מנסיון שלי במחזורים ארוכים במיוחד

לא להסתכל בניגוב, ככה זה בטוח לא מטמא.

כאשר מנגבים זה לא עוזר הדין הוא על הניגוב ולא על הנייר בו משתמשים לכן בהחלט יש טומאה פה!

ובהחלט לפותחת יש ענין לנסות להתחיל הפסק טהרה!!ואם יש עוד כתמים לשאול רב מורה הוראה!

בהצלחה!

האיסור על הניגוב הוא מפני שהניגוב עצמו מסווה הרגשה כלשהי, אם הייתה, וברגע שהייתה הרגשה לא משנה על מה זה נראה ואם מקבל טומאה או לא בגלל שזה מדאורייתא!

לכן ההמלצה אם כבר כן מסתכלים שזה יהיה לאחר זמן (אני חושבת בערך חצי דקה אבל ממש לא בטוחה ולכן צריך לשאול רב!), ואז משנה שהנייר לא מקבל טומאה והכל בסדר.

הרגשה. ב7 נקיים הדין שונה קצת: 3 ימים ראשונים אם יד דם צריכה ב. פנימית

והשאר:מתעלמיפ

נדמה לי שכך גם כתבת. 

ולגבי 7 נקיים נאמר לי שאם היא רואה בניגוב דם, אם זה ב3 ימים ראשונים עליה לעשות מיד בדיקה פנימית,ובשאר הימים מתעלמים.. כמובן שאם קדמה הרגשה:זה בעייתי

קראי שוב.

ושאלה- את אותה אנונימית שהגבתי לה בפעם הראשונה?

ישרבנים שגם בניגוב אוסרים (אלא אם זה מפצע)

בקיצור- לשאול רב!

תטעי!התנצלות לא ידעתי!!

ההלכה אומרת שאחרי שאשה מתפנה- אז יכול להיות שהייתה לה הרגשה אבל היא לא הרגישה אותה כי היא התפנתה. אז כל דימום שאת רואה מיד אחרי שאת מתפנה- אוסר.

אם עבר כמה זמן (יש רבנים שאומרים 15 שניות ויש שדקה) אז יש מקום להתיר וצריך לשאול את הרב שלך.

וצריך גם לשים לב אם זה אכן מהנרתיק- כי זה יכול גם להגרם מדלקת בשתן..

מאוד מאוד חשוב לא לאסור את עצמך סתם על דימום בניגוב! שלא יובן לא נכון מדברייך שאוטומטית נאסרים.

הדם ואז לשאול רב.-------כך גם כתוב בדרכי טהרה.

בכל אופן,הרב שלי אמר שזה לא אוסר,אלא אם זה ב7 נקיים ששם זה קצת שונה

ניסיתי לעשות הפסק ולא הלך!

אתמול כבר כן הלך, וזה יוצא בדיוק בחג!

כנראה אדחה את זה למוצאי החג...

תשלמי לי מיליון דולר ואני לא דוחה ליל טבילה.

אפילו אם את הלילה לא תעברו יחד כי הוא ילמד, במשך היום תהיו מותרים.

עוד יום לחכות???

זו בעיה רצינית לדחות טבילה, גם מבחינת ההלכה וגם מבחינה בעלך

יש מצווה להיות עם הבעל בליל הטבילה וחבל לפספס, חוץ מזה שכל זמן שאישה עדיין לא יכולה לטבול בעלה מקבל סייעתא דשמיא מיוחדת לשמור על עצמו, אם היא לא טובלת בזמן שהיא כבר יכולה, היא מכניסה אותו לניסיון הרבה יותר קשה

אנחנו צריכות לשים את הקשר לנו עם הבעל במקום הראשון בסדר העדיפויות, כמעט אין סיבה שאישה אמורה לדחות טבילה בגללה (חוץ מטבילה ראשונה אחרי לידה אם היא לא מרגישה מספיק מוכנה לקשר וגם אז, צריך להתייעץ עם רב)

 שמעתי על אישה שהלכה לטבול בליל החתונה של הבת שלה!! עשתה את כל ההכנות לפני, סידרה מראש עם המקווה והבלנית ועשתה את כל המסירות נפש הזאת בשבילה ובשביל בעלה

(רק תחשבי מה בעלך מרגיש כשאת אומרת לו שאין לך בעיה לחכות עוד יום עד שתוכלו להיות ביחד בגלל איפור או כל סיבה אחרת,  ומצד שני ומה הוא מרגיש כשהוא רואה שאשתו עושה את כל המאמצים בשביל הזוגיות שלהם גם כשזה לא מסתדר לה, הוא מבין ככה מה הכי חשוב לך באמת, לא? לא היינו רוצות שהזוגיות שלנו תעמוד בראש סדר העדיפויות של הבעלים שלנו? אז בא נהיה הוגנות)

לא נתקלתי בניסיון הזה אף פעם (למרות שפעם טבלתי במוצאי יו"כ ולמרות החוסר נוחות והחולשה של הצום זו היתה חוויה מדהימה) ואני לא באה לשפוט אותך, רק לשתף במה שלמדתי ואני מאמינה שהוא כ"כ נכון ומדויק לנו

בהצלחה אחות

בגלל האיפור. לא יפה.

יכולות להיות הרבה מאוד סיבות.

אולי היא מתארחת אצל חמותה בחג?

אולי להיפך, מגיעים אליה המון אורחים?

אולי המקווה מאוד מרוחק מהבית שלה?

אולי לא נעים לה להכינס למקווה בליל שבת ככה כשעדיין מואר והרחוב הומה?

אולי היא במתח אדיר שמא פתאום בשבת, אחרי כל ההכנות, תגלה איזושהי חציצה ויהיה מאוחר מדי בשביל להסיר?

אולי היא לא טיפוס שמסוגל לעמוד בלחץ של בלניות חסרות סבלנות שרק רוצות לחזור כבר לביתן?

יכולות להיות הרבה סיבות שמרתיעות נשים מטבילה בליל שבת או יו"ט.

אני אף פעם לא דחיתי אבל זה היה בשבילי כל פעם קושי אדיר, והרבה דמעות ומתח. אז אני מבינה מכל הלב את אלו שלא עומדות בזה. אסור לאף אחת לדון את חברתה.

בתור אחת שצא לה כמה פעמים לדחות טבילה מליל שבת למוצ"ש.

בעלי מעדיף את זה מאשר אישה שכל השבוע לחוצה וחרדתית ממה יהיה. גם ככה מצוות הטבילה היא קשה כ"כ כ"כ שזו מסירות נפש של ממש לעמוד בה,

אז זה יפה מאוד לתמוך ולעודד אבל גם להכיל את מי שלא מסוגלת לעוד קושי סביב העניין.

וכתבתי לה בפירוש שאני לא שופטת אותה, להיפך- אני מבינה אותה

וגם לא אמרתי שזה בגלל איפור, אני מודעת לעובדה שיכולות להיות מיליון סיבות שגורמות לקשיים הרבה יותר רציניים מאיפור

ניסיתי לחזק אותה שלא לדחות טבילה  על אף הקושי בגלל שאני מאוד מאמינה בחשיבות הענין,

מי שזה מפריע לה רשאית לא להסכים איתי, אני מבינה שיש מגוון דעות בנושא, אבל להגיד ששפטתי אותה - זה לא נכון

כדאי לחשוב לרגע גם לפני שתוקפים

להתפלא בזו הלשון- "רק בגלל האיפור?????"

זה מעביר תחושה מאוד לא נעימה, כאילו הכל קטנוני כזה....

את כ"כ צודקת!

אין לך מושג כמה....

זו את בלבד חושבת על איפור, ועוד מעיזה להאשים אותה שעל זה היא חושבת!!

כשקראתי את מה שלב זהב כתבה, הזדהתי איתה נורא (לא יודעת מה אני הייתי עושה, וזה גם לא משנה), זה באמת מסובך ללכת לטבול בערב חג. לפני חודש הייתי אמורה לטבול ביום חמישי, והייתה לי שאלה לרב, וכל הזמן חששתי שהרב יפסול ואני אצטרך ללכת לטבול יום אחר-כך, בערב שבת. כבר התחלנו לתכנן איך בדיוק בעלי אמור ללכת לבית הכנסת ואני למקווה, ומה נעשה עם כל הילדים (לקחת את כולם לבית הכנסת זה בלתי אפשרי, שבעלי ישאר בבית - לכי תסבירי לילדים למה אבא לא הולך לתפילת ערב שבת). וגם חששתי ללכת למקווה שנמצא בסמוך מאד לבית הכנסת, ומי יודע את מי אני אפגוש. על נושא האיפור אפילו לא התחלתי לחשוב! ברוך ה' שבסוף הרב התיר את השאלה, וטבלתי ביום חמישי, וכל החחשות היו לשב.

במקרה של לב זהב זה נראה לי עוד יותר מסובך. לא מדובר על ערב שבת רגיל, אלא על ערב חג. אולי מתארחים אצל מישהו, אולי להם יש אורחים.

ואת במקום להבין אותה, לנחם אותה ולחזק אותה, מאשימה אותה במשהו שאת המצאת!

קודם כל, ברור שיש כאן הרבה דברים שיכולים לגרום לקושי (אירוח/התארחות, מה עושים עם הילדים וכו'), אבל כמו שכבר כתבו מעלי, יש משמעות מאוד גדולה לטבילה בזמן, וצריך לבחון את הדברים היטב האם זה באמת בלתי אפשרי לארגן את הסביבה כך שהטבילה כן תתאפשר.

אני יכולה לספר על עצמי, שהטבילה הראשונה שהיתה לי לאחר החתונה היתה בלילה ראשון של ראש השנה. זה אמנם דרש יותר התארגנות, אבל ב"ה הצלחתי והיה מיוחד ומרגש מאוד. (האמת שאם היה יוצא לילה אח"כ, או שני לילות אח"כ- ליל שבת, זה היה הרבה יותר מסובך כי צריך לשמור מחציצות במהלך החג בלי יכולת להתכונן סמוך לפני, אבל אני חושבת שגםאז היינו מתייעצים עם רב איך בדיוק לעשות את ההכנות אבל לא היינו דוחים).

ועוד משהו אישי- לפני מספר חודשים, כשכבר היינו נשואים כמעט שנה וחצי בלי הריון, היתה לי טבילה בליל שבת. אני דווקא מאוד התרגשתי מכך שזה נותן לי הזדמנות לקיים את כל המצוות המיוחדות לנשים (הפרשת חלה- לכבוד שבת, נידה- הטבילה, והדלקת הנר- נרות שבת) באותו יום, ובכל אחת מהן התפללתי לכך שניפקד הפעם. זה היה מאוד מרגש, אבל חודש אח"כ הגיע שוב מחזור מאכזב במיוחד, שגרם לטבילה נוספת בליל שבת. הפעם עוד יותר כיוונתי והתפללתי לכך שאולי הפעם נצליח להיפקד בזכות קיום שלושת המצוות הללו, ואכן הקב"ה זיכה אותנו בהריון ראשון, לאחר שנה ושבעה חודשים מהחתונה!

כמובן שאני לא אומרת שזו הסיבה היחידה לטבול בליל שבת/חג, וגם ברור שלא לכל אחת זה יגרום לאותו דבר. (חוץ מזה שלא כל אחת זוכה גם להפריש חלה בברכה כל ערב שבת/חג).

מה שרציתי להגיד בסיפור הזה, הוא שאני מאוד הרגשתי באופן אישי את המשמעות הרוחנית המיוחדת של טבילה דווקא בליל שבת. אצלך זה לא ליל שבת אלא ליל שבועות, אבל המשמעות הרוחנית ש'הדר מלכות' כתבה עליה נראית לי מאוד נכונה ומרגשת.

שבעז"ה תהיה החלטה נכונה וטובה, ושהקב"ה יעזור לכם ליישם את ההחלטה בלי עכבות ומחסומים חיצוניים..

חג שמח!

אנחנו התלבטנו אם לדחות ליל טבילה שיצא בשבת למוצ"ש ובסוף החלטנו שלא, וב"ה מהטבילה הזאת נפקדנו. לא לוותר על ליל טבילה!

גם אני שמעתי כמוכן על חשיבות טבילה בזמנה. מבחינה הלכתית, מבחינת פוריות, ובעיקר מבחינת שלום הבית.

ואשמח מאוד אם תענו לי עניינית ובכנות, בלי לתקוף.

כי זה מאוד מכאיב לי, אני לא אוהבת להיות בתהיות על אמונתי....

תודה מראש למתייחסות ברצינות!

אני ממש לא מקבלת את זה שתולים באישה האשמה חמורה כזו של הפרת שלום הבית אם דוחה כי יגרמו לה צער ובושות ותיסכולים בעקבות הטבילה.

כאילו, הלו? האישה היא זו שאסרה את עצמה?

היא זו שהחליטה על דעת עצמה להתרחק מבעלה?

ההלכה היהודית מכאיבה לנשים על לא עוול בכפן חודש אחר חודש, מרחיקה אותן כביכול כי "הכושי עשה את שלו", אבל דורשת מהן התייצבות מלאה (!!!!!!!!!) ביום ספיציפי גם אם הן ממש אבל ממש לא יעמדו בכך.

מקווה הוא עניין כ"כ רגיש, אינטימי ומלחיץ, ופשוט לא הוגן לא הוגן לדרוש מהאישה לעמוד בו בכל זמן.

זה מזעזע בעייני.

מלבד זאת, לי אישית קשה מאוד להתייחד בליל טבילה.

בעלי מדהים, ואין כמו הרומנטיקה, החיבוקים, הנרות שהוא מכין לי בבית.

אבל מה שאני הכי רוצה אחרי החיבוק שלו, זה ללכת מיד לישון חבוקה בזרועותיו, לפרוק מעט דמעות של מתח והקלה מכל המקווה הזה, לשחרר את הלחץ שהיה כל הימים האחרונים, גם פיזית אני בקושי מתפקדת מרוב עייפות....

לא טוב לי החיבור הכמעט מלאכותי הזה... עד לפני שעתיים הוא אפילו לא הושיט לי חפץ, ועכשיו....

אנחנו כן מתייחדים, נהנים, מתרגשים, שניינו גומרים, אבל בפנים אני מרגישה שזה נכפה עלי, וזה עצוב מאוד.

ולגבי הפגימה בשלום הבית. כשחז"ל הוסיפו שבעה ימים שלמים לטומאה, הם לא אלו שפגמו בשלום הבית של כלל ישראל?

לא מדובר בלילה אחד, אלא בשבעה לילות שלמים!!!

אם זה אכן כ"כ חמור, איך חז"ל עשו דבר כזה?

ובעלי היקר, מעדיף פי מליון אישה שהולכת למקווה כשיש לה את מירב האפשרויות להיות רגועה ולחזור הביתה שמחה וטובת לב. פי מליון! ומתסכל אותו לשמוע ממני שמפחדת לדחות כדי לא לצער אותו. מתסכל אותו שההלכה מדברת בשמ דברים שלא מסכים איתם....

צר לי, אבל כשאני קוראת כאן ציטוט על אישה שטבלה בליל חתונת ביתה זה דורם לי לבכות, לא להתפעל.

בואו תרוממו קצת את רוחי, בסדר?

למרות כל אי ההבנה שלי מעולם לא דחיתי. וזה קשה נורא. וזה גורם לי להרבה כעס ואי שקט פנימי.

כואב לקרוא....

ממש ממש כדאי לחשוב על התחושה הקשה הזו....

ממה היא נגרמת?

אולי כמה שעות שינה אחרי המקווה יועילו?

ובכלל האשה בכלל לא מטמאת את עצמה, זה רק בגלל שהיא נשואה יש לזה משמעות

והשבועיים באמצע הם זמן שצריך להשקיע בו מבחינה זוגית

תחשבי איך, מה שמתאים לכם,

שלא תרגישי שכמה שעות קודם הוא לא הושיט לך חפץ

אלא שהיה זמן מושקע מבחינה זוגית- רק בדרך אחרת....

שמעתי את מה שאת כותבת מחברות

ואני בטוחה שזו תחושה שכדאי לשנות אותה

בעיקר על ליל המקווה

מה יעשה לך טוב באמת???

מה יגרום לך לחייך גם מבפנים.

מחבקת אותך חיבוק ענק

ומקווה מאוד בשבילך שתרגישי אחרת.

פעם אחת אחרי המקווה הגדולה שלי לא הרגישה טוב, היינו צריכים ללכת לטרם איתה.

היה שם עומס לא רגיל, הם שלחו אותנו לעשות צילומים ועוד הרבה דברים.

חזרנו הביתה בארבע לפנות בוקר!

תארי לעצמך לחזור בארבע לפנות בוקר עם ילדה עייפה ובוכיה, הקטנה צורחת. ולנו עוד יש הרבה מה להספיק הלילה.... היינו גם כל הזמן בלי אוכל!

אני כבר לא רציתי לעשות כלום,ותאמיני לי שגם בעלי לא, אבל לא היתה ברירה....אין מה לעשות!

מתגברים, ככה זה החיים, מלאי מכשולים!

ולא, לא נכנסתי להריון למרות כל הנסיונות.....

דבר ראשון: שאלנו רב לפני זה, והוא אמר לנו שזה אפשרי לדחות את הטבילה.

אף פעם לא דחיתי ולא אדחה את הטבילה בעז"ה.

הבעיה היא שבעלי בכלל לא ישן איתי בחג, אנחנו ישנות כמה חברות ביחד ואין לנו איפה להיות בכלל!

בדברים שרבנים היו מתירים בעיניים עצומות...

כשמנגבים ואז בעצם לא יודעים כלום... ככה אמרו לי כמה מדריכות כלות יודעות דבר שאפשר לסמוך עליהן ורבות מתייעצות איתם. יש כאלה שאומרים לכבות את האור כדי לא לראות אם היה דם על הטישו

גם אני למדתי שלא להסתכל על הטישו ( למרות שלפעמים מסתכלים בטעות)

ההלכה מחייבת הפסק,  בדיקות ב7 נקיים, ובימי פרישה וז-ה-ו. לא יותר מזה, לא להיכנס להיסטריות וסרטים

אם כבר ראית כתם- זה משהו אחר, צריך לשאול רב (והפסק יהיה שונה לחלוטין מאשר כתם על עד, במיוחד אם לא הלכת לשירותים רק בשביל שתן, במחילה)

כדאי גם להשתדל לא להשתמש בנייר ממוחזר כי יש עליו לפעמים כל מיני נק' צבעוניות שיכולות להטעות , ואז צריך סתם לרוץ לרב על כלום

ד"א, שמעתי גם שכדאי לא להסתכל באסלה אחרי שמתפנים כדי לא לראות סתם דברים שיכולים להכניס לספיקות

בקיצור- מה שצריך לעשות- צריך לעשות, ומה שלא- להימנע מלהיכנס לסיטואציות בעייתיות מלכתחילה

לגבי הקושי בטבילה- אני חושבת  ששווה להשקיע וללכת למקווה קצת יותר רחוק מהבית  או יותר יקר ששם יותר נקי ואסטטי או יחס אישי יותר מהבלניות ,  או כל מה שגורם לך תחושה טובה יותר , הרבה פעמים זה  מה שעושה את כל ההבדל.  (אני הולכת למקווה שמשלמים בו 55 ש"ח, ואני מפרגנת את זה לעצמי למרות שאנחנו זוג תפרנים כי אני יודעת שנקי ונעים שם והבלניות תמיד מקסימות ומאירות פנים)

בסה"כ- זו החוויה והזכות שלנו, בוא ניתן לעצמנו פעם בחודש את המקסימום, ברוחניות ובגשמיות, נדאג שיום הטבילה יהיה יום רגוע ושמח (כדאי להכין כמה שיותר מראש, להתפנות נפשית לחוויה הזאת), נפנק את עצמנו (ואת בעלינו...) בארוחת ערב כיפית או באיזה קניה של מטפחת חדשה או קרם חדש כו' וכו' , כל אחת מכירה את עצמה ויודעת מה עושה לה הכי טוב

עם הזמן, זה הופך להרגל ואין יותר מידי זמן ליום בחודש לפינוק אישי.

אמנם עוד אין לנו ילדים

אבל הייתי בסדנא לשנים נשואות על טהרת המשפחה שכולן כמעט היו עם ילדים (גם שבעה בלע"ה) וגם לרבנית המקסימה שלימדה אותנו יש שבעה או שמונה בבית וזה לא סותר את ההשקעה שאנו מתבקשות להשקיע ביום הטבילה

ברור לגמרי שעם ילדים ועבודה וכו' זה הרבה יותר קשה ואני ממש לא באה לשפוט אף אחת אבל מי שמבינה את חשיבות הענין מוכנה להשקיע ולהיות יצירתית.

הרבנית נתנה המון טיפים ליום הטבילה לדוג':  על זה שביום הטבילה מזמינים בייבי סיטר, מכינים מראש ארוחה נחמדה, אחרי שחוזרים מהמקווה יוצאים לטיול קצר בחוץ, שולחים את הילדים לשכנה (היא סיפרה שכשהילדים היו קטנים היא היתה מתלבשת יפה והולכת עם תיק קטן ל"סידורים" ומזמינה בייביסיטר)

למשל- יש הלכה שאם אישה צריכה לטבול בליל שבת ויש ילדים קטנים בבית הבעל נשאר בבית ומתפלל ביחידות ערבית וקבלת שבת כדי שאשתו תוכל ללכת לטבול

מי אמר שזה קל? זוגיות עם כל המתיקות שבה היא לא דבר קל, לשמור מצוות בוודאי שלא, אבל כמו שאנו מתבקשות להתחדש בנושאים רבים בחיים (בעבודת ה' כמו תפילה, בזוגיות שלנו בחינוך ילדים, להבדיל- בעבודה ובעוד אינסוף תחומים) כך יש צורך להתחדש פעם בחודש ביום הטבילה. כמו בכל דבר- מי שרוצה לקבל תמורה- צריך להשקיע,

אני לא שופטת אף אחת, רק על עצמי לספר ידעתי. הלכתי להדרכה מאוד טובה לפני החתונה אבל עד שלא בחרתי מרצוני להשקיע בנושא ( הלכתי לסדנא הנ"ל, למדתי על משמעות הנושא, פיניתי לעצמי את יום הטבילה) זה באמת היה משהו ש"צריך לעשות" ולא משהו חוויתי רוחני ומרגש.

היום, כשהתחברתי לנושא, אני יכולה להגיד שאני פשוט מתגעגעת למקווה ולחוויית הטבילה (אני בהיריון ב"ה).

בהצלחה לכל הבנות היקרות

לי נשמע קצת מוגזם ואפילו לא הוגן.

סבבה לך שאת נהנית מזה, אבל לי זה נשמע לא טוב.

עצם הטבילה והטהרה דורשים מהאישה כוחות פיזיים ונפשיים שקשה לתאר.

אז לומר שילדים קטנים בבית, שעבודה מתישה עד אחה"צ, הם שום דבר, וקלי קלות, ובייביסיטר וכו'? ושהאישה חייבת למצוא זמן להשקיע גם בפינוקים?

מילא אם היית אומרת שהבעל חייב למצוא זמן להשקיע בפינוקים.

האישה עושה מעל ומעבר עבור הזוגיות ביום הזה. לא צריך להוסיף דברים שימוטטו אותה. זה התפקיד שלו.

מאוד לא אהבתי את הגישה הנ"ל....

הלוו??? מדובר בבנות אדם, בנשים מותשות ממתח וממאמץ, שגם אמורות לקום בבוקר מוקדם לעבודה!!! אולי תרפו קצת את הדרישות ההזויות?

לצאת עם הבעל לסיבוב אחרי מקווה? בחיים לא. בחיים לא ארצה דבר כזה.

אם זה משמח נשים אחרות, אשריהן.

אותי גישה כזו רק מתסכלת עוד הרבה יותר.

פינוקים... זה לא מעשי לאישה עובדת המטופלת בילדים. פשוט לא. ואל תגידו שזה עניין של תכנון זמן. כשאישה חוזרת בארבע, וחייבת להיות באותו יום גם אימא אוהבת, זה לא הולך!!!!!!

אני תמיד מרגישה שביום הזה אני במקום האחרון.

הילדים לא צריכים לסבול מזה, הבעל צריך לקבל אישה רגועה ושמחה, ואני.... לאף אחד לא ממש איכפת איך מרגישה מבפנים... לא הכוונה לבעלי חלילה אלא למציאות ולהלכה...

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

איך אני עכשיו קמה לעשות קצת סדר? איך?

תקשיבי זה קיצוני...

בע"ה מחר יהיה יום חדש ויפה הרבה יותר!!!!

ואני יודעת שזה נראה בלתי אפשרי אבל תנסי אולי שנייה להגיד לעצמך תודה על משו אחד היום.. זה יכול לשפר את ההרגשה חיבוקקקקקק

ווואו תותחית!!!!!!

חושבת עלייך🩷

היה קשוח ב"ה

הקאות שזה הכי כיף

היה ממש אומלל כל הלילה,

הקטנציק לפחות ישן לא רע

תודה על הסימפתיה, זזה ממש מחזק!

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

שאמצא רופא

הם שואבים את הכל מהאמא.

אם את לא יכולה פרנטל.

חשוב מאד לקחת ברזל- עירוי לדעתי הכי נכון בשבילך כרגע.

B12 גם מאד מומלץ

וויטמין D- מאד מאד חשוב

זה גם מונע לידה מוקדמת שנפוצה מאד בתאומים.

עירוי ברזל אתמול!!!!

של בי12

עירוי זה בדיוק בשביל למלא מאגרי ברזל

אצלי בהריונות זה הפוך, מוגלובין ברצפה ומאגרים סבבה ולכן לא נותנים לי עירוי

כיף שיש לך פתרון בעז"ה!

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון