על מה שכתוב שם.

אני מעדיף להתייחס לטענות ספציפיות, עם יש.

ר' יעקב ששון נכדו של הגר"ע יוסף שליט"א,אמר שאסור לקרוא בספר זה ודינו כשאר ספרו מינות.והוסיף גם שמוטב שהייתה נהפכת שלייתו של המחבר על פניו.

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article2015.htm

http://blog.yahadoot.com/1511

כמה דברים-

שמו האמיתי של המחבר הוא אברהם חזן.

המחבר טוען שהוא עומד מאחורי כל מילה בספר הזה, ושאין שם שקרים. ככה שכל דבר שאתה חושב שהוא שקר אתה מוזמן לכתוב למחבר ואני מאמין שהוא יענה לך..

למחבר יש גישה לא רגילה לביזוי ת"ח, שעליה הוא מסתמך, ובספרו ובעוד מקומות הוא מבזה בצורה שיטתית ת"ח גדולים מהרב קוק,דרך הרב צביודה, הרב שרקי, הרב אבינר,הרב מלמד, הרב קלנר ועוד.

לענ'ד יש לו טענות שכן צריך להתייחס אליהם, למרות שמצד האמת בגלל ביזוי הת"ח שהוא עושה הוא לא ראוי לשום תגובה בעולם.

כתבתי בפורום המסריח והעבריין שלו כמה תגובות והודעות וכלום לא התפרסם..כלום! למה? כי כתבתי בדיוק את מי הוא מבזה..והדברים ידועים הם,כל אחד יכול להכנס לויקיציטוט ערך הרב קוק,ולראות את ציטוטי גדולי הדור על מרן הרב קוק זצ"ל,מהרב אלישיב,מהרב שלמה זלמן אוירבך,מהרב הוטנר,ועוד ועוד..ובא הרשע החצוף הזה ומבזה את גדול הדורות (כך אמר הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל "הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות")

ממרכז הרב ) שיש לו היתר מרבנים לשקר.

שכח מזה

חבל על המאמץ

ואני מסכים איתך אלעד.

אבל לענ'ד זה אפשרי,

מי שיש לו טענות על שקרים ספציפיים שבספר,יכול לכתוב אותם,אני אשמח לכתוב אימייל למחבר.

עוד מהדורות, יותר שמנות, עם הוספות ותשובות לשאלות שנשאל בעקבות המהדורות הראשונות, והספר הזה נמכר למשל ברשת החנויות "אור החיים".

קיצר,לא פשוט..

הרי איך אפשר לענות לשקרים? הוא טוען שיש לו היתר מרבנים לשקר..הוא אמר זאת אאל"ט לרב יצחק דדון ממרכז הרב. אז מה יש להתכווח?? אלא פשוט,לראות את גדלותו של מרן הרב קוק זצוק"ל,שהמחבר הרשע הזה של הספר

'דת הציונות' מבזהו ברוב חוצפתו,רישעותו,וטיפשותו.

מה שאומר שאין מה איתו..בכלל!

ושהוא עומד מאחורי כל מילה בספר..

אני מסכים שהבן אדם הזה מבזה ת"ח סדרתי, אבל זה לא מונע ממני לברר את דעותיי והשקפותיי בעקבות דברים שהוא כותב.

ולענ'ד ממה שיצא לי להתרשם הוא כן מגיע מנק' של אמת [שלענ'ד הדלה, שגויה מעוותת]

אם כל העניין שלו היה להפיץ שקרים לבזות ולברוח, הוא לא היה משקיע בזה כ"כ הרבה זמן, כסף ומשאבים! 

על צורת היחס שלו לת'ח, הוא כתב מאמר באריכות על מניין ל היתר לכך,. ששוב, גם בעניין הזה אפשר לחלוק עליו..

ועיין בתשובתו של הרב שרקי.

ואולי גם לשקר הזה שהוא לא אמר זאת, יש לו היתר ?

המחבר לתשובות..

אני מברר את הטענות בלי להתייחס למי טוען אותן.

אז אין מה להתווכח,כי זה שקר..ולא דיון.בקיצור,אין מה לקרוא בספר הרע והגרוע הזה..

[לא מול משפט מסויים בספר, אבל מול התיאור הכללי שמוצג שם לגבי מינויו של הרב קוק כרב בירושלים ועמדת החרדים בנושא]

מבין ששת חברי בתי הדין של הפרושים והחסידים בירושלים [השייכים לישוב הישן, ללא קשר למזרחי], חמשה תמכו ברבנותו של הרב קוק, ורק אב"ד של הפרושים פרש בית הדין של העדה החרדית.

מתוך מכתבו של האדמו"ר מגור [שנדפס למשל באוסף מכתבים ודברים]  "והנה מדברי הרה"ג ר' אברהם קוק שיחיה תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי העיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה, חולק כבוד להרבנים הזקנים"

וראה שם עוד שהמונע את התפשטות אגודת שלומי אמוני ישראל [כמדומני שזה שם נרדף או לפחות אגודה קשורה, לאגודת ישראל] בקרב החרדים בארץ הקודש, היא שמנהלי האגודה בארץ נכנסו למחלוקת הרבנים [בעמדה שנגד הרב קוק].

וביסוס לדבריך אם אפשר,אני אשאל את המחבר..

ראיתי בח"ב של הספר תשובות שלו לטענות חברים מקשיבים בנושא, שמזכירים שעל כתב הרבנות של הרב קוק חתומים ראשי הישיבות הגדולות (עץ חיים, חיי עולם, מאה שערים, תורת חיים וישיבת המקובלים שער השמיים) ומוסדות חשובים בירושלים.

הוא עונה שהדברים לגבי כתב הרבנות לא סותרים את דבריו לגבי ההזמנה הראשונית - אבל זה לא עונה לגבי התמיכה הרחבה באופן כללי.

הוא מערער על כך שהועד הכללי כנסת ישראל שחתום על כתב הרבנות של הרב קוק מייצג את כל הכוללים בירושלים, וטוען שנציגי הכוללים לא חתומים (מלבד כולל חב"ד)- אבל זה בדיוק מסיבה זו, שהועד הכללי מייצג אותם.

המחבר לא מפסיק לזלזל בתמידי חכמים אומר שהרבנים שלנו קטנים וטיפשים והוא לא בא מנקודה של כבוד ואמת אלה של זלזול ושקרים 

ממליץ לקרוא את תשובתו של הרב שרקי בקישור http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=689&Itemid=630

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!