הגדול שלי בן 7 ולא נראה לי שאני הולכת לומר לו משהו לפני שהוא ישים לב בעצמו וישאל...כנ"ל לגבי השאר בגילאים 6,4 .

את ההחלטה הזו קיבלתי משתי סיבות: 1. לדעתי ילדים בגיל כזה עדיין לא מסוגלים להבין שיש דברים שלא מספרים (גם אם אומרים להם בפירוש)

2. וזו הסיבה העיקרית: לצערי מנסיון אישי כואב אחד ההריונות שלי הסתיים בצורה עצובה מאוד והיה לנו מאוד קשה להסביר לילדים מה קרה (הגדול היה אז בן חמש)  באותו הריון אני סיפרתי להם מיוזמתי (הם לא שאלו כלום!!!) בערך בחודש שמיני והם היו מודעים לזה וחיכו... ולאחר שקרה מה שקרה חשבתי שאם לא הייתי מספרת כלום הייתי חוסכת להם ולי בילבול מיותר.

בכל מקרה, זה לא רלוונטי לגבי כל ילד בכל גיל, ילדים גדולים יותר יקלטו מהר יותר ואין אפשרות להתחמק...

בהצלחה בכל החלטה שתקבלו! ובשורות טובות לכולם! רק בידיים מלאות!!!!!

אבל לעניות דעתי אם הם ילדים לא גדולים במיוחד

אין טעם לספר להם לפני אמצע תשיעי

גם שבועיים בשביל ילדים כאלו נדמים כנצח

הם לא יודעים לחכות בסבלנות כל כך הרבה זמן!!

חמודה, את  צודקת שסבים מתים- זה דרכו של עולם. אבל תינוקות שנולדים ואחרי כמה שעות נפטרים.. זה לא!!! אבל ממש לא דרכו של עולם... אז למה לא לחסוך חרדות מיותרות מהילדים בהריונות הבאים? (כל עוד זה אפשרי מבחינת הגיל)

אגב, אני בתור אחות (בכורה)  ל 9 אחים ואחיות לא  זוכרת שום דמיונות או פחד מהלא ידוע, למרות שלא סיפרו על החדשות המרעישות...

אבל כל ילד הוא שונה, וכל אמא תעשה לפי ההכרות שלה עם הילדים ו'תחושות הבטן' שלה...

האחות בכי קטנה שלי קטנה ממני ב-8.5 שנים.

אני מעולם לא זוכרת את אמא שלי בהריון.

נראה לי שממש הבנתי מה זה הריון היה בערך בכיתה ב' שלמדנו על שרה אמנו.....

משמע, פחות משנה לפני שאחותי הקטנה נולדה.

שה-2 הקטנים נולדו אני זוכרת שחיכיתי לח/ות אבל עד כמה שזכור לי זה היה ענין של שבועיים או משהו כזה, אולי חודש.

אני לא זוכרת שום הכנה מיוחדת. אני גם זוכרת שזה היה נראה לי הנורמה כמו לאכול ארוחת ערב (אנחנו צפופים).

לא זוכרת שאני עשיתי מזה עניין, גם אחרי הלידה..... (כמובן אני מדברת על הרמה המודעת).

אני לא מעיזה לשאול את אמא שלי אם הם עשו לנו הכנה כלשהיא.....

שנכנסתי להריון שני (אני עכשיו בהריון שני) הבן שלי היה בן שנתיים, גם ככה לא מבין, דיברתי לידו חופשי....

אולי שהלידה תתקרב והוא יגדל אני אסביר לו שאי"ה יהיה לו אחות כמו ל... (ויפרט).

בינתיים כולם מדברים לידו. ניסיתי להסביר לו וגם ככה הוא לא הבין כ"כ....

הם אולי לא תמיד יודעים לבטא את זה אבל הם מבינים.

השניה שלי (שנה ו9) אמרה לי שבוע שעבר "קינוק". שאלתי אותה "תינוק? איפה את רואה תינוק?"

היא הרימה את החולצה שלה והצביעה על הבטן...

הייתי בטוחה שהיא לא מבינה. הגדולה חופרת לה שיהיה לנו תינוק אז היא רצה לכל עגלה ברחוב ומחפשת תינוק,

אבל הייתי בשוק שהיא עד כדי כך מבינה!

אני כבר שמתי לב שבגיל שנתיים יש יחסית פער מאד גדול בהבנה של ילדים.

ממה שאני רואה במעון, משפחה, גן שעשועים וכד'...

באמת יש ילדים עם הבנהה כבר ממש של ילדים ומצד שני יש ילדים עם הבנה הרבה יותר נמוכה יחסית.

אני מרגישה שלא הצלחתי להסביר לבן שלי מה זה הריון, לידה וכד'... זה מורכב מידי בשבילו....

הוא אולי מבין מה זה תינוק אבל משפט בסגנון: "גם לנו יהיה (בעתיד) תינוק" הוא לא כ"כ הבין.

לא מזמן הרגשתי שהוא התחיל להבין אותי שאמרתי לו "אח"כ" בדברים שמגיעים מיד אחרי השני. גם זה לא תמיד הוא מבין אלא רק אם זה פעולות קבועות.

למשל: "נחליף חיתול ואח"כ נלך למעון", "עכשיו נאכל ואח"כ נתקלח" וכד'... עוד אין לו משש תפיסת זמן וגם לא הבנה מה זה תינוק (ילד ראשון) מעבר לאיך הוא נראה.

ותוך זמן קצר, כל מי שצריך לדעת כבר ישמע על כך מהם

גדולים יותר סביב חודש רביעי. קטנים לקראת הסוף או שהם מנחשים קודם.

בהריון האחרון בני 6-7 שיתפתי בערך בחודש חמישי-שישי. כשזה היה בולט.

בהריון השני הבכור היה בן פחות משנתיים. לא זוכרת מתי שיתפתי אבל בטח כמה חודשים מראש כשכבר ראו.

נראה לי ממש משונה לשתף באמצע תשיעי או לא לשתף בכלל. איך אפשר להסתיר דבר כזה?

גם הילדים צריכים זמן לעכל את הדברים ולהתרגל לרעיון.

נכון שקשה לחכות אבל מסבירים להם. כמו שהם מחכים ליום הולדת או לדברים אחרים.

אז אומרים ש- הנה מגיע החופש הגדול ואח"כ ראש השנה ואז סוכות וחנוכה ואחרי זה הלידה תגיע... או משהו דומה.

אולי אחרי שכבר היה לי מספיק בטחון בהריון, ולא ספרתי כעובדה אלא טפטפתי את הרעיון (הילדה היתה בת 4)

את רוצה שיהיה לנו תינוק? איפה הוא יישן? למי בגן יש תינוק, בואי נתפלל שה' יביא גם לנו וכו'.

ורק בערך שבועיים לפני הלידה ספרתי לה סופית. 

וזה ממש כייף לילדים!!!!

(כשהם היו קטנים יותר חיכיתי בערך לשמיני- כי חשבתי שזה ארוך להם...)

או כשצריך להסביר למה פתאום אסור לקפוץ/לטפס על הבטן

כשלא היה אכפת לי שכל העולם ידע,

בהריון הנוכחי- הגדולה שאלה אותי עוד לפני שסיפרנו אפילו להורים, וכמובן רצה לספר לאחותה..

מה שמדהים זה שהיא גם אמרה אם יהיה לנו בן או בת- וצדקה!

כמו שילד יודע שהיומולדת שלו יהיה עוד זמן מסויים, ולמרות שזה מבחינתו האירוע הכי מרגש בחיים (בשלב זה..), הוא מסוגל להבין שזה אחרי פסח/סוכות/חנוכה.

הילדה שלנו עוד לא בת שלוש, ומחכה לתינוקת (היא החליטה שזו בת..) ויודעת שהיא תגיע כשהיא תהיה בגן חנה (באלול היא עוברת לגן חדש). היא כל היום מדברת עליה, אבל  יודעת שהיא לא תצא לפני הגן החדש.

לא תיכננו לספר, זה פשוט קרה, אבל היא מתמודדת עם זה ממש יפה ומתרגשת. ומצד שני, לא כועסת/מתעצבנת שזה לא מגיע.

הרבה תלוי באופי של הילד, היכולת שלו לדחות סיפוקים, כמה אפשר לדבר איתו (גיל, רמה, אופי..).

שיהיה בשעה טובה!

הן באו איתי לא"ס השני (בשבוע 9) אבל חיכו בחוץ וכשיצאתי מהרופא עם ערימת דפים ותמונות הן ביקשו תמונות של התינוק שבבטן... ומאז הן פשוט ידעו שאחרי היומולדת שלהן אמא תלד תינוק (ולא תינוקת, מה שיצא נכון..)

הן היו בנות שנתיים ו5 חודשים בערך, הוא הולד כשהיו בנות 3 וחודש..

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...