הופתעתי מאוד לקרוא מה שכתבת.
את חושבת שכל האמהות כאן יושבות ולומדות עם הילדים?
ממש לא נראה לי...
תראי, אני לא יודעת מה קורה במוח עד גיל 3, אבל גם אם זה נכון, נראה לי שאת יכולה (וצריכה!!!) להירגע.
למה?
קודם כל, כי אמא שלחוצה על משהו זה אף פעם לא טוב.
שנית, הרי הלמידה בגילאים האלה לא מתרחשת כמו בכיתה, עם ספר והסברים פרונטליים פחות או יותר. כל משחק שהילד משחק בו הוא לומד. יותר ממה שנראה לך.
הוא לומד בהתחלה על מרקמים וצבעים וגדלים, אח"כ על יחס בין חפצים וכד', ובהמשך על המון תכונות שלו, של חבריו למשחק ושל המשחקים בעצמם.
בעצם- הוא לומד דרך המשחק חוקים בסיסיים בפיזיקה , כימיה , מתמטיקה, בוטניקה וגיאולוגיה ועוד הרבה..
הוא גם לומד איך להיפגע ואיך לפגוע, איך להתגבר ואיך לוותר, איך לעמוד על שלו ואיך לכבד רצונות של אחרים.
המון!!!
אני שותפה להרגשה שלך שאפשר גם ללמד דברים בגילאים האלה. אבל הכל יכול לבוא בנחת, בזרימה, מתוך מה שאת אוהבת ומתחברת אליו, וממש לא בצורה של "לשבת וללמוד".
אפשר ללמד תוך כדי טיול (תראו את העננים. יש כאלה גבוהים, יש נמוכים. אתם יודעים שיש שמות של סוגי עננים שונים?)
תוך כדי קריאת ספר, תוך כדי בישול עם הילדים (מי יודע למה כל מה שמבשלים אותו נהיה רך ורק ביצה נהיית קשה?)
תוך כדי הליכה לגן (בוא נספור כמה עצים יש עד הגן. זה עץ דקל. יש בעץ הזה המון דברים מיוחדים כמו למשל...)
תוך כדי נסיעה בטרמפ (תראו, איך הוא עשה כזאת מצווה גדולה בלי להתאמץ כמעט..)
מה שכתבתי הוא כמובן מתוך העולם שלי, אבל לכל אמא יש עולם שלם של ידע, ערכים ותובנות שהיא יכולה להעביר לילדים שלה
וממש לא צריכה לעשות את זה באופן רשמי בזמן קצוב.
עוד דבר- באופן מסורתי, בנים היו הולכים לחדר בגיל 3. כלומר, עד הגיל הזה הם היו עם אמם בבית. זאת אומרת שבהוויה הפשוטה של הבית- אמא, אחים, משחקים, חוץ ופנים, הילד לומד מספיק.
.
