הגדול שלי בן 7 ולא נראה לי שאני הולכת לומר לו משהו לפני שהוא ישים לב בעצמו וישאל...כנ"ל לגבי השאר בגילאים 6,4 .

את ההחלטה הזו קיבלתי משתי סיבות: 1. לדעתי ילדים בגיל כזה עדיין לא מסוגלים להבין שיש דברים שלא מספרים (גם אם אומרים להם בפירוש)

2. וזו הסיבה העיקרית: לצערי מנסיון אישי כואב אחד ההריונות שלי הסתיים בצורה עצובה מאוד והיה לנו מאוד קשה להסביר לילדים מה קרה (הגדול היה אז בן חמש)  באותו הריון אני סיפרתי להם מיוזמתי (הם לא שאלו כלום!!!) בערך בחודש שמיני והם היו מודעים לזה וחיכו... ולאחר שקרה מה שקרה חשבתי שאם לא הייתי מספרת כלום הייתי חוסכת להם ולי בילבול מיותר.

בכל מקרה, זה לא רלוונטי לגבי כל ילד בכל גיל, ילדים גדולים יותר יקלטו מהר יותר ואין אפשרות להתחמק...

בהצלחה בכל החלטה שתקבלו! ובשורות טובות לכולם! רק בידיים מלאות!!!!!

אבל לעניות דעתי אם הם ילדים לא גדולים במיוחד

אין טעם לספר להם לפני אמצע תשיעי

גם שבועיים בשביל ילדים כאלו נדמים כנצח

הם לא יודעים לחכות בסבלנות כל כך הרבה זמן!!

חמודה, את  צודקת שסבים מתים- זה דרכו של עולם. אבל תינוקות שנולדים ואחרי כמה שעות נפטרים.. זה לא!!! אבל ממש לא דרכו של עולם... אז למה לא לחסוך חרדות מיותרות מהילדים בהריונות הבאים? (כל עוד זה אפשרי מבחינת הגיל)

אגב, אני בתור אחות (בכורה)  ל 9 אחים ואחיות לא  זוכרת שום דמיונות או פחד מהלא ידוע, למרות שלא סיפרו על החדשות המרעישות...

אבל כל ילד הוא שונה, וכל אמא תעשה לפי ההכרות שלה עם הילדים ו'תחושות הבטן' שלה...

האחות בכי קטנה שלי קטנה ממני ב-8.5 שנים.

אני מעולם לא זוכרת את אמא שלי בהריון.

נראה לי שממש הבנתי מה זה הריון היה בערך בכיתה ב' שלמדנו על שרה אמנו.....

משמע, פחות משנה לפני שאחותי הקטנה נולדה.

שה-2 הקטנים נולדו אני זוכרת שחיכיתי לח/ות אבל עד כמה שזכור לי זה היה ענין של שבועיים או משהו כזה, אולי חודש.

אני לא זוכרת שום הכנה מיוחדת. אני גם זוכרת שזה היה נראה לי הנורמה כמו לאכול ארוחת ערב (אנחנו צפופים).

לא זוכרת שאני עשיתי מזה עניין, גם אחרי הלידה..... (כמובן אני מדברת על הרמה המודעת).

אני לא מעיזה לשאול את אמא שלי אם הם עשו לנו הכנה כלשהיא.....

שנכנסתי להריון שני (אני עכשיו בהריון שני) הבן שלי היה בן שנתיים, גם ככה לא מבין, דיברתי לידו חופשי....

אולי שהלידה תתקרב והוא יגדל אני אסביר לו שאי"ה יהיה לו אחות כמו ל... (ויפרט).

בינתיים כולם מדברים לידו. ניסיתי להסביר לו וגם ככה הוא לא הבין כ"כ....

הם אולי לא תמיד יודעים לבטא את זה אבל הם מבינים.

השניה שלי (שנה ו9) אמרה לי שבוע שעבר "קינוק". שאלתי אותה "תינוק? איפה את רואה תינוק?"

היא הרימה את החולצה שלה והצביעה על הבטן...

הייתי בטוחה שהיא לא מבינה. הגדולה חופרת לה שיהיה לנו תינוק אז היא רצה לכל עגלה ברחוב ומחפשת תינוק,

אבל הייתי בשוק שהיא עד כדי כך מבינה!

אני כבר שמתי לב שבגיל שנתיים יש יחסית פער מאד גדול בהבנה של ילדים.

ממה שאני רואה במעון, משפחה, גן שעשועים וכד'...

באמת יש ילדים עם הבנהה כבר ממש של ילדים ומצד שני יש ילדים עם הבנה הרבה יותר נמוכה יחסית.

אני מרגישה שלא הצלחתי להסביר לבן שלי מה זה הריון, לידה וכד'... זה מורכב מידי בשבילו....

הוא אולי מבין מה זה תינוק אבל משפט בסגנון: "גם לנו יהיה (בעתיד) תינוק" הוא לא כ"כ הבין.

לא מזמן הרגשתי שהוא התחיל להבין אותי שאמרתי לו "אח"כ" בדברים שמגיעים מיד אחרי השני. גם זה לא תמיד הוא מבין אלא רק אם זה פעולות קבועות.

למשל: "נחליף חיתול ואח"כ נלך למעון", "עכשיו נאכל ואח"כ נתקלח" וכד'... עוד אין לו משש תפיסת זמן וגם לא הבנה מה זה תינוק (ילד ראשון) מעבר לאיך הוא נראה.

ותוך זמן קצר, כל מי שצריך לדעת כבר ישמע על כך מהם

גדולים יותר סביב חודש רביעי. קטנים לקראת הסוף או שהם מנחשים קודם.

בהריון האחרון בני 6-7 שיתפתי בערך בחודש חמישי-שישי. כשזה היה בולט.

בהריון השני הבכור היה בן פחות משנתיים. לא זוכרת מתי שיתפתי אבל בטח כמה חודשים מראש כשכבר ראו.

נראה לי ממש משונה לשתף באמצע תשיעי או לא לשתף בכלל. איך אפשר להסתיר דבר כזה?

גם הילדים צריכים זמן לעכל את הדברים ולהתרגל לרעיון.

נכון שקשה לחכות אבל מסבירים להם. כמו שהם מחכים ליום הולדת או לדברים אחרים.

אז אומרים ש- הנה מגיע החופש הגדול ואח"כ ראש השנה ואז סוכות וחנוכה ואחרי זה הלידה תגיע... או משהו דומה.

אולי אחרי שכבר היה לי מספיק בטחון בהריון, ולא ספרתי כעובדה אלא טפטפתי את הרעיון (הילדה היתה בת 4)

את רוצה שיהיה לנו תינוק? איפה הוא יישן? למי בגן יש תינוק, בואי נתפלל שה' יביא גם לנו וכו'.

ורק בערך שבועיים לפני הלידה ספרתי לה סופית. 

וזה ממש כייף לילדים!!!!

(כשהם היו קטנים יותר חיכיתי בערך לשמיני- כי חשבתי שזה ארוך להם...)

או כשצריך להסביר למה פתאום אסור לקפוץ/לטפס על הבטן

כשלא היה אכפת לי שכל העולם ידע,

בהריון הנוכחי- הגדולה שאלה אותי עוד לפני שסיפרנו אפילו להורים, וכמובן רצה לספר לאחותה..

מה שמדהים זה שהיא גם אמרה אם יהיה לנו בן או בת- וצדקה!

כמו שילד יודע שהיומולדת שלו יהיה עוד זמן מסויים, ולמרות שזה מבחינתו האירוע הכי מרגש בחיים (בשלב זה..), הוא מסוגל להבין שזה אחרי פסח/סוכות/חנוכה.

הילדה שלנו עוד לא בת שלוש, ומחכה לתינוקת (היא החליטה שזו בת..) ויודעת שהיא תגיע כשהיא תהיה בגן חנה (באלול היא עוברת לגן חדש). היא כל היום מדברת עליה, אבל  יודעת שהיא לא תצא לפני הגן החדש.

לא תיכננו לספר, זה פשוט קרה, אבל היא מתמודדת עם זה ממש יפה ומתרגשת. ומצד שני, לא כועסת/מתעצבנת שזה לא מגיע.

הרבה תלוי באופי של הילד, היכולת שלו לדחות סיפוקים, כמה אפשר לדבר איתו (גיל, רמה, אופי..).

שיהיה בשעה טובה!

הן באו איתי לא"ס השני (בשבוע 9) אבל חיכו בחוץ וכשיצאתי מהרופא עם ערימת דפים ותמונות הן ביקשו תמונות של התינוק שבבטן... ומאז הן פשוט ידעו שאחרי היומולדת שלהן אמא תלד תינוק (ולא תינוקת, מה שיצא נכון..)

הן היו בנות שנתיים ו5 חודשים בערך, הוא הולד כשהיו בנות 3 וחודש..

ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ויצא לנו לדחות ליל טבילה בגלל סיבות כאלה ודומות.

ליל טבילה זה משהו חשוב מאוד, ולכן אני משתדלת לפנות בשבילו את היום בנחת, אבל אם יוצא משהו חשוב אחר באותו יום - אני מעדיפה לדחות.

שבת משפחתית שקורית פעם בהרבה זמן, ושמן הסתם קשה לקבוע אותה כשכולם יכולים להגיע, זה משהו ששווה להקריב בשבילו די הרבה. במיוחד שבטווח הרחוק לא בטוח שהחמות תוכל לארגן שבתות כאלה... אז צריך לנצל את השנים שכן.

זו דעתי

בכל אופן, טוב שיש לפותחת כאן את שני סוגי הדעות, כדי שתבחר את מה שמתאים לה❤️

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

ואפשר פשוט לדחות את הערב הזוגי…

לי אישית מפריע לקדש ככה את ליל הטבילה, וזה אפילו יכול להרגיז אותי לבטל תוכניות רצינויות בגלל זה

אבל כנראה שזה לא דחוף לכם

ואם זה באמת המצב אז לכו על זה

נ.ב

אם זה כל כך חד פעמי וכל כך חשוב לאמא שלו, בהחלט הייתי עושה השתדלות ומגיעה גם אם זה לא ברשימת סדרי העדיפויות שלי, תחשבי אם היית האמא איזה מאכזב זה שהבן שלך לא שש לבוא

ולשאלתך-יצא לי בדיקה ביתית שלילית ביום האיחור ובטא 100+

תודה רבה!

אח"כ הלכתי לעשות בטא והיתה חיובית

אבל עכשיו אני רואה שזה בעצם מה שהיא שאלה...

מצד שני כן להיות מוכנה לשלילי

כי אצלי לפחות כזה שלב שיוצא שלילי אז אין סיכוי

זה היה ביום ה9-10 לביוץ

.ולכן הבטא היתה נמוכהה

אם את אחרי איחור בודאות ויודעת מתי היה הביוץ אז הזיכוי שיצא חיובי די נמוך

אלא אם היה ביוץ מאוחר בכל זאת

ברור שזה רק בהסתמך בזה

אני תמיד יודעת מתי הביוץ

גם כשמתעכב

אני.בכלל לא סופרת לפי וסת אחרונה

רק.לפי ביוץ

ובשלב כזה כשיודעים בוודאות מתי היה הביוץ אז סיכוי נמוך שיהפוך לחיובי (אבל עדיין לא 100 אחוז)

אני גיליתי ככה הריון 8 ימים אחרי ביוץ

אני מפרשת את זה גם על העין שלנו.

מבינה את הסקרנות, תנסי לשחרר....

בינתיים תהני מהזמן ללא מחזור.

מה שצריך לקרות, יקרה. הכל לטובה

בהריון האחרון בדקתי כמה ימים אחרי איחור ויצא שלילי. כבר הייתי בת 39, קרוב ל 40.

חשבתי שאולי פשוט הפסיק לי המחזור... שבוע אחרי כשעדין לא קיבלתי עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי...

אחרי שעות של מתח הנה התחילו הכתמים

😭😭😭😭

מרגישה

למה הם לוקחים? מה השימוש שלהם?

אצלנו יש טבלט לאפליקציות וטלפון לשיחות. אף אחד לא נוגע לי בפלאפון - זה אישי מדי.

אז לפי הצרכים שלהם יש פתרונות.

ולכל פתרון יש גם הגבלות.

שולחים בקבוצה של הסניף או בכיתה, אם אני לא טועה התחיל בקורונה שהיו צריכים להיכנס לזום ושלחו שם הודעות..

משם זה קצת התדרדר והם נהנים לעבור על קבוצות שלא שייכות להם, אז נעלתי צ'אטים חשובים לי.

קודם כל יש לי קוד (עד שהם מגלים אותו 🤦‍♀️), ומגבילה בזמן, ממש דקות בודדות לכל אחד

אני נותנת להיות עם הטלפון 2-3 פעמים ביום.

כל פעם מגבילה בזמן, ובדרך כלל צריכה לעצור אותה כשנגמר הזמן.

כרגע אין לנו מחשב או תחליף אחר.

הקטנים יותר לא משתמשים בטלפון.

הם יכולים לפעמים לקחת ולהתעסק איתו, אבל לא באמת עושים איתו משהו.

לבת ה 13 אני פותחת כל פעם כי הוואטסאפ שלה הוא אצלי.

כל השאר יכולים מקסימום להשתמש במצלמה שזה לא נעול. וגם זה מעצבן אותי ואני לא ככ מרשה

זיהוי פנים וקוד שאני לא נותנת לאף אחד

ואם הילד השתמש לשיחה ספציפית

אז מחזיר מיד אחרי זה

וגם כל האפליקציות החשובות נעולות שוב בזיהוי פנים (ווצאפ/ פתקים/ מסמכים)

אף אחד לא יכול לפתוח, גם לא אני מבחירה שלי.....

לי יש פלאפון כשר, מתחברת אליכן ממחשב נייד שגם הוא עם קוד שלא ידוע לילדים.

והם עם הרמקול בוחרים איפה לשמוע

סרט כשאפשר זה במחשב

הודעות לחברים זה דרכנו אבל אין הרבה

קניות עושים עם כרטיס אשראי פיזי.

יש נייד לבית שהוא טלפון "טיפש"

לא רואה איזה עוד צרכים הילדים זקוקים בטלפון שלי.

יש מחשב נייד של הבית הם עובדים בו כשצריך אולי זה גם מייתר שימוש בנייד (בעיקר קנבה, תמונות, דפי עבודה, קצת בינה מלאכותית וכד')

אם השאלה לגבי נייד אישי שלהם אז לבנתיים רק לבן ה14 יש והוא טלפון כשר שתמיד אצלו.

ומשהו מסוים לא סתם

לק"י

ואז הקושי להפרד זה כמו מהמחשב.

כן קורה שחלק מהילדים לוקחים ומצלמים בלי רשות, ואני לא אוהבת את זה. ההגיון אומר שאם הם עושים את זה, ולא מחזירים כשמבקשים מהם, אז לבוא לקחת להם פיזית. לא תמיד יש לי כח לזה.

אם את לא רוצה שישתמשו בכלל, הכי טוב- להסביר שמהיום אין יותר פלאפון, ואז לא לשים בהישג ידם, לקחת מהם אם לקחו בכל זאת, ולסרב בקביעות לכל בקשה שלהם לשימוש בפלאפון.

עד שיתרגלו.

בהצלחה!

מביאה להם מדי פעם לצלם דברים או לצפות בסרטונים, ואם הם עוברים לסרטון אחר אח"כ הם סופגים נזיפה חזקה...

זה שלי

מניחה שאין הרבה הבדלים.

אם זו פעם ראשונה שאת מזריקהללעצמך, ממליצה ללכת לאחות לוודא שאת מזריקה נכון.

ממליצה גם לא לזהזריק כל פעם הכל, אלא להזריק ממש מעט ולעלות קצת כל פעם, כדי להפחית תופעות לוואי.

יש טבלאות שמסתובבות בקבוצות פייסבוק שמפרטות כמה מ"ג מוזרק לפי ספירת קליקים.

לא לאכול הרבה, לעצור לפני שמתמלאים! להימנע ממטוגן וממשקאות מוגזים!

מוזמנת לשאול עוד

ולמה לא מוגז?

אהבת חיי קולה זירוווו

ואחרי חודש להעלות

לא חייבים להעלות אחרי חודש, לדעתי מומלץ להישאר על אותו מינון עד שמרגישים שהוא פחות משפיע.

תנסי, יכול להיות שלא יעשה לך כלום. יש כאלה שעושה להם ממש תחושה רעה..

בהריון הראשון והרביעי הרגשתי בסביבות שבוע 20.

בהריון השני והשלישי הרגשתי בסביבות שבוע 16-17.

אם יש שילייה קידמית, זה יכול לגרום לזה שירגישו יותר מאוחר.

ותלוי בדיוק במיקום של העובר.

אולי כי לא זיהיתי את ההרגשה עדיין

אחריו זיהיתי פרפרים כבר יותר מוקדם

אבל בכל זאת יש מצב כזה שאין אפילו פרפרים קטנים כשאני על הגב?

רק בשבוע 16

בהריון הראשון רק ב19

והבנתי שגם משקל שלך יכול לשפיע

3 קילו

ובגלל זה תמיד הרגשתי מאוד מוקדם

אוכלת סרטים אבל גם לא רוצה לרוץ לאולטרסאונד על כל חשש

מתןך 4 הריונות הכי מוקדם שהרגשתי זה בשבוע 16 .. (וניסיתי להרגיש גם לפני)

אני חייבת להגיד שאני לא חושבת שתפילה של אדם זר שקורא שמות מרשימה ארוכה של אנשים שהוא לא מכיר שווה יותר מאדם שמתפלל על עצמו או אדם קרוב אליו ומכוון באמת.

אם זה מביך אותך ואת לא מרגישה בנוח אם זה אני לא חושבת שאת חייבת.

פעם הייתי בחתונה וחברה שלי באמצע החופה קראה בקול "בשביל פרי בטן ל[השם שלי]. אחר החופה לקחתי אותה הצידה והערתי לה שזה לא מתאים לי, היא אמרה שהיא מבינה ותפסיק, אבל שזה לא היה באמת כזה בקול. אולי רק הרגשתי ככה כי זה ממש לא היה צפוי ודי הובכתי.

ודווקה יש לי שם ממש גנרי שנפוץ מאוד. עדיין לא מתאים לי ואני גם לא חושבת שזה יעזור שאנשים זרים יקריאו את השם שלי מרשימה.

לא מאמינה שזה עוזר בצורה כזו

התפילה תתקבל לא רק בקבר ובטח לא כשסתם קוראים שם בלי להכיר

אצלי 3 ימים לפני הא"ס

גם אני יודעת מאמצע שבוע 3

ההבדל הוא שאצלי רביעי יהיה רק באמצע שבוע 6 ואצלך כבר אחרי 8... מקווה שמנחם!

לגבי המתח, אין לי המון טיפים חוץ מזה שדווקא נופש עשוי להיות ההסחת דעת הנצרכת אם חלילה הבשורה לא טובה... לא?

(ומנסה ליהנות מהאי-ידיעה...)

האמת פעם היתי קובעת תור לשבוע מוקדם יותר

אבל אחרי שיצא ליכמה פעמים דופק איטי בהתחלה ..שזה תקין אבל עדיין השאיר אותי במתח.. אז מעדיפה לחכות בטוח

בעיקר כי באמת לא יודעת מתי היה הביוץ ובדיןק באיזה שבוע אני

אבל עכשיו מרגישה שהגזמתי

כי זה לא מרגיש לי התחלה מרגישה כבר המון זמן מאז שגיליתי ונקשרתי..

ה' יעזור לנו מחכה גם לך שתעדכ י בבשורות טובות🥰

ולפעמים ההעדר תופעות הריון בהתחלה שזה ברכה גדולה..אבל כן מלחיץ כי כאילו אין לי שום מדד להריון חוץ מהבדיקה

שזה נחמד ומאידך מלחיץ...

אישית ממליצה בכל מקרה ביומיים שנשארו כן לעשות ניסיון לא להיקשר רגשית עוד יותר. עד כה הצלחתי...