כשחברה קרובה חושפת את עורה,
ומצהירה כמו מתפתחת בן שש עשרה ש"לא בא לה לקיים הלכות", ו"מותר לנקות את הבית בשבת, גם אם צריך להזיז את הפלאפון.
(זה בעקבות שהיא סיפרה שהיא סידרה את החדר בשבת, והיא רצתה שהפלא' יהא על המדף, ולא על הכיסא, שאותו היא רצתה לצרף לערימת כיסאות)
בעעעעעע
מזמן לא נתקלתי בבחורה "חרדית" שכזו. עצם העובדה שהיא עדיין שומרת על המסגרת כחרדית- מסעיר אותי עוד יותר.
איך אני יודעת אילו מחשבות יש לה, רעיונות, השגות.
ולחשוב שהיא גם בשידוכים.
|היה יותר מתאים לעשות סמיילי מפחד, אבל אין כזה|
להמשיך להיות חברה ולהקשיב לה.
על פי רוב מי שמדבר כך זה מתוך מצב שהוא חושב שאף אחד לא מקשיב ומבין.
להמשיך להיות חברה עם קווים ברורים של הלכה כדי שלא להתדרדר אחריה אבל לשמור על קשר טוב בכל מצב שתהיה וכובלי להתווכח כלל, מקסימום לפתוח דיון על נושאים שונים ואם זה מתלהט להעביר נושא.
אגב ספציפית לגבי שבת יש דברים שנראים הכי מותרים והם אסורים וכן להפך דברים שנראים אסורים והם מותרים.
למשל יש יותר צד להתיר להזיז את הפלפון מאשר לסדר את החדר..
"להידרדר אחריה" נו באמת.
לגבי השורה האחרונה- נכון בכל מילה.
בעיקרון השאלה שלי מסתכמת השני נקודות.
1. מה באמת לעשות בעיני שידוכים, ובירורים.
2. איך להניח לה, ויותר מזה- למשפחה שלה, למכרים, לשדכנים--- להוליך עצמם שולל בצורה כל כך מגעילה.
איך להניח לה, לעצמה- להיאבד בתוך עולם של טישטוש זהות יהודית, להיאבד בתוך בועה של "חרדים" כשאין לה אמונה, יראה.
הזעזוע הוא בעיקר מהגיל שלה, מהמצב שלה, "שידוכים!" ...
זה נושא מאוד רגיש איך לומר את זה.
לגבי הפלפון תאמרי לה שלא כתוב בשום מקום בתורה שאסור להזיז פלאפון.
יש כללים מה מותר ומה אסור ותפתחו יחד ספר ותראו.
לכולם יש אבל לפעמים הסביבה הלוחצת והלא מבינה מסתירה אותה אז לא במודע בשביל הצומי מתחילים לפרוק עול תורה ומצוות.
ואחרי זה כבר מתרגלים.
לכן חשוב לתפוס את זה בהתחלה.
להתדרדר=ללכת לקראתה יותר מידי בשביל להיות חברים.
שיהיה לה ברור שהיא לא יכולה למשוך אותך למקומות מסויימים
כתר הרימוןאם היא חברה באמת קרובה אפשר לנסות ללבן אתה את העניין. בצורה נעימה ועניינית.
אם לא - לא נראה לי שיש מה לעשות, או שצריך לעשות משהו.
שאלה טובה מה לעשות אם מבררים אצלך לגביה בענייני שידוכים - הייתי שואלת רב.
זה שהיא שומרת על המסגרת זה מאוד לא מפתיע בעיניי, ולא צריך להסעיר לדעתי. מה את מצפה שהיא תעשה? להתנתק מהמסגרת החברתית זה כאב גדול גם לה וגם למשפחה שלה, שהיא כנראה לא רוצה לגרום לו. לגבי שידוכים - את לא יודעת מה היא מספרת לבחורים שהיא נפגשת אתם ומה לא.
איך את יודעת אלו מחשבות יש לה? אא"כ היא חברה קרובה באמת ותשוחחו על הנושא לעומק - את לא. למה את צריכה לדעת?
זה לא עזר, מן התבטאות כזו: שחזרה על עצמה שוב ושוב, ;
"לא מענין אותי! די כבר! אני רוצה להזיז את הפלאפון אז אני אזיז את הפלאפון! גם אם זה אסור!!!"...
-לרגע חשבתי שאני הוזה. הבן אדם בן עשרים ושתים.
לגבי הבחורים שאיתם היא נפגשת- אני כן בערך יודעת. היא חברה כן קרובה. מעולם לא שמעתי ממנה כזו התבטאות.
בכל אופן, אם היא לא רוצה לשמוע - אין מה לעשות. כרגע. אם היא חברה מאוד טובה, אז אולי בעתיד יהיה אפשר לפתוח את זה באופן ענייני. (אולי זה יחסית טרי, גם אצלה, והיא עצמה מבולבלת וקצת נדהמת מעצמה.) נראה לי חשוב - לא לגשת בצורה ביקורתית, אלא עניינית. אם את לא מסוגלת, אולי זה מכיוון שהיא לא באמת חברה כל-כך קרובה.
אני לא חושבת שאת צריכה לקחת את העניין כאחריותך, ולדאוג שבאשמתך היא תתחתן עם בחור תמים שלא יידע לאן הוא מכניס את עצמו. אם דווקא שואלים אצלך - נראה לי שפה יש יותר שאלה רצינית מה לעשות. בכל אופן זה נושא שנראה לי שצריך לשאול רב.
מה זה "עתיד"?! שוב! היא ב"שידוכים"!!!!
אני כן מסוגלת, וזה הענין. שלא מענין אותה כרגע הוכחות מדעיות- אינטלקטואליות. מעני ןאותה לצרוח "לא מעניין אותי, ואם אני רוצה לעשות את זה אני אעשה את זה". אולי זו סוג של פריקה. לא יודעת, אבל שזה עם חברה קרובה, ששותפה לוויכוחים, שיחות ורעיונות, זה מתחיל להסתבך.
שוב- זה הענין, שאני לא חושבת שאני אוכל להביא לה את מה שהיא רוצה לשמוע. אני לא חושבת שאצליח, אני, בעצמי- לתקן לה את ה"פריקה" הזו, או את החשיבה הזאת בכלל.
איך אני אדע אם זו רק פריקה חד פעמית, ומוזרה, או שזהו תפישה חדשה?
ולא, לא עוזר לשאול. זה נשמע כמו תפישה חדשה, בגלל כל הדיבורים והטענות שלה, שוב ושוב, (כבר כמה ימים, אותו הדבר.) "לא אכפת לי! ..."
נגיד שלא שואלים אצלי. אוקי? יותר מזה, נגיד שלא שואלים אף אחד. יותר מזה, נגיד שהיא באמת מפסיקה "לשמוע" עכשיו.
איך אני משאירה אותה ככה? איך אני *לא* משאירה אותה ככה?
יש עצות? רעיונות?...
אגב, תודה לכם
כדאי לדעתי להוריד מעצמך את עול האחריות לעתידה של חברתך. את יכולה להשפיע במידה מוגבלת כאן, וזו לא את ש"משאירה אותה ככה" או "*לא* משאירה אותה ככה".
(תגובה יותר מפורטת אולי בערב מהבית, אם יהיה לי רעיון שעשוי לעזור)
זה ענין של חברה קרובה.
אז לא הבנתי אותך נכון, ואני מתנצלת. שמחה שכתבת למטה שקיבלת עצות טובות.
היא רשמית עוזבת את הדת או שהיא רק התעצבנה על עניין הפלאפון ועל הלכות אחרות שלא נראות לה..?
זה יצא קצת לא ברור מההודעה שלך..
גם היא לא כל כך ברורה.
זה כן נשמע כמו "עוזבת את הדת" רשמית- אבל לא כלפי חוץ. זה כל הענין המסובך, שאין לי מושג איך אני אוכל להתעלם ולתת לה להמשיך כך, או יותר נכון- אין לי מושג איך לעשות משהו. לפעול. סמינרים של ערכים באמצע החיים אחרי שש שנות סמינר?!!?!
השאלה היא ממה בדיוק זה נובע..
...
כלומר- אין לי מושג ממה זה נובע, ואם אשאל אותה היא לא תענה, היא לא ב"קטע" של חשיבה אינטלקטואלית עכשיו.
היא רק טוענת וטוענת וטוענת, לא איזה הוכחה שיכלית, או "מוסרית" או "אנטי דתית" מהותית. זה נשמע כאילו נמאס לה, או יותר נכון- כאילו היא לא מאמינה באמת, ועכשיו זה יצא.
והעניינים יתבהרו קצת...
כמה זמן זה?
בישיבות של פעם שלא למדו מוסר/חסידות לא היה מושלל לכתוב חידושי תורה בשבת תוך כדי לימוד ואחרי כמה שנות לימוד בישיבה להתחתן עם גויה.
צריך לבדוק מאיפוא זה מגיע ולטפל בשורש הבעיה
קודם כל יש בהחלט מצבים שיהיה מותר בהם להזיז את הפלאפון, ולנקות את הבית. לא כל דבר, אבל ממה שסיפרת לא היה נשמע שהיא בדיוק עוכרת ישראל גדולה.
ואפילו אם היא עוברת משבר רוחני/מחשבות מחדש על דרכה וכו',
אין בזה רע.
עדיף לקיים את המצוות מתוך אמונה ומחשבה ולא כמצוות אנשים מלומדה, והעובדה שהיא שומרת על המסגרת ויוצאת לשידוכיםיכולה בהחלט להעיד שהיא לא מעוניינת לעזוב את הדת, אלא רק לחשוב על מה ולמה היא מקיימת. זה חיובי בעיני.
(יכול להיות שהיא שומרת מצוות רק לצורך הסביבה ובפנים כופרת, מהתיאור שלך קשה להבין...)
כמובן שמצער תמיד לראות חברות שמפסיקות לקיים מצוות (רק השבוע נודע לי שחברה יקרה ועוד בחור שאני מעריכה הפסיקו לשמור שבת, וליבי נפל בקרבי. ואני מאוד מקווה שימצאו את דרכם הנכונה להתקרב לה'), אבל יש לי הרושם שזה לא המצב, ושהתשובה שלך הרחיקה קצת לכת...
ולא היה נשמע שהיא עוברת על הלכות באופן שלא משתמע לשני פנים.
ושהיא עושה בכל זאת..
את האמת- שהפלאפון היה דוגמא. (והמבין יבין) זה לא באמת מה שהיא הרימה.
עיקר שאלתי הוא לא האם מותר להרים פלאפון או לא... זה מגוחך.
הדילמה היא בגלל שהיא מכריזה בגאון ש|"לא מזיז לה מההלכות האלה".
תראי, הלכת קצת, קצת הרבה רחוק עם העניין של הכפירה ושל ה"עוכר ישראל"...
זה ממש לא העניין, אני לא חושבת שזה נקרא אפילו הרהורי כפירה. אולי זה שאלות, שתמיד היו לה, ופתאום אחרי שש שנים של למידה בסמינר חרדי שם היא דחפה אותן והחביאה אותן מהחברה- פתאום הן יצאו.
ואגב- אם קשה לך לענות על השאלה שלי כשהיא מלווה בזעזוע עמוק- תתעלמי ממנו.
תתייחסי אליה- מה לתת לה בכזה מצב. (נתינה מהותית, כמובן,)
"עוכרת ישראל"?
מאיפה בדיוק מצצת את הביוטי הזה ואת הקשר שלו לשירשור?!
תראי, זה מאוד חיובי, צודקת בהחלט. אבל לא בגיל עשרים ושתיים כשהבחורה כבר מחפשת, פרקטית, את בחיר ליבה, שאיתו (?...) היא תחייה עד מאה ועשרים. איתו היא תחלוק את דעותיה והשקפותיה. מוזר לי שלא מוזר לך שמחשבות כאלה, או "פריקות" כאלה- לר ראיליות בגיל הזה, ובמצב הזה.
לא ת-מיד אנחנו בוחרים מתי להבין.
שלל חברות טובות שלי בנות 28-30 עוברות עכשיו את התהליך הזה גם הן. גם תוך כדי חיפוש בן זוג.
בלבל אחר, ברמה אחרת, זה כבר לא הצורה שבה ילדה בת 16 עוברת אותו (אם כי יתכן שחברתך שלמדה במקום שבו פחות מאפשרים שאלות בגיל הרלוונטי מוציאה אותן עכשיו בצורה המקורית.)
אני מאמינה שאם החברה שלך היא בחורה בוגרת דיה, היא יודעת שהיא לא רוצה להתחתן עם מישהו שיכבול אותה. שזה משהו שהיא תצטרך להעלות אותו מול בן זוגה ולפני שהיא תחליט מי הוא יהיה.
זה מה שעושות החברות שלי.
לפעמים הן עוצרות לכמה חודשים כדי להבהיר לעצמן איפה הן עומדות ובהתאמה- מה הן מחפשות. ושאר הזמן הן מחפשות מישהו שיבין את המקום שבו הן עומדות ויכיל וישמח בזה (אולי כי גם לו יש ספקות?)
הביטוי היה על דרך השלילה- לא הבנתי את הזעזוע הגדול ממעשה שאפילו לא ברור שהוא ממש אסור. בוודאי שאני לא חושבת שה מה שהיא.
ומעשית- מה לעשות? הייתי משקפת לה את המחשבות שלה בהקשר של בן זוג, אם היא לא מודעת לזה בעצמה.
ובשאר הזמן כמו שכבר כתבו, נשארת יציבה בעצמך, תומכת, מכוונת למקומות שיוכלו לעזור...
תודה!
וואו כמה רואים שאת לא באה מהרקע הזה... ההקבלה של שלל חברותיך אליה- לא דומה בגרוש.
תודה בכל אופן.
עובדה.
ממה שכתבת.
תקראי את התגובה לקולה טובה.
זה לא אידיאלוג מהותי. זו פריקה שמראה לי שמשהו בבסיס התקלקל, והלוואי שהיא הייתה עושה עם זה משהו.
דיברתי איתה על זה עכשיו. היא מתעלמת מזה, מדחיקה.
לומר שמשהו פנימי מקולקל זו אמירה קשה מאוד.
יש לדעתך סיבות לקלקול הזה? מה גרם לו?
ל"כפירה" ול"עוכר ישראל"...
סיבות?.... לא כאן אמנה אותן, בכל אופן,
עזרו לי
תודה לכם!
אם למישהו יש טיעונים משכנעים, או המלצות בנוגע לענין- אשמח אם תשלחו באישי.
תודה!
מבינים שהיא עוברת עכשיו תהליך.
והיא עדיין אותו בנ"א.
יש לי לא מעט חברות שאינן שומרות תו"מ או ששומרות מה שבא להן. ואני לא הולכת לחנך אותן.
מה כן? להמשיך להיות חברה שלה, לקבל ולהבין שזו הבחירה שלה ושלה בלבד.
גם אם זה כואב לי לקבל הזמנה לחגיגת יומולדת לחברה במסעדה שמגישה בשר וחלב ביחד.. (אז נגיד לזה אני לא אלך, אבל אני אתקשר אליה ואחגוג איתה בנפרד) וגם אם זה כואב לי לקבל ממנה טלפון נרגש שהיא וחבר שלה עוברים לגור ביחד, או לראות תמונות מהחופשה בשבת.
היא עדיין חברה שלי, ואני עדיין אוהבת בה את מכלול האישיות שלה.
אם היא בקטע של לשאול ולהקשיב- אז באמת יש מקום להיות שם ולענות ולעזור.
אבל אם לא? אם היא אומרת בפירוש שהיא לא רוצה? זה עניין שלה מול ריבוש"ע! ואם הוא נותן לה בחירה חופשית, אז מי את שתגידי לה מה לעשות??
אני לא אומרת לה מה לעשות ותפסיקו עם ההתיפיפות הזאת.
אני לא אומרת לה מה לעשות, ואני לא אחראית עליה.
זה ממש לא דומה, לא כמעט למה שהיצגת, ולמה שכוכבי בוקר הציגה.
זה רקע שונה, זה לא ממניעים אידיאולוגים, זה לא שיח אינטלקטואלי, זה לא זה.
זו פריקה של השלכת כל הבסיס והמהות שעליה היא התחנכה. והאמת שזהו לא פריקה של זה בכלל, זה קלקול פנימי, פנימי.
מבחוץ היא חרדית. מבפנים, כאילו איזה משהו הפסיק לעבוד, לפעול, כאילו נגמרה הבטריה. זו חברה קרובה שהייתה שותפה לתהיות, שאלות, וויכוחים, שיחות, הייתה לצידי בספסל הלימודים, ארבע שנים שלמות, והמשיכה איתי, בקשר עד עכשיו.
עזבו, מישהי נתנה לי כמה עצות ורעיונות מעשיים. תודה לכם.
ובלי שתדע מנסים למזער נזקים בשבילה כמה שיותר
פרקטי ומעשי.
תודה לך.
חיים שלמהאחרונהואח"כ, יותר מאוחר-
זה מה שיחזק אותה.
בעז"ה.
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?
אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי
אכן זה מבלבל
העביר להסטוריה
אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...
ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?
לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.
יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם
