בנוגע למוזיקה האלקטרונית ולמטאל- חשבתי שהיתרון הגדול של המוזיקה האלקטרונית על המטאל הוא המרחב שהיא נותנת, ולכן אי אפשר להגיד עליה דברים מסוימים. כלומר, מצד אחד יכולים להיות בה טראנסים "אלימים" (למשל, חלק מהדברים של אינפקטד..) וגם מנגינות שקטות ורגועות (הרמח"ל ו"שיר טיול" של אביתר בנאי),
למטאל, לעומתה, קל מאוד לייחס "אלימות" עם כל הצעקות שהם צועקים שם. אני חושב שמה שהופך את המטאל ל'פסוּל' הוא שהצעקות בו הם בפה, שזה כלי הנגינה הכי ישיר והכי טהור.
ובכל זאת, אני חושב שאפשר למצוא מטאל מעודן יותר ושעדיין נחשב "קוונציונאלי" ובלי צעקות (באופן לא מפתיע- בעיקר מזמרים שומרי תורה ומצוות). חבר שלי אמר שלדעתו חלק מהם נחשבים רוק כבד ולא מטאל, אבל אני לא בטוח שאני מסכים איתו. הנה כמה כאלה:
מדגם מאוד לא מייצג משירי הלהקה הישראלית של Orphaned Land
שני שירים של "א גרויסע מציאה", קצת יותר אגרסיבי-
סתם בשביל הצחוק, אני לא באמת חושב שהם כל כך מוצלחים, וגם לא כל כך מטאל- להקת "געוועלד", מטאל באידיש:
אני אישית חושב שכל ענין הצעקות במטאל לא רק שאינו מוסרי, אלא אינו יפה ואינו מוסיף שום דבר. ואולי בעצם זה היינו-הך. אגב- אם כבר מדברים על אלקטרוניקה- שמעתי לא מזמן (הצתה מאוחרת) שיר של ה"דג נחש" בשם "זמן להתעורר" ויש בו לא מעט שימוש ב"דאבסטפ". מומלץ.
בנוגע לרוק, ולדיון על 'הביטלס' לעומת ה'פינק פלויד' וה'לד זפלין'- הסטלן הקטן אמר שם שהוא "אינו מחפש בלד זפלין את אלוקים במובן הפשוט של לחפש קדושה".
בעוונותי (?) אגיד שאני איני מבין אנגלית כ"כ טוב, ואני לא מבין מה הם אומרים בשירים שלהם, אבל אין ספק שבמוזיקה שלהם (וגם בסוגים מסוימים של מטאל ואלקטרוניקה, כדלעיל), הבועטת, המחפשת, יש משהו רציני. למדתי לא מזמן ב"מי השילוח" שהנזיר מגדל את שערו כי שיער מורה על כעס (אל תשאלו אותי איך, עיינו שם) ובשביל להתגבר על התאוות צריך כעס (גם זה עיינו שם). אני לא אומר שצריך לגדל שיער וכו', אבל יש מקום לתחושות הבאות מהמקום הזה.
זהו להיום, כבר נדבר מתישהו..
