היו היתה, לפני שנים רבות, מוסיקה.

אני מניח שפעם פעם היא לא היתה, אבל מתישהו היא כן נהייתה.

ו...  בתחילה רק שרו, הרועים, ואז המציאו כלים שונים.. וניגנו.

ואז באו הימים בהם היו את אלה שניגנו בכפרים, בחגיגות ובאירועים, הם בסה"כ ידעו לנגן, לא יצרו.

והיו את הבודדים שידעו גם ליצור באמנות הפתלתלה והמופשטת הזאת..

ואותם בודדים התפרסמו, וכולם ניגנו את היצירות שלהם, ולא היה מספיק כסף ולא היה כל כך קל לכל זב חוטם להגיע לווליום מספיק גבוה בסטריאו.

ואז נולדה המוסיקה הקלה, שבה היוצרים עצמם לא נזקקו ליותר מידי, רק לכלי או שניים, וכאן כבר התחילו הבעיות.

אבל זה עדיין היה די בסדר כי העולם לא היה מספיק רחוק מדרך הישר, והוא לא היה מוכן לקבל כל ג'יפה. וכשאחד שלא יודע ליצור מנסה לקבץ מאזינים - הוא מוכרח להשתמש בג'יפה. 

אלא שאט אט הכל הפך נגיש יותר ויותר, ובמקביל גם השואו הפך להיות חלק מהעניין משום שהכל התחיל להצטלם ולהשתדר, מה שנתן לאנשים מן השורה הזדמנות לפירסום האילתור המוצלח שלהם, שיחד עם האף היפה שלהם - הביא להם הרבה יצורים קטנים וצוחניים, מעריצים. 

מעריצים, יצורים קטנים וטפשיים אלו הם פליטים של תרבויות שגוועו, ושלא הביאו תחליף, הדת הנוצרית הפכה חסרת משמעות.. אבל הבני אדם עדיין לא הרגישו שלקחת סמים זה לגיטימי, אז הם חיפשו כל מיני דברים דומים.

איכשהו (ואני מסוגל להבין את זה) - להעריץ איש קטן עם חיוך תחמן ותנועות רגליים - עשה להם את זה.

ומרגע שזה הפך לתופעה של ממש, תופעה טפשית ומשפילה כל כך, ומרגע שאנשים יותר ויותר התנקזו אל הפינה הזאת כדי לקבל מזור למחלת היעדר המשמעות - זה התחיל להתפרץ הרבה יותר בקלות, עד כדי כך.. ש...נער טוב רואי בשם ג'סטין ביבר, הפך לנערץ ולאיש תרבות בזכות פרצופו הסימפטי והילדותי תוך ימים.

כמו בכל דבר אחר - צריך צלילים ברקע כדי שלא יהיה משעמם באוזן, כי הריקנות עלולה להיכנס גם משם.

אז לקחו את הצליל שהכי מרעיד את התאים במוח, שמו על פול ווליום, סתמו אזניים בגיחוך והציתו את זה..

וזה עבד!! כולם התחילו לזוז ולרקוד ולדבר ולפרשן ולספר על זה..!!!

ואז.. אותם אמיתיים בודדים שבאמת רוצים לומר משהו או ליצור משהו - נעלמים בים השקר והזיוף, וכבר אי אפשר לדעת מיהו מה.

כשתבוא הגאולה, כשהאמת תקבל מקום מכובד יותר בכללי ולא רק במוסיקה - יש לצפות שהלוויים יארגנו לנו יופי של להיטים.

ליל"ט |קד| 

אבל אצלך זה נגמר בביטלס...

מאז נהיית עיוור מכדי לראות ולדוג את הטוב שעוד נשאר....

תודות לעין הקורא..

<צ>

הנה הביאו פה קליפ נוגע של ג'ים קרוצ'י, ותוך כמה שירים אני מת עליו.. ואפילו הכתרתי את i got a name להמנון חיי.. (שיר השמרנות ואהבת העולם, שיר השושנה של הנסיך הקטן, שיר השיר שמביא אותנו גאים לכל מקום, אפילו בלי היעד, כי היעד נתן את השיר!)

יש עוד כל מיני, יש גורדון לייטפוט אחד... יש בויב דילן, יש מאיר אריאל, וגם... סיימון אנ גרפונקל קצת.

אפילו קצת אוהב שלום חנוך, מעט.

ו...

הממ... אני מת על מייקל ג'קסון!!

סתם, לא

אז מי עוד... לא זוכר, יש עוד.

אני בסה"כ לא אוהב את אלה המטורפים, ששווקו את עצמם בטירופם.

ואני חושב שזאת תרבות זבל, ושזו תרמית, ושזו לא מוסיקה בכלל.

רק.. הפכת אותי לאיזו מעריצה בת 16 של הביטלס...

אז הסברתי למה זה ממש לא.

לכן נתתי לך עוד כמה שמות, מסגנונות שונים משל הביטלס כמדומני..

זה לא נגמר שם.. זה רק לא מתחיל אצל הזפלינים והקווינים.

אם נוח לך לחשוב שאני תקוע על הביטלס ולא מסוגל לשפוט - שיערב לך.

כך אתה חושב, אתה לחלוטין טועה.

בזה אולי יש משהו...

ממ.. לא בטוח בכלל.

או למען הדיוק,

לפני עידן המוזיקה המשוכפלת.

לפני הערוצים, הטכניקות המשוכללות,

הדגימות האלקטרוניות ומכונות התופים...

כל עוד המוזיקה היתה כלית לגמרי,

כשהעיקר היה המנגינה ולא העיבוד.

כשהיתה נשמה במוזיקה....

אני חייב להביא דוגמה

מוזיקה יהודית במיטבה, מההקלטות הראשונות

של המוזיקה הדתית לדעתי...

יוסלה רוזנבלט, שיר המעלות:

אני מנגן, וגם די עושה אירועים בקטנה, אבל האמת שלא אוהב את הכלי הזה

C  C  D  E  G   G  F  E  D  C

קצב של 4\4 לעשות את התוים 4 פעמים בסדר עולה של האקורד, (לדלג כל פעם צליל כדי שלא ישמע צורם בנמוכים)

ושל 3\4 לעשות 3 פעמים

כשאת קצת מתקדמת אפשר לחזור אחורה באותו אופן בהתאם לקצב ולכמה פעמים שהאקורד חוזר

אפדר קודם לנסות לנגן את האקורד הפשוט, לדוג' אם זה אקורד C אז לעשות את המצב הבסיסי, כלומר, דו מי וסול ביחד, אצבעות 1 3 ו-5. לאחר שמצליחים לשלוט באקורד בצורה חלקה, אפשר לנגן את הצלילים אחד אחרי השני בארפג', כלומר דו נפרד ולאחריו מי נפרד ולאחריו סול נפרד ואז הדו שלמעלה, כי ארפג' מורכב מ- 4 צלילים. אם זה אקורד של 7, כמו D7, G7 וכדומה, קודם לשלוט באקורד ואז לפרק אותו לצלילים אחד אחרי הני. לדוגמא ניקח את G7, נפרק אותו לסול נפרד, סי נפרד, רה נפרד ולפה נפרד, שהוא בעצם התו השביעי של האקורד. כמו כן אפשר לפרק את האקור ד C ככה: דו, סול, דו ומי, וכך נקבל מרחב גדול יותר של צלילים.

מקווה שסייעתי לך.

מנגנים את כל הרגש שלהם החוצה.

שאלתי את הAI:

נגינה יכולה להיות כלי ריפוי חזק מאוד! הנה כמה דרכים שבהן ניתן להשתמש במוזיקה ובנגינה לריפוי:

1. **תראפיה במוזיקה**: להיפגש עם מטפל מוסמך במוזיקה. טיפול במוזיקה משתמש בנגינה, שירה, יצירה והאזנה למוזיקה כדי לשפר את בריאות הנפשית, הרגשית והפיזית.

2. **נגינה באופן אישי**: אם אתה מנגן בכלי נגינה, נסה לנגן באופן קבוע. זה יכול להיות מרגיע ומספק לך דרך לבטא את רגשותיך.

3. **האזנה למוזיקה**: שמיעה למוזיקה שאתה אוהב או למוזיקה מרגיעה יכולה לעזור בהורדת רמת הלחץ ובהגברת התחושות החיוביות.

4. **יצירת מוזיקה**: לכתוב שירים או ליצור מוזיקה חדשה יכולה להיות דרך מעולה לבטא רגשות ולהתמודד עם חוויות קשות.

מלודיה פשוטה ורגועה, במיוחד על כלי נשיפה, משהו שלא מצריך יותר מדי מאמץ, זה מרגיע.