כשחברה קרובה חושפת את עורה,
ומצהירה כמו מתפתחת בן שש עשרה ש"לא בא לה לקיים הלכות", ו"מותר לנקות את הבית בשבת, גם אם צריך להזיז את הפלאפון.
(זה בעקבות שהיא סיפרה שהיא סידרה את החדר בשבת, והיא רצתה שהפלא' יהא על המדף, ולא על הכיסא, שאותו היא רצתה לצרף לערימת כיסאות)
בעעעעעע
מזמן לא נתקלתי בבחורה "חרדית" שכזו. עצם העובדה שהיא עדיין שומרת על המסגרת כחרדית- מסעיר אותי עוד יותר.
איך אני יודעת אילו מחשבות יש לה, רעיונות, השגות.
ולחשוב שהיא גם בשידוכים.
|היה יותר מתאים לעשות סמיילי מפחד, אבל אין כזה|
להמשיך להיות חברה ולהקשיב לה.
על פי רוב מי שמדבר כך זה מתוך מצב שהוא חושב שאף אחד לא מקשיב ומבין.
להמשיך להיות חברה עם קווים ברורים של הלכה כדי שלא להתדרדר אחריה אבל לשמור על קשר טוב בכל מצב שתהיה וכובלי להתווכח כלל, מקסימום לפתוח דיון על נושאים שונים ואם זה מתלהט להעביר נושא.
אגב ספציפית לגבי שבת יש דברים שנראים הכי מותרים והם אסורים וכן להפך דברים שנראים אסורים והם מותרים.
למשל יש יותר צד להתיר להזיז את הפלפון מאשר לסדר את החדר..
"להידרדר אחריה" נו באמת.
לגבי השורה האחרונה- נכון בכל מילה.
בעיקרון השאלה שלי מסתכמת השני נקודות.
1. מה באמת לעשות בעיני שידוכים, ובירורים.
2. איך להניח לה, ויותר מזה- למשפחה שלה, למכרים, לשדכנים--- להוליך עצמם שולל בצורה כל כך מגעילה.
איך להניח לה, לעצמה- להיאבד בתוך עולם של טישטוש זהות יהודית, להיאבד בתוך בועה של "חרדים" כשאין לה אמונה, יראה.
הזעזוע הוא בעיקר מהגיל שלה, מהמצב שלה, "שידוכים!" ...
זה נושא מאוד רגיש איך לומר את זה.
לגבי הפלפון תאמרי לה שלא כתוב בשום מקום בתורה שאסור להזיז פלאפון.
יש כללים מה מותר ומה אסור ותפתחו יחד ספר ותראו.
לכולם יש אבל לפעמים הסביבה הלוחצת והלא מבינה מסתירה אותה אז לא במודע בשביל הצומי מתחילים לפרוק עול תורה ומצוות.
ואחרי זה כבר מתרגלים.
לכן חשוב לתפוס את זה בהתחלה.
להתדרדר=ללכת לקראתה יותר מידי בשביל להיות חברים.
שיהיה לה ברור שהיא לא יכולה למשוך אותך למקומות מסויימים
כתר הרימוןאם היא חברה באמת קרובה אפשר לנסות ללבן אתה את העניין. בצורה נעימה ועניינית.
אם לא - לא נראה לי שיש מה לעשות, או שצריך לעשות משהו.
שאלה טובה מה לעשות אם מבררים אצלך לגביה בענייני שידוכים - הייתי שואלת רב.
זה שהיא שומרת על המסגרת זה מאוד לא מפתיע בעיניי, ולא צריך להסעיר לדעתי. מה את מצפה שהיא תעשה? להתנתק מהמסגרת החברתית זה כאב גדול גם לה וגם למשפחה שלה, שהיא כנראה לא רוצה לגרום לו. לגבי שידוכים - את לא יודעת מה היא מספרת לבחורים שהיא נפגשת אתם ומה לא.
איך את יודעת אלו מחשבות יש לה? אא"כ היא חברה קרובה באמת ותשוחחו על הנושא לעומק - את לא. למה את צריכה לדעת?
זה לא עזר, מן התבטאות כזו: שחזרה על עצמה שוב ושוב, ;
"לא מענין אותי! די כבר! אני רוצה להזיז את הפלאפון אז אני אזיז את הפלאפון! גם אם זה אסור!!!"...
-לרגע חשבתי שאני הוזה. הבן אדם בן עשרים ושתים.
לגבי הבחורים שאיתם היא נפגשת- אני כן בערך יודעת. היא חברה כן קרובה. מעולם לא שמעתי ממנה כזו התבטאות.
בכל אופן, אם היא לא רוצה לשמוע - אין מה לעשות. כרגע. אם היא חברה מאוד טובה, אז אולי בעתיד יהיה אפשר לפתוח את זה באופן ענייני. (אולי זה יחסית טרי, גם אצלה, והיא עצמה מבולבלת וקצת נדהמת מעצמה.) נראה לי חשוב - לא לגשת בצורה ביקורתית, אלא עניינית. אם את לא מסוגלת, אולי זה מכיוון שהיא לא באמת חברה כל-כך קרובה.
אני לא חושבת שאת צריכה לקחת את העניין כאחריותך, ולדאוג שבאשמתך היא תתחתן עם בחור תמים שלא יידע לאן הוא מכניס את עצמו. אם דווקא שואלים אצלך - נראה לי שפה יש יותר שאלה רצינית מה לעשות. בכל אופן זה נושא שנראה לי שצריך לשאול רב.
מה זה "עתיד"?! שוב! היא ב"שידוכים"!!!!
אני כן מסוגלת, וזה הענין. שלא מענין אותה כרגע הוכחות מדעיות- אינטלקטואליות. מעני ןאותה לצרוח "לא מעניין אותי, ואם אני רוצה לעשות את זה אני אעשה את זה". אולי זו סוג של פריקה. לא יודעת, אבל שזה עם חברה קרובה, ששותפה לוויכוחים, שיחות ורעיונות, זה מתחיל להסתבך.
שוב- זה הענין, שאני לא חושבת שאני אוכל להביא לה את מה שהיא רוצה לשמוע. אני לא חושבת שאצליח, אני, בעצמי- לתקן לה את ה"פריקה" הזו, או את החשיבה הזאת בכלל.
איך אני אדע אם זו רק פריקה חד פעמית, ומוזרה, או שזהו תפישה חדשה?
ולא, לא עוזר לשאול. זה נשמע כמו תפישה חדשה, בגלל כל הדיבורים והטענות שלה, שוב ושוב, (כבר כמה ימים, אותו הדבר.) "לא אכפת לי! ..."
נגיד שלא שואלים אצלי. אוקי? יותר מזה, נגיד שלא שואלים אף אחד. יותר מזה, נגיד שהיא באמת מפסיקה "לשמוע" עכשיו.
איך אני משאירה אותה ככה? איך אני *לא* משאירה אותה ככה?
יש עצות? רעיונות?...
אגב, תודה לכם
כדאי לדעתי להוריד מעצמך את עול האחריות לעתידה של חברתך. את יכולה להשפיע במידה מוגבלת כאן, וזו לא את ש"משאירה אותה ככה" או "*לא* משאירה אותה ככה".
(תגובה יותר מפורטת אולי בערב מהבית, אם יהיה לי רעיון שעשוי לעזור)
זה ענין של חברה קרובה.
אז לא הבנתי אותך נכון, ואני מתנצלת. שמחה שכתבת למטה שקיבלת עצות טובות.
היא רשמית עוזבת את הדת או שהיא רק התעצבנה על עניין הפלאפון ועל הלכות אחרות שלא נראות לה..?
זה יצא קצת לא ברור מההודעה שלך..
גם היא לא כל כך ברורה.
זה כן נשמע כמו "עוזבת את הדת" רשמית- אבל לא כלפי חוץ. זה כל הענין המסובך, שאין לי מושג איך אני אוכל להתעלם ולתת לה להמשיך כך, או יותר נכון- אין לי מושג איך לעשות משהו. לפעול. סמינרים של ערכים באמצע החיים אחרי שש שנות סמינר?!!?!
השאלה היא ממה בדיוק זה נובע..
...
כלומר- אין לי מושג ממה זה נובע, ואם אשאל אותה היא לא תענה, היא לא ב"קטע" של חשיבה אינטלקטואלית עכשיו.
היא רק טוענת וטוענת וטוענת, לא איזה הוכחה שיכלית, או "מוסרית" או "אנטי דתית" מהותית. זה נשמע כאילו נמאס לה, או יותר נכון- כאילו היא לא מאמינה באמת, ועכשיו זה יצא.
והעניינים יתבהרו קצת...
כמה זמן זה?
בישיבות של פעם שלא למדו מוסר/חסידות לא היה מושלל לכתוב חידושי תורה בשבת תוך כדי לימוד ואחרי כמה שנות לימוד בישיבה להתחתן עם גויה.
צריך לבדוק מאיפוא זה מגיע ולטפל בשורש הבעיה
קודם כל יש בהחלט מצבים שיהיה מותר בהם להזיז את הפלאפון, ולנקות את הבית. לא כל דבר, אבל ממה שסיפרת לא היה נשמע שהיא בדיוק עוכרת ישראל גדולה.
ואפילו אם היא עוברת משבר רוחני/מחשבות מחדש על דרכה וכו',
אין בזה רע.
עדיף לקיים את המצוות מתוך אמונה ומחשבה ולא כמצוות אנשים מלומדה, והעובדה שהיא שומרת על המסגרת ויוצאת לשידוכיםיכולה בהחלט להעיד שהיא לא מעוניינת לעזוב את הדת, אלא רק לחשוב על מה ולמה היא מקיימת. זה חיובי בעיני.
(יכול להיות שהיא שומרת מצוות רק לצורך הסביבה ובפנים כופרת, מהתיאור שלך קשה להבין...)
כמובן שמצער תמיד לראות חברות שמפסיקות לקיים מצוות (רק השבוע נודע לי שחברה יקרה ועוד בחור שאני מעריכה הפסיקו לשמור שבת, וליבי נפל בקרבי. ואני מאוד מקווה שימצאו את דרכם הנכונה להתקרב לה'), אבל יש לי הרושם שזה לא המצב, ושהתשובה שלך הרחיקה קצת לכת...
ולא היה נשמע שהיא עוברת על הלכות באופן שלא משתמע לשני פנים.
ושהיא עושה בכל זאת..
את האמת- שהפלאפון היה דוגמא. (והמבין יבין) זה לא באמת מה שהיא הרימה.
עיקר שאלתי הוא לא האם מותר להרים פלאפון או לא... זה מגוחך.
הדילמה היא בגלל שהיא מכריזה בגאון ש|"לא מזיז לה מההלכות האלה".
תראי, הלכת קצת, קצת הרבה רחוק עם העניין של הכפירה ושל ה"עוכר ישראל"...
זה ממש לא העניין, אני לא חושבת שזה נקרא אפילו הרהורי כפירה. אולי זה שאלות, שתמיד היו לה, ופתאום אחרי שש שנים של למידה בסמינר חרדי שם היא דחפה אותן והחביאה אותן מהחברה- פתאום הן יצאו.
ואגב- אם קשה לך לענות על השאלה שלי כשהיא מלווה בזעזוע עמוק- תתעלמי ממנו.
תתייחסי אליה- מה לתת לה בכזה מצב. (נתינה מהותית, כמובן,)
"עוכרת ישראל"?
מאיפה בדיוק מצצת את הביוטי הזה ואת הקשר שלו לשירשור?!
תראי, זה מאוד חיובי, צודקת בהחלט. אבל לא בגיל עשרים ושתיים כשהבחורה כבר מחפשת, פרקטית, את בחיר ליבה, שאיתו (?...) היא תחייה עד מאה ועשרים. איתו היא תחלוק את דעותיה והשקפותיה. מוזר לי שלא מוזר לך שמחשבות כאלה, או "פריקות" כאלה- לר ראיליות בגיל הזה, ובמצב הזה.
לא ת-מיד אנחנו בוחרים מתי להבין.
שלל חברות טובות שלי בנות 28-30 עוברות עכשיו את התהליך הזה גם הן. גם תוך כדי חיפוש בן זוג.
בלבל אחר, ברמה אחרת, זה כבר לא הצורה שבה ילדה בת 16 עוברת אותו (אם כי יתכן שחברתך שלמדה במקום שבו פחות מאפשרים שאלות בגיל הרלוונטי מוציאה אותן עכשיו בצורה המקורית.)
אני מאמינה שאם החברה שלך היא בחורה בוגרת דיה, היא יודעת שהיא לא רוצה להתחתן עם מישהו שיכבול אותה. שזה משהו שהיא תצטרך להעלות אותו מול בן זוגה ולפני שהיא תחליט מי הוא יהיה.
זה מה שעושות החברות שלי.
לפעמים הן עוצרות לכמה חודשים כדי להבהיר לעצמן איפה הן עומדות ובהתאמה- מה הן מחפשות. ושאר הזמן הן מחפשות מישהו שיבין את המקום שבו הן עומדות ויכיל וישמח בזה (אולי כי גם לו יש ספקות?)
הביטוי היה על דרך השלילה- לא הבנתי את הזעזוע הגדול ממעשה שאפילו לא ברור שהוא ממש אסור. בוודאי שאני לא חושבת שה מה שהיא.
ומעשית- מה לעשות? הייתי משקפת לה את המחשבות שלה בהקשר של בן זוג, אם היא לא מודעת לזה בעצמה.
ובשאר הזמן כמו שכבר כתבו, נשארת יציבה בעצמך, תומכת, מכוונת למקומות שיוכלו לעזור...
תודה!
וואו כמה רואים שאת לא באה מהרקע הזה... ההקבלה של שלל חברותיך אליה- לא דומה בגרוש.
תודה בכל אופן.
עובדה.
ממה שכתבת.
תקראי את התגובה לקולה טובה.
זה לא אידיאלוג מהותי. זו פריקה שמראה לי שמשהו בבסיס התקלקל, והלוואי שהיא הייתה עושה עם זה משהו.
דיברתי איתה על זה עכשיו. היא מתעלמת מזה, מדחיקה.
לומר שמשהו פנימי מקולקל זו אמירה קשה מאוד.
יש לדעתך סיבות לקלקול הזה? מה גרם לו?
ל"כפירה" ול"עוכר ישראל"...
סיבות?.... לא כאן אמנה אותן, בכל אופן,
עזרו לי
תודה לכם!
אם למישהו יש טיעונים משכנעים, או המלצות בנוגע לענין- אשמח אם תשלחו באישי.
תודה!
מבינים שהיא עוברת עכשיו תהליך.
והיא עדיין אותו בנ"א.
יש לי לא מעט חברות שאינן שומרות תו"מ או ששומרות מה שבא להן. ואני לא הולכת לחנך אותן.
מה כן? להמשיך להיות חברה שלה, לקבל ולהבין שזו הבחירה שלה ושלה בלבד.
גם אם זה כואב לי לקבל הזמנה לחגיגת יומולדת לחברה במסעדה שמגישה בשר וחלב ביחד.. (אז נגיד לזה אני לא אלך, אבל אני אתקשר אליה ואחגוג איתה בנפרד) וגם אם זה כואב לי לקבל ממנה טלפון נרגש שהיא וחבר שלה עוברים לגור ביחד, או לראות תמונות מהחופשה בשבת.
היא עדיין חברה שלי, ואני עדיין אוהבת בה את מכלול האישיות שלה.
אם היא בקטע של לשאול ולהקשיב- אז באמת יש מקום להיות שם ולענות ולעזור.
אבל אם לא? אם היא אומרת בפירוש שהיא לא רוצה? זה עניין שלה מול ריבוש"ע! ואם הוא נותן לה בחירה חופשית, אז מי את שתגידי לה מה לעשות??
אני לא אומרת לה מה לעשות ותפסיקו עם ההתיפיפות הזאת.
אני לא אומרת לה מה לעשות, ואני לא אחראית עליה.
זה ממש לא דומה, לא כמעט למה שהיצגת, ולמה שכוכבי בוקר הציגה.
זה רקע שונה, זה לא ממניעים אידיאולוגים, זה לא שיח אינטלקטואלי, זה לא זה.
זו פריקה של השלכת כל הבסיס והמהות שעליה היא התחנכה. והאמת שזהו לא פריקה של זה בכלל, זה קלקול פנימי, פנימי.
מבחוץ היא חרדית. מבפנים, כאילו איזה משהו הפסיק לעבוד, לפעול, כאילו נגמרה הבטריה. זו חברה קרובה שהייתה שותפה לתהיות, שאלות, וויכוחים, שיחות, הייתה לצידי בספסל הלימודים, ארבע שנים שלמות, והמשיכה איתי, בקשר עד עכשיו.
עזבו, מישהי נתנה לי כמה עצות ורעיונות מעשיים. תודה לכם.
ובלי שתדע מנסים למזער נזקים בשבילה כמה שיותר
פרקטי ומעשי.
תודה לך.
חיים שלמהאחרונהואח"כ, יותר מאוחר-
זה מה שיחזק אותה.
בעז"ה.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
