הדבר שנשמע הכי בטוח זה פשוט להתרחק משם כמה שיותר מהר..

אבל אם זה במקום שנמצאים יחד איתם וצריכים להישאר שם..זה בעייתי יותר..כנראה הייתי מנסה לדבר איתם יפה אך בתקיפות ומבקשת/ דורשת  מהם לעזוב אותו בשקט..וזה בטח לא היה עוזר..(ילדים..0: )..אז אינלי מושג מה עושים.

נקודתית באותו רגע- מתרחק כמה שיותר מהר, למנוע אי נעימויות וחיכוכים מיותרים.

להבא- חושב איך אני מעביר לילדים את המסר, שהמעשה שהם עושים מזעזע כ"כ ע"מ שיפסיקו.

[לחשוב על סיפור שממחיש את העניין הזה, לדבר איתם ולהסביר להם את ההשלכות של המעשים שלהם, לספר למורה/הורים שלהם על המעשה המגונה שהם עושים, לשאול אותם אם זה היה אח שלהם האם גם עליו הם היו צוחקים וכו']

ומנסה להסביר בעדינות לילד, שלמרות שהילדים לא בסדר, אנחנו צריכים להשתדל כמה שאפשר להתאפק ולא להגיב, עם כמה שזה קשה, וזה קשה.

וחלק מהבעיה שהוא לא ממש מבין שעדיף לא לענות ושזה עלול להידרדר.

ולא נראה לי שהם יתעצבנו אם הוא לא יגיב, הם ינסו יותר.

לק"י

צריך ללמד אותו איך להגיב כשמציקים לו.

כי גם אם עכשיו את איתו ואת יכולה למנוע את ההצקות, כדאי שהוא ילמד להתמודד למקרים שהוא יהיה לבד.

ללמד אותו לענות לילדים או לחילופין להתעלם וללכת משם מהר.

להסביר לו כמה ההתנהגות שלהם לא בסדר, ושלא צריך ללמוד מהם ולדבר ככה.

בהצלחה!

מה שאומר שמדברים בשפת הסימנים וכמעט ואין מי שלא נועץ מבטים

אומנם מדובר באנשים בוגרים ולא ילדים, אבל אצלנו הכי טוב להתעלם...

סתם...

מממ... ת'אמת שהייתי גם במצב הזה, אבל לא עד כדי כך. ילדים מצחקקים, אז אמרתי לו: "תיראה איזה ילדים טיפשים ותינוקיים, אתה כל כך בוגר, ומבין, הם פשוט עוד לא גדלו, הם לא ברמה שלך בכלל, אז אין לך מה להתייחס.", ופלא, זה דווקא עבד, הוא חזר אחרי מה שאמרתי, מין שיכנוע עצמי כזה, והשתכנע...

יש לו צליעה די בולטת, בעיקר על זה צוחקים.

וגם מבחינת ההבנה- נמוך לגילו, הכישורים החברתיים שלו לקויים גם,

בזמן אמת קצת קשה לדבר איתו כי הוא ישר מחזיר ומתעצבן (קורה גם עם חברים)

וממש לא פנוי להקשיב.

מסכימה שזה עניין קריטי בשבילו להמשך,

והעניין הזה יותר רחב ובעייתי, 

אולי להקדיש לזה זמן איתו לבד לתת לו קצת כלים.

גוער בהם לפחות.

לנהוג באלימות?!?!?

(כן, קראתי את זה.)

שהיא שוברת לגילברט את הלוח על הראש?  (קטע אלים..)

שכמה ילדים מתעללים באיזה ילד, והיא קופצת עליהם ומועכת אותם.

אבל יכול להיות שזאת בכלל מרילה, כשהרביצו לאן שרלי, או שאני בכלל מתבלבל באיזה ספר אחר...? (איזה עוד ספר נערות קלאסי יש?)

האסופית. קראתי כמדומני רק ספר אחד אחר מהסדרה (ושם הם מזכירים כבדרך אגב את תקרית הלוח, שכתובה בפירוט בספר קודם).

"פונה למורה"...

זה כזה "חנון" לעשות את זה... (תכל'ס, זה מאוד מתקבל על הדעת והגיוני, אבל מה לעשות, הם ימשיכו לצרוח עליך: "יחנון!!!!!! תראו איזה חנון!!!"...

כאבא לילדה עם צרכים מיוחדים,

מי שמסתובב עם ילד כזה לוקח על עצמו אחריות ולא יכול לצאת ידי חובה באמירה "אין לי קשר עם המטרידים".

אם אין קשר, יש ליצור קשר! להסביר למטרידים על הלקות של הילד, ממה היא נובעת, ליצור אמפטיה אצלם ואולי אפילו לרתום אותם לעזרה.

מניסיוני, מטרידים מונעים מפחד ומבורות. ברגע שאל יעלמו ע"י הסברה תחת ההטרדה תבוא תמיכה וממטרידים הם יהפכו למגוננים.

בהצלחה!!!

הגבתי למי שהציע לספר למורה/הורים שלהם- לא יודעת מי הם. 

בפעם הראשונה שהם פגשו בו דווקא ניסיתי להסביר להם אבל הילד עצמו לא רצה שאדבר,

צריך איכשהו גם להתחשב ברצון שלו.

ומנסיוני, גם כשיודעים במה מדובר (חברים בכיתה) זה ממש לא מונע הצקות ואלימות לצערי.

ולהתלונן...

אבל בהסעות,שילדים (בני עשר בערך) קראו למספר בנות עם צרכים מיוחדים בשמות ממש לא מחמיאים.

לא תמיד,אבל הרבה פעמים יצא לי לפתוח דיבור עם הצועקים. שכל אחד טוב במשהו אחד וקשה לו במשהו אחר. אז כמו שלהן יש קושי ומגבלה ומצד שני דברים נפלאים- כך גם להם, ולא צריך להיות חריג בשביל זה.  זה היה חזק ,ממש התפתח דיון מעמיק.

לפעמים הם רצו לדעת מה יש להן ואז שאלתי רשות את הבנות.ואם הן הסכימו זה היה ממש טוב כי ככה היא כבר לא מפלצת מאיימת,אלא נערה בת19 עם תסמונת דאון. הרבה יותר סימפטי!

(סליחה על הפלישה לפורום שלכם.. לא תהרגו אותי כן?

אם מדברים על ילדים עם צרכים מיוחדים, אז ילדים עם בעיית גיל זאת בהחלט לא סיבה לנקוט באלימות.

כמובן לא להעיף אותם. ׂ)

יוצא לי ללכת הרבה פעמים עם ילדים חריגים (מאוד. גם להרבה מבוגרים תהיה רתיעה מהם) וכאשר אני נתקלת בילדים שקוראים לנו בקריאות גנאי, אני פונה אליהם בעדינות. ומספרת להם.. "שלום, זה ****. לא, הוא לא מדבר. אבל הוא בדיוק כמוכם. הוא אוהב מוזיקה/ לשחק בכדור/ לצייר וכו'.. רוצים להגיד לו שלום?" רוב הילדים כבר יתחילו להתפדח, וילכו ..או יבואו להגיד לילד שלום..  וככה לא רק הפסדנו, אלא הראנו להם שמגבלה זה לא דבר כזה מפחיד.

אני מניחה שלא בכל המקרים זה עובד. וילדים מה לעשות, זה עם קצת אכזר.. אבל זה מה שאני עושה בד"כ.

|סוף פלישה| |חוזרץ חזרה לכוכב המקביל - נוג"ה|

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

ותראה.