דרכו של הרב זצ"ל לא היתה להעיר במקום שיש אפשרות להקל

וכן, לרווקה זאת בעיה

השאלה אם יהיה לך מקום לזוז..

שכדאי וראוי שנשים לא תלכנה כלל לבית הקברות

ק"ו רווקות ש...

למעוניינים לראות זאת בפנים,

סידור קול אליהו עמוד 946 הלכה ז',

אם לא נוהגים בכל קבר

לפחות בקבר של הרב עצמו...

סידור קול אליהו עמוד 946 הלכה ז'

 כדאי וראוי שנשים לא תלכנה כלל לבית הקברות, ועל אחת כמה וכמה בימי נידותן. ואם יש להן מזה בושה או עוגמת נפש, יעמדו במרחק ד' אמות מהקברים (עיין שו"ע יו"ד שנט סע' ב. ב"י שם ס"ק ב).

נהוג שנשים לא הולכות לבית עלמין? |שוק רציני|

גם לא של משפחה?

ולמה?

אנשים שם מתים. אף אחד לא יעולל להן רעה שמה...

לק"י

ואני יודעת על נשים שהןלכות עפ"י הרב אליהו, ובכל זאת עולות לקבר שלו (כנראה שזה לא אסור).

ובטח שהן עולות לקברים של בני משפחה.

http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=26481

כוחות אופל- אם ישנם, רעים ל=הן לגברים והן לנשים.

גם גברים מביאים חיים לעולם.

"עושות טוב יותר מכל דבר אחר בעולם"... נראה לי שיש עוד כמה מיומנויות שנשים טובות בהן, מלהרות וללדת (שכאני מציירת, למשל, אני מרגישה נהדר. לא חוויתי הריון, אבל אני יכולה לחתום על זה)

נכון, אני לא מסוגלת לירות באדם, גם לא במחבל, אני מניחה. בגלל זה לא אלך לאזכרה של - - - ?

להתפעל? להתרגש?

מקסימום בוכים. ובבית מתאוששים עם כולם במהלך הסעודה.

לא סיבה להדיר אשה מלוויה/אזכרה.

לא צריך להגזים ברגשניות שלנו.

|הרהורי פיכחון|

גם משפחתי המורחבת כזאת

למדתי לשתוק עם הזמן.

לתת לדברים לחלוף לי מאוזן לאוזן ולצאת.

וחבל לך על הזמן איזה סיפורים אני שומעת |מתחרפן|

פסדר.

חיי את חייך כפי שאת מאמינה שהם צריכים להיות.

ולכן אני לא מתעסקת עם זה.

לחלוטין.

הרב-פסק-בעבר.

רק בטח קצת מרגיש מוזר ללכת, אם הרב בחייו טען שזה לא טוב.

את לא מרגישה את זה?

תשמחי

את מקיימת את הלכתו של הרב

יש נחת רוח גדולה מזאת לרב?

אני מקווה שיהיה לו זמן לענות עכשיו...

בתוכנית עכשיו באתר ישיבה

שאלה: בחורה רווקה יכולה ללכת לציון של הרב אליהו זצ"ל?

תשובה: כן

באמת יש הבדל בין נגיעה בציון (המצבה) ללעמוד ארבע אמות ממנו.......?

אני לא מבין בזה

אבל אם הרב שמואל אמר, כנראה שלא סתם הוא אומר את זה

ואם תשימי לב, גם בהלכה של הרב מוזכר 4 אמות

קצת כדי לסבר את האוזן (לא הסיבה, רק שנוכל להבין) למה צריך לתרחק מגבר שהוא לא אישך ואסור לגעת בו?

גבר ואזה חיים.. מטבע הדברים נמשכים זה לזה... נושא אחר... לא?

אלא כדי לסבר את האוזן

אם כבר להיפך, מבליט את הלא מובן שבדבר...

שמגע עם קבר, שזאת מצבה, תזיק לאשה (עצם הנזק ממגע עם מצבה.)

אח"כ עם הענין שלגבר זה לא "יזיק" ולה "כן".

שום נזק לא בא ממגע עם מצבה.

לא לגבר, ולא לאשה. ושום פוטנציאל חיים לא ניזוק.

הבנאדם מת, קבור, למטה, נשמתו מעלה מעלה, ואנחנו באים לומר קדיש להתייחד רגע וללכת (מתיחסת לעליה לבית עלמין. לא למאורע הגדול המדובר.) בכל הסיטואציה הזאת אין שום דבר רע/מזיק.

לא סתם יש כל כך הרבה פרטים בהלכה שקשורים למקומות אלו

לק:י

לי אף פעם לא אמרו לא לגעת במציבה של אמא שלי..

לק"י

למרות שבדר"כ אני לא נוגעת בכלל..

איזו טומאה יש על הידיים שלך?

אני גם טיפוס רציונלי מאוד. אבל אי אפשר קטגורית לפסול כל דבר שריח מיסטי נודף ממנו, רק מכיוון שהוא כזה. זה פשוט לא עומד במבחן הקונסיסטנטיות, מפני שיש דברים ביהדות - גם לא בקבלה - שבהחלט מדברים על דברים כאלו. השאלה שצריכה להישאל אינההאם זה מחוייב מהשכל, או אפילו מסתדר עם התפיסה שלי את העולם, ולא נראה כסתם משהו מיסטי ומוזר - אלא האם יש לזה מקור אמיתי שמשכנע אותי לקבל זאת. כך דעתי.

גם ענין טומאה וטהרה נשגב ממני לחלוטין, אך זו הלכה, גורפת לכולם.

כאן מדובר ברוחות, נשמות, שדים, אנערף מה...

מיסטיקה, בקיצור.

א-ם יש כזה דבר בכלל-

אז לאף אחד לא כדאי להכנס לבית עלמין.

לא לחלק כן ולחלק לא.

ותעשו לי טובה... שה"רוח" הזאת תתפס לאשה דווקא?

ודווקא לנידה?

וכו' וכו'?

לא.

האדם מת, איננו, נשמתו שם למעלה.

ואפשר להרגע ולבוא פעם ב- להתפלל ולהתיחד.

|רציונל כרוני|

נוטלים ידיים, אך זה לא ממין העניין.

הטענה שלי היא, שאדם שאומר שהוא רציונלי, ופוסל כל מה שמיסטי כי הוא מיסטי, לא יכול לחיות בשלום עם נטילת ידיו מפני טומאה.

הוא לא יכול לחיות בשלום עם עוד כל מיני דברים ביהדות.

את אומרת:

"כאן מדובר ברוחות, נשמות, שדים, אנערף מה...

מיסטיקה, בקיצור."

גם טומאה\טהרה - זו מיסטיקה טיפשית והזויה, בעיני כל אדם רציונלי שאינו דתי.

הטענות שלך הן טענות שלא מקבלות את הדברים הנ"ל מכיוון שהם מיסטיים ולא מתיישבים עם תפיסת העולם הרציונלית שלך. ומה שאני מנסה לומר הוא, אם כל דבר תדחי בגלל סיבה כזו - אז את צריכה לדחות גם נט"י. ועוד דברים ביהדות.

זאת-אומרת, אמת המידה לדחות או לקבל דברים - לא יכולה להיות כזו, לפחות לא אם את מעוניינת להיות קונסיסטנטית.

אלא, אם יש מקור תורני - נקבל. אם אין - לא.

עם הרבה דברים קשה לי,

אני מנסה להבין,

לא מצליחה הכל (או לא מנסה מספיק).

אולם יש הלכה, יש מצוות, ועושים. גם אם לא מבינים...

אבל, כשיש ביכולתי להחליט אם אני מקבלת משהו או לא, משהו שהוא לא חובה- כמו הליכה לפי הקבלה- אני מחליטה לפי אמות מידת שכלי והבנתי.

מאחר ורוחות, שדים, יצורים, נשמות, עולמות וכו' נשגבים ממני, ונודפים מיסטיקה ותלישות מחיי היומיום שלי- אני בוחרת שלא לקבל.

לא חייבת? אז לא תודה.

בין להחליט להתעלם מכל העניינים הללו למעשה, מפני שזה לגיטימי הלכתית, לבין לנקוט עמדה לגבי המציאות - שזה שטויות, כפי שמשתמע מההודעה עליה הגבתי.

כשכתבתי "לנקוט עמדה לגבי המציאות - שזה שטויות", לא התכוונת להגיד שנקיטת העמדה היא שטות, אלא שהעמדה שנקטת היא שזה (=עניינים מיסטיים מסויימים) הם שטויות.

(קראתי את ההודעה שלי שוב והיה נראה לי שהיא מנוסחת לא טוב ואפשר להבין אותה בצורה פוגעת, אז נאלצתם עכשיו לקרוא תיקון חפרני.)

איך היית מנסחת את זה אחרת?

נמנעת מלהאמין כי ...?

בעיני זה לא הגיוני, לא מתקבל על הדעת...

תכניסי את זה תחת איזו כותרת שנראה לך.

שטות?

שטות נודפת זלזול.

ואני לא בזה למי שנוהג כך.

לי יש את שיקול הדעת שלי, ולפיו אני חיה. מי שחושב אחרת, שיערב לו.

זה אומר שהוא משטתה? לא.

ועדין לא אבין אותו.

לא להתייחס לכך למעשה (וכאן השאלה היא שאלה של לגיטימיות הלכתית), לבין להאמין שאין בדברים הללו ממש, במציאות (כמו שכתבת, כקביעת עובדה:

"שום נזק לא בא ממגע עם מצבה.

... ושום פוטנציאל חיים לא ניזוק.

... בכל הסיטואציה הזאת אין שום דבר רע/מזיק.").

אנסה להסביר את עצמי שוב: בעיניי זה לא הגיוני שהידיים שלי טמאות בבוקר. אבל יש משהו שמאלץ אותי לסבור שזה אכן כך.

אם הקבלה היא מקור דתי-סמכותי, אז יש משהו שמחייב אותך לסבור על הרבה דברים שלא מתקבלים על הדעת, שהם כן אמיתיים.

המילה שטות או לא שטות - לא זה העניין.

העניין הוא - זה אמת או לא. אין יותר משתי אפשרויות. (אם זו אמת - אמת, ואם לא, לא אכפת לי לקרוא לזה שטות, טעות, או כל ניסוח אחר  - בוטה או עדין, לא זה העניין)

ולפי מה את מכריעה.

אם לפי שיקול דעתך, כמו שכתבת, אז מדוע את פועלת בניגוד לשיקול דעתך הטבעי כשאת נוטלת ידיים בבוקר? כן, כי ההלכה מצווה אותך. אבל מדוע יש לה תוקף? מדוע את מקבלת את דבריה? אולי אותו דבר שמאלץ אותך לקבל את הדברים הללו יאלץ אותך לקבל גם כמה עניינים קבליים אפילו שדעתך מאוד לא נוחה מהם?

בקיצור: את מאמינה שקבלה זה חלק מהתורה? אם כן, איך אפשר לומר שדבריה לא מתקבלים על דעתך, ולכן לקבוע נחרצות שהם לא נכונים?

(תשובות הגיוניות אפשריות: לא מאמינה שקבלה היא חלק מהתורה \ הדברים הספציפיים עליהם דיברתי לא חלק מהקבלה. אני לא רואה תשובה הגיונית אחרת, שכן מקבלת את היותה של הקבלה אמיתית ובכל-זאת דוחה את דבריה)

זה.. ממש נחמד לקרוא 

סקרנית לראות את תשובתך מחר (רק בערב ככל הנראה).

לילה טוב ומבורך! גם לי כדאי ללכת לישון כבר.

הרבה , כן הולך לא הולך לא חשוב לו כל כך.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍