בס"ד

אני פונה אליך באישי

ישמח מאד לריפוי בעיסוק ופתאום מישו מבקש עזרה כי הוא פגוע אז אותו אדם ישר מתנדב לדבר איתו ו"לסייע " ....

ות'כלס הוא עושה את  זה רק בשביל עצמו ולא בשביל האחר .... אז זה מה שאני ראיתי כאן 

ובהיפוך הפעולה השלילית הזאתי עין הקורא כתב מכתב פומבי שבאמת מסייע ולא ניסה להסתיר דבר לא שאני נגד שיחות אישיות תמיד אלא שכאן זה היה בצורה גרועה

ואני מודה למי שרוצה לעזור לי גם אם הוא עושה את זה מתוך מחשבה על עצמו, מה שלדעתי לא היה פה.

בס"ד

ואתה לא מכיר אותי שאתה יכול לקבוע עובדות כ"כ ברורות.

אני לא עין הקורא, והדבר האחרון שחשבתי עליו זה על עצמי.

יש גם אנשים שהם לא כמוך.. נעים מאוד

קודם כל אני רוצה לשלוח לך חיזוקים ואהבות רבים מאוד!!!

זו תחושה נוראית נוראית ואני מקוה שאני מבין למה אתה מתכוון בכלל....

דבר שני, אני חושב שי אנשים בעולם שעברו את זה 

ויכולים לדמיין מה אתה עובר

ולהיות איתך ולהקשיב לך ולעזור לך.

אנשים אמיתיים, לא וירטואלייםם, שיתנו לך חום וחיבה

הקשבה ואהבה בשר ודם לגמרי.

ודבר שלישי ואחרון

ואל תיסגר כשאתה שומע את זה

אתה צריך עזרה מקצועית.

זאת לא בושה.

זו הצלה.

זה יעזור לך לחזור לעצמך

ולא ח"ו להדרדר למקומות גרועים יותר.

זה יכול להיות משהו נקודתי.

דחיפה קטנה.

אבל זה חייב לבוא מבחוץ.

אתה נשמע במקום שצריך דחיפה מבחוץ.

המון בהצלחה!

אבל אני לא תולה בזה תקוות.

אין לי אמון בכלום כבר.

אתהלא תולה תקוות כי ניסית ונפגעת?

או שאתה פשוט לא מאמין בזה?

הלוואי שתמצא משהו שיעזור לך... אולי יש כיוונים שלא בדקת?

לא יכול להתמודד

תחושות כאלה הן בוודאי איומות. תנסה לעזור לעצמך ולפנות לאיש מקצוע. ייתכן שהכל נובע מחוסר איזון של כימיקלים במוח, אז למה לא לבדוק זאת אצל רופא, כמו שבודקים כל בעיה רפואית אחרת. בטוח שזה מה שאני הייתי עושה, אם היתי מרגישה כך חודש וחצי.

הוא כנראה יפנה לרופא שמתמחה בפסיכיאטריה

לא כדאי להתחיל תרופות של רופאים (כימיות) לפני שמנסים טיפול טבעי!

אני מטפל ואוכל לייעץ

בריאות ושמחה

א"א לאבחן בצורה כזו, 

אבל זה נשמע קצת כמו "התקף חרדה",

שזו תופעה נפוצה, ולא צריך להיבהל ממנה,

זה עשוי לקרוא לכל אחד בתקופות מסויימות.

יש פה כמה טיפים איך להתמודד בזמן שזה קורה-

http://www.macom.org.il/walk-through-panic-attack.asp

מעבר לזה-

פנה לרופא משפחה, הוא יפנה לטיפול מתאים,

או לחילופין חפש מטפל CBT עם המלצות.

תרגיש טוב!

יכול להיות שבתקופה הזו הלכת לישון יחסית מאוחר כל לילה?

הייתה לי פעם תקופה כזו,

וכשחזרתי לישון מספיק שעות בלילה (6 לפחות!) זה עבר.

הלכת לרופא לבקש הפניה?

שתדע,

שאומרים שטיפול זה כמו למצוא חברותא (או שידוך אבל זה לפורום הזה )

צריך שתהיה התאמה בין המטפל למטופל, באופי- ובשיטת טיפול

לפעמים צריך לעבור 2-3-4-5 מטפלים על שמוצאים את "ה-נכון"

אז גם אם ניסיתה, ואתה מרגיש שלא הלך.. אל תתיאש! תמשיך לחפש לך עיצה ורפואה. זה קיים, זה יגיע- רק ייקח לזה קצת עד שיבוא..

לך לרופא משפחה שייתן לך לעשות 6-7 מבחנות של בדיקות דם לכל החיים האילו... : P

ועכשיו שאתה יודע קצת על המאפיינים של ההרגשה שלך- אתה יכול לפעול!

תכין לך מראש עזרה למצבים שכאילו

חברותא בלימוד קבועה בדיוק בין מנחה לערבית (הזמן שיורד הלילה- זמן קשה...)

דיסק של שירים שמחים שמתנגן תמיד בערב -ומשמח אותך

חבר שאתה יודע שאתה יכול להתקשר אליו בערב \לילה

שירשור מי ער? פה בפורום... אם אין לך מישהוא אחר לדבר איתו, אתה יכול לפתוח גם משחק-פורום- זה דבר משעשע ומשמח לב

ועוד ועוד

תכין לך רשימה מוכנה מראש שלך בתחבולות תלחם לעשות לך שמחה

גם כשיש כדורים כלשהם- שעוזרים לצד הכימי שבמוח

צריך ללמוד התנהגויות- שמבחירה מביאות את האדם לצד הטוב. אותם אפשר להתחיל לעושת- תמיד

הייתי עסוק בימים האחרונים אז לא התפניתי לקרוא את השרשור שלך.

קראתי אותו עכשיו ברפרוף אבל אני במקומך הייתי פונה דבר ראשון לער"ן 1201.

לא בטוח שזה אקוטי ולא בטוח שאתה צריך להדאיג מישהו.

אני גם לא יודע אם כבר פרסמו את הטלפון הזה לפני.

בהצלחה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.