יש לציין שזה על קצה המזלג.. זהו באמת נושא שצריך ללמוד אותו לעומק ולא בצורה שטחית, במיוחד נושא כזה שלא מדברים עליו בכלל- התקשרות לצדיקים.

ר' נחמן לא בא לחדש או להמציא שום דבר, הוא בונה את המהלך שלו על יסודות ע"פ חכמינו הקדושים בנגלה ובנסתר, ולכן כשדנים עם מישהו, קודם כל צריכים לדבר מתוך ספרים, ובלי 'השערות' או 'לצאת מתוך הנחה' וכו', או 'שמעתי מההוא', או 'איך הוא לא..' או 'מה יחשבו עליי' וכו' וכו'.. כדי לחפש ולמצוא את האמת צריכים לפנות את הלב לדברים חדשים, לבוא עם ענווה ולקבל את האמת ממי שאמרה.

ועוד משהו- ר' נחמן לא מחפש מעריצים! הוא את שלו עשה בעולם..
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר אֲנִי אֵין לִי מַה לַּעֲשֹוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, כִּי בִּשְׁבִילִי אֵינִי צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת כְּלָל רַק בָּאתִי לְהָעוֹלָם לְקָרֵב נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב כִּי-אִם מִי שֶׁבָּא אֶצְלִי וּמְסַפֵּר לִי חֶסְרוֹנוֹ אֲנִי יָכוֹל לְתַקְּנוֹ וְכוּ': (חיי מוהר"ן אות שז').

אז ככה:

א) 1. זה נכון ונמצא בחיי מוהר"ן אות רמא' והלאה.

2. בגמרא בכורות (נח) מובא שבו עזאי אמר: "כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום", וכן כאשר הלל הזקן שמח בשמחת בית השואבה אמר " אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן"(סוכה נג: ),

וכאשר ראה בן זומה את עם ישראל כולו עם חכמיו עולים לרגל להר הבית אמר "ברוך שברא הכול לשמחני" (ברכות נח)

ורבה בר נחמני אמר " אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות" (בבא מציעא פו).

ובגמרא סוטה(מט: ) מובא : משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר ליה רב יוסף לתנא- אל תאמר שבטלה ענווה מפני שאני עניו, אמר לו רב נחמן לתנא- אל תאמר שבטלה יראת חטא מפני שלי יש יראת חטא.

ובגמרא בסוכה( מה: ) " אמר רבי חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה.. ראיתי בני עליה והם מועטים... אם שניים הם אני ובני מהם." ובזוהר רעיא מהמנא "ואם אחד הוא, זה אני שנאמר וצדיק יסוד עולם".

ובספר שבחי האר"י מובא שאמר האר"י ז"ל לתלמידו: " תמיד כשאני ישן, נשמתי עולה למעלה דרך שבילים ונתיבות הידועים לי ומלאכי השרת באים כנגדי ומקבלים נשמתי ומביאים לפני מטטרו"ן שר הפנים, והוא שואל אותי לאיזה ישיבה אני רוצה לילך וכו'.. ובאותם הישיבות מוסרין לי רזי וגנזי התורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ( ומפה למדים שאין קושיא על ר' נחמן שאמר " (חיי מוהר"ן אות רצ):"שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר אֲנִי יָכוֹל עַכְשָׁו לוֹמַר כָּל חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. רַק שֶׁאֵין לִי הַחוּץ וַחֲצִי דָּבָר אֵינִי רוֹצֶה לוֹמַר. פֵּרוּשׁ כִּי בֶּן עַזַּאי אָמַר כָּל חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה, וְאָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לוֹמַר זֹאת שֶׁהֵם דּוֹמִין לְפָנָיו כַּנַּ"ל, רַק שֶׁאֵין לוֹ הַחוּץ לוֹמַר עָלָיו חוּץ מִזֶּה וְהָבֵן.")

ועוד אמר שם האר"י ז"ל על עצמו שהוא גלגול נשמת משה רבינו ע"ה.

וכן בעל השאגת אריה אמר (ויהקל משה עמוד קעב) :" כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מרבי אליהו הוילנאי.

ופעם אחת גילה החתם סופר בסוד לבנו ואמר לבנו " לא מצאתי בין גדולי דורינו אחד אשר יש לו יד כמוני בחכמת הקבלה( ספר חוט המשולש עמוד קיב).

וכן הרב הקדוש המגיד ממזעריטש זי"ע אמר " תיתי לי דבדבר זה אני גדול מכל תלמידי הבעל שם טוב, כי אני רואה שכל מאכל ומשקה שהבעל שם טוב מכניס לפה קודשו, בא להב אש מן השמים ומעלה את המאכל לשמים ושום אחר מתלמידיו זולתי אינו רואה זאת" (בעל שם טוב על התורה בהקדמה).

ובשל"ה הקדוש ( פרשת עקב) כתב לבאר את ענין האמוראים שאמרו על עצמם דברים גדולים, על פי חובת הלבבות בשער יחוד המעשה, שעיקר הענווה נוא מידת ההשתוות, שלא יהיה חילוק אצל אצל האדם אם משבחים אותו או מגנים אותו, וממילא יכול הצדיק גם לשבח עצמו לצורך מסויים, ואין בזה גאווה כלל, כי עיקר מידת הענווה אינה שלא ידע הצדיק מעלותיו והשגותיו, אלא שידע שהכול חסד חינם מאת ה' יתברך מאת ה' יתברך ואין לו מעצמו כלום".

וכך מובא בשולחן ערוך ( יורה דעה רמ"ו סימן כ"א) : "מותר לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה אם צריך הוא לכך" - מותר לתלמידי חכמים להודיע עצמם במקום שלא יודעים מהם (שהם תלמידי חכמים) כדי שיבואו וילמדו מהם.

. לא רק ר' נחמן אמר שאי אפשר לעשות תשובה בלי הצדיק:

*ספר דגל מחנה אפרים (פרשת שמיני) " והנה אדוני אבי זקיני זללה"ה (הבעלש"ט) אמר שעיקר תיקוני התשובה אי אפשר בלא הצדיק רק על ידו יוכל להתעלות ואדם הראשון לא היה יכול לתקן כי אם באבות הקדושים כנודע."

*ספר אור יצחק (פרשת ויקהל) "כמו שהאברים אינם יכולים לעשות שום דבר בלתי הסכמת הראש, כך המוני העם גם כן אינם יכולים לעשות שום דבר בלתי הצדיק, והצדיק שהוא הראש הוא המשפיע להם דעת ותבונה באמת ותשובה ומסירות נפש, ויכול הדור עם הצדיק לבוא לשורש אחד".

*ספר מאור ושמש (פרשת נשא ד"ה וידבר) "והנה הגם בעות אדם דרכיו והולך בעצת היצר הלא בשובו מדרכיו וחי ומתקן לעשות מאש"ם לאמ"ש על ידי לימודו בתורה לשמה והתמדתו בו כמו שאמרו חז"ל אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפים וכו'. אמנם הנה מבלתי חברת הצדיק והדבקו בו קשה לעשות תשובה כהוגן וכמעט בלתי באפשרות כלל, ומה גם בדורות הללו נתמעטו הלבבות. אך העיקר לחבר את עצמו לצדיקי הדור ולקדושים אשר בארץ המה אשר הם יקשרו את נפשו לשרשו ויורו לו לשוב באמת ובלב שלם אל ה' וירחמהו ויתוקן כל שרשי הבריאה. ובהיותו דבוק ונכסף להצדיק והצדיק מקשר נשמתו למעלה בשרשו גם כוחו יפה לעשות תיקוני תשובה בפני עצמו כראוי, מה שאין כן בשבתו בביתו ולא יתחבר לצדיקי הדור ומדמה לעצמו כי יש לאל ידו לתקן אשר עיות אזי אין לו תקנה והוא נשאר בשטותו ובמדריגת נוקבא".

*ובספר דגל מחנה אפרים (פרשת פנחס) כתב- "כן הוא גם כן מי שהוא דבוק לצדיק הנקרא חותם ויתיצבו כמו לבוש שהצדיק נעשה לבוש לאותן הדבקים בו ומגביל אותם שלא לצאת חוץ מהסייג וגדר ה' והוא מעלה גדולה כשהעולם הם מחוברים אל הצדיק.. והקב"ה נקרא מקוה וזהו (ירמיה י"ז, י"ג) מקוה ישראל ה' (יומא פ"ה: ) מה המקוה מטהר את הטמאים וכו' נמצא הצדיק שמדבק עצמו תמיד לקודשא בריך הוא אזי בזה הוא מטהר נפשו וכשהעולם מדובקים בצדיק אזי הם גם כן מתטהרים.. שמטבילין כלים בתוך כלים שהצדיקים שבהם נעשו כלי טהרה לטהר בתוכם המקורבים להם ונעשו להם בחינת מקוה טהרה על ידי אלהות שבתוכם הנקרא מקוה ישראל ה'".

*בספר תורת אבות (שער עשה לך רב פרק שני) "אמר הסבא הרה"ק ר' מרדכי מלעכוויטש זיע"א : מיום שירד הבעל שם טוב זי"ע לעולם- אין אדם יכול להגיע בעצמו לשלמות הפנימית בעבודת ה' בלי רבי."

*ספר מאמר מרדכי- (פרשת וירא) "כי יש בכח הצדיק אמת להורות להמתקשרים בו את הדרך אשר ילכו בו ואת המעשה אשר יעשון לזכות לבוא באמת לתשובה תפילה וצדקה".

*נועם אלימלך (פרשת יתרו) "עיקר התעוררות בתשובה להכיר גדולתו יתברך הוא בא ע"י הצדיק העובד השי"ת ב"ה באהבה רבה ויראה ודבקות ומיחד שמו הגדול יתברך באמת".

*ספר דרך חסידים (בשם ספר אור תורה פרשת נח) "וכל הרהורי תשובה שהרשעים מהרהרים בכל יום הכל הוא על ידי הצדיק".

*ספר שארית ישראל (שער ההתקשרות דרוש א) "נמצא מובן דאמיתיות הכח של התשובה שנתעורר מלמעלה הוא מבחינת למעני למעני אעשה, מצד רחמים רבים שלמעלה מהשתלשלות, והכח להחזיק את התשובה הנ"ל שישאר בכלים שלהן הוא על ידי צדיקים".

*ספר אמרי יוסף (פרשת קורח) "שמעתי בשם הקדוש מאפטא זצ"ל, כי הצדיק יכול לזכך נשמות ישראל בעת שינתם שישנים ונשמתן עולה למעלה- אזי לוקח הצדיק את הנשמה ומכבס ומטהר אותה, ועל ידי זה כשחוזרת בבוקר אל הגוף מטוהרת אזי הוא כבריה חדשה, ועושה תשובה באמת".

*ספר תולדות יעקב יוסף (פרשת וילך) "התלמידי חכמים אוחזין ביד הרשעים להשיבם בתשובה".

*ספר מאור ושמש (פרשת תרומה)" אך לבוא לידי תשובה אמיתית לאו כל אדם זוכה.. רק על ידי שמדבק עצמו אל הצדיק ממנו יקח איך לבוא לידי תשובה אמיתית".

*ספר מאמר מרדכי (פרשת פיקודי) "ועל ידי שיזכה לשמוע דברי אלוקים חיים היוצאים מפי הצדיק, יזכה לעשות תשובה שלמה".

*ספר דברי ישראל (פרשת מקץ) "..הנה הקב"ה ברחמיו מסבב הסיבות שיבוא האדם אל הצדיק, והצדיק מעורר אותו בתשובה".

*ישמח ישראל (פרשת נצבים) "וכשמחבר את עצמו לצדיק אמיתי, מעלה אותן מחשבות והרהורים לגילוי, כדי שירגיש בהם לעשות תשובה ".

*ספר דגל מחנה אפרים (פרשת בשלח) "..שזה כינוי להתעוררות חסד אל יתברך שרוצה לזכות עמו ישראל, הוא שולח אור קדוש נשמה קדושה הנאצל מעצמותו יתברך לעולם הזה, ועל ידי זה מתעוררים בני ישראל ושבים בתשובה אליו יתברך".

*ספר מאור ושמש (פרשת שמיני) "ועם בני ישראל אשר קרבתו יחפצון ודבקים בהצדיק הזה, כאשר יראו גודל הכנעת הצדיק ושפלותו, והמעט אשר פגם גדול בעיניו יותר ויותר מכל אשר הרעו והעוו המה, מזה יקחו מוסר ואז יכניע לבבם ויאנחו מאוד בשברון מתנים ולב ויבואו לתשובה האמיתית".

*ספר ישמח ישראל (פרשת דברים) "יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים", היינו שראוין לברכה בשביל שהקטנים בעיני עצמם הם מחוברים להצדיקים הגדולים ביראת ה' ודבוקים המה עמהם, ועל ידי כך זוכים להרגיש ולהכיר בכל חטא ועון".

מהר"א מבלעזא (פרשת שמיני) "עיקר שלמות התשובה כשעושים אותה אצל הצדיק".

*בית ישראל (פרשת נח) "הגיד לי אדוני אבי האמרי אמת זצ"ל שעל ידי צדיק הדור יכולין גם מחטאים האלו לשוב, והתורה העידה על נח צדיק תמים, ואם היו מתבטלים אזי היה מועיל תשובתם, וכן בכל זמן".

*אמרי אמת (פרשת תצווה) "אלא שהחושן והאפוד.. היינו שיהיו קשורים צדיקים ובעלי תשובה זה בזה.. על ידי שאדם נשאר שפל בעיני עצמו ונאחז בצדיק יכול הוא תמיד לחזור".

*ספר שארית ישראל (שער הזמנים) "היינו, שיקשרו את עצמם לצדיקים, כי מדאורייתא אין להם תשובה (זוהר ח"א ריט ב), אבל מדרבנן היינו על ידי הצדיקים יש להם תשובה".

*ספר בית אהרון (פרשת בראשית) "כי צדיקים צריכים לכלול עצמם בתוך כלל ישראל, ולהאיר בתוכם אור ה' ולתקן גם הרשעים.. ולהביא אותם לתכלית התשובה".

*ספר זוהר חדש (מדרש רות) " שנינו- כשהקב"ה רצה לברוא את העולם, היה מחריט העולם לפניו, ולא היה עומד, עד שברא את התשובה. כיון שברא את התשובה ברא את העולם, והעמידו על עמדו, על עמוד אחד, מה הוא? הוא צדיק יסוד עולם".

*תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח/ב -"ואמר רבי אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב."

*תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב/ב -"תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים... ויש אומרים שבעה עמודים שנאמר חצבה עמודיה שבעה רבי אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם."

*תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב/א- "דאמר רבי אלעזר אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר וימנע מרשעים אורם ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר אור צדיקים ישמח".

ועל זאת כותב הגר"א (הוא היה חסיד??) (פירושו לספרא דצניעותא פרק א) "..וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, וידוע שגנזו בצדיק יסוד עולם".

*תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו/ב " מאי כי זה כל האדם? אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה, רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו, רבי שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה רבי שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה:

ועל זה כותב הרמב"ם מה הפירוש של "לצוות לזה"- להיות משמשים אותו, היינו לעשות את רצונו.

*רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות

"ונשאר בכאן שאלה אחת, והיא שיוכל אדם לומר, אתם כבר אמרתם, שהחכמה האלהית לא המציאה דבר לריק, אלא לענין, וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח, הנכבד מהם הוא האדם, ותכלית היות האדם, לצייר לנפשו המושכלות (הינו לדבוק בבוראו להיות נקי מהרע בשלמות) , ואם כן מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם, ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה, וריקים מן החכמה, מבקשים התאוה, ושהאיש החכם, המואס בעולם, הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות"..

התשובה על זה- שהאנשים ההם נמצאו לשתי סיבות: האחת, להיותם משמשים לאחד ההוא, כלומר לאותו אדם. והשניה היא, בכדי שלא יהיה הצדיק לבדו בעולם, כי נתנה הממשלה בידו ושיהיה לו את מי להנהיג.

*ספר פרי מגדים על אורח חיים - משבצות זהב - אגרת "וי"ל על כל מה שברא, כלומר הקושיא למה ברא כלל העולם גופם וחסרונם? התירוץ- להחיות נפש נשמת הצדיק הנקרא חי וצדיק אחד יסוד עולם".

*מדרש הנעלם (פרשת בראשית מאמר ב) "הקב"ה ראה וצפה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד, ואיזהו היסוד שהעולם עומד עליו? הוא הצדיק. שנאמר וצדיק יסוד עולם. וזהו יסוד ראשון שברא הקב"ה בעולמו. והוא נקרא כי טוב, נאמר כאן כי טוב, ונאמר להלן אמרו צדיק כי טוב".

*מדרש תנחומא בשלח פרק י " שצדיק אחד לפניו שקול כנגד כל העולם שנאמר (משלי ו) וצדיק יסוד עולם".

*מדרש סדר רבה דבראשית אות יז בתי מדרשות חלק א – "וכל העולם כולו עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם".

*מדרש פסיקתא רבתי (פרק ג') "כשאדם צדיק, אף בני ביתו כמותו, וכל מי שידבוק בו". (עכשיו צריך לשאול אותך, אם אתה כבר צדיק, או אם בכלל רוצה להיות??)

*ספרי פרשת עקב פיסקא יג (מובא ברש"י דברים יא כב) "ולדבקה בו-. וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו והלא כבר נאמר דברים ד כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומר דניאל ז כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק. אלא הדבק בחכמים ובתלמידים ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום".

*מכילתא (בשלח פ"ו) "ויאמינו ביי' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחומר ביי' בא זה ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם".

*ספר הזוהר (זוהר חדש מדרש רות) "ברא את העולם, והעמידו על עמדו, על עמוד אחד, מי הוא? הוא צדיק יסוד עולם".

*ספר הזוהר (זוהר חדש בראשית) "ואיזהו היסוד שהעולם עומד עליו? הוא הצדיק, שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י). וזהו יסוד הראשון שברא הקב"ה בעולמו, והוא נקרא אור, שנאמר אור זרוע לצדיק, ועוד ממה שכתוב (בראשית א) "וירא אלהים את האור כי טוב". נאמר כאן כי טוב, ונאמר להלן (ישעיה ג) "אמרו צדיק כי טוב".

*ספר הבהיר (מיוחס לרבי נחוניא בן הקנה) " יש לו להקב"ה צדיק אחד בעולמו והוא חביב לו מפני שמקיים כל העולם כולו והוא יסודו, והוא מכלכלו והוא מצמחו ומגדלו ומשמרו, אהוב וחביב למעלה, אהוב וחביב למטה, נורא ואדיר למעלה, נורא ואדיר למטה, ומתוקן ומקובל למעלה, מתוקן ומקובל למטה, והוא יסוד הנפשות כולן,".

*כלי יקר על התורה (במדבר פרק לג פסוק מט) "הנזק המגיע לעולם בסילוק נשמת הצדיק הוא גדול מן הנזק המגיע לעולם בסילוק הרוחניות מן הבית המקדש.. ונפש הצדיק נותן יותר הוויה וקיום לעולם יותר מכל הרוחניות שהיו בבית המקדש, לפי שצדיק אחד יסוד עולם ונשמתו חצובה מתחת כסא כבוד על כן יש בה קדושה גדולה ונותנת הויה וקיום לכל העולם."

*הרמח"ל בתפילותיו (ספר תקט"ו תפילות תפילה ת"ו) " אל אחד יחיד ומיוחד הרי צדיק יסוד עולם ששמת אותו לסבול עולמך, כמו שנא' אני אסבול ואמלט.. רבון כל העולמים הרי ליחודך אנו מקוים באמת, ובו תתן כח לצדיק זה להאיר אורו בכל העולמות, שנא' זרת בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק..

(ועוד בתפילה תס"ו)" אל אחד יחיד ומיוחד בנה עירך בנין עולם, מצד יובל העליון.. בעבור צדיק שהוא יסוד שלה.. ובשעה שהיסוד נהרס הכל נופל דכתיב זכור ה' לבני אדום את יום וכו' עד היסוד בה, וזה יסוד שמשם היתה יוצאה החכמה לישראל.." (ועוד הרבה..)

*ספר דרשות הר"ן (רבי ניסים) על הש"ס דרוש שמיני " אין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים, היה המעון ההוא המקדוש, מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחסידים מוכנים לקבל שפע, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים, לכל בני דורם... כמו המקדש המקודש, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים עליהם ומשתתפים עימהם.

ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי פטירתם מקומות קבריהם ראויין להמצא השפע שם, בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלוקי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו חז"ל שראוי להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר..."

*ערוך לנר על סנהדרין דף קי/א-

דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמרו להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בו"ד מחיתם:

והלא נראה תמוה ששמש וירח הנבראים יבקשו להכריע לבוראם ויתרו בהתראה שאם לא יעשה רצונם לא ישמשו עוד שמושם ומה גם שהקב"ה לא כעס עליהם על זה רק באשר שתלו תלונתם בכבוד משה ולא בכבודו. אכן ע"פ דברינו בספרי מנחת עני יפורש שהרי קרח ועדתו נתנו טעם למחלקותם על משה במה שאמרו כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' לומר אחרי שה' בתוכם והוא מנהיגם לא צריך למיצוע להנהגה אכן השקר נראה לכל ע"י השמש והירח כי הלא ה' הוא אור העולם והוא הנותן אור לשמש והשמש נותן אור לירח וכמו שבחר בהם להיות אמצעים לאור הגשמי המאיר על ידו, כן בחר ג"כ באמצעי הרוחני להשפיע אור הקדושה שיוצא ממנו והוא משה ורק על זמן העתיד כשיתוקן העולם עליו נאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם וזה מה שטענו השמש והירח אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא ובזה לא מרדו בהקב"ה כי אמרו שאם אתה עושה דין לב"ע אז ראינו שצדק קרח בטענתו בתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ועל כן גם לאורנו לא יצטרך העולם כי הלא אתה אור העולם ולכן הקב"ה הקפיד רק במה שתלו הדבר במשה כי הלא גם בו מרדו והיה להם לומר אם אתה עושה דין במורדים בך ולזה ירה בהם חצים:

*וכך כותב הזוהר על העליה לבית המקדש ( פרשת בא דף לח' ע"א) " : וכתיב "יראה כל זכורך את פני האדון ה' ", מאן פני האדון ה'? דא רבי שמעון בן יוחאי, דמאן דאיהו דכורא מן דוכריא בעי לאתחזאה קמיה".

בתרגום חופשי- וכתוב יראה כל זכורך את פני האדון ה', מי זה פני האדון ה'? זה רבי שמעון בן יוחאי שמי שהוא זכר מן הזכרים צריך להראות לפניו.

ועד כותב הזוהר (פרשת תרומה דף קס"ג ע"ב, בתרגום חופשי): " אמר רבי אלעזר ודאי פני שכינה ראיתי, שהרי כאשר רואה בן אדם צדיקים או זכאים אשר בדור ופוגש בהם, ודאי הם פני השכינה! ומדוע נקראים פני השכינה? מפני שהשכינה מסתתרת בתוכם, היא בסתימות והם בגלוי".

*ספר קדושת לוי לרבי יצחק מברדישוב זצ"ל (דרוש לפסח) "רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שיניו. לכאורה משולל הבנה דבשביל שאלה מה העבודה כו', יקרא רשע. אך שורש הדבר כך הוא, דהנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (ברכות יז ע"ב) דכל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו', ואעתיק לך מה שכתב במדרש תלפיות וזה לשונו, אמר המאסף מכאן יראה מעלת הצדיק לפני הקדוש ברוך הוא ושמסר העולם ברשותו ושיעבד לו לעשות כל רצונו כו', והטעם שכיון שהעולם נברא בשביל הצדיק וכולם נבראו לצוותו כמאמר חכמינו ז"ל (שם ו ע"ב) לכן מסר הקדוש ברוך הוא כל העולם בידו ושיעבדו תחתיו לקיים כל מה שיגזור ואלו היו יודעים העמי ארצות בזה היו מעטרים את הצדיק בכל יום עטרות זהב לו והיו מספיקים לו כל צרכו, כי משלו נותנים לו כעבדים המשמשים את המלך במסים וארנונות דעבד שקנה נכסים עבדי דמאן נכסי דמאן, נמצא שהכל משל הצדיק ובשבילו נברא ולו נתן הקדוש ברוך הוא הכל במתנה. וכל מה שאוכלין ושותין עמי הארץ במותרים ונפרדים מהצדיק גזילה הוא בידם. דבשלמא בשביל לשמש לצדיק בכל צוותיו מה שאוכלין אינו גזל אצלם לפי שהם משמשים והם כעבדים המשמשים את רבם שאוכלים ושותים והוא ברשות רבם עד כאן. הרי לפניך, דאם האדם מאמין דהצדיק הוא עובד את השם בשביל כל ישראל הנצרכים אם כן אם היה זה ברור בלבו של אדם אז בוודאי אף אם הוא בעצמו אין יכול לעבוד את השם כראוי על כל פנים הוא מחבר את עצמו להצדיק והיה מהנהו מנכסיו כיון דהוא ניזון בזכותו. אך באמת יש רשעים בעולם אשר אומרים בלבבם מה בצע לנו בצדקת הצדיק ובעבודתו אם הוא עובד את השם לו לבדו היתרון, ואם כן הוא כופר בעיקר הבריאה דתחלת בריאת כל העולמות היה עבור הצדיק וכל העולם לא נבראו אלא לשמשו והכל הם ענפים ולבושים הצריכים להצדיק אך מדהוא מרחיק את עצמו מהצדיק ע"כ כופר בזה ובדיבור זה ניכר רשעתו אשר הוא כופר בדבר שהוא עיקר אצלו יתברך":

* תפארת שלמה על התורה (פרשת נצבים) "בזמנינו העיקר לעבדות השם הוא להתדבק אל הצדיקים כל אחד לפי מדריגתו. וזה הענין פרסם הבעש"ט ז"ל בעולם שכל מי שמפריד א"ע מהצדיק ואומר בלבבו מה לי לנסוע לצדיק הדור לבקש תורה מפיו הלא כמה ספרי' קדושים במוסר השכל דרושים לכל חפציהם בתורה ויראת שמים. אבל באמת אין זה כלום כי ראיית פני הצדיק הוא מבטל ממנו כל המדות רעות דהיינו העצלו' ועצבות וכל התאוות רעו' ר"ל. וגם בצדקה מה שנותן לצדיק זוכה למדות טובו'. וכל חסרונו ישלים ע"י דיבוק חכמים וגם הצדיק מעלה תפלתו למעלה כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים ומגלין אלוקתו ית"ש בעול' (כי הקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים) ובזה יבא לשלימות האמיתי. וכמשל בן כפר שרוצה לבא אל המלך ולבקש מלפניו על אודותיו ועניניו אבל אי אפשר לו בעצמו לדבר אל המלך כי כבד לשון הוא לדבר עם המלך דברים מועטים סובלים פירוש הרבה ענין גדול והמלך אינו סובל רוב דיבוריו של בן כפר. לכן העצה בזה לבא אל שר אחד משרי המלך המבין בלשון בן כפר הנ"ל וג"כ יכול לדבר עם המלך כראוי ועי"ז נודע למלך עסק הבן כפר כראוי ומושיע לו מצעקתו. כן הוא זה הדבר כביכול המלך זה ממה"מ הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו וטוב לכ"א לדבק עצמו אל צדיק אחד ועל ידו יפיק המלך מלכו של עולם רצונו".

*ובפרשת וישב כתב לעינין אחי יוסף- "וזה הרמז בחלומו של יוסף (שם לז, ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגו' ותשתחוין לאלומתי. שהיה מרמז להם אף כי המה כולם קדושים אעפ"כ הם צריכים לו להיות להם לראש ולמנהיג כי הוא צנור כל ההשפעות בחינת צדיק יסוד עולם. כי כן היה כוונת הבריאה שיהיה בכל דור צדיק יסוד עולם (תהלים צז, יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי ע"י הצדיק הולכים כל ההשפעות. ודבר זה גלה לנו הבעש"ט זי"ע שהפיץ אורו על פני תבל כי בלתי דיבוק חכמים שבדור איננו באפשרי להיות קיום לעולם. וזה שהיה כוונת יוסף לטובתם ולא מפני התנשאות עליהם חלילה רק למען החיש טובתם. ולו שמעו ויחלו לקבל עול מלכותו אז יכול להיות גאולה שלימה. כמ"ש ויוסף בן שבע עשרה שנה. עולה בגימ' טו"ב אמרו לצדיק כי טוב (ישעיה ג, י). אך מפני כי הלכו לרעות את עצמן כאשר זה היה ג"כ טעות קרח שאמר (במדבר טז, ג) כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו וגו'. ובאמת לא כן היה רצונו ית"ש אף אמנם כולם קדושים אדרבא לזה הם צריכים למשה רבינו שיהיה המנהיג כדי שילכו ההשפעות על ידו".

*ובפרשת צו כתב- " שהתורה מרמזת בזה גודל מעלת דיבוק חכמים וצדיקי הדור כל המסתופף בצילם ומתאבק בעפר רגליהם. אף כי הוא אינו במדריגה הנכונה עכ"ז אם הוא מחובר לטהור יש לו תקומה להיות לו עלי' ע"י הצדיק כי (ב"ק צב, ב) כל המחובר לטהור טהור. כמ"ש במשנה במס' זבחים (פ"ט מ"ה) הקרנים והטלפים כ"ז שהם מחוברים יעלו פרשו לא יעלו רמז על הנ"ל אם הוא מחובר לצדיק יעלו עמו אף שהוא בשפל המדריגה. וזה המרומז בפ' כל זכר בבני אהרן בחי' דכר ומשפיע הוא הכהן בחי' החסד כו'. כל אשר יגע בהם יקדש להיות כמוה להעלות אותו עם עבודתו. ובגמ' יליף מהכא (פסחים מד, ב) טעם כעיקר כי כן הוא כח הצדיק לתת טעם בתו"מ שלו להרימם למעלה. כמו ששמענו מאת הרב הצדיק המנוח מהו' חייקא המדורא זלה"ה שהיה עוסק בתעניות וסגופים כמה פעמים משבת לשבת והיה נעור אלף לילות לעסוק בתורה ועכ"ז לא הרגיש בנפשו תיקון השלימות עד אשר בא אל הרב הקדוש המגיד מוהד"ב ממעזריטש זלה"ה ותיכף נגמר תיקונו הראוי. כי הטעם שנותן הצדיק בעבודתו הוא העיקר כנ"ל:

*ובפרשת אמור כתב- " עפ"י הידוע גודל מעלת הצדיקים ודיבוק חכמים שבדור אשר מפיהם אנו חיים וכל הדבוק בהם לא יזנח לעולם להיות לו עלי' להכלל בתוך הצדיקים בעבודתם כמ"ש (תהלים קטו, יג) יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים. פי' אם הקטנים הם מחוברים עם הגדולים גם הם בכלל הברכה..

ודבר זה גלה לנו הבעש"ט ז"ל בדורו ומאז כן בכל דור ודור ודורשיו עד ביאת הגואל כל הדבוק בהם יש להם עלי' לכל הנשמות לא ידח מהם נדח."

*ספר דגל מחנה אפרים (פרשת שמיני) " והנה אדוני אבי זקיני זללה"ה (הבעלש"ט) אמר שעיקר תיקוני התשובה אי אפשר בלא הצדיק רק על ידו יוכל להתעלות ואדם הראשון לא היה יכול לתקן כי אם באבות הקדושים כנודע."

*ובפרשת מצורע כתב- "ואחר כך מפרש אופן טהרתו שיתדבק אל הצדיק ובמה יטהרנו הצדיק ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, כי כן שמעתי מאדוני אבי זקני זללה"ה כי כל עליות של האדם אי אפשר להיות כי אם על ידי ראשי וצדיקי הדור הן המדות של האדם הן דיבורים שלו הכל הצדיק יכול להעלות ויש שני בחינות בזה יש אנשים שהצדיק מעלה אותן בתורתו ותפלתו ויש אנשים שאינו יכול להעלותן כי אם בשיחה שלו.."

*ובפרשת קורח כתב- " כי זה גלוי שכל העולם כולו עומד על עמוד אחד וצדיק שמו כמובא לעיל ומהו בחינת צדיק כי הוא מקשר ומיחד כל העולמות להקב"ה וברוך שמו וממשיך לכולם חיות אלוהות וזהו שתרגם אונקלוס דאחיד בשמיא ובארעא היינו שעושה אחדות בין השמים שמים לה' ובין הארץ אשר נתן לבני האדם לעובדה ולשומרה ועל ידי הצדיק נעשה התקשרות ואחדות גמור ביניהם.. והני מילי כשהעולם הם מקושרים לצדיק אז הוא יכול לקשר כל העולם להקב"ה ואם לאו לאו".

*ובפרשת פנחס כתב- "כן הוא גם כן מי שהוא דבוק לצדיק הנקרא חותם ויתיצבו כמו לבוש שהצדיק נעשה לבוש לאותן הדבקים בו ומגביל אותם שלא לצאת חוץ מהסייג וגדר ה' והוא מעלה גדולה כשהעולם הם מחוברים אל הצדיק.. והקב"ה נקרא מקוה וזהו (ירמיה י"ז, י"ג) מקוה ישראל ה' (יומא פ"ה: ) מה המקוה מטהר את הטמאים וכו' נמצא הצדיק שמדבק עצמו תמיד לקודשא בריך הוא אזי בזה הוא מטהר נפשו וכשהעולם מדובקים בצדיק אזי הם גם כן מתטהרים.. שמטבילין כלים בתוך כלים שהצדיקים שבהם נעשו כלי טהרה לטהר בתוכם המקורבים להם ונעשו להם בחינת מקוה טהרה על ידי אלהות שבתוכם הנקרא מקוה ישראל ה'

*ספר תולדות יעקב יוסף (פרשת קורח) "והנה שמעתי ממורי זלה"ה, כי תיקון בעלי תשובה, העיקר הוא ע"י גדולי הדור שיכול להעלותו ולקשרו בשרשו וכו"

*ספר היכל הברכה (פרשת בראשית) "כיון שנפשם מחוברים אצל הצדיק באהבה אמיתית לצדיק. אף על פי שמצוות שלו הם בלא יראה ואהבה ולא עולות למעלה, אף על פי כן, אם הוא דבוק ומקורב להצדיק, הצדיק מעלה מצוות שלו ועבודה שלו". (הערה שלי- מי יכול להתפאר שהוא היום עובד את הקב"ה ביראה ובאהבה בשלמות..??)

*ספר מאור ושמש (פרשת נשא ד"ה וידבר) "והנה הגם בעות אדם דרכיו והולך בעצת היצר הלא בשובו מדרכיו וחי ומתקן לעשות מאש"ם לאמ"ש על ידי לימודו בתורה לשמה והתמדתו בו כמו שאמרו חז"ל אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפים וכו'. אמנם הנה מבלתי חברת הצדיק והדבקו בו קשה לעשות תשובה כהוגן וכמעט בלתי באפשרות כלל, ומה גם בדורות הללו נתמעטו הלבבות. אך העיקר לחבר את עצמו לצדיקי הדור ולקדושים אשר בארץ המה אשר הם יקשרו את נפשו לשרשו ויורו לו לשוב באמת ובלב שלם אל ה' וירחמהו ויתוקן כל שרשי הבריאה. ובהיותו דבוק ונכסף להצדיק והצדיק מקשר נשמתו למעלה בשרשו גם כוחו יפה לעשות תיקוני תשובה בפני עצמו כראוי, מה שאין כן בשבתו בביתו ולא יתחבר לצדיקי הדור ומדמה לעצמו כי יש לאל ידו לתקן אשר עיות אזי אין לו תקנה והוא נשאר בשטותו ובמדריגת נוקבא:

*ובפרשת תולדות כתב-"ואי אפשר לאדם שהוא מלובש בגשמיות זה העולם להבין השגות הצדיק עד היכן מגיע והוא במעשיו הקדושים ועל ידי עוסקו בתורה ובתפלה הוא המאיר לארץ ולדרים עליה ובפרט לאלו המתדבקים אליו וזורע בלבם אור הקדושה והתלהבות לעבודתו ית"ש וכל מה שהם עושים הוא הוא הגורם והמעורר ועל כן יקראו מעשיו הטובים בלשון זריעה שהוא זורע ומצמיח התלהבות הקדושה בלבות בני אדם הקרובים אליו."

*ספר צמח צדיק (פרשת תצוה) "ואתה תצוה את בני ישראל.. ויקחו אליך- שהם יתקשרו עמך, כי משה רבנו ע"ה היה סוד הדעת של ישראל. ועל ידי זה יבואו גם הם לבחינת דעת להתקשר לאביהם שבשמים".

*מהר"ש מבעלז (פרשת נח) ".. אלא שלבסוף נגזרה עליהם גזירת המבול, מחמת ההתרחקות שלהם משורש הקדושה, שלא היתה להם שום התקשרות במידת צדיק (תפילה), וזו הכוונה ותשחת הארץ לפני האלוקים, ההיפך ממידת צדיק.. דאפילו מי שאינו זוכה למידת צדיק, רק שאוהב את הצדיק ומדבק ומקשר עצמו לצדיק, זוכה להנצל בזכות הצדיק, והצדיק מסייע לו לילך ממדריגה למדריגה כדי לעזור לו להגיע גם כן למידת צדיק. שהצדיק האמיתי רוצה להמשיך שפע וקדושה לכל..

"ישר יחזו פנימו", היינו אותם שלא זכו עדיין למידת צדיק, אבל הם מתדבקים ומתקשרים למידותיהם של הצדיקים המורים להם דרך ה' דרך הישרה, הם זוכים גם כן שיחזו פנימו, פני הקב"ה".

*שפת אמת (ליקוטים – אהבה) "וזהו שנאמר זכרתי לך כו' אהבת כלולתיך כו' כי על ידי שהי' משה רבינו ע"ה צדיק הדור ודבוקין בו ממילא הי' כולם אחד כי הש"י רוצה להיות כל ישראל אחד שעל ידי זה יוכל להשפיע להם בפרט בדביקות אחד באחד קוב"ה ושכינתי' על ידי זה נצרך להיות צדיק אחד כלל הדור שיהי' כל ישראל דבקין בו להיות אחד ממש על ידי זה יוכל להשפיע להם כל טוב:

ובפרשת וישלח (שפת אמת ברעז'אן) כתב- "ויתנו אל יעקב.. רומז על צדיק הדור שהוא בבחינת יעקב, הוא מתקן ומעלה כל הפניות ומחשבות חוץ של אנשים הנלווים אליו".

*המגיד ממעזריטש (מגיד דבריו ליעקב, רמזי תורה) "כשהצדיק באהבתו ויראתו והתפארותו להקב"ה, אז יוכל להמשיך כמו כל האנשים אשר הם קדושים בקדושתו גם כן, כי כל מין מדבק במינו כמו מים במים ונעשה אחדות".

*ספר עבודת ישראל( פרשת מטות) "ומדרך הצדיק ראש הדור לנטל ולנשא את ראש והמוחין של הנלוים אליו שיוכלו לעבוד ה' גם כן."

*תורת החוזה מלובלין( בשם זאת זכרון) "ועל ידי זה מתפשט יראת שמים גם להם, כיון שהם באחדות עם הצדיקים".

*אור לשמים( פרשת מטות) "ומי שהוא דבוק אצל הצדיק, הגם שהוא בעצמו אינו יכול לעשות זאת, אבל הצדיק ממשיך עליו כל הנ"ל."

*ספר באר משה (פרשת בראשית) "בראשית.. לכן הורתה לנו התורה יסוד זה, מיד בתיבת "בראשית", להודיענו שאך ורק על ידי הדביקות בה' המתבטאת בדביקות לתלמיד חכם נזכה לכך."

*באר מים חיים (פרשת ויצא) "וממילא בכל הדברים כן הוא, בעליית תפילתו וכן מצוותיו, כשהוא נקשר עם הצדיקים באמת לאמיתו אז עולו עשיותיו עמהם". 

שיחות הר"ן סימן רפב: 
אמר לאחד: כשנפרדין חס ושלום מהצדיקים כאלו עובדין עבודה זרה. כי איתא בזהר הקדוש (תקוני זהר כא) שהצדיק הוא קוצא דאות ד'. וכשנפרדין ממנו חס ושלום, אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד (דברים ו ד) ונעשה חס ושלום אחר (שמות לד יד) שהוא אל אחר כפירות (תסד). כי עקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד וכנ"ל (תסה). וכן מבאר ענין זה בכמה מקומות בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר האמונה תולה בהתקרבות לצדיקים האמתיים:

כל הנאמר כאן זה אך רק לגבי המסורת של חסידי ברסלב בלבד. ולא באנו ח"ו לבטל צדיקים אחרים, אלא כל אחד יאחז במהג אבותיו.

ישנו שיבוש בקרב חסידי ברסלב (המתקרבים, כמו אצל חברה של אחותי) שכדי להיות מקושר לרבנו צריך להיות מקושר לרבי חי, ורבנו נקרא צדיק האמת, ואותו תלמיד חי נקרא צדיק הדור או ראש בית. זו טעות כפי שנראה בהמשך. כמובן שכדי להבין את דברי רבנו צריך ללמוד מתלמידים הגונים יראים ושלמים, אבל לא לתלות את התקרבותי ברבנו ז"ל רק דרך הרב הזה דייקא, ואם משהו לא מקורב לרב הזה דייקא יוצא שהוא לא מקורב לרבנו חלילה. אלא כל אחד ילמד אצל רב שהכי מדבר אליו ומחזק אתו בעבודת ה' כפי דרכו של רבנו ז"ל( בתור נקודת חבר ולא בתור נקודת צדיק כמו שמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לד' עיין שם).

*וכך כותב הר"ר נחמן מטולטשין (תלמיד מובהק לר' נתן שכתב את זה 59 שנה לאחר פטירת רבנו) ספר עלים לתרופה - מכתבים בסוף הספר :"וְהַיּוֹם לָמַדְתִּי הַמַּאֲמָר הַקָּדוֹשׁ "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ לְהִתְקַשֵּׁר לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל" וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וְיֵשׁ בָּזֶה דִּבּוּרִים הַרְבֵּה לְבָאֵר, יְזַכֵּנוּ ה' לְדַבֵּר בָּזֶה פָּנִים אֶל פָּנִים, כֵּן נִזְכֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו הַחַיִּים וְהַקַּיָּמִים קָטָן וְגָדוֹל, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר מִקְרָא שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי, מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר נַפְשְׁךָ וְכוּ' כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר כָּל מַה שֶׁמְּצַוֶּה לַעֲשֹוֹת אֲפִלּוּ דָּבָר קַל תּוֹלֶה בָּזֶה תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְכוּ' עַד הַסּוֹף, כֵּן נִזְכֶּה לְקַיְּמָם".

*ספר נועם שיח (עמוד ס"א) : "אצל ר' נתן היה פעם בשבועות הגדול- ר' נתן דיבר אז דיבורים נוראים.. והיו כאלה שאמרו שם "געוואלדיג, הוא הרי כבר רבנו בעצמו!.. זה הרי כבר ממש רבנו עצמו", ר' נתן הרגיש בזה והוא נזעק: אני לא הרבי! אני יודע שאני לא הרבי! כלב החוצה! כלב החוצה! [הוא התכוון בזה למה שכתוב "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים"] אנו רואים שהוא קרא לעצמו כלב. [וזה היה ר' נתן שכידוע היה מגדולי תלמדי רבנו, שסמך ידיו להמשיך ולהאיר ולגלות דעתו כמו שקרא לו נתן- יהושוע..האדם כשבא לו איזשהו חתיכת פרסום הוא צריך מיד להזדעק.. [כי מאחר שיכל למחות ולא מחה, אזי מסית המון עם לטעות בו- כפי שאפשר להבין מה היה קורה חס ושלום אם ר' נתן לא היה מוחה, שזהו כאילו הסכים לדבר.. והבן.]

*רבי אברהם בן רבי נחמן (שאביו היה תלמידו של רבי נתן) כותב בתחילת פירשו לליקוטי מוהר"ן שיש שמונה עשר כללים ללימוד הספר, הכלל הט'- "בעניין השגותיו והודעותיו ברוממות הצדיק ותורתו, עיקר כוונתו הוא על יחידי הדורות (כרשב"י והאריז"ל), וברובם ככולם לא יהיה עיקר כוונתו זולת על משה-משיח בעצמו שאנו מחכים אליו".

* רבי יצחק ברייטר ז"ל מפולין (בספרו חלוקי הנחל, עמוד הצדיק עמודים טז, יז, יח): "ההתחדשות דרך האמת בעולם הייתה חמש פעמים בעולם... והנחל נובע מקור חכמה (רבנו נחמן מברסלב)... בכל מקום שנזכר "צדיק" בליקוטי מוהר"ן, הכל על הצדיק הנ"ל... אין להאדם להשתדל להיעשות זה הצדיק, ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה, נוטל, כי זהו ענין מפורסם של שקר שהובא בליקוטי מוהר"ן..."

*ר' שמואל הורוויץ ( מכתבי שמואל מכתב כ"א) : "אבל מעת שנתגלה דרך רבנו ז"ל, אין לנו דרך אחר, אלא דרכו וענינו והוא נקרא הצדיק שבדור הזה."

*מכתב הר"ר געציל ז"ל מחשובי אנ"ש דאומן: "... על כן גם כאן מסתמא כשגילה [רבנו] כל כך מעלת הצדיק האמת יותר מכל הספרים, מסתמא הוא השיג והיה כל הבחינות [המוזכרות בליקוטי מוהר"ן, הכל נאמר עליו] ועל כן יובן כי תיקון העולם בפרט בדור האחרון הזה הוא רק על ידו... כי זה מרמז כי גם כשהצדיק הזה נסתלק, אז גם ציונו הקדוש, יפעול כל הפעולות הנזכרות בתורה הנ"ל.. כי דע שלא יהיו "ראש בית" עד ביאת משיח צדקנו, על כן שם [השאיר] כח בספרו והבטיח לעזור מי שיבוא על ציונו עד סוף הדורות, ועל זה הניח צוואה רק תחזיקו עצמכם יחד ומקבלין זה מזה, עד כאן

*הר"ר אפריימל מפשדבורז' ז"ל (ספר עונג שבת- מכתבים): "והעיקר והיסוד שהכל תלוי בו, הוא לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה וכו' , וכבר נודע לנו כי רבנו הוא הצדיק והרב שבדור גם עתה."

*רבי ישראל דב אודסר זצ"ל (אב"י הנחל ו'): "יידעו דורות הבאים, כי כלל מונח בידינו,כי הצדיק והמנהיג הדור בדורות אלו, וכן לדורות עולם, הוא רבינו הגדול והקדוש זצ"ל.

*מכתב הר"ר לוי יצחק ור' שמואל שפירא זצ"ל (ספר תמימי דרך) : " וזה היה כל עבודתו של גאון עוזנו מוהרנ"ת ז"ל, אשר עבד כל ימיו במסירות נפש להאיר דעת רבנו הקדוש בעולם, וכל דבריו הקדושים בספריו ובמכתביו סובבים רק על קוטב זה- לגלות ולהודיע לכל באי עולם גדולת רבנו הקדוש וגדולת תורותיו ודרכיו ועצותיו הקדושים אשר בהם נחיה חיי עולם, ומוהרנ"ת ז"ל, על כל עוצם גדולת השגתו ולא הוסיף מדיליה כלום, שום דרך ועצה חדשה אשר לא נצטווינו מרבנו הקדוש, וכמו שהכריז לפני הסתלקותו "לכו אל יוסף אשר אמר לכם תעשו". וכזאת היה דרך כל גדולי אנ"ש ז"ל מאז ועד היום-רק לעורר ולחזק לקיים דברי רבנו כמו שהם, בלי שום חכמות והמצאות כלל.

וזה סוד כל קיום חסידות ברסלב אשר כל העולם מתפלאים על זה מאוד איך אנו מחזיקים מעמד, וחסידות ברסלב נמשכת מדור לדור מבלי שיהיה לנו רבי ומנהיג המלובש בגוף כנהוג בכל עדת החסידים, אומנם זהו סוד קיומנו, כי כל חסידות ברסלב עומדת על יסוד זה וכדברי ר' נחמן טולטשינער ז"ל במכתבו: "וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדמו"ר זצוק"ל, וצדיקי שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו, וכל דבריו של רבנו ז"ל חיים וקיימים ועומדים לנגד עיניו, כאילו רבנו עומד ומצווה לנו מה לעשות כהיום הזה. כי דבריו ועצותיו של רבנו הקדוש כוללים כל הנפשות מריש כל דרגין עד סוף כך דרגין, וכל הדורות עד משיח צדקנו.

ובכן אהוביי חזקו ואמצו "וצאו לכם בעקבות הצאן", ולכו באותן הנתיבות והדרכים אשר צעדו בהם אנ"ש מכבר בכל הדורות, ועשו כיתות כיתות ללמוד בצוותא ספרי רבנו {!}.

*הר"ר שמואל שפירא זצ"ל (מכתבים 'שמואל בקראי שמו'): "בזכות רבנו הקדוש שהוא הראש בית ועליו נאמר קורא הדורות מראש".

*הר"ר לוי יצחק בנדר ז"ל (ספר דבורי אמונה שיחה נ"ז) : "אבל אנחנו, זכינו שיש לנו ברוך השם רק רבי אחד, יש לנו רק "אלטער רבי"- הרבי הזקן, ועד היום הזה הוא אותו רבי, עם אותן העצות, דבר לא נשתנה במאומה.. כי הרי אין לנו, לא היה ולא יהיה לנו רבי אחר, ומה שהיה אז כן עתה ומה שהיה הוא שיהיה לנצח, בעזר השם יתברך, ומה שנצטווינו אז- בתוקף גם כיום הזה ועד סוף כל הדורות."

*הר"ר גדליה אהרון קעניג זצ"ל: הנה יסוד, דברים ברורים וקיימים אשר כעת הצדיק הדור הוא רבנו הקדוש, נחל נובע מקור חכמה, והוא הצדיק האמת והרב האמת שבדור שעוסק בתיקון כל נפשות ישראל החיים והמתים עם כל העולמות התלויים בהם בחיותו וכן לאחר הסתלקותו הקדושה, וכמו שאמר רבנו- אני מנהיג הדור היחידי ואין מנהיג כמוני- ומאן דשביק פשוטן של דברים נרגן מפריד אלוף וממש כופר בדברי רבנו ז"ל. ואמר שלעניינו יהיה קיום לעד, להשאיר תלמידים שאלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים, וכן להלן לדורי דורות." וכן כתב ביריחון מבועי הנחל עמוד (200-202) לגבי השאלה שר' נתן כותב בליקוטי תפילות שיזכה להתקרב לצדיק חי : ".. ומעתה אנסה להסביר לך עניין הצדיק החי.. והנה אמרו חכמינו ז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים", ועלינו לתפוס את דברי קודשם בפשיטות גמור שהצדיקים גם אחרי הסתלקותם הם חיים ממש..". וכן כתב בספר שערי צדיק: "כי רק רבנו ננמ"ח זיע"א הוא לבד, הוא הצדיק והמנהיג.. ובוודאי שמוהרנ"ת ז"ל בתפילותיו להשם יתברך שיזכהו למצוא את המנהיג האמיתי, כוונתו בזה שיזכהו השם יתברך למצוא ולגלות בכל פעם יותר ויותר את הרוח הקודש האמיתי הזך והבהיר של רבנו ז"ל, הטמון וגנוז ונעלם עדיין בדברי תורותיו ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו.."

*וכן כותב ר' נתן בליקטי הלכות (הלכות שלוחין ה' סעיף ו'): "עַל כֵּן צְרִיכִין תָּמִיד לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַחִפּוּשֹ וְהַבַּקָּשָׁה אַחֲרֵי גּוּף הַגַּשְׁמִי שֶׁל הַצַּדִּיק כִּי אִם אַחֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזֶּה תִּקּוּנו... (סעיף יא: )ֹ וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן. הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם מַמְרִים הֱיִתֶם וְכוּ' הַקְהִילוּ אֵלַי וְכוּ'. וְאָעִידָה בָּם וְכוּ'", שֶׁהוּא שִׁירַת הַאֲזִינוּ. וְהִקְשָׁה רַשִּׁ"י, וַהֲלֹא כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ וְכוּ'?! אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ קַיָּם כְּאִלּוּ לֹא מֵת וְכוּ'. וְקָשֶׁה, הֲלֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נִקְרָא חַי לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹדַע בֶּן אִישׁ חַי וְכוּ'?" מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּוַדַּאי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וְכִמְפֹרָשׁ בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא מֵת, כִּי הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פָּרָשַׁת תְּרוּמָה דַּף קעד), תָּא חַזִי מֹשֶׁה לֹא מִית וּמַאי דִּכְתִיב, "וַיָּמָת מֹשֶׁה?" הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּמְבֹאָר שָׁם, דִּבְכָל אֲתַר לְצַדִּיקַיָּא קְרִי בֵּהּ מִיתָה הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן, עַיֵּן שָׁם. אַךְ בֶּאֱמֶת הַכֹּל נִיחָא, כִּי זֶהוּ בְּעַצְמוֹ כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֱבִיאוֹ רַשִּׁ"י, הַיְנוּ שֶׁרַשִּׁ"י בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ מְפָרֵשׁ כַּוָּנַת הַפָּסוּק שֶׁאֵינוֹ כְּפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁאַחֲרֵי מוֹתוֹ הַפָּשׁוּט יַשְׁחִיתוּ כִּי הֲלֹא אָנוּ רוֹאִין שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ אַחֲרֵי מוֹתוֹ הַפָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'". אֶלָּא עַל כֵּן מוּכָח מִזֶּה שֶׁפֵּרוּשׁ תֵּבַת מִיתָה הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּלְמִידִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה אֵינוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מִיתָה מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק חַי וְקַיָּם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֵין מִסְפָּר, שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים. רַק פֵּרוּשׁ תֵּבַת מִיתָה הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַמּוּבָא לְעֵיל שֶׁמֹּשֶׁה לֹא מֵת רַק מַה שֶּׁכָּתוּב אֶצְלוֹ וַיָּמָת מֹשֶׁה הוּא מִסִּטְרָא דִּילָן וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם קַיָּם כְּאִלּוּ לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אָנוּ רוֹאִין שֶׁכְּבָר מֵת וְנִקְבַּר, אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לֹא מֵת כְּלָל, רַק מִצִּדֵּנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁתַּלְמִידוֹ קַיָּם וְאוֹמֵר תּוֹרָתוֹ מִשְּׁמוֹ וּמְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא מֵת גַּם מִצִּדֵּנוּ, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי הִיא חַיֶּיךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה", הַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁרַק הִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיִּית הַמְחַיָּה כָּל הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב , "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". וְעַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק קַיָּם וּמְגַלֶּה תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּוַדַּאי לֹא מֵת. וְעַל כֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב וַיָּמָת מֹשֶׁה, הוּא רַק מִסִּטְרָא דִּילָן, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַנַּ"ל. וְאִם כֵּן לְפִי דַּרְכֵּנוּ עַתָּה יִתְפָּרֵשׁ הַמִּקְרָא כָּךְ, כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי, כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, הַיְנוּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא אַחֲרֵי מוֹתִי, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תַּעַסְקוּ כָּרָאוּי בְּתוֹרָתִי וְלֹא תְּחַפְּשֹוּ וּתְבַקְּשׁוּ אוֹתִי הֵיטֵב כָּרָאוּי (כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחָם עַל זֶה הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה ס"ג, "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם וְכוּ'" ) אָז יִהְיֶה נִקְרָא 'אַחֲרֵי מוֹתִי', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמִּיתָה, שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דִּידְכוּ וְאָז 'הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּ וְכוּ''. אֲבָל כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְהַזְּקֵנִים שֶׁעָסְקוּ הֵיטֵב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וְסִלְסְלוּ וְחִפְּשֹוּ בָּהּ קְדֻשַּׁת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל מֹשֶׁה, בְּוַדַּאי לֹא הִשְׁחִיתוּ, כִּי עָבְדוּ אֶת ה' כָּל יְמֵיהֶם. וְאָז בְּוַדַּאי נֶחֱשַׁב שֶׁמֹּשֶׁה חַי, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא מֵת מֹשֶׁה וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְכֵן נוֹהֵג מִדּוֹר לְדוֹר לְעוֹלָם שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים כָּרָאוּי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּאוֹתוֹ הָעֵת נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ לֹא מֵת מֹשֶׁה גַּם מִסִּטְרָא דִּידָן. וּבְעֵת שֶׁמִּתְרַשְּׁלִים בָּהּ, חַס וְשָׁלוֹם, אָז נִקְרָא, חַס וְשָׁלוֹם, לְגַבֵּי דִּידָן 'אַחֲרֵי מוֹתוֹ':

(יב) וְזֶה מַה שֶׁצּוֹעֵק הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה נז), "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָֹם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק". כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת תָּמִיד אֲפִלּוּ הַמְקֹרָבִין אֵלָיו וְכַנַּ"ל שֶׁיִּזְכּוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בִּיגִיעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עֵצוֹת וְכוּ'. כִּי הַצַּדִּיק מִסְתַּתֵּר בְּכָל פַּעַם מֵהָעוֹלָם מֵחֲמַת קִלְקוּלָם וְנִתְרַחֵק מֵהֶם הַרְבֵּה עַד שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְקַבֵּל וְלִינֹק מֵאוֹרוֹ הַגָּדוֹל כִּי אִם עַל יְדֵי יְגִיעוֹת וּבַקָּשָׁה וְחִפּוּשֹ הַרְבֵּה. וְזֶה גַּם בְּחַיָּיו, מִכָּל שֶׁכֵּן אַחַר הִסְתַּלְּקוּת לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא, צְרִיכִין לְחַפְּשֹוֹ וּלְבַקְּשׁוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְסַלְסֵל וּלְחַפֵּשֹ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו וְאוֹרְחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, וּלְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיּוֹרִיד דְּמָעוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לִפְנֵי ה' עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא וּלְהַשִּיג פְּנִימִיּוּת כַּוָּנַת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, כִּי עִקַּר הַצַּדִּיק הוּא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם גָּנוּז רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁלּוֹ."

*שיח שרפי קודש (ד-תנ) :" ספר רבי מרדכי באבריניצער: פעם כשנסעו מאנ"ש לקבוץ על ראש השנה באומאן, נשאלה ביניהם באמצע נסיעתם השאלה המפורסמת, מדוע אין לנו חסידי ברסלב רבי (מלובש בגוף) כשאר החסידים, וכל אחד מהנוסעים אמר את טעם אחר. נסע עמהם אז גם איש פשוט אחד שהתפרנס מעשיית אוכפים ופרסות לחמורים וסוסים, הנקרא 'רימר' בלע"ז, נענה אף הוא ואמר "נגד האמת הגדולה שהייתה ברבנו, מי הוא כיום שיכול לקום ולומר על עצמו 'אני' הרבי", ומלים נוקבים אלו שיצאו מפי איש פשוט, הדהימו את הנוכחים בפשוטות אמתותם, וקבלו כולם את דעתו."

*ר' לוי יצחק בנדר ז"ל (ספר תמימי דרך מכתב כא') : "ידידי היקר, אבקש ממך שיכנסו דברי באוזניך.. בכל מכתב שאתה כותב לי, אתה כותב עלי שבחים כאלה, לא כאלה חלק יעקב ולא זה רצון רבנו ז"ל, רק כולנו ידידים האמיתיים מקורבים נקראים על שם אדמו"ר ז"ל ואנו ביחד רוצים לקיים עצותיו הקדושים וכל אחד צריך לקבל מחברו נקודה טובה וכו', רק על ידי זה שאנו יודעם באמת שאנו אצל רבנו ז"ל כמו עט ביד הסופר, לא יותר. ואנו צריכים להטות אוזננו ולבנו לדברי אדמו"ר ז"ל. על כן אבקש ממך מאוד מאוד שלא תרבה לדבר בשבחי לא בכתב ולא בעל פה, כי אין זה דרכנו. אכפול בקשתי עוד הפעם לא להרבות בשבחים, כולנו רק חברים, לא יותר".

*ספר "להתקרב לצדיק האמת באמת"- (עמוד 121) מביא מסמך עקרונות ברסלב מרבני דורנו תלמידי רבנו זיע"א, הכלל השני: "כדי לזכות לעבודת ה' באמת, לימד רבנו ז"ל, כי "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו- לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו, על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג). וכבר כלל מונח בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור אדוננו מורינו ורבנו ז"ל (עלים לתרופה מכתבי ר' נחמן מטולטשין). "שתהילה לאל אנו מאמינים בהשם יתברך ובמשה עבדו ובצדיקי אמת שבכל דור, ובפרט בהצדיק האמת שמאיר בדור הזה עד עולם" (ר' נתן בספרו עלים לתרופה מכתב של"ט).

הכלל הרביעי: "מושג הצדיק בדורנו האמור בכל ספריו הקדושים וספרי תלמידיו בכל לשון שהוא כגון "צדיק האמת", "חכם הדור", "הצדיקים האמיתיים" וכו' (בין בלשון יחיד בין בלשון רבים) מתייחס בחסידות ברסלב אל רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א בלבד (וכמובא בסעיף 2) וכל תלמידיו והדוברים בשמו, אינם אלא כבאים לבאר את דבריו ולפרסם את שמו. איש בעולם, גדול ככל שיהיה, לא יוכל לעולם למלא את מקומו בשום צורה ובחינה שהיא.." על החתום: הרב אליהו גודלבסקי, הרב שמעון טייכנר, הרב חיים מנחם קרמר, הרב יחזקאל ששון, הרב צבי צוקר, הרב אלכסנדר זושא שטיצר, הרב אליעזר אסטרייכר, הרב עודד ניצני, הרב עופר גיסין, הרב יצחק טשינגל, הרב ארז משה דורון, הרב אהרון ישכיל. כולם שליט"א.

ועוד מביא שם בספר (בעמוד 125) מכתב מאת הרב אליעזר ברלנד שליט"א שנת תש"ע, שנכתב בעקבות הוצאת ספר שנסה לפרש את מושג צדיק הדור לא על רבנו ז"ל אלא על אחד מתלמידיו החיים, ושכל עניין ההתקשרות שצריכים לקיים עם רבנו ז"ל, ח"ו צריכים לקיים אותו עם תלמיד חי: " לכל אחינו בית ישראל ובמיוחד לכל חסידי ברסלב היקרים בכל אתר ואתר, נחרדתי עד עמקי נשמתי למראה ספר.. הרי תכנו ומסקנת דבריו הנם סילוף והשיבוש החמור ביותר של עיקר העיקרים ויסוד היסודות בחסידות ברסלב.. כי רבנו הקדוש והנורא.. הוא לבדו הוא ולא אף אחד אחר.. הוא הראש בית, והוא בעל השדה, והוא בעל התפילה.. אך חלילה וחלילה לקשור לראשו של התלמיד יהיה מי שיהיה כתר כל הכתרים, ולקרוא לו, או לחשוב, ולהתייחס כלפיו באותה צורה ובאותו אופן בו נקשרו כל חסידי ברסלב לדורותיהם בכל ללבם ונפשם אך ורק לרבנו הקדוש והנורא..".

*ספר אשר בנחל למוהרא"ש שליט"א (כרך סו' עמוד קמה') : "נא ונא ראה להחזיק עצמך ברבנו ז"ל שהוא הצדיק שבדור הזה". ועוד (בכרך ו' עמוד שלד') :" כי הכבוד והגדולה שיכים רק לצדיק האמת ואנחנו כלנו חברים". ועוד (בכרך סח' עמוד רפא') :" זכור, אשר אצל רבנו ז"ל אין דבר כזה בעל הבית וכו', רבנו ז"ל הוא הוא הראש בית, כמובא בדבריו ז"ל, שהצדיק הוא הראש בית, ולכן לא שייך שאדם יקח לעצמו הנהגה כאילו הוא תחליף של רבנו ז"ל, זה פשוט מגוחך, אין דבר כזה בברסלב, אנחנו כלנו רק תלמידים אצל רבנו ז"ל".

מי שרוצה יכול לעיין באריכות בספרים "האמת הנעדרת", "על כסאו לא ישב זר", "להתקרב לצדיק האמת באמת".

לגבי נסיעה לצדיקים על ראש השנה:

וכך כתוב בספר "מאמר מרדכי" לרבי מרדכי מקאזמיר (דרשות לראש השנה):

"כי חוק לישראל"- בגימ' כמניין "צדיק יסוד עולם", וכמנין "אל, רחום", כי הצדיקים ימתקו הדינים ויתגברו החסדים. לכן המנהג הוא לנסוע על הימים הקדושים האלו אל צדיקי הדור, שיעשו המתקת הדינין, כי יעוררו את העם לתשובה ועל ידי זה ימתקו הדינין, ויהיה משפט לאלקי יעקב".

וכך כותב בעל ה'מאור ושמש' רבי קלונימוס קלמן הלוי מקראקא, תלמידו של הבעל שם טוב בפרשת פנחס:

"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. יש לרמוז בפסוק זה כי הנה ידוע מאמר קדמונינו אשר כל באי עולם בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון. והנה אמרו במסכת ראש השנה שצדיקים נכתבין לאלתר לחיים ובינונים תלוים ועומדים עד יום הכפורים אם ישובו בתשובה יכתבו בספר החיים עם הצדיקים. והנה האנשים המבקשים את ה' ומסתופפים בצל הצדיקים להורות להם דרכי ה' ודרכי תשובה הנכונה, ואף כי שאור שבעיסה מעכב מכל מקום כונתם לטובה וכל אות נפשם לשוב בתשובה שלימה לעבוד ה', לאנשים האלה הגם שלא זכו מעשיהם מכל וכל, הכתוב מבשרם שירוחמו מן השמים. והנה בידוע אשר גמר החתימה נעשית בהושענא רבה וביום השמיני עצרת הפתקין נמסרין. לזה מבשר הכתוב וביום השמיני עצר"ת, ע'דת צ'דיקים ר'חמים ת'היה שכל המסתופפים בצילם יהיו לרחמים. אכן עדיין לא ידענו האם יהיה הדבר קל ומהר להפעל בלי שיצטרכו הצדיקים לעבוד עבודה ולהרבות ולהפציר בתפלה, לזה אמר תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו פירוש שהדבור יהיה מסור בידכם שלא תצטרכו לעשות עבודת התפלה הרבה. עוד יש לרמוז שהכתוב מבשר לצדיקים האמיתים אשר הם ממשיכין שפע טוב מעילא לתתא על עם בני ישראל שביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרת הוא לשון אסיפה (כמו עצורה בעצמותיה, עצרו כח) פירוש שיהיה נאסף לכם ממלאים ברכת ה' שפע כל טוב להריק לעמו ישראל. גם ירמוז כי הנה הגם שנגזר על האדם איזה גזירה ונחתם גזר דינו מפני אשר לא שב עדיין כראוי בכל לב, יש לאל יד צדיקי הדור לעצור הגזירה ושלא תצא הפתקא שלו עד ישוב אל ה' וירחמהו ויקרעו גזר דינו. וזהו ביום השמיני עצרת וגו', עצרת כמשמעו שיהיה בידכם העוז והכח לעצור הגזר דין שלא יצא:"

וידוע מה שרבינו אמר שמה שצדיקים פועלים מראש השנה עד הושענה רבא, הוא פועל בלילה הראשון של ראש השנה (שיח שרפי קודש)

אמרי פנחס לרבי פנחס מקוריץ- שער ד'- שבת ומועדים:

שמעתי מר' חיים מלמד מסטראסטינעץ שהיה מקורב מאוד לרב"ז הנ"ל. ששמע מפיו בשם הרב, ראש השנה הוא הראש של השנה בסוד עולם שנה נפש. וכיון שהוא ראש צריך אדם להיות אצל ראש הדור. לכן המנהג לנסוע אל רבו על ר"ה.

ספר שם משמואל- הרבי מסוכטשוב, חלק המועדים- סוכות תרע"ג:

"ועוד יש לומר, והוא העיקר אצלי, שראש השנה באשר נקרא ראש משכן המוח והשכל, בו נשפע לישראל מוחין חדשים, וזה בזכותו של משה".

בספר רמתים צופים לרבי שמואל שינוואר מנחם הרב הקדוש את תלמידו על זה שלא יכול להיות אצלו על ראש השנה:

" ביאור על האגרת הלז שכתב מו"ר זי"ע להרב הגאון חסידא קדישא ר' זושא ז"ל כשנתקבל לאב בית דין בק"ק שעדליץ ולא היה יכול לבוא אצלו על ראש השנה: מחמת שזה היה קודם ראש השנה לבלי יצער את עצמו שאין יכול לבוא אצלו על ראש השנה הבא עלינו לטובה בתוך קהל ועדה קדושה החסידים ומעודו לא נסה באלה. על כן כתב לו אדמו"ר ז"ל לנחמו כי יוכל להשיג הכל כמו שהיה לפניו ממש."

ספר נועם אלימלך- פרשת בלק:

וזהו גם כן יכול להיות כיון הפסוק תפלה לעני כי יעטוף כו' פירוש עני הוא הנקרא העני בדעת ואינו יכול לכוון בתפלתו ותקנתו שיחבר את עצמו עם הצדיק הגמור המכוון בתפלה והוא יעלה את תפלת העני עם תפלתו הזכה כי תפלת העני נשארה בלא נשמה והצדיק נותן בה חיות ועל ידי זה תפלתו עולה:

וזהו תפלה לעני איך יעשה שתקובל תפלתו לרצון ומפרש הכתוב כי יעטוף פירוש שיתחבר עם הצדיק גמור ויעטוף הוא לשון חיבור וזהו ולפני ה':

ישפוך שיחו פירוש שהצדיק ישפוך את השיחה של העני לפני ד' לקבלה באהבה:

ספר מאור עינים- פרשת בשלח:

והכל יעשה באחדות עם כל ישראל ועם כל הצדיקים שיקשר מחשבתו ויכלול עצמו עמהם לכן אומרים קודם מצוה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל ולפעמים נתעורר באדם חשק לעבוד עבודה תמה ולהתפלל הוא מחמת הצדיק שהוא מתפלל ומעלה דורו:

ספר ישמח ישראל- פרשת בהעלותך:

ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' את משה (ח', ג') פירש"י ז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. דנודע דכל אחד ואחד צריך לקשר תפילתו ותורתו לצדיק הדור שבדורו, ויעלה ויבוא על ידי זה תפילתו לנחת רוח עם תפילת הצדיק שיודע ומכוון כהוגן וממשיך שפע רב בכל העולמות, או להכלל ישראל, ואהרן כהנא רבא אף שהי' שושבינא דמטרוניתא, עם כל זאת היה' מקשר את עצמו בהדלקת המנורה בכוונת משרבע"ה, וזהו ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' את משה, שהי' עושה על דעת משה רבינו ע"ה, וזהו שפירש"י ז"ל להגיד שבחו שלא שינה, היינו שעשה המצוה על דרך משה כמו כל אחד ואחד מישראל, ולא היה משנה משאר אחיו:

ספר תפארת שלמה- פרשת בהעלותך:

כי הצדיקים שבדור הם בתפילתן מעלים התפילות של כל ישראל אפילו מפחותי הערך הגם שלא התפללו בדחילו ורחימו:

ספר דודאים בשדה-פרשת תצוה:

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד, נודע בזוהר כי בכל דור יש נשמת משה רבינו ע"ה, ונרמז בדברי שלמה המלך ע"ה (קהלת א ט) "מה שהיה הוא שיהיה", ראשי תיבות משה. והנה משה היה כלול מכל נשמות ישראל, והוא בכל דור דור והוא מעלה כל התורה ותפלות ומצות של כל ישראל, וצריך כל אחד קודם שיתפלל או יעשה מצוה שיקשר עצמו בכללות ישראל, ולזה תקנו לומר קודם התפלה שמקבל מצות עשה "ואהבת לרעך" וכו' ויתקשר תפילתו בתפילת כל הצדיקים ובפרט בתפילת הצדיק הכולל של הדור שהוא בחינת משה, ובודאי הצדיק הכולל גם כן מקשר עצמו בכללות ישראל כי הוא בחינת משה שמסר נפשו בשביל ישראל, ובאופן זה יעלה תפלתו שהוא באחדות לפני הבורא יתברך":

ספר שארית מנחם- פרשת נח:

רק הצדיק מייחד יחודים בהתלהבות שלהבת יה, והשם יתברך  שומע גם תפילת המוני עם בזכות הצדיק המעלה אותה:

ספר משמרת איתמר- פרשת וירא:

ואומר הכתוב "והשענו תחת העץ", על דרך הידוע שצריך לחבר את עצמו בתפילת הצדיקים ולסמוך עליהם, כמו שכתוב בהלשם יחוד, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שצריך למימלך באבהן. וגם הצדיקים נקראים כן כמו שכתוב אבי אבי רכב ישראל וכהנה. וזה נרמז בהכתוב כי עץ רומז להצדיק. גם יש לפרש "והשענו תחת העץ", שישען בזה שהוא מכניע את עצמו "תחת" הצדיק, ועל ידי זה נעשה מחובר לטהור והוא טהור, וגם יחזק את עצמו שיהיה מעתה עובד ה' כנ"ל כמו שאמרו חז"ל אין ועתה אלא תשובה:

ספר תורת חיים- ליקוטים:

על כן איש אשר מתקשר בצדיקים ובתפילתם, אז מעלה הצדיק את האיש אשר צריך להמתקה לעולם החדש אשר שם לא פעל אותו האיש כלל:

ספר אור לשמים- פרשת חיי שרה:

וזה פירוש אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, כובד ראש רומז על הצדיק שבדור, כובד לשון יקיר, וראש רומז על הצדיק, דהיינו בעמדך להתפלל תקשר תפילתך עם תפלת רבך צדיק שבדור, ועל ידי זה תוכל לכנוס ביראת השם יתברך:

ספר תפארת שלמה- פרשת פנחס:

וכזה שמענו בשם הבעל שם טוב ז"ל שפעם אחת אמר ביום כיפור שהעלה היום בתפילותיו כל התפילות הפסולים משמונים שנה שעמדו מרחוק, ועתה העלה אותם למעלה למכונם:

ספר באר משה- פרשת עקב:

קיימת חובה נוספת, והיא להתקשר בתפילתו עם תפילת הצדיקים האהובה והרצויה לפניו יתברך, כמו שכתב בעל ה"תולדות יעקב יוסף" ז"ל בהקדמת ספרו "בן פורת יוסף"- יש בכל מצוה עובדא ומלולא ורעותא, וגדול מאוד ערך התפלה, וגם יחידי סגולה אין יודעין אחד מאלפי אלפים חלקים שכיונו אנשי כנסת הגדולה בתפלה, לכן העצה היעוצה לכלול עצמו וכונתו עם שלומי אמוני ישראל היודעים כונת התפלה, ועל יסוד אנשי כנסת הגדולה:

ספר לב שמחה- פרשת ואתחנן:

במדרש, היה עומד ומתפלל יכול ישמיע קולו כבר פרשה חנה, וחנה היא מדברת על לבה, וכתיב שם ויחשבה עלי לשכורה, שמעתי מכבוד קדושת אבי אדוני מורי ז"ל (האמרי אמת זי"ע) הטעם משום שתפילותיה לא עברו דרכו, כי עלי היה צדיק הדור ודרכו עוברות התפילות להתקבל למעלה, לכן כשראה שאין תפילותיה עוברות דרכו חשבה לשכורה..":

אוצרות חיים לבן איש חי, ערך תלמיד חכם- צדיק:

ואותם הצדיקים ששוהין בתפילתם יש בהם כח לעלות ולהעלות תפילות אחרים גם כן עמהם... ולזה אמר "תפילה לעני כי יעטוף", רוצה לומר יתאחר וישהה- שזה הצדיק נקרא עני מפני שרואה עצמו עני ולכן זוכה לעטוף תפילות אחרים ולהעלות אותם, כי עטוף הוא לשון איחור ולשון עטוף ודרשינן לתרוויהו:  

שער הגילגולים הקדמה ל"ח:

עדות נאמנה מההנהגות שמסר רבינו האר"י זצ"ל לתלמידו ר' חיים ויטאל זצ"ל בענין התקשרות לצדיק: גם אמר לי כשהלכתי עמו לטבריה במערת ר' עקיבא, שאזכיר עשרה פעמים את רבי עקיבא זה אחר זה קודם כל תפילה.." 

הספר באר משה לרבי מאוז'רוב:

וקילורין לעינים הם דברי הרב הקדוש ר' נחמן ז"ל מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן ( אות ט ד) "וצריך כל אחד לקשר את תפלתו לצדיק הדור, והצדיק יודע לכוין השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השייך, כי כל צדיק וצדיק הוא בחינת משה- משיח, כמו שכתוב משה שפיר קאמרת (וברש"י חולין צ"ג א'- משה- תלמיד חכם) וכתיב "עד כי יבוא שילה- דא משה"(זוהר חלק א' ע"ה ב'), ומשיח יהיה כלול מכל התפילות..

ותמצא מקור לדברים בתרגום על הכתוב בשיר השירים "אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים"- אמר קודש בריך הוא למשה נביא, אבעיא להון לממחי גלותא כנישתא דישראל דמתילא לריבא שפירתא ודנפשי תהא רחם לה, תהא מהלכא באורחיהון דצדיקיא, ותהא מסדרא צלותא על פום ברזילהא ומדברי דרהא, ותהי מאלפא לבנהא דמתילין לגדיי עזין למהך לבית כנישתא ולבית מדרשא, ובההיא זכותא יהוין מתפרנסין בגלותא עד זמן דאשלח מלכא משיחא וכו'.

הרי מפורש שסידור התפילה צריך להיות בהתקשרות עם הצדיקים, ובזה נוכל לפרש מה שנתקן בתפילת שבת: בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל, ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל  ברנה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור. כלומר, עיקר מעלת התפלה היא בתרתי, הן בהתקשרות עם תפלת הישרים והצדיקים, והן בהתכללות עם הציבור, "רבבות עמך בית ישראל", כי בזה מתעלה שמו של הקב"ה- "ובכן ישתבח שמך לעד מלכנו", ולכן גם אומרים "ובכן", היינו שעל ידי התחברות עם תפילת הצדיקים והתכללות  עם הציבור, זוכים להגיע ל"ובכן ישתבח שמך".