אחרי 400 פעם התחיל להימאס להם ממני" • מנשה יוזפוביץ', המתפרץ הסדרתי לשידורי הרדיו, לא מתעייף גם בגיל 46
מנשה יוזפוביץ', חמוש בטלפון ובכדורגל, בבית ספר פיק"א בפתח תקווה. "פעם אפילו הודעתי שאני פורש, אבל אני לא מסוגל להפסיק"
מדינה שלמה רותקה בשבוע שעבר למסכי הטלוויזיה בעת הטבח המזעזע בסניף בנק הפועלים בבאר שבע, שגבה את חייהם של ארבעה אנשים. אלה הרגעים שבהם עולה מפלס הלחץ והחרדה. אבל גם אז, מתברר, יש כאלה שלא בוחלים בהזדמנות להשתחל לשידור.
בקונטרול של חדשות ערוץ 2 בנווה אילן היו משוכנעים שהם עומדים לקבל בשידור חי עד מהזירה. "אנחנו רוצים לצרף את לוי שמואל, פקיד בנק ששהה בבנק בזמן האירוע, שלום לך", הודיע המגיש אורן וייגנפלד, ואז זה קרה. "שלום, מדבר מנשה יוזפוביץ' מבני ברק, ואני משחק כדורגל ביום שישי בבית ספר פיק"א בפתח תקווה", ענה הקול מן העבר השני של קו הטלפון. בערוץ 2 זיהו מייד במי מדובר והורידו את המתחזה הסדרתי מהשידור.
לא עברו אלא דקות ספורות, ואותו "עובד בנק" - הפעם ללא שם - עלה לשידור גם בערוץ 10. גם כאן הוא הורד מייד, לנוכח מבוכתה של המנחה רומי נוימרק.
"נכנסתי לפנתיאון", צחק השבוע וייגנפלד, שמגיש חדשות זה כעשור. "לא האמנתי שהאיש המיוחד הזה יגיע גם אלי. טוב, לפחות אני בחברה טובה".
בחברה טובה, לחלוטין. עם כל הכבוד לרזי ברקאי, לדידי הררי, לכרמלה מנשה ולמלאכי חזקיה, האיש שמזוהה יותר מכולם עם הרדיו בישראל (לפחות בעיני עצמו) הוא מנשה יוזפוביץ'. "יוזפוביץ', תכתוב יוזפוביץ', לא יוספוביץ' ולא יוסיפוביץ', זה שם פולני", הוא דואג לבקש ולהנחות עשרות פעמים במהלך שיחתנו.
באמת, אין כמעט מאזין בישראל שלא נתקל ב־27 השנים האחרונות באחת מאלפי ההתפרצויות שלו לשידור עם אותו משפט אלמותי. הוא מדקלם בעל פה עשרות מספרי טלפון של כל תחנות הרדיו, יש לו פינות קבועות בתחנות האזוריות - מדן ועד אילת (שניתנו לו רק כדי שיפסיק להתקשר ולהטריד כל הזמן), הוגשו נגדו תלונות במשטרה, והוא אפילו הטריד שופטים בבית המשפט. עכשיו, אחרי קריירה רדיופונית מפוארת, מנשה יוזפוביץ' פרץ גם לטלוויזיה.
יוזפוביץ' (46) מתגורר עם הוריו. הוא אינו נשוי. מה הוא עושה בחיים? "יש לי ארבעה אחיינים, ואני מלמד אותם לדבר". באמצע כיתה י"ב נשר מהתיכון. "הייתי ילד בודד, לא התחברתי עם בנים או עם בנות, אף אחד, עד כיתה ח'. אחר כך שלחו אותי לפנימייה בקריית טבעון, וגם שם לא מצאתי חברים. בי"ב אמרו לי שזה לא מתאים. במקום ללמוד, שיחקתי כדורגל".
בצבא שירת 27 ימים. "שיקרתי אותם במבחנים. מה לי ולצה"ל, מה אני יודע? מה אני אעשה שם? חזרתי הביתה ביום שישי, עם נשק והכל. שכנים שלי ברחו, נבהלו, שאני לא אעשה כלום". ואז, בינואר 1986, המשוחרר הטרי מנשה פצח בקריירה חדשה.
הוא לא מפסיק לדבר, אפילו לא לשנייה. לאורך כל הראיון איתו לא הצלחנו להשחיל מילה. זה מה שאמר: "אבא שלי היה בן 11 בגטו לודז', קראו לו קובה. היתה לו אחות גדולה, בת 14, פלה, שברחה אחרי המלחמה. הייתי רוצה להכיר אותה. אני חושב על זה שאם יום אחד לא אגיד את שם המשפחה של אבא, אני אשכיח את הדודה שלי שהיתה בשואה. כל יום אני חי עם זה.
"למה אני מתקשר לרדיו? בשביל המשפחה ובשביל הכדורגל. בינואר 1986 הגעתי לשחק כדורגל בבית ספר פיק"א עם בן דוד שלי, רמי זכריה. רציתי להיות שחקן כדורגל מפורסם, שכולם יכירו אותי. שאלתי איך אני נכנס להרכב. אמרו לי שכל אחד צריך לעמוד במשימה כלשהי כדי שייתנו לו לשחק, והמשימה שלי היא לדבר ברדיו.
"התקשרתי לתוכנית 'על הדבש ועל הכיפאק' בגלי צה"ל, ואמרתי: 'שלום, מדבר מנשה יוזפוביץ' מבני ברק, אני משחק כדורגל כל יום שישי בבית ספר פיק"א בפתח תקווה'. הספקתי להגיד חמש פעמים את המשפט, והורידו אותי משידור. חזרתי לפתח תקווה, ובן דוד שלי אמר: 'כולם שמעו אותך עכשיו ברדיו, אבל עכשיו, כדי שתשחק, צריך להמשיך'. אז התקשרתי כל יום, וקיבלתי חשבונות גדולים של טלפון. עד שהתחיל להימאס עליהם, לא רצו להעלות אותי.
"כשלא מעלים אותי לשידור, אני עובד עליהם. שיחקתי אותה עם כל מיני שמות. יום אחד, בשירותרום, קראתי לעצמי באיזה שם, אמרתי שאני רוצה לתרום תרומה גדולה... אז העלו אותי. מייד אמרתי: 'שלום, מדבר מנשה יוזפוביץ' מבני ברק, אני משחק כדורגל כל יום שישי בבית ספר פיק"א בפתח תקווה'. צביקה הדר ענה: 'וואלה, לא האמנתי שגם אלי הוא יגיע'. על המפיקים של גבי גזית הצלחתי לעבוד ואמרתי שאני מתחתן עם המנהלת של בית ספר פיק"א. היא אמרה לי: 'שמע, אני נשואה, מה פתאום אתה אומר שאתה מתחתן איתי...' והיא לא היחידה. לשוש עטרי ז"ל הצעתי נישואים בשידור חי בכמה הזדמנויות. אהבתי אותה.
"אחרי 300 או 400 פעמים התחילו להגיד שאני הורס להם תוכניות. תפסתי להם את הקו. האשימו אותי שסתמתי את כל הקווים בגלי צה"ל, ובגלל זה לא הצליחו לשדר את חתימת הסכם השלום עם ירדן. התחילו להתלונן נגדי במשטרה, ועצרו אותי. אמרו לי שאני מפריע בשידור, אז אמרתי שזו תוכנית למסור ד"שים, ואני עליתי למסור ד"שים. השופט החליט שייתנו לי לעלות לשידור פעם בחודש.
"ככה הגעתי להסדרים עם התוכניות של שלום אסייג, נתן זהבי, 'שיר וברכה'. כל ראשון בחודש אנשים פותחים במיוחד את הרדיו כדי לשמוע אותי. אחרי שלוש שנים נמאס לי לחכות, רציתי פעם שנייה בחודש, אז שוב התקשרתי, ושוב התלוננו עלי במשטרה. חקירות, צעקות, שלחו אותי למשרד הרווחה. שלחתי מכתב לרמטכ"ל, שאני בסך הכל רוצה לדבר ברדיו.
"השופט קבע שאני לא אתקשר לגלי צה"ל שלושה חודשים, אבל פחדתי שידיחו אותי מההרכב. תראה, כבר התחלתי להיות מפורסם. נתנו לי לשחק בהתקפה, קבוע. וגם בהגנה. אני אף פעם לא מוסר כדורים, רק דואג לעצמי, לרוץ ולתת גול. כל שבוע אני רושם את כל הגולים שלי. עד היום הכנסתי 2,450 גולים".
יוקר המחיה, מתברר, פוגע גם בעיסוקו הלא שגרתי של יוזפוביץ'. "פעם הייתי מתקשר מטלפון ציבורי, אבל כבר לא. זה קשה. מאז שהתחילו ברדיו עם המספרים של 1-900, זה נהיה עסק יקר. קיבלתי חשבון של 400 שקל, אז התחלתי להתקשר פחות. פעם אפילו הודעתי שאני פורש. אבל אני לא יכול, אני חייב להמשיך להתקשר, בשביל המשפחה ובשביל הכדורגל".
יוזפוביץ' עוצר לרגע את הראיון, אבל לא שותק, חלילה. הוא מתקשר למחלקות שונות בגלי צה"ל. "מנשית", הם קוראים לו ברגע שמזהים את שמו, וממהרים לנתק את השיחה. אז הוא ממשיך למספר הבא, עד שאנחנו עוצרים אותו.
"לא קשה לעבוד על המפיקים בתוכניות. כולם אומרים עלי 'מנשה מטריד', אבל הנה, אני מתקדם, יש לי פינות קבועות בתוכניות שונות. לא נמאס לי. כל מה שאני עושה זה לא בכוונה כדי להרגיז או להטריד.
"האמת, את מי אני הכי אוהב לשמוע ברדיו? את עצמי. החלום שלי הוא שיקראו לי 'מנשה עצבני' ותהיה לי תוכנית ברדיו. אני אעלה לשידור רק תושבים מפתח תקווה. המפיקה הכי טובה בארץ היא שילת מ'רדיו קול הים האדום', ושדרן העשור הוא יוני דביר, המגיש של 'דרומי יומי' בכל יום בין ארבע לשש".
"זהו, הגעתי לשיא הקריירה שלי", צוחק יוני דביר מ"רדיו קול הים האדום". "תשמע, להיות שדרן העשור של מנשה יוזפוביץ' זה לא דבר מובן מאליו. מה זאת אומרת, אני מעריץ אותו. הכרתי את הטיפוס כבר כשהייתי נער, והאזנתי לרדיו".
איך אנשי רדיו מתמודדים עם האיש הזה?
"בכל פעם שאני מקבל מפיקה חדשה, אחד הדברים הראשונים שאני מסביר לה הוא איך להיזהר ממנשה. היתה אצלנו תחלופה של מפיקות, והוא הצליח לשגע אותן ולדאוג שלא יזהו אותו. הגענו למצב שהוא ממש הטריד אותנו, היה מתקשר ומנתק, תופס את כל הקווים, ממש מפריע למהלך העבודה. בסוף לא היתה לנו ברירה והגענו איתו להסכם - שהוא יעלה לשידור פעם בחודש, ויעזוב אותנו בשאר הזמן. הכנו לו אפילו פתיח מוסיקלי, והוא מקבל שלוש דקות לדבר בלי הפסקה ובלי הפרעה. בשניות האחרונות אנחנו סופרים לו בשידור 10, 9, 8... ומורידים אותו מהאוויר בבום. הקטע המצחיק היה שיום אחד קיבלנו טלפון מהתחנה המתחרה, 'רדיו קול רגע', והם ביקשו לברר לגבי ההסכם שעשינו עם מנשה, כדי להשתמש באותה דרך".
שילת עדרי־חדד, המפיקה הנבחרת של יוזפוביץ' ושדרנית בעצמה, מספרת שיש על שולחנה דף שבו היא מעדכנת מתי היתה הפעם האחרונה שמנשה התקשר. "לפני כמה זמן עברו חודש ושלושה ימים בין הטלפונים שלו, וממש דאגתי, שאלתי אותו לאן הוא נעלם. אני כבר מצליחה להשתיק אותו מדי פעם, ואפילו להשחיל משפט. מי שנתקל בו יודע שזה לא דבר פשוט".
איך הרווחת את הכבוד שאת מקבלת ממנו?
"זה כבוד מפוקפק. אני מאיימת שאתקשר לאמא שלו, וזה עובד. הוא כבר לא מנסה לעבוד עלי. היחסים בינינו נורמליים, בערך. לפני שהוא עולה לאוויר הוא עוד מספיק לספר לי איזה סיפור הזוי".
צחוק צחוק, זה בטח לא קל.
"נאלצתי לעבור בגללו כל סוג של הטרדה שאתה יכול לחשוב עליה. אני בחורה דתייה, נשואה, ופשוט אין לו גבולות. הוא מסוגל להתקשר במשך שלוש שעות, פעם אחרי פעם, ולא לרדת מהקו".
גם דידי הררי, המגיש הוותיק של "דידי לוקאלי" ברדיו ללא הפסקה, נתקל ביוזפוביץ' לפני שנים רבות. "זה היה לפני שני עשורים בערך, עוד כשהגשתי את 'חולה רדיו' ברשת ג'".
חולה רדיו, כמה סמלי.
"בהתחלה השיחות שלו היו משעשעות, צחקנו איתו, אפילו הפכנו אותו למין כתב של התוכנית. אבל באיזשהו שלב זה נהיה מעייף, אז ירדנו ממנו. לא בלי מאבק, כמובן. מדי פעם הוא היה מצליח לעבוד עלינו ולעלות לשידור. מנשה יוזפוביץ' הוא אימת המפיקים, אבל החבר'ה שלנו כבר מצליחים לזהות וליירט אותו".
יש לו עתיד ברדיו?
"תשמע, אני בכלל חושב להחתים אותו כסוכן שחקנים. עם קריירה כזאת ענפה בבית ספר פיק"א בפתח תקווה, בטח יש לו כבר טביעת עין. אולי דרכו נצליח להביא כמה כוכבים למכבי תל אביב. הכל, כמובן, בהנחה שהוא באמת משחק כדורגל בכל יום שישי. הרי אף אחד לא ראה אותו אף פעם משחק".
ומה אתה מאחל לו?
"שיום אחד ייגמר לו הטוקמן".
ומה הלאה? רוב הכדורגלנים המקצוענים פרשו הרבה לפני גיל 46, אבל יוזפוביץ' לא נשבר. הוא אפילו שוקל הסבה מקצועית. "תרשום שאני עובר עכשיו לכדורסל. אני יודע שהמשפט הקבוע שלי ברדיו שנוי במחלוקת, אז החלטתי להחליף אותו. שלום, מדבר מנשה יוזפוביץ' מבני ברק, אני משחק כדורסל כל יום בין שבע לתשע בערב בבית ספר פיק"א בפתח תקווה".
**
תשמעו סיפור אמיתי. 8 באוקטובר 2012, שמחת תורה, צהריים. אני מגיש שעתיים לזכרו של מאיר אריאל, במלאות 25 שנים ל"מסע הבחירות". תוך כדי השידור מתקשר אלי מישהו לאולפן ואומר לי שהוא רואה חייל גל"צ ישן ברחוב, באמצע שדרות ירושלים. מאחר שדקות קודם לכן ראיתי את הטכנאי, הרוס מעייפות, יוצא למנוחה, חשבתי שאולי קרה לו משהו והוא נפל בשדרה.
בזמן הניסיונות להשיג את האחראים, תוך כדי שידור, מתקשר עוד מישהו לאולפן, והפעם מספר לי במבטא ערבי שהוא רואה חייל גל"צ שרוע מת בשדרה. כמובן, מאוד נבהלתי. הודעתי לטכנאי ולמערכת החדשות, שהזעיקו את הקצין התורן ועוד כמה חיילים, והם מיהרו לבדוק במי המדובר.
כדי לקצר רגעי לחץ ארוכים אומר שמדובר במתיחה של פסיכופת, שידוע בכך שהוא מותח אנשים ברדיו כבר די הרבה שנים. מתברר שהוא התקשר בזהויות שונות לעוד עשרה אנשים בגל"צ והצליח להכניס ללחץ את כל המערכת.
בתור שדרן די ותיק, כבר 38 שנים במקצוע, נתקלתי בשם שלו אינספור פעמים. אני לא מזכיר את שמו, כי זה בדיוק מה שהוא רוצה שיקרה. אני רק רוצה שתדעו: בפעם הבאה שתשמעו את המניאק הזה עושה "מתיחה" ברדיו, תדעו שהוא לא מצחיק, לא "נחמד", ולא ראוי לרחמים.
יואב קוטנר
מקור:ישראל היום
