נשמע ספר טוב.

לא גירה אותי משום מה.

האמא יום אחד נעלמה- וכל הספר בעצם מסופר מנקודת מבט של כל אחד מבני המשפחה. וככה אתה בעצם לומר להכיר את האם.

וואו... סבלתי שלושים עמודים ראשונים (לוקח זמן להתרגל לגוף שני) אבל אחרי זה.. באמת. כתיבה כ''כ כנה- שמלא פעמים מצאתי את עצמי גם חושבת, ומשווה בראש לאמא שלי. למשפחה שלי. באמת.. גורם לך לחשוב. (חוץ מזה שאתה מאמצע הספר רק רוצה לחבק את המא, ולבכות.)

להעתיק לכם קטע?

שיטת הכתיבה של P.O.V (נקודת ראות) כבר קונה אותי.

והתכוונת, נראה לי, שהכתיבה בגוף ראשון, לא? (זאת אומרת, "אני", "הלכתי", "עשיתי"...)

אולי תעתיקי קטע, וגם נחפש בספריה. מה שם הסופר/ת?

אני פוחדת לעשות עוול לספר. בעקרון- זה רעיון שהיא מפתחת לעוד אחד ולעוד אחד וכו'. ככה שהיה קצת קשה לבחור אחת. אז הנה פסקה יפה וקצרה (יחסית):

"כמה דקות עברו באותו היום, בקרון הרכבת התחתית שיצאה מתחנת סיאול, עד שהבנת שאשתך לא נמצאת שם איתך בקרון המתרחק מהתחנה? תיארת לעצמך שהיא עלתה אחריך. כשהרכבת נעצרה בתחנת נאם יונג ואז המשיכה בנסיעה, נתקפת לפתע בהלה.

לפני שהספקת לבחון את מהות התחושה הזו, ניקב משהו את נשמתך,

תחושת ייאוש על כך שעשית שגיאה איומה ובלתי-הפיכה. הלב שלך הלם חזק כל כך, עד שכמעט שמעת אותו.

פחדת להביט לאחור. ברגע שבו היה עליך לוודא שהשארת את אשתך בתחנת סיאול- שעלית על הרכבת ועזבת, שנסעת עד התחנה הבאה- ברגע שבו הסתובבת ופגעת בטעות בכתף של האדם שלידך, הבנת שהחיים שלך נפגמו ללא תקנה.

בן רגע הבנת שהחיים שלך ירדו מהפסים בגלל ההליכה המהירה שלך.

בגלל שבמשך חמישים שנות הנישואים שלך, בהתחלה כשהיית צעיר ואז כשהתבגרת, תמיד התרגלת ללכת לפני אשתך.

אם היית מסתובב כדי לוודא שהיא שם מיד כשעלית לרכבת, האם זה היה קורה?

במשך שנים נהגה אשתך להעיר לך- היא שתמיד השתרכה מאחוריך כשהלכתם יחד לכל מקום שהוא, שהיתה הולכת בעקבותיך כשאגלי זיעה על מצחה וממלמלת לאחור- "חבל שאתה לא הולך קצת יותר לאט, חבל שאתה לא הולך בקצב שלי... לאן אתה ממהר?" 

אם היית עוצר בסוף ומחכה לה, היא הייתה מחייכת במבוכה ואומרת "אני הולכת לאט מדי, נכון?"."

(לא רוצה לשעמם אתכם. בעקרון- יש עוד חמש שורות עד סוף הפיסקה הזאת. להמשיך?)

"היא הייתה אומרת לך, "אני מצטערת, אבל מה אנשים יגידו אם הם יראו אותנו?

אותנו, שחיים יחד, אבל תמיד אחד הולך ראשון והשני אחריו. הם יגידו, השניים האלה בטח שונאים אחד את השני כל כל, 

שהם אפילו לא מסוגלים ללכת יחד. זה לא טוב שאחרים יראו אותנו ככה.

אני לא אחזיק לך את היד או משהו כזה, אז בוא נלך קצת יותר לאט. מה תעשה אם תאבד אותי?" היא בטח ידעה שזה מה שיקרה. הדבר שאשתך אמרה לך הכי הרבה פעמים מאז פגשת אותה כשהיית בן עשרים, היה ללכת לאט יותר.

איך יכול להיות שלא האטת אף על פי שכל השנים שחייתם יחד אשתך ביקשה ממך ללכת לאט יותר?

מדי פעם עצרת וחיכית לה, אבל אף פעם לא הלכת לצידה, לא שוחחת איתה כפי שרצתה- אפילו לא פעם אחת.

מאז נעלמה אשתך אתה מרגיש כאילו הלב שלך עומד להתפוצץ בכל פעם שאתה חושב על ההליכה המהירה שלך.

הלכת לפני אשתך במשך כל החיים שלך. לפעמים היית פונה בלי להביט לאחור כלל.

כשאשתך קראה לך מאחור, נהגת לענות לה במלמול זועף ושאלת אותה למה היא למה היא הולכת לאט כל כך.

וככה חלפו חמישים שנה. כשעמדת וחיכית לה, היא הייתה נעצרת לידך בלחיים סמוקות ואומרת בחיוך, "בכל זאת חבל שאתה לא הולך קצת יותר לאט." חשבת שככה תנהג במשך שארית חייכם.

אבל מאז אותו יום שבו עלית לקרון הרכבת התחתית בתחנת סיאול, אותו יום שבו היא הייתה רק כמה צעדים מאחוריך,

אשתך לא חזרה אליך." 

זה באמת בגוף שני! (וסליחה שלא האמנתי לך...) ממש מיוחד.

ובאמת נשמע מעולה.

אולי אפילו כדאי לקנות אותו?

ככה שכן, אני ממליצה לגמרי. (אלא אם כן יהיה ספר שגם נראה טוב ואותו עדיין לא קראתי )

(זה בסדר. גם לי היה קשה להאמין שתהיה כתיבה טובה בגוף שני ולא קלישאתית. אבל.. תראי מה זה. )

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר