לא תפסלי אותו? תעדיפי להקים בית עם מישהו שלא מתאים לך?

זה לא צריך להיות שיקול ואם החלטת לצאת איתו צאי ואם את רואה כבר עכשיו שזה לא מתאים דברי איתו או עם השדכן ותבררי יותר לעומק ואל תטריחי אותו לשווא והכי חשוב- לא מתאים לך אחרי הדייט הראשון? אל תמרחי אותו סתם, את עוד תרסקי לו ולעצמך את הלב בגישה הזאת.

בס"ד

אולי אדם נוסף יעזור לך להבהיר את התמונה.

חוץ מזה-אם הבנתי נכון אמרת שהוא מציג את עצמו בצורה מסוימת אבל מתנהג בצורה אחרת. זאת קצת אשמתו... אם הוא מציג את עצמו בצורה מסוימת ואת מעוניינת להפגש עם האדם אותו הוא מציג-אז זה אשמתו שהוא עשה את כל הנסיעה וזה בכלל לא הוא.

בכל מקרה-אני לא חושבת שכדאי להפגש עם תחושה שלילית גדולה, אא"כ זה משהו קטן-שאפשר לעבור עליו, זה לא פייר בשבילו...

בהצלחה!

לכן הייתי מציעה לך להיפגש איתו ולראות בעצמך, בעיניים שלך:

מה הן שאיפותיו הרוחניות וכיצד הוא מיישם אותן-

מתוך השיח איתו, מתוך פעולות מעשיות כשאת לצידו וכו'..

אבל אני לא באמת יודעתץ מה אמרו לך כשביררת-

אם אמרו לך:

שבלילות שבת הוא יוצא לפאבים ומסיבות לילה.

שהוא רואה כל היום סרטים לא צנועים ובקושי מקדיש זמן ללימוד תורה.

שהוא לא שומר נגיעה.

וכו' וכו'-

אז הייתי אומרת לך בפשטות:

עזבי, אל תכנסי לזה, באמת לא נשמע שהעולם הרוחני שלו עצום וגדוש..

מחשבות טובות!!

כ"כותרת", ולא דיברתם עלאיך זה מתבטא מעשית בחיים שלו, זה יכול להיות - ובלי שמישהו שיקר.

הגדרות כלליות הן מאוד נזילות - אנשים יכולים להבין אותן בהרבה דרכים. מישהו יכול להגדיר את עצמו כ"מתחזק" כשהוא בעל שאיפה עקרונית לשינויים מסויימים באורח החיים שלו, אבל שיכולים לארוך כמה שנים, ובינתיים המצב שלו שונה ממה שאת היית רוצה.

ועם זאת, לא הבנתי את החשש...

אם יש לך אמון בו- מעולה. אם לא- אז לא. אם הוא לא חובש כיפה וזה לא מתאים, ודאי שלא.

אבל לא הבנתי מה הקשר בין חבישת כיפה ל"רמת הדתיות" שלו... כלומר, ה"רמה" הזו, משמעה מקסימום - אדם פחות דוס...

הלא כן?

|נאנח|.

דיברת איתו? יופי. 

הנה אכן היה מצב שהוא "צבוע" כמו שאומרים, והנה גם פרי הביעושים של ההגדרות: "חרד"ל", וכולי...

אחרי שאמרת שהוא לא מתפללף מאוד לגיטימי שלא תרצי לצאת איתו, ואין בעיה...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?