להתחדש בנושאים רבים בחיים (בעבודת ה' כמו תפילה, בזוגיות שלנו בחינוך ילדים, להבדיל- בעבודה ובעוד אינסוף תחומים) כך יש צורך להתחדש פעם בחודש ביום הטבילה. כמו בכל דבר- מי שרוצה לקבל תמורה- צריך להשקיע,

אני לא שופטת אף אחת, רק על עצמי לספר ידעתי. הלכתי להדרכה מאוד טובה לפני החתונה אבל עד שלא בחרתי מרצוני להשקיע בנושא ( הלכתי לסדנא הנ"ל, למדתי על משמעות הנושא, פיניתי לעצמי את יום הטבילה) זה באמת היה משהו ש"צריך לעשות" ולא משהו חוויתי רוחני ומרגש.

היום, כשהתחברתי לנושא, אני יכולה להגיד שאני פשוט מתגעגעת למקווה ולחוויית הטבילה (אני בהיריון ב"ה).

בהצלחה לכל הבנות היקרות

לי נשמע קצת מוגזם ואפילו לא הוגן.

סבבה לך שאת נהנית מזה, אבל לי זה נשמע לא טוב.

עצם הטבילה והטהרה דורשים מהאישה כוחות פיזיים ונפשיים שקשה לתאר.

אז לומר שילדים קטנים בבית, שעבודה מתישה עד אחה"צ, הם שום דבר, וקלי קלות, ובייביסיטר וכו'? ושהאישה חייבת למצוא זמן להשקיע גם בפינוקים?

מילא אם היית אומרת שהבעל חייב למצוא זמן להשקיע בפינוקים.

האישה עושה מעל ומעבר עבור הזוגיות ביום הזה. לא צריך להוסיף דברים שימוטטו אותה. זה התפקיד שלו.

מאוד לא אהבתי את הגישה הנ"ל....

הלוו??? מדובר בבנות אדם, בנשים מותשות ממתח וממאמץ, שגם אמורות לקום בבוקר מוקדם לעבודה!!! אולי תרפו קצת את הדרישות ההזויות?

לצאת עם הבעל לסיבוב אחרי מקווה? בחיים לא. בחיים לא ארצה דבר כזה.

אם זה משמח נשים אחרות, אשריהן.

אותי גישה כזו רק מתסכלת עוד הרבה יותר.

פינוקים... זה לא מעשי לאישה עובדת המטופלת בילדים. פשוט לא. ואל תגידו שזה עניין של תכנון זמן. כשאישה חוזרת בארבע, וחייבת להיות באותו יום גם אימא אוהבת, זה לא הולך!!!!!!

אני תמיד מרגישה שביום הזה אני במקום האחרון.

הילדים לא צריכים לסבול מזה, הבעל צריך לקבל אישה רגועה ושמחה, ואני.... לאף אחד לא ממש איכפת איך מרגישה מבפנים... לא הכוונה לבעלי חלילה אלא למציאות ולהלכה...

רק שתדעי שיש היום נשים שמתעסקות עם זה

במכון פועה ובעוד ארגונים

זה הכי מובן הקושי שלך

ממליצה לך לחפש מישהי כזאת שתרגישי בנוח

לתחתונים

במיוחד שבמקרה שלי זה כל הזמן

באמת שבחצי שנה האחרונה אולי חודש וחצי במצטבר היינו מותרים

נשמע קשה כל כך!

אולי כדאי לך לעבור לגלולות?

אני עם יסמין, ומצרפת חפיסות וחודשים ברצף אני בלי מחזור. אם את גם ככה רוצה למנוע זה יכול להיות פתרון טוב

אני לא רוצה למנוע

ועוד OCD והרבה טבילות והרבה שאלות. ממש חיבוק ענק זה סיוט נוראי.

אני רואה שכתבת שאת לא מונעת, את בבירור רפואי כלשהו על מה הדימומים? אני לא מבינה בזה רק מעלה, מניחה שכבר חשבת על זה.

הלוואי שייגמר כבר במהרה, וכל המתח הזה ילך איתו.

כרגע אומרים לי שזה תגובה של הגוף אחרי התקן הורמונלי

אבל כברו כמה חודשים והדימומים התחילו עוד עם ההתקן

לק"י

מכירה אישית את מי שפרסמה, ומניחה שהיא חלק מהתוכנית (אשה מקסימה):

בעיקר מזדהה עם האובססיה בהכנה

לוקח לי שעות

אני רק אתן לך חיבוק חזק חזק חזק!!!!

מבינה עד כאב עד כמה זה קשה וכואב

הרגשתי את זה על בשרי יותר מדי...

אני בימים כאלו הייתי מפצה את עצמי באוכל שווה, קניות מפנקות, מזמינה סל מפנק בשיין (גם אם את רובו החזרתי)

היינו יוצאים למסעדה, לטיולים. מנסים להיות הכי ביחד בכיף שיש גם אם זה מרחוק.

הלוואי והייתי יכולה להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך- עוד יבואו ימים טובים.

הם יבואו בעז"ה,

אבל כרגע, אני יודעת עד כמה החור שם עמוק ושחור

אתפלל עלייך שתזכי לטבול בקרוב בבריאות, שבמחה , בקדושה ובטהרה, ללא שום עוגמות נפש בדרך

ותזכו לשפע ברכה והצלחה.

זוכרת אותך

וזה ניסיון שבאמת אין לי מושג איך הצלחת לעבור

 מרגיש כאילו האמצעי מרחיק מהמטרה... (גם אם איננו יודעים את טעמי המצוות)

אני לא רב מן הסתם, אבל חייבת לציין כשקוראת אותך:

לא יודעת מה את כן היית שומרת בעבר (כשאת אומרת שאז שמרת פחות), אבל "ליבת האיסור" מצומצמת משמעותית ממה שנהוג היום, כמו שאת בטח יודעת, ואם זה מביא לכל כך הרבה כעס, ובלשונך "שנאה", ומרמור - הייתי משתפת את בעלי בעשיית חושבים שוב בעניין הזה, ושוקלת לחזור במקרה הייחודי שלכם לשמירת "ליבת האיסור" ולו לתקופה מוגדרת. ההתחזקות שלו לא אמורה לפגוע ככה בזוגיות שלכם.

בטח כשזה נוגע להלכות טהרת המשפחה

לבי על פותחת השרשור

היא מתארת מצב כואב מאוד!

והלוואי וימצא פתרון

אבל ממש להזהר עם עצות הלכתיות בתחום

בטח באופן פומבי

מי שרוצה יש לו לאן לפנות ועם מי להתייעץ

ובעיקר שולחת חיבוק

מאחלת שכנגד כל הצער תזכו לשפע ברכה 🙏🏻

אם אתם רוצים למנוע ותהיי במצב של עצות,

ייתכן ויש לי עצה בשבילך.

(ייתכן כי אי אפשר להבטיח אם זה יעבוד אצל כל אשה)

מבינה אותך מאוד!

באמת אין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה סיוט ושאני מבינה אותך. באמת שנסתרות דרכי ה'

אולי אפשר להבא לצרף מכתב עם הסבר שלך. כך הדריכו אותי, מפרטת ממש איזו בדיקה זו, וֹאם כאב לי נגיד כשבדקתי, וכמה זמן כבר ננסה,  ומתי ההתקּן הוצא וכו וכו כל מה שיכול להיות קשור.

ואת ככ גיבורה שכבר 3 חודשים מנסה שוב ושוב בדיקות.

בהצלחה ושתזכי להנות בחוש (-להרגיש ממש) משכר הטרחה

ובכללי מנצלת אחסון לגובה כמה שאפשר.

אם את שומרת בגדים גם שקטנים עליהם אז שקיות ואקום בתוך ארגזי מצעים או מדפים עליונים/מעל ארונות

חייבת אותה

ואני שואלת לגבי בגדים של יומיום לא אחסון

שכל המיטות יהיו עם ארגזי מצעים עמוקים זה המון אחסון..

אפילו שולחן סלון ראיתי שיש עם כמו ארגז כזה.

ואם אין ארגז מצעים אז אפשר לשים קופסאות שקופות גדולות מתחת למיטב של הילדים ולאחסן שם.

אם יש אפשרות לאחסן אצל ההורים בגדים שכבר קטנים/עגלות /ציוד שמשתמשים רק פעם ב...

אני אישית מעבירה הלאה בגדים שקטנים לנו אבל לשמור אצל ההורים זו אופציה טובה.

השידה נמוכה ולכן עדיף במקומה ארון גבוה עד התקרה.

את יכולה גם לתלות ארון מעל המכונת כביסה שיתן לך עוד אחסון.

אם יש מקום במסדרון אפשר לשים ארון צר כזה לעוד אחסון

אני מחפשת איל להוסיף ארון או מקום לבגדי היומיום שלי ושל בעלי

אחסון אני מאלתרת

אבל להתלבש נמאס לי מהצפיפות הנוראית הזאת במדפים

סליחה על השאלה...

אצלנו הבגדים של כולם מאוחסנים בשני ארונות של דלת אחת, ארון של שלוש דלתות, ארון תלייה אחד ברוחב של דלת וחצי וחמישה מגירונים. 11 נפשות... (האחסון מתחלק בין החדרים כמובן)

באופן כללי אני לא מאמינה בארונות גדולים בבית, כי בעיניי הם תופסים מקום...

אני שמתי בארון של הילדים מדף נתלה, שמאפשר לי לאחסן יותר דברים בארון.

ואני שמה בארון דברים בשתי שכבות, קדמי ואחורי.

לילדים שבני 4 ו 6, לכל אחד יש מדף אחד, הדברים הקטנים נמצאים במדפים הנתלים, וחוץ מזה יש מקום לתלייה לכל הילדים.

מהמקס סטוק מדפים כאלה של סידור נעליים, והנחתי את זה מעל השידה, והשתמשתי במדפים לשים בגדים במקום נעליים. מקווה שהבנת למה התכוונתי. עלה לי בזמנו בערך 100 שקל

שמה לך פה דוגמא למשהו דומה:

https://www.ace.co.il/5770029?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_content=731896064861_177204583129&utm_term=&matchtype=&gad_source=1&gad_campaignid=22192422213&gbraid=0AAAAAD9Br5B90G3fJUbCaNw4VGbSF3I30&gclid=Cj0KCQiAnJHMBhDAARIsABr7b854x8zSZ03mL1J1vasi-mqteNlfHCY9qHigZ4eOH9D1glMHstPokPQaAqDHEALw_wcB

איפה הארון נמצא כרגע? הוא לא בחדר שלך?

אם לא ישאיר מקום לעריסה ואת מתכוונת להישאר בדירה לטוח ארוך ובעז"ה עוד ילדים - לדעתי חבל להכניס ארון לחדר אם לא ישאיר מקום למרות שאת לא חייבת ארון עמוק או גדול מאוד.

אצלי ארון עומק 60 ונכנסים בו בגדים גם ב2 שורות אז אפשר פחות ועדיין יהיה לתועלת

זה מאוד תלוי גם מה גודל החדר. אצלי ארון על קיר כמעט שלם 3.2 מטר (הזמנתי 2 ארונות אותו דבר והצמדנו אותם) אם הייתי לוקחת ארון אחד 1.6 היה נשאר לא מעט מקום לעריסה אם הייתי צריכה

ויש גם ארונות במידות שונות שאולי יוכלו להתאים ואפשר אולי להכניס לחדר של הילדה. אצלי באחד מחדרי הילדים יש ארון 1.2 מטר וזה אחלה

אני בכל אופן כן בעד ארון נוסף. וגבוה ככל שניתן. אולי בחדר אחר אפילו? יש לכם? אני אוהבת שלכל דבר יש מקום מוגדר זה פחות בלאגן בעיניים וההפרדה ביניכם לבין הילדה זה יתרון

חדר ממד וחדר הורים

בממד יש את הארון בגדים

מדף אחד לילדה

2 לבעלי

3 לי

2 למצעים ומגבות

ותליה מפוצצת של בעלי ושלי

אני מחפשת להכניס ארון בחדר הורים אפילו שאני ממש לא רוצה

מהארון שלכם

אני אישית שמה מצעים בארגז מצעים של המיטה (שלנו) ואצל הילדים מתחת למיטה יש לי תיבות פלסטיק ענקיות על גלגלים שאני מאחסנת בהן מצעים בין היתר

מגבות - הייתי קונה ארונית שירות לשירותים. חבל על המקום וזה גם לא ככ פרקטי בעיניי שזה לא במקלחת. יש בעיצובים ממש יפים

הארון בממד תופס את כל הקיר? לא נשמע שהוא מאוד גדול. או שהחדר מאוד קטן..

אולי כדאי להחליף אותו לאחד גדול יותר שיהיה על כל הקיר

שלא מתחיל מהרצפה אלא מהאמצע ללמעלה

ואז הרצפה פנויה

או פינטרסט פתרונות אחסון עם ניצול חכם של החלל. אלו פתרונות של נגרות בהתאמה אישית

אבל אם זו הדירה שלכם ואתם מתכננים להישאר ב"ה לאורך זמן שווה להשקיע בזה כספית בעיני.

דוגמה לרעיון - לעשות ארון במסגרת מסביב למיטה כולל נישה מהצד שתשמש אותך כמו שידת לילה אם את צריכה.

מה גודל הארון שיש לכם? נשמע בית ממש ממש פיצי אם את אומרת שבהכנסת ארון לחדר שינה לא יישאר מקום לעריסה..

שימי לב שיש חובת פיקוח מרגע שיש במשפחתון 7 ילדים. גם שלך נחשב בספירה (אם הוא איתך במשפחתון).

דבר שני תעשי ביטוח. זה לא קשור לפיקוח, אפשר גם אם המשפחתון לא מפוקח.

במעט תינוקות בערך 3.

ביטוח למה הוא מיועד?

לק"י

שיכלול:

מספר ילדים שבטיפולך.

ימי עבודה ושעות.

ממתי עד מתי בשנה את עובדת.

האם כולל אוכל או לא.

מה עושים במקרה של עזיבה (יש מקומות שמבקשים תשלום על החודש שאחרי העזיבה).

מה עושים במקרה שאת חייבת להיעדר.

מה קורה במקרה של איחור מצד ההורים.

מה הנוהל לגבי תינוק חולה (לא לשלוח מראש עם חום/ דברים מדבקים, ואם חולה באמצע היום- שההורים יבואו לקחת).

המטפלת אצלינו מודיעה מראש בחוזה שהיא לוקחת 3 ימי חופש במהלך השנה, ומודיעה עליהם שבוע מראש.

בתחילת שנה לתת לוח עם ימי חופשה.

להוסיף סעיפים- במקרה ופורצת מלחמה (או לכי תדעי...עברנו כבר קורונה) הילדים לא מגיעים.
מה אז?
האם הכסף יוחזר להורים, או ישאר אצלך?
בזמנו המטפלת של בני הייתה הוגנת ומחצית מהכסף חזר להורים מחצית הלך אליה.

חוזה כזה מפורט זה הכי חשוב!!

ובאמת מקקובל 3 ימי חופש שאת יכולה לקחת לך, עם עדכון מראש.

לדעת מה עוד יהיה בדור הגאולה שלנו.

לק"י

בדיוק השבוע חתמתי על חוזה לשנה הבאה, אבל אנחנו איתה עוד מלפני הקורונה, ועברנו יחד גם קורונה וגם מלחמות😅

אולי באמת נשאל אותה.

ביטולים של 'כוח עליון' כמו מלחמה מי משלם עליהם?

אוכל- מי מביא? איך הילדים ישנים במה וכמה זמן.

האם יש הגבלה על מספר הילדים

מה עושים כשאת או ילדייך חולים ח"ו

איך משלמים? מתי?

בכללי מציעה לשאול את הai על נקודות שצריך לים לב אליהם. אולי הוא יכול להכין לך גם חוזה.

המטפלת שלנו הכניסה לחוזה, שהילד יצולם בתמונות וסרטונים. לא יודעת כמה זה נצרך.

אותן ללוז וזה היה תענוג..

בהתחלה היא כן זורמת עם הלוז שלהם ולאט לאט מזיזה אותם לכיוון הלוז של כולם..

נגיד התחילו להיות עייפות בשמונה וחצי אז משכה אותן עם משחקים עוד רבע שעה עד שבסוף התחברו לשנת בוקר של כולם בתשע.. או להפך, השכיבה אותם עוד לפני שהתחילו להיות ממש עייפים.. בהתחלה קצת שכבו עירניות במיטה ואז התרגלו לשעה הזו. 

את החוזה של המטפלת של הבת שלי

קנינו כזה לפני כמה שנים

אני בטוחה שזה לא מה שהיה

(אני מדברת על 4 שנים לפחות)

זה חמוד, יש דברים בטח לא רלוונטי לזוג "דוס" אז אפשר לסנן ..

באסה קצת שזה לשימוש חדפ

השפה לא כל כך נקיה, חלק מהקלפים כללו שאלות טריוויה על סצנות מיניות בסרטים, וחלק מהקלפים כללו משימות שפחות התאימו לנו.

אבל כן הייתי אומרת 70% מזה היה מוצלח, מה שבעייתי זה הסגנון וההגשה.

זה תלוי עד כמה מפריע לכם דברים כאלו.

יש להם ערכה שהיא לכאורה לדתיים, אבל בפועל הם אמרו שפשוט הוציאו את השאלות הכי בעייתיות (על צפייה בפורנו ויחסים עם אחרים). היו שאלות כמו "למי בינכם יש הכי הרבה סיכוי לחזור בתשובה?" שזה לא בעייתי בפני עצמו, אבל זה מראה שזה לא באמת מנוסח לדתיים.

הכל יחסים - משחק זוגי לתקשורת אינטימית - התחדשות

בא לי חוויה מתקנת, אבל מצד שני מפחיד ליפול בזה שוב. 

קוראים לזה "הכל יחסים" כתוב שזה כן מותאם לדתיים. מישהי נסתה אותה, ויודעת להגיד אם זה יותר מוצלח?

ועוזר לפתוח דברים על יחסי אישות

וזה בדרך משחקית ונחמדה..

יש גם קצת קלפי פעילות ומשימות

באמת מכל הבחינות. והוא נגיד שדגמנו הרבה משחקים זוגיים והוא לוקח מקום ראשון.

מדבר ספציפית על אינטימיות, מתאים בעיניי רק לזמן שמותרים.

מאוד משחקי, קצת תחרותי, עם שאלות פתוחות וישירות בשפה מאוד נקיה ונעימה.

שווה כל שקל 

עשינו את הדייט שובר שגרה

זוג דוס (בעלי אברך) אבל אם באים בראש פתוח לשיתוף ואינטימיות זה דייט מדהים

הסינון פוגע באווירה...

תוהה אם אולי הם פשוט שינו קצת את הקופסה...

בכל מקרה, מעניין ממש שככה חוֹויתם. תודה.

ומה שלא עבר הצידה

בלי סינונים מראש וכו'

אני מאמינה שכל דבר בא על חשבון משהו אחר.

אם האמא משקיעה בניקיון-זה בא על חשבון הזמן והסבלנות לילדים.

ובכללי למדתי בחיים לא להשוות את עצמי לאחרים. מחליטה מהם סדרי העדיפויות שלי ונוהגת על פיהם.

כמובן במקביל לחנך את הילדים לשמור על הסדר והניקיון (אבל שוב, בלי הגזמה)

כלים בכיור, כביסה לא מקופלת, בלאגן של משחקים

הכל בסדר, זה בית וחיים בו

או שרק בשכל אבל בפועל הבלאגן מעצבן?

אני קוראת אותך ומסכימה אבל בפועל מתחרפנת

ברור שיותר נעים כשהבית מסודר, אבל לא מספיק בשביל להקים אותי מהספה😅

בשעות הערב או הבוקר משתדלת שהבית יראה סביר- הדחת כלים, פינוי השיש, לפני שהולכים לישון לאסוף משחקים וספרים...

אבל הבית שלי ממש לא נראה מבריק ונוצץ, הזמן היחיד שהוא נראה מבריק זה בערב שבת, בשאר הזמן הוא נראה כמו בית שיש בו משפחה עם ילדים במגוון גילאים והאמא עסוקה בהרבה משימות בבית ובחוץ והן לא רק לתקתק את הבית.

אני ממש לגמרי בסדר עם זה, אבל באופי שלי אני לא מסודרת במיוחד ומעדיפה לבלות את שעות אחר הצהריים בקריאת סיפור, יצירה או משחק ולא בלסדר או לנקות

לא להשוות אף פעם זה סתם מפחית מהערך!

יתכן שהילדים הרבה מול המסך ופחות ממש במשחקים

ילדים מאד רגועים וממושמעים לסדר וניקיון ועוד...

זה בדם שלהן, אין אפשרות לקום מהשולחן בלי לפנות ולשטוף את הכלים..

גם אצל חמותי זה ככה, אין מציאות של כלים בכיור.

לא לכולם זה קשה להחזיק ככה את הבית, זה בא להם באופן טבעי, הילדים רגילים לבית מאורגן, לאכול מסודר וליד השולחן וזה גם גלגל שמזין את עצמו.

ומתרגלים שמפנים ומטאטאים את הרצפה - זה בהחלט יכול לקרות

בעיניי זה שינוי הרגלים

לא שאני שם לגמרי, כן? בתקופה האחרונה בכלל לא לצערי, אבל זה אפשרי.

לגבי האיך - כשהילדים סיימו לאכול צהריים,מה את עושה? לאיזה משו אחר את מתפנה?

ואז רגע אחד לנסות לנשום בכל זאת אני אחרי יום עבודה ונסיעות וגם אני בן אדם אס אם יהיה לי רגע אחד של ידיים פנויות וילדים לא בוכים או רבים אני כנראה אברח לחדר לנשום רגע של שקט.

או שאהיה עם הילדים בספה

זה לא שאף פעם לא אסדר ..פשוט אתזמן את זה למתי שנח לי ולא ככלל שחייב לקרות בזמן ספציפי

ולכן גם אצלי סביר שתמצאי בלכן  קבוע

בערב מסדרת כמה שיכולה ואס נופלת לספה..יחד עם התינוק על הידיים 

הרי לך התשובה איך את כך ואחרות אחרת

קצב החיים שלך שונה

אולי האמהות האחרות עובדות פחות? אולי הילדים יותר מווסתים? אולי הן לא רעבות ומניקות אחרי שהילדים אכלו? אולי השקט שלהן זה לסדר?

אגב, גמני אוהבת לסדר בערב. מתוך הרגל כי אני עובדת ומעדיפה שהילדים יישנו מוקדם ויהיה לי יותר שקט לסדר כי קשה לי לעצור את עצמי לכל התייחסות שלהם ולהמשיך אז רוב אחהצ פה סביר אבל לא מתוקתק. אני מחכה שיגדלו ובינתיים עובדת קשה על דילול חפצים בימים האחרונים כדי שיהיה פחות בלאגן

אפשר כך ואפשר אולי אחרת. כל אחת והקצב שלה ♥️

כמעט תמיד הבית מסודר ונקי (לא הכל אבל המראה הכללי)

אבל אין לנו ילדים קטנים

וגם כשהיה קטן

היה אחד

לא כמה

אנחנו פנויים לסדר ולנקות באופן שוטף 

ביום רגיל

וביום שסידרתי....

גם אחרי שאני מסדרת הבית לא מתוקתק

ובוודאי אם לא סידרנו....

אצלי גם בדיוק כמוך

רק סוף יום ( או יום למחרת)  עושה סדר

לא מסוגלת להיות סביב זה כל היום

תמיד הכניסה לבית תיהיה נקייה ומזמינה.

שריטה מבית אמא…

זמן הבלגן הוא בדרך כלל בארוחת ערב עד אחרי ההשכבות (כשעה)

שאז אני מיד אחרי האוכל מארגנת את הילדים לשינה והאזור של האוכל נשאר מלוכלך עד שאתפנה לנקות.

כך שאם מישהו יכנס אלי אחר הצהריים בהחלט יראה בית נקי. 

תמיד יש חפצים בכל מקום: תיקים של הילדים, סוודרים, יצירות שהביאו מהגן.

הכביסה תמיד איפשהו בדרך לארון: בסלסילה, במכונה, מחכה לתליה, מחכה לקיפול.

תמיד יש כלים בכיור ואם שטפנו איך שסיימנו גילינו שיש צלחת על השולחן שלא נשטפה או שיש כוס קפה מלוכלכת.

ואנחנו כל הזמן כל הזמן מנקים ומסדרים מנקים ומסדרים.

אבל הכל בנחת ובכייף וברוגע.

לא דחוף לי בית מצוחצח, כן דחוף לי בית רגוע ושלו (ומסודר בגבולות ההגיון כי זה עושה לי רוגע בראש).

בואי אלינו, יש בלאגן בשפע

עד שהילדים הולכים לישון בטח.. אבל גם אחרי לא מתוקתק

והיו גם תקופות שהיה ממש מבולגן באופן קבוע...

בכל מקרה לדעתי הכי חשוב זה להשתדל לא להשוות לאחרים, לחשוב מה משמעותי בשבילך ועל זה להתאמץ ולהשקיע.. 

ופשוט חונכנו לזה. אוכלים וישר לכיור, מסיימים ארוחה שוטפים כלים. אמא ששוטפת את הבית כל יום וכו..

ולדעתי זה גם הרבה תחזוק בשגרה ופחות הגעה למקרי קצה.

להגיד שזה הדבר המושלם, 🤷‍♀️

בסוף היה כיף לחיות בבית מבריק ושכיף להיכנס אליו, אבל זה בא על חשבון דברים אחרים (שנים לא היה גואש או פלסטלינה בבית, רק בחצר בהשגחת אבא😅)..

וכיום גם אני לא מסוגלת שהבית שלי לא נקי, גם אם זה אומר לנקות תנור עם מסיר שומנים בהריון וכן הלאה.. (למה? סתם כי לטעמי הוא לא מספיק נקי 😒).

שורה תחתונה לכל דבר יש פלוסים ומינוסים ובעיניי הכי חשוב לילדים זה לגדול בבית בריא ושמח😄 

ב. אפשר להשיג כמעט כל דבר אם מוכנים לשלם תמורתו. תחשבי אם המחיר שווה לך.

ג. תמיד כדאי לבדוק לאן את רוצה להגיע ומה יכול לעבוד בשבילך בדרך לשם.

ב- כשיודעת שצריכים להגיע אליי, משתדלת לסדר קצת.. אולי מה שאת רואה זו לא המציאות הקבועה😉

יש בתים כאלה

נדירים עד מאוד

זה יכול לתת כיוון

אנחנו עכשיו בבירור גם של הנושא.. ממה שהבנתי לבדוק זה לא מזיק

יצאו קצת דברים, עוד כמה דברים ברמה נמוכה.

ברור שלא מזיק לבדוק, אבל זה זמן והתעסקות.

לרוב בתפקודים האלו.

זה גורם לקשיים לימודיים ועלול גם לפגוע בקשרים חברתיים. מביא לקושי בניהול משימות, ארגון הזמן והמקום, איבוד חפצים ועוד.

ממליצה מאד לבדוק את הנושא כבר עכשיו.

כיום ישנן מרפאות בעיסוק מומחיות בשיטת קוג פאן שעובדת בדיוק על התחום הזה של תפקודים ניהוליים.

בהצלחה רבה.

כי ממה שאני רואה, זה קושי יותר ספציפי

ואם באמת זה נובע ממקור אחר, הטיפול הוא אותו טיפול?

מסלולים אין לי כוח ללכת הרבה, זה עושה לי ממש רע אח"כ

סדנא זוגית (חימר נגרות זכוכית או בסגנון)

צימר עם בריכה ואז זה ממלא הרבה זמן וכיף ביחד..

כן יכול להיות רלוונטי, כאלה עם חניה קרובה. אפשר גם שמורות טבע שאפשר לעשות בהם הליכות קלילות ומוצלות.

אני עשיתי עם בעלי בשבוע 39 את נחל הקיבוצים ( ללכת הרבה לא הייתי מסוגלת אבל לשחות כן... 🙃 ) חוץ מזה אפשר להביא איתכם גם משחקי קופסא או משחקים זוגיים וללכת לסיור במקום סגור