http://www.srugim.co.il/3068-%d7%a0%d7%9b%d7%93%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%93?di=1

ועוד כשנשאלו באתר הלכה יומית מדוע דיברו נגד המחבר,תשובה גדולה ומפורטת.

-----------------
שאלה:

בתגובה לתשובה שלכם בנושא הספר "דת הציונות", שאלתי היא:

למה דיברתם נגד המחבר?
הוא רק מנסה להשפיע על יהודים בהשקפה חרדית,
וגם אם אתם לא מסכימים איתו, זה היה לא הכרחי לתקוף אותו ככה בגלוי.

תשובה:

שלום רב!

אותו שהזכרת בדבריך, חיבר ספר לג' מטרות: הא', לנגח את המזרחי וגרורותיו, ולפרסם ברבים את האיסור של שירות לאומי וכיוצא באלה הדברים. והם דברים מבוררים שטוב לפרסמם להציל רבים מעוון. הב', להביא מדברי הגר"י טייטילבוים והגר"א וסרמן (אשר הוא כינה עצמו לפי שמותיהם ככל הנראה) שהיו גאוני וחסידי אותו הדור, ולהציג דבריהם בחדא מחתא עם דברי הגאון חזו"א, ושאר גדולי הדור, כאילו הכל דבר אחד הוא, ובאמת שאין הדבר כן, ולא מיניה ולא מקצתיה, אך אין זה מענינינו להשיב על דברי כל ספר שנתחבר. ומטרתו השלישית, היא הצגת אישיותו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק באור שלילי מאד. ועל זאת אין אנו יכולים להחריש. וכל השומע בזיון תלמידי חכמים ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין. ועל כן לא יכולנו בשום אופן להחריש ולשקוט על שמרינו בשומעינו דבר רע זה, מפני שחששנו בעצמינו להלכד בעוונו של המחבר הלז, פורץ גדר ישכנו נחש, שמעיז פניו שוב ושוב לדבר סרה ולהלעיג במלאכי אלהים, וי וי לו על מעשיו, ואוי להם למחזיקים בידו. אטו יודע הוא מי הוא זה הגאון ראי"ה קוק, אשר רובם המכריע של רבני ירושלים היו ששים לקראתו, וצמאים למוצא פיו, וגם מאלה אשר ביקרו את דרכו, ואף היו מקורבים לעדה החרדית, היו יודעים מגדולתו ומכבדים אותו ואת מעשיו דרך כלל. והם המה אנשי ה', גאונים וחסידים אשר בארץ המה, הגאון המופלא רבי שמשון פולנסקי ז"ל, רבה של שכונת בית ישראל, (ששימשו אצלו בהוראה, מרן הרב רבינו עובדיה יוסף שליט"א, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ש ואזנר שליט"א, הגרי"י פישר ז"ל, ועוד), היה מעריכו עד אין קץ, והרב קוק השיב לו כגמולו, וכינהו בחיבה "הלמדן של ירושלים", וזה הגאון לא היה מבני הדור שלנו. סיפר לנו הגאון רבינו הגדול שליט"א, כי הגר"ש פולנסקי, יודע היה בעל פה מילה במילה ממש את לשונות הרמב"ן במלחמות ה'. והוא היה מיודד עם הגרי"ח זוננפלד, ועל אף הכל, היה מכבד מאד את הגראי"ה קוק והחשיבו לאחד המיוחד בגדולי הדור. והיה ידידו המובהק של תלמיד חבר של הגראי"ה הלא הוא רב רבנן, רבן של רוב גדולי דורינו, מרן רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, אשר זה המחבר לא מתירא להטיח דברים גם בו. ואין הוא יודע שגם הגאון הרב מבריסק היה שולח ומפנה אליו (להגרצ"פ פראנק) לשואלים בדבר ה' זו הלכה. ולמפורסמות אין צריך ראיה, איך שבירושלים של אותם הימים היו מתפללים רוב התלמידי חכמים בבית הכנסת אחוה אשר תחת אדרת קדושתו של הרב הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שהיה חסיד קדוש, והוא היה תלמידו המובהק של הראי"ה קוק.
שמענו מפי הרה"ג ר' צבי כהן שליט"א, רב הסמינר הישן בירושלים, שסיפר לו רבו הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן שליט"א, משגיח ישיבת קול תורה, כי בצעירותו, היה לומד בישיבת מרכז הרב, מפני שעל ידי אותה הישיבה סודרו לו כל אשרות העליה לארץ. ובאותן השנים היה נושא דברים בישיבה הגרי"מ חרלפ. וכשהיה מגיע הגר"ג אייזמן לביקורים בביתו של הגר"י אברמסקי, היה מבקש ממנו הגר"י שיאמר לו מה שדיבר בדברי תורה הגרי"מ חרלפ, מפני שהיה שמח מאד בדבריו. ודבר שפתיים אך למחסור להאריך עוד מענינים אלו, אשר יכלה הזמן והמה לא יכלו.

וזה המחבר שזכרת, הטיח דברים בקדושי ה', אויה לנו איך שבדורינו גבר כל כך ההסתר פנים, שיקומו צבועים מכת חנפים ואפיקורסים (שבאמת הוא בז לכל תלמיד חכם שאינו סובר כמותו), לבזות גאון וקדוש בישראל ולא נעשה עמהם מאומה.

ונסיים בפרט אחרון, כי לפני דור אחד, עשו כמה מקנאי ירושלים עסקני אגודת ישראל הצגת פורים, ודנו את הגרא"י קוק לשריפה רח"ל בתוך שחוקם והתהוללותם. הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מעריצו של הרב קוק (כפי שיראה כל רואה בהסכמותיו לספרי הראי"ה שנדפסו אחר פטירת הראי"ה), כעס מאד על אותו מעשה משוגע של אלה, ויצא בהפגנתיות מבית הכנסת שהיו בו. ולא ארכו הימים, בל"ג לעומר של אותה השנה, נשרפה למוות אשתו של אותו עסקן ששחק מהרב קוק. ואחר זמן נפטר בנו, ובאו עליו עוד יסורים קשים ומרים, עד שנכנע לבבו, ועלה הוא ועשרה מחביריו לקברו של הגראי"ה, ויצא מן העולם בעל תשובה. (ובדרך אגב נזכיר, כי העיד בפנינו תלמיד חכם אחד, שביקר לאחרונה בהר בזיתים, וראה שם בכל סביבות קברו של הראי"ה, הכל מחולל, שבור ומנותץ, מלבד קברו של אותו צדיק, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה, ומצבתו עומדת מאז קבורתו ועד היום ואין שטן ואין פגע).

עוד ברצונינו להוסיף, כי דיברנו היום עם הגאון מרן רבינו הגדול שליט"א, וסיפרנו לו על ספר הנזכר, והשיבנו שבלי ספק איסור גמור הוא לדבר כנגד אותו צדיק. ושאלנו אותו אם הרב קוק היה אדם גדול, וכה השיבנו: לא רק אדם גדול, אלא צדיק יסוד עולם. והוסיף, כי הגאון רבי יהודה צדקה (שהיה מתנגד אפילו לבחירות כנודע, ובודאי שלא היה שייך למזרחי), סיפר לו, שהיה שנה אחת בישיבת מרכז הרב ביום שמחת תורה, והכיר שם את הגרא"י קוק, ואמר לו, זה היה מלאך ה' צבאות ממש! וחזר על הדברים גם מרן שליט"א, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!

והנה מלבד דעת קדשו של מרן רבינו הגדול שליט"א, שכל דבריו אינם צריכים חיזוק, עוד יש בידינו הקלטה מבית הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א, המדבר קשות מענין זה, וביקש שייפנו למפיץ הספרים הללו לדרוש ממנו שיחדל ממעשיו, ואם יהיה צורך בדבר, נביא את כל לשונו מה שדיבר מענין זה.

ויהי רצון שידון ה' על כל אלה המבזים את החכמים, וכל התומכים והמחזקים את ידיהם, כי ענשם נאה להם ונאה לעולם. ויחזרו בתשובה אלה הטועים בהבלי העולם, והנוטים אחר הקנאות הבזויה הבאה מנטיית הלב בעצת היצר, ושקט ושאנן באין מחריד. ואין אנו רוצים להכנס לפולמוס בזה, מפני שהדברים גוררים אחר כך תשובה על דברינו, וצריך לחזור ולהשיב שנית, וגם עושים פרסומת לדברים הללו, שכבר שקעו ונשכחו תהלות לאל ית'. על כן די בזה. אולם אם נראה שלא די בדברינו, ויש מקום לעוד דברי מחאה בזה, נאריך יותתר בעזרת ה'.

בכבוד רב,
הלכה יומית

באישי.

ועדיף למחקו..משום שלא צריך לעסוק בזה..באפיקורוס הזה יואל אלחנן-אברהם חזן ימ"ש וזכרו. שהוא אפיקורוס משום שמבזה תלמידי חכמים הוא.ומעז ומחציף לזלזל ולבזות את מרן הרב קוק זצוק"ל שרק מספיק לראות בויקיציטוט מה אמרו גדולי ישראל עליו.. http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F_%D7%A7%D7%95%D7%A7#.D7.90.D7.9E.D7.A8.D7.95.2F.D7.9B.D7.AA.D7.91.D7.95_.D7.A2.D7.9C.D7.99.D7.95

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום