לא הבנתי בכלל איפה הסימן שאלה.

לגבי השאלה השניה- פוסלים על הרבה מאוד דברים גם לי קשר למה שאמרת וחלק מהם שטותיים לגמרי ברמה מטורפת אז אל תתרגשי.

הנושא הוא בעיקר רמת הדוסיות של הבחורה, לא?

שהנקודה זה לא רמת השחיקה, אלא רמת החיים התורנית.

לגבי השאלה השניה- גם הבנות הדוסיות ביותר, באיזשהו שלב בחיים יוצאות לעבודה, ומתפתחות בכל מיני תחומים

שכתוצאה מכך הן צריכות לנהל שיחות עניניות גם עם בנים.

השאלה היא האם השיחות הללו נעשו מתוך מקום של כורח המציאות והן ענייניות, או שהן שיחות "סתמיות", שנעשות סתם כך...

אין בכלל מקום להשוות בין דיבור שנועד לבנות ממנו בית, לדיבור סתמי, לכיף..

המחשבה כאילו אפשר ליצור קשר בין המינים שלא למטרת נישואין היא מעוותת את כל מוסד הנישואין, וודאי שאין שייך לבנות בית עם בחור/ה שלא תופסים נכון מהי חתונה..

גם אם נוצר רגש מסויים [כמעט תמיד לא משמעותי] בין הצדדים ולבסוף הם לא התחתנו - אם הבחורה היא בת ישראל כשרה, הרגש הזה ייעלם, לא אחרי הרבה זמן..

לסיכום, וזה עונה גם על השאלה השנייה - המעשים האלה הם סימן לאופי הכללי של הבחורה, ולא הסיבה העצמית לפסילה..

כל אחד שהוא דוס מחפש בדומה לו דוסית ברמה מסויימת שתתאים

ולא רק מהסתכלות על העבר אלא גם מתוך הסתכלות על העתיד

תדמייני לך בחור שהיום מדבר עם בנות סתם ללא שום רצון בקשר

מסתמא אם הוא לא יתקן זאת אז הוא גם ימשיך ככה בחיי הנישואין

כך שכמעט כל אחת וייתכן מאוד שגם את בתור אשתו

לא ימצא חן בעינייך שהוא מצחקק ומדבר סמול טוק עם אחרות .  .

אם את בטוחה בעצמך, שזה נכון ובסדר לדבר עם גברים, גם לא למטרות נישואין- אז ממה את חוששת? הרי את לא רוצה מישהו שלא יחשוב כמוך- ועל כל דיבור טכני או עניני עם גבר- הוא ירים גבה.

הלא כן?

ואם את לא בטוחה בעצמך, ועושה את זה, "סתם", אז.. באמת כדאי שתפסיקי...

אני לא רואה ממה החשש.  

ומוסיפה שאני מסכימה עם הדיעה הראשונה שפיגליניזית העלת.

ובעקבות התשובות, שוב עלתה לי שאלה שאני תוהה לגביה כבר זמן רב...

- שאלה שקשורה אלי באופן אישי, ללא קשר ממשי לשתי השאלות שעלו בדיון שכתבתי בתחילת השרשור:

עד לא מזמן הייתי מדברת סתם עם בנים הרבה... זה ממש לא תואם את רמת הדוסיות שלי ובטח שלא את המקום אליו אני שואפת להגיע ואת הבית שארצה להקים.

[היום אני מנסה להפסיק וב"ה אמנם הדרך עוד לא נגמרה, אבל כבר יש שיפור והתקדמות ]

השאלה שלי היא האם כל התקופה הזאת [של שנתיים פלוס מינוס] תהיה משמעותית כשיבררו עלי?

ז"א - עד כמה מבררים את הנקודה הזאת? והאם יתייחסו לכל התקופה הלא קצרה הזאת והיא תהווה קושי מסוים עבורי?

בס"ד

זה מזכיר לי קצת את המקום בו אני נמצאת- אולי זה יעזור גם לך..

אני גדלתי במושב קטן, שבו הבנ"ע, הנוער- הכל מעורב- שזה אומר שאנחנו תמיד "החבר'ה" ביחד- כמו אחים.

והרבה פעמים עולה לי השאלה- האם זה בסדר? ומה הגבול?

וגם עכשיו, בכל עניין הדייטים- כשמציעים לי אני אומרת- הוא יקבל אותי ככה כשיש לי את "החבר'ה" שלי?

אז זאת שאלה לא פשוטה..

ובקשר למקרה שלך- אני לא חושבת בכלל (!) שיש לך ממה לדאוג- אם זה היה שנתיים, ועכשיו את במגמה של להפסיק להיות בקשר איתם, אז בע"הית אין לך מה לדאוג מזה.. ההפך- זה מקום להערכה.

ממש כך יש להם תאוריות הזויות כולם טובות וכולם שוות לפעמים יש עליות בחיים ולפעמים ירידות לפעמים יותר שריטות ולפעמים פחות !

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?