זהו בינתיים..

דווקא היה יכול להיות מענין.

(שמעתי קצת, אף פעם לא ראיתי).

נדמה לי שחברה ראתה הסרטה. לא יודעת. אברר.

אבל מה שהטמעתי פה זה רק שמיעה בליווי תמונות.

מוטי פשוט מעריץ שרוף של הביטלס.

אחרי שיעבור לך קצת, תוכל להיפתח לדברים אחרים.

כמו זה למשל:

כדאי להשקיע ולקרוא את המילים...

C#m Like the pine trees lining the winding road, A B7 E I ve got a name, I ve got a name B7 C#m Like the singing bird and the croaking toad, F# B7 I ve got a name, I ve got a name G#m A E G# And I carry it with me like my daddy did, C#m F# B7 but I'm living the dream, that he can't give G#m A Moving me down the highway, G#m C#m rolling me down the highway A B7 E Moving ahead so life won't pass me by E B7 C#m Like the north wind whistling down the sky, A B7 E I ve got a song, I ve got a song B7 C#m Like the whippoorwill and the baby's cry, F# B7 I ve got a song, I ve got a song G#m A E G# And I carry it with me and I sing it loud, C#m F# B7 if it gets me nowhere, I'll go there proud G#m A Moving me down the highway, G#m C#m rolling me down the highway A B7 E Moving ahead so life won't pass me by E B7 C#m A B7 E B7 C#m F# B7 E And I'm gonna go there freeeeeee E B7 C#m Like the fool I am and I ll always be, A B7 E I ve got a dream, I ve got a dream E B7 C#m They can change their minds but the can t change me, F# B7 I ve got a dream, I ve got a dream G#m A E G# I know I could share it if you want me to, C#m F# B7 if you're going my way, I'll go with you G#m A Moving me down the highway, G#m C#m rolling me down the highway A B7 E Moving ahead so life won't pass me by G#m A Moving me down the highway, G#m C#m rolling me down the highway A B7 E Moving ahead so life won't pass me by E * Alternate:

הועתק בצורה מוזרה

פשוט חבל על אמריקה... 

עוד מין שנכחד.. 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92'%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A6'%D7%99

זכורה לי ההגדרה של מוטי לאיזה שיר.

שירה נטולת פוזה.

אחלה הגדרה! (כל הזכויות שמורות למוטיז..)

תואמת את השירה כאן.

תודה רבה.

ובלייב..

אחחח.. תענוג לראות את הפרצופים השמרנים שלהם!

Well the South side of Chicago
Is the baddest part of town
And if you go down there you better just beware
Of a man named Leroy Brown
Now Leroy more than trouble
You see he stand about six foot four
All the downtown ladies call him treetop lover
All the men just call him sir

CHORUS:
And he bad, bad Leroy Brown
The baddest man in the whole damned town
Badder than old King Kong
And meaner than a junkyard dog

Now Leroy, he a gambler
And he like his fancy clothes
And he like to wave his diamond rings
In front of everybody's nose
He got a custom Continental
He got an Eldorado too
He got a 32 gun in his pocket for fun
He got a razor in his shoe

(CHORUS)

Now Friday 'bout a week ago
Leroy shootin' dice
And at the edge of the bar sat a girl name Doris
And oo, that girl looked nice
Well he cast his eyes upon her
And the trouble soon began
Leroy Brown learned a lesson 'bout messin'
With the wife of a jealous man

(CHORUS)

Well the two men took to fighting
And when they pulled them from the floor
Leroy looked like a jigsaw puzzle
With a couple of pieces gone.

אכן, מוסיקאי אמיתי ונעדר פוזות..

נראה לי זה האלבום הבא שאקנה.

שכוייח ר' עין..

לא אמרתי שאין אמנים חוץ מהביטלס, אבל במודל הזה של להקה, היחידים שהצליחו להגיע\להישאר בגבול האמנות האמיתית והיצירתית - הם הביטלס, כל השאר נסחפו לפראות וחייתיות ולא יצרו כלום. (כל שאר המפורסמים לפחות)

כנראה שיש סיכון רציני כשאתה פועל במודל של להקה, אתה עלול להיסחף להצגה, כי כמה חבר'ה מסוגלים להיות מגניבים.

וזה מה שקורה לכל אחת מהחבורות האלה.. חוץ מהביטלס.

הסיבה היא - שהביטלס היו מודעים לעצמם, לא החזיקו מעצמם יותר מידי, הם רשמית השתוללו. (וכנראה כי הם גם היו פשוט מוכשרים יותר מאחרים)

הסולן של זפלין אמר על עצמו שהוא "אל מוזהב", והסולן של קווין מן הסתם חשב על עצמו דברים הזויים אחרים.. (דוחה רק לחשוב עליו) לא מסובך לראות שמדובר באנשים מטורפים, טירוף, וטירוף הוא לא יתרון, בשום נושא - בטח לא באמנות. 

לא קשה לראות את הזיוף, פשוט להאזין, כשפול מקרטני ואפילו לנון שרים, בטח כשבוב דילן או ג'ים קרוק הנ"ל שרים - הם פשוט שרים. לעומת זאת, כשהסולן של זפלין שר הוא פשוט מחקה, "עושה קולות", הוא מיילל או לוחש בדרמטיות.

זה בסה"כ ליילל, גם אם כבר נתנו לזה שם מקצועי. |נוחר בבוז מתוסכל|

יש אנשים שמצבם מאפשר להם למצוא מורכבות ועניין אך ורק בחולי, זה עצמו חולי. אדם בריא אמור לסלוד מזה. וטירוף הוא גם... מעולם לא היה יתרון גדול בשוק.. עד שהגיעו אלה שמוצאים מורכבות רק בחפירה פנימה, במקום בהתפתחות.

זה שהסולן של זפלין החזיק מעצמו "אל מוזהב" זה חלק בסיסי מהעניין ומה"יצירה" שלהם, אפילו הרהור תסכים לזה. ואדם שפוי שבכללי נרתע מאנשים שמחזיקים מעצמם "אלים מוזהבים" אמור להסתייג מ"יצירה" של אל מוזהב שכזה..

מרגע שכבר יש מן תרבות כזאת של להקות נערצות זה הפך להיות זיוף, זה הפך להיות בתי השימוש של העולם. הביטלס היו הראשונים, והם הופתעו בכל פעם שעלו על במה...

בהופעות שלהם לא היתה שום פוזה, הם שרו כמו בני אדם, עם חיוך על הפרצוף, הם צחקו כשבחורות צרחו כמטורללות, הם חיו במציאות. וכשהם הפכו ל"מורכבים" יותר - הם בכלל לא הופיעו..

לא שהם "רביעיית המוסר" או משהו.. אבל איכשהו, בגלל שהם היו הראשונים, הם נשארו מחוברים למציאות.

פה, במחוזות השפיות, פשוט צוחקים על אלה שמסיבות שונות של מחסור בחוויות נהנים מכל מיני "חוויות מוסיקליות" של פינק פלויד, רעשים של הליקופטר.

פה פשוט רואים כמה מביך כשאנשים עם שכל טוב נגררים באף אחרי שרלטנות אחת גדולה ו"מורכבת".. |מעווה את פרצופו|

בכללי אני חושב ש... בנוגע לסטלן, אי אפשר להחזיק ביד אחת בקוקו של מוצרט וביד השנייה בקוקו של ההומו המסומם מקווין, מה לעשות... יש "מקומות" בעולם, יש חדרים עם קיר ביניהם.

הם מאוד קלאסיים.

כל הקולות שלהם ממש לא רוק או פופ.

ליצירה הכי מפורסמת שלהם קוראים 'rapsody'

שזה סוג של יצירה קלאסית...

זה בסה"כ היעדר גבולות.

ושל גאנס אנד רוסס, קליפ אחד, יפהפה דוקא.

בכל אופן, זאת מציאות, מאיזשהו שלב בשנים האלה 60 - 70 המוסיקה הפסיקה להיות רק מוסיקה, והמראה, השואו.. ועוד כל מיני.. הפכו להיות חלק מזה. (וכשיש שואו - אתה יכול לאלתר שעה בגיטרה בהופעה, כי יש אורות והעוויות ותנועות וחולי...)

אני לא אומר שזה לא קיים, אני רק אומר שזאת לא מוסיקה, לכל היותר חלק מזה זה מוסיקה. זה ז'אנר חדש.. (של אמנות? לא הייתי אומר. לא אמנות, אלא אמונה.(מעניין השורש המשותף). לדעתי זה ז'אנר חדש של עבודה זרה. עוד אמונה שמצאו להם אנשי תרבות המערב חסרי האמונה)

אי אפשר למדוד את זה מוסיקלית, וזה בכלל לא מנסה למכור את עצמו כמוסיקה דוקא, ההערצה של ה"זמר" היא חלק בלתי נפרד מהעסק, וזה בכל תנועה והתנהגות שלו.

זאת המציאות.

מי שמרגיש שהוא נמשך ורוצה היות חלק מזה, מי שלא מרגיש מושפל לחוות חוויות שמשמעותן היא הנמכת עצמו בפני איזה חוליגן מסומם - שיערב לו, חסר לו משהו בחיים (או שהוא סתם לא באמת מוסיקלי ונסחף אחרי ההמון) זה לא יהודי ואנטי אלוקי.

לבא ולדבר על המוסיקה ועוד (|מגחך|) לומר שזאת אותה מוסיקה, מאותה משפחה של המוסיקה הקלאסית.. זה קשקוש מוחלט.

ובקיצור, אני לא אומר שהם לא עשו כלום,הם כן עשו, יש פה חוויה, יש פה 'משהו', אבל המשהו הזה זה לא מוסיקה, זה סוג חדש של אלוהים אחרים.

(זאת תובנה ממש חשובה^^^ סידר ת'ראש)

הביטלס היו חמודים כאלה, לא "אלים מוזהבים".

האידיאולוגיה היא לא על הביטלס, מבחינתי הם סתם נגיעה במוסיקה אמיתית. (שירת הלוויים?)

האידיאולוגיה היא שלילה של פינק פלויד וכאלה...

לנון אמר שהביטלס יותר פופולאריים מישו.. לא שהחליפו.

ברור שהיתה הערצה מטורפת, שגם היא - תופעה תרבותית של ממש.

אבל זה לא אותו הדבר, זה הערצה של נערות לפרצוף חמוד.

תראה ת'הופעה של הביטלס ותראה את של קווין.. אצל הביטלס יש הערצה אבל הם עצמם - צוחקים ומחייכים.

אצל קווין - הוא נכנס לדמות של ממש, הוא מעריץ את עצמו.

אתה יכול להבין שלא לכל העולם יש את

אותו טעם מוסיקלי....

אני החלט מבין שיש טעמים שונים ומשתנים אבל כאן אני אומר דברים אמיתיים. 

(נו טוב... |מן השפה ולחוץ| *לדעתי*...)

זה שאני מתקשה לאהוב ולשמוע דברים חדשים.

אבל זה לא הנושא כאן, וטעם אישי בודאי לא.

אני ממש לא מבין בזה, וגם את השמות של הלהקות הנ"ל אני מכיר רק מאח שלי,
א ב ל בכל זאת אני לא מסכים להתנגדות הכל כך נחרצת שלך אליהם, כי מה שאתה אמרת לא כל כך מובן לי. כך שאני אשמח להסברים:

א. המילים הם חשובות. אני עצמי די גרוע באנגלית, אבל אני לא רואה שום סיבה לזלזל ב'דיבורים על הקיום'.
ב. "בתקופה בה הסאונד לבדו כבר סיפק את הסחורה". מה הבעיה בזה?. אם התקופה הייתה מספיק מתקדמת מוזיקלית כך שהסאונד עצמו הביע את מה שרצו להביע, מה צריך יותר מזה?

ג. אני לא יודע מה איתך, כשאני שמעתי את הקטע הזה נדלקתי. אני יודע שהוא פסיכי, אז אני מבקש שלא תשמע אותו (או כל דבר אחר, למען האמת) בהשוואה לביטלס.
"?Is There Anybody Out There" מהאלבום "the wall".

זה שאתה מנסה בכלל להבין אותי זה כשל חמור בתכנית.

מילים ודאי חשובות, אבל המילים שלהם - לא, כי הן חסרות משמעות. כך התרשמתי.

סאונד חשוב, אבל לא כשהוא בא על חשבון המוסיקה.

לא חכמה למצוא צליל שמרעיד את התאים במוח.. גם הגנרטור בבית הכנסת עושה את זה, ואני לא מאמין שהוא מבטא משהו..

מכיר את השיר, כיף לשמוע אותו, אבל הוא לא גדול מבחינה מוסיקלית, לא יודע, לא מיוחד בכלל.

אני מנגן, וגם די עושה אירועים בקטנה, אבל האמת שלא אוהב את הכלי הזה

C  C  D  E  G   G  F  E  D  C

קצב של 4\4 לעשות את התוים 4 פעמים בסדר עולה של האקורד, (לדלג כל פעם צליל כדי שלא ישמע צורם בנמוכים)

ושל 3\4 לעשות 3 פעמים

כשאת קצת מתקדמת אפשר לחזור אחורה באותו אופן בהתאם לקצב ולכמה פעמים שהאקורד חוזר

אפדר קודם לנסות לנגן את האקורד הפשוט, לדוג' אם זה אקורד C אז לעשות את המצב הבסיסי, כלומר, דו מי וסול ביחד, אצבעות 1 3 ו-5. לאחר שמצליחים לשלוט באקורד בצורה חלקה, אפשר לנגן את הצלילים אחד אחרי השני בארפג', כלומר דו נפרד ולאחריו מי נפרד ולאחריו סול נפרד ואז הדו שלמעלה, כי ארפג' מורכב מ- 4 צלילים. אם זה אקורד של 7, כמו D7, G7 וכדומה, קודם לשלוט באקורד ואז לפרק אותו לצלילים אחד אחרי הני. לדוגמא ניקח את G7, נפרק אותו לסול נפרד, סי נפרד, רה נפרד ולפה נפרד, שהוא בעצם התו השביעי של האקורד. כמו כן אפשר לפרק את האקור ד C ככה: דו, סול, דו ומי, וכך נקבל מרחב גדול יותר של צלילים.

מקווה שסייעתי לך.

מנגנים את כל הרגש שלהם החוצה.

שאלתי את הAI:

נגינה יכולה להיות כלי ריפוי חזק מאוד! הנה כמה דרכים שבהן ניתן להשתמש במוזיקה ובנגינה לריפוי:

1. **תראפיה במוזיקה**: להיפגש עם מטפל מוסמך במוזיקה. טיפול במוזיקה משתמש בנגינה, שירה, יצירה והאזנה למוזיקה כדי לשפר את בריאות הנפשית, הרגשית והפיזית.

2. **נגינה באופן אישי**: אם אתה מנגן בכלי נגינה, נסה לנגן באופן קבוע. זה יכול להיות מרגיע ומספק לך דרך לבטא את רגשותיך.

3. **האזנה למוזיקה**: שמיעה למוזיקה שאתה אוהב או למוזיקה מרגיעה יכולה לעזור בהורדת רמת הלחץ ובהגברת התחושות החיוביות.

4. **יצירת מוזיקה**: לכתוב שירים או ליצור מוזיקה חדשה יכולה להיות דרך מעולה לבטא רגשות ולהתמודד עם חוויות קשות.

מלודיה פשוטה ורגועה, במיוחד על כלי נשיפה, משהו שלא מצריך יותר מדי מאמץ, זה מרגיע.