גם אני אשמח לתשובה. יש לי את אותה בעיה עם אחד הבנים שלי, בן 8. החיבוקים והנשיקות שלו ממש לא נעימים לי. אני תופסת את עצמי כדי לא לברוח ממנו, ולהחזיר לו חיבוקים ונשיקות. לא נעים להגיד, אבל לפעמים אני מרחמת על אשתו...

כמובן שאני אוהבת אותו, לא יודעת למה זה קורה לי דווקא איתו. עם שאר הילדים אין לי בעיה.

אשתו?..

אולי, אם כבר, על עצמך?...

הבעיה איננה בו - וחבל שתחשבי כך. כי זה עלול להקרין עליו. מוטב כמו שניסחה הקודמת, ששאלה אם לה יש בעיה.

ובוודאי שאת צריכה "לעבוד על עצמך" בענין הזה, לראות כמה הוא חביב וכו'. ח"ו שירגיש "דחוי" באיזה אופן..

ולגבי השאלה הראשונה - באמת שאלה. אינני יודע. אבל אולי במקום לעשות "חיטוטים פסיכולוגיים", הדרך הישרה היא לתת שפע טוב במה שלא מפריע, להסתמך גם על האבא, וכאשר הגדולים "מניחים ראש" וכו' - פשוט להתגבר..

וזה עצוב לי מאוד. זה קורה לי דווקא עם הבן הבכור (גיל גן). המגע שלו הרבה פעמים לא נעים לי, הוא נמרח עלי בכוח ודווקא בזמן שזה לא מתאים לי (עובדת על המחשב וכו'). אצל הקטנים זה בכלל לא קורה, גם אם אני ממש עסוקה.

נראה לי שאולי הסיבה זה שהוא הילד שהכי קשה לי להתמודד איתו (לא מקשיב...).

בעלי מעיר לי על זה הרבה פעמים, שאם אני אחבק אותו ואנשק ואתן לו מלא חום לפני שזה בא ממנו, זה לא יבוא בצורה של "המרחות".

תמיד כשהוא ישן אני מסתכלת עליו ואומרת לעצמי "מה את רוצה ממנו??? כזה מתוק"

עצוב לי

(נחמת טיפשים אבל נחמה... טוב לי לגלות שאני לא לבד. לא העזתי לדבר על זה)

ופרקת - 

תתאמצי ליישם את עצת בעלך..

היה בכיתה א' למשל הייתי מסבירה לו שלא לכל אחד נעים כל מגע. למשל אחד אוהב שמלטפים אותו בלחי ולשני זה ממש לא נעים. הייתי מסבירה לו שלא נעים לי איך שהוא נוגע בי ומראה לו  איך כן נעים לי (זה ממש חשוב שידע ויבין בדיוק מה נעים ומה לא...). כמובן עם הסבר שאני ממש רוצה בקרבתו אבל בצורה שתתאים לי.

זה נראה לי דבר שהכון להפנות אליו את תשומת ליבו של הילד, זה "טיפ" חשוב מאד ליחסים בין אנשים אם זה עם משפחה, חברים ואי"ה גם בין בעל לאשה.

תחשבי שאת אמא שלו שמשתדלת לא לדחות אותו אבל אם הוא יעשה את זה לחברים זה ממש מתכון לבעיות חברתיות.

אם ההסבר הזה מתאים לבן שלך? אני מאמינה שכן, תשתדלי להתאים לגיל....

לא זכור לי ולאחיותיי (ואנחנו כולה בנות 18 עד 21) את אמא שלנו מחבקת אותנו או מנשקת. אבא עוד איכשהו היה מנשק קצת, אבל אמא כלל וכלל לא.

בדיוק בשבת דיברנו על זה שזה ממש היה חסר לנו. כל המגע הזה. אבל אנחנו מבינות שזה האופי שלה, (וגם אמא שלה לא הייתה מנשקת/ מחבקת אותה).

הילדים שלי ממש קטנים (הגדול בין שנתיים) ואני מנשקת ומחבקת אותם המון המון, אולי כדי לפצות על מה שאימי עשתה לי.... מקווה שאמשיך לעשות זאת גם בגיל מאוחר יותר

מציעה לך לתת המון המון יחס לבבי וכן, לגעת בילדים. זה מכאיב להם אם לא

מסויימים של מגע לא נעימים לי...

כמו כולם פה אין לי  הכלים לאבחן בעייה כזו או אחרת 

ההגנה הכי טובה היא ההתקפה 

את רוצה להגן על עצמך מגילויי חיבה כאלה אז תתקפי בגילויי חיבה אחרים 

נשקי אותם ודגדגי אותם עד דמעות לטפי אותם באופן אקטיבי כדי שלא תצטרכי לספוג ליטוף פסיבי

אל תחששי להעניק בדרכים שנעימות לך כי צריך שיהיה לך כיף להעניק להם 

המשימה שלך היא פשוטה : את צריכה לגרום להם להרגיש רוויים מחום  של אמא כך שלא יצטרכו שעה שלימה לבקש זאת ממך אלא רק  כהשלמה קצרצרה לפעילות אינטנסיבית שיזמת 

במקרה שבכ"ז נוצר מצב מציק אז תמצאי דרך עדינה להסב את מתן החום לדרכים שנעימות גם לך

 רק לא להדוף ....

כן את נורמלית הם כבר לא תינוקות הם ילדים גדולים ואוטוטו  נערים

ובאקלים שלנו זה לא תמיד נעים שבנים באם מהמגרש ישר לחיקה של אמא 

(אגב לא לשלול דאודורנט או אמצעים טבעים דומים כדי לנטרל ריחות שאולי מציקים לך)

הם לא "או-טו-טו נערים".

היא כתבה שכולם בגילאי גן..

אי אפשר לאבחן דרך הרשת, כמובן, וממילא אני לא אשת מקצוע, אבל נשמע שמדובר ב"רגישות יתר למגע".

תעשי חיפוש בגוגל ותראי אם שאר הסימנים גם מתלבשים עליך

באופן הנורמלי זה משתנה מזמן לזמן.

לכן לילד בגיל גן ומעלה הייתי מסביר: "אני אוהב/ת אותך ורוצה חיבוק ונשיקה אבל עכשיו לא בא לי", מסתפק בחיבוק קצר ודוחה אותו מהתרפקות ארוכה.

ומשלים כפל כפלים בזמן אחר שבו כן בא לי.

ובכך מלמד אותו לקח חשוב - שכן, מאוד חשוב שיופנם לו ויחלחל גם אל היחס לאשתו בעתיד - שגם קירבת יתר עלולה להיות מעיקה לפעמים.

ושהגדולים יושבים עליי. חיבוקים נשיקות וליטופים זה סבבה.שוב, שהקטן יעשה את הכל- סבבה כי זה פעוט, הגדולים זה מעיק.

נראה לי שמפריע לי הגודל שלהם, שהגדולים יושבים עליי זה לא נוח, כבד, אני חושבת שעליתי על משהו עמוק מעבר לעניין המשקל-

כשזה ילד פעוט- אני נהנית להרגיש המחסה שלו, מהגדולים ומעלה, מחילה- כולל בעלי- אני לא אוהבת שנשענים עליי, אני אוהבת להישען על בעלי ולהרגיש שהוא מגן עליי ולא אני עליו.אולי גם עם הגדולים- זה ספציפית שיושבים עליי או שמים ראש. אין בעייה עם חיבוקים ונשיקות.

אבל אני זוכרת את זה מהש"ל. הילדים היו באים להימרח אצלי והבנות בכלל איזה חיבוקים...

זה לא היה לי נעים אבל היה חשוב לי לתת להם את האפשרות הזאת. הרבה משעות היום הייתי איתם.

אז זה היה נראה לי כ"כ חשוב וזה בכלל לא הילדים שלי...

הציעו פה רעיונות יפים,

רק באתי לחזק שאכן כדאי לטפל בנק' שמפריעה לך ולא להתעלם ממנה.

בהצלחה!

פעם שאלתי את עצמי למה, היום כבר הפסקתי, ככה זה המגע שלה לא נעים לי. אני משתדלת להיות מודעת בצורך שלה למגע [את האחרים אני זוללת בלי תיכנון מוקדם ואיתה זה לא בא לי בטיבעי אלה בתיכנון מראש] כשהיא ניגשת אלי אני עוצמת עניים ונזכרת בא כשהיא היתה קטנה ופשושית [ונסיכה יחידה] וזה עוזר לי להחזיר לה חיבוק מהלב.

עד שקראתי את השירשור הזה חשבתי שרק לי יש את השריטה הזאת....

דווקא לה זה אולי הכי חשוב.

וזה יכול לפעמים לחסוך הרבה בעיות בהמשך.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....