זה מה שמתאים לנפש שלך.

יכול להיות שהוא לא חברותי בבחינה זו שאין לו הרבה חברים אבל החברים שיש לו הם החברים הכי הכי טובים והם מאושרים בסביבתו (מן הסתם זה לא בחור שאין לו חברים בכלל אחרת מה לו ולדייטים) אז זה (לדעתי לפחות) עדיין לא שווה "לא", תנסי, תראי, מקסימום לא ילך.

את יכולה גם לבקש עוד פרטים/ בירורים וכו' לא כל מי שהוריו התגרשו ישר זה הפך אותו לבעל שריטה עמוקה בנפש שלא יוכל לקיים קשר זוגי בשום מצב ועם אף אחת.

הקיצור- אני ממליץ לך ללכת על זה ואולי לבקש ממנו עוד טלפונים לבירורים.

מניין את יודעת שאינו חברותי.

זה שהוא "הרבה בבית" עדיין אינו ראיה לכך. מה גם שלעיתים מטייל עם חברים.

ו"חברות שלך" זה לא העולם שלו. בנים זה לא בנות. יפה שהוא מעריך את זה.

לא אומרים כלום על החברותיות שלו. ממתי מי שמחפש ישיבת הסדר קטנה הוא לא חברותי? ומה רע במי שבחופשים בעיקר בבית? ועוד ציינת בפירוש שהוא הולך לפעמים לטיולים. במה הוא שונה מכל הבנים שאני מכיר? לא ברור..

ושנית, מה אכפת לך מחברותיותו? את נהנית בחברתו? טוב לך איתו? אז מה אכפת לך שיש לו מעט חברים? איזו השלכה יש לזה עלייך? כל עוד אין לו אופי שדוחה את החברה ממנו, למה זה מעניין אותך כמה הוא בוחר להשקיע בזה?

נשמע כמו עוד אחד מהסעיפים שנמצאים ברשימת המכולת רק כדי שתוכלי להשוויץ שיש לך את "הבעל המושלם". כמו שבנות רוצות אחד שעשה צבא ושיש לו תואר כדי שיהיה להן במה להשוויץ, כך יש את הרצון הזה שהוא יהיה חברותי.

פעם גם אני חטאתי בבדיקת המדד הזה ומדדים אחרים שכל עניינם סיפוק האגו שלי שאשתי "שווה". היום אני חושב שאלה שטויות. טוב לך איתו? הוא ירא שמים? רגיש לזולתו, בעל לב טוב? מצוין! לא כל אחת זוכה. חבל לאבד אותו על שטויות כאלה.

בעזהי"ת.

חברותיות של האיש זאת אחת התכונות החשובות למשפחה.

בסופו של דבר הרבה  פעמים גרים ליד הישיבה, ואז החברים שם- זה החברים של הבעל (אם קיימים..), וגם מקום המפגש המרכזי בכל שכונה זה בית הכנסת..

איכשהו יוצא שהגבר אחראי במידה רבה על החברותיות של המשפחה. ואם אין לו את זה, צריך לקחת בחשבון.

ואני אומרת את זה מהניסיון הכי אישי שיש..

אבא שלי בן אדם יותר מופנם וסגור-יש לו חברים טובים מעטים-והוא מאוד אוהב להיות בבית..

ואמא שלי היא החברותית-עם המון חברות טובות.

לא מרגיש לי שהמשפחה שלי לא חברותית-או שזה הפריע לאמא שלי..

בקיצור, מסכימה עם 'פסימי ריאלי'.

לפני החתונה הייתי הבחורה הכי חברותית בעולם!

הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל לרגע...

ובעלי, היה הקצה השני.

לאירוסים שלו לא הגיעו חברים בכלל!

(כשלי הגיעו בערך 40)

וזה צרם לי! הפריע לי מאוד מאוד.

אחרי החתונה גיליתי שבאמת, יש  לו קצת חסך באינטלגנציה ריגשית..

וקצת חוסר טקט.

והוא לא אדם שממש זקוק לחברה, הספיק לו את אבא שלו!

אז אחרי החתונה, אני הייתי צריכה לקצת בחברה, לתת לו מקום מאוד מאוד רחב.

והייתי צריכה למתן את התלות במשפחה (אבא שלו היה החבר הכי טוב שלו)

בקיצור, לא תמיד זה מורה על בעיה כלשהי.

לפעמים זה נתונים שהחברה הכללית (שקצת מבטלת ומסננת מי שלא נראה כמו כולם)

לא מצליחה להסתדר איתה. לא בהכרח שלך זה יהווה בעיה.

ולא בהכרח שככה זה ישאר.

מצטערת על הבלבול...

סתם פתאום היה לי קשה להזכר

ותודה לכולכם על התשובות!

השבוע, כשנפגשנו הוא כן סיפר על קשר ממש טוב שיש לו עם חבר שלו לחדר ועל עוד כמה שהוא בקשר טוב איתם.

אח"כ הוא הגדיר את עצמו בתור בנאדם קצת ביישן שקשה לו להגיע למקומות חדשים. הוא גם סיפר שלוקח לו זמן להיפתח לאנשים והוא קודם צריך לקלוט אותם קצת ורק אז...

בסדר... אני לא באורות וגם לא בטוחה שלא... שה' יוביל את שנינו למקום טוב בעז"ה...

אם יש לכם רעיונות לדברים נוספים שאני יכולה לשאול ולברר אותו או עם חבר שלו... זה ממש יועיל...

{אגב, ב"ה המראה החיצוני כבר פחות מפריע לי..לאט לאט..}

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?