אני נכנסת כאן מידי פעם להחכים, פתחתי ניק אחר בשביל השאלה הזאת.
לא נעים לי, ולא בא לי אנונימי.
הבן שלי עוד מעט בן 4.
לאחרונה קרו כמה פעמים שהוא מתחיל להרביץ לי אם אני לא ממלאת את מבוקשו.
הבעיה שהיא זה שכשהוא מתחיל להרביץ, הוא לא מפסיק. לא משנה מה היתה הבעיה.
אני אומרת לו מספיק. לא מרביצים לאמא. מנסה לבדוק מה אפשר לשנות בבקשה שלו.
ממש עכשיו הכנתי לו חביתה ואמרתי שהכנתי לו מקושקשת. והוא התחיל אני לא רוצה מקושקשת, אז אמרתי לו בסדר זה חבית ה כמו שביקשת, תראה זה טעים וכו וכו.
והוא התחיל להתפרע אז לקחתי את הצלחת, הוא בא אחרי ונתן לי כזאת דחיפה שלא ציפיתי לה, ונתקעתי במשהו. חטפתי מכה מאוד כואבת. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
וההמשך? במשך 40 דקות הוא מרביץ לי, ואני מנסה לתת לו מכה מספיק חזקה כדי שהוא יפסיק.
כן אני מתביישת בזה, אבל עשיתי את המירב, וההכי טוב שיכולתי באותו רגע.
ניסיתי לדבר איתו תוך כדי, לא הפסיק. להתעלם מההרבצות שלו, הוא המשיך. להסתכל עליו בחומרה הוא המשיך.
להשים אותו בחדר, זה כבר מזמן בדיחה הוא פשוט יוצא וממשיך.
פחדתי לנעול אותו בחדר, אבל לאחר זמן מה ניסיתי. המפתח פשוט לא עבד..
לא היה שום דבר שיכול לעצור אותו, אלא אם הייתי נותנת לו מכה רצינית ממש או נועלת אותו בחדר. ותאמינו לי "החזרתי" לו מכות כואבות. הוא רק צוחק וממשיך.
בקיצור אני פשוט בוכה כאן. ובעלי לא היה פה.
עכשיו ממש כואבת לי רגל אחת מכל הבעיטות שלו.
שמתי אותו במיטה בכוח כמובן והוא המשיך לבעוט בי ואני מסתלת עליו דומעת, וידעתי שיש משהו שיכול לעזור - חיבוק.
אבל לא ידעתי אם זה נכון להשתמש בזה. כאילו זה ממש לא חינוכי לכל מה שהוא עושה לי. מרביץ לאמא.
אז תוך כדישהוא בועט אמרתי לו, יש לי רק משהו אחד לאמר לך לפני שאני הולכת. וחיבקתי אותו.
הוא הסתכל עלי ואני עליו וקמתי ויצאתי.
וזהו. הוא כמובן קם מהמיטה הסתובב עשה כמה דברים וחזר לישון עכשיו. אני הנקתי את הקטן ככה שהייתי בחדר השנ.
מה עושים מה?
והבעיה שלי, שאני לא רואה את ההגיון שלהתנהג בנחמדות לילד שעושה כזה דבר.
באמצע שהוא מרביץ לי פשוט לחבק אותו?
זה בכלל לא מחנך אותו, ולא מבהיר לו את המסר שזה דבר חמור.
ולדבר איתו על אחר כך בנחת נראה לי סתם שטויות.
תכלס, הוא הרביץ לאמא, כמשהו לא מצא חן בעיניו, והא בסוף מקבל חיבוק ושיחה נחמדה.
שום דבר לא ימנע ממנו לעשות זאת שוב.
הלוואי שיהיו לכם רעיונות חכמים.
תודה
