לק"י

שמעתי על מישהי שאת ה"דייטים" עם בעלה היא עשתה דרך הסקייפ (כי הוא גר בחו"ל).

מוזר קצת..כי קשה להכיר ככה מישהו (לראות איך הוא מתנהג באמת וכו').

להתחיל לאסוף חתולות מהרחוב...

היית אומרת למישהו, "רוצה להתחתן עם בחורה? יש לנו מלא בעבודה \ לימודים!!!"  ?

אתה לא יודע שכל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה?

המתפלל על חברו - נענה תחילה !!

 להיות מדריך בבנ"ע ולהכנס לקשר עם המדשי"ת שלך בגיל הנכון ובזמן הנכון או מישי שהייתם בקשר בקטנה....ואתם מכירים!! {אני מדגיש} ולא איזה שדכנית שמתחילה להנפיץ דברים ואתה עומד לפגוש אומנם בת אדם יקרה 

אבל זה פשוט אחרת לגמרי

1. נגד

2. אלטרנטיבות:

1. להכיר מישהו/י דרך העבודה

2. להכיר מישהו/י דרך התנדבות..(קו לחיים,שלווה ושות')

3. להכיר מישהו/י דרך נסיעה באוטובוס

4. להכיר מישהו/י דרך הפגנה למען א"י

5. להכיר מישהו/י דרך קבוצה ב"פניספר"

6. להכיר מישהו/י דרך לנ"ו

7. להתחיל עם מישהו/י ברחוב

לק"י

אלא אם כן, כשאת כותבת "דייטים" את מתכוונת לדייטים רשמיים ויזומים..

כיוונת לדעת גדולים

אבל לא נגד דייטים

רק תודיעי לנו מתי ואיפה..

בס"ד

זה נראה לי יפטור את בעיית הרווקות המאוחרת

"היא מחוללת בכרמים, לפסול על זה?"

מה באמת ההיתר ההלכתי לכך??

כאילו, זה מותר?

אם כן, למה לא עושים את. זה היום?!?!

אם לא, איך עו את זה אז???

הסבר דחוף

בס"ד

ככה היה נפוץ פעם (מסכת תענית ל"א ע"א)

אני לא חושב שמדובר בריקוד של ימינו שאז באמת יש בעיה לבנים לראות, אבל באמת שווה לברר (עוד דבר תורה על תענית )

למה היום לא עושים את זה?

אולי כי זה דור בררן מידי שלא יכול פשוט לשלוף מישהי ולהגיד לה מעכשיו את אישיתי וזהו, ואולי יש דברים אחרים. גם את זה כדאי לברר לעומק 

היום חיי הזוגיות השתנו לחלוטין...

פעם בכלל לא היו מחפשים התאמה בין בני הזוג, מספיק שיש כסף או יחוס וההורים סוגרים לבד.

לכן נישואים היו דומים להסכם עבודה בין בני הזוג ולא לאהבה אמיתית.

למרות שיש הרבה יתרון בזרימה...

מה??? מאיפה לך???

לפי סיפורי התנך זה נשמע שמיכל בת שאול היתה ״מאוהבת״ (סליחה על המילה החילונית) לגמרי בדוד המלך....

ב ר ו ר לי כשמש שהיו זוגות שחיו באהבה כזו שאנחנו רק יכולים לחלום עליה....

ומזה קשור להלכה היבשה-האם מותר לרקוד מול בנים-

אם לא ( עד כמה שידוע לי..) אז איך הן רקדו ואם בכלל????

ואם כן, למה היום לא?!?

מה היה לפני זה??

ומכלל לאו אתה שומע הן.... ( שגם שם למרות הרצון ״העיסקי״ בין ההורים, היו רצונות ואהבות)

כמו שבימינו יש זוגות ה׳ ירחם,כך גם אז...

אה ואני בת 

הורה זה הורה אצל כל מין ובכל תקופה....

מה?? אני שמעתי מלא בנות שעשות את זה.... ראו בנים רוקדים ודרך צד שלישי נעשה שידוך...

אז אם מותר, למה אי אפשר לעשות ההפך ??!?

וזה לא כזה בעייתי...

מה שאני באה להגיד זה שאפשר גם ״לרקוד״ בצניעות....

אוווףף לוידעת... מוזר לי לדבר על זה

לק"י

אני מוותרת בחום..

מוותרת בקור

אם היה מותר, אני הראשונה!

מה ההבדל?

אך לצערנו לא תמצאי רב מספיק אמיץ שיגיד את זה

הגלות עדיין משפיעה.

בס"ד

ברגע שתמצא את האחת- לא תרצה להפסיק עם הדייטים לעולם!

נכון שעד שהיא תגיע זה מתסכל, אבל היי, זה יהיה שווה הכל

ב"הצלחה!!

לכך שהדייטים בנויים בצורה שאינה טבעית..

לוקחים בן ובת ומביאים אותם לסיטואציה "מוזרה"

עדיף שזה יקרה בצורה יותר טבעית..

בהתחלה זה מרגיש מאוד לא טבעי,

אפילו מלאכותי.

אבל לאט לאט אנשים נפתחים.

לאט לאט אנשים משדרים את מי שהם.

וברגע שזה קורה...

זה הכי טבעי שיש

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח