אז אני רוצה לתת דוגמא. לא רוצה לפרט יותר מידי אבל יצא לי לדבר עם חברה של מישהו שקרוב אליי. שניהם בני 15.
היא אוהבת אותו. דלוקה עליו ואת רוב הזמן מעבירה במחשבות עליו. קורה לכולנו.. נכון? נכון.
הם מסתמסים ומדברים בערך 5 פעמים ביום.. כשברוב הפעמים היא מתחילה תשיחה. והוא זורם. אנחנו? נכון..
הם חברים כמה חודשים.
היא אומרת לו מלא פעמים שהיא אוהבת אותו. זה קורה לנו? לרובנו..
ופה התאקל...
הוא לא יודע מה להחזיר לה..
כן כן הוא דלוק עלייה והיא מעניינת אותו, אבל הוא לא מרגיש מספיק אמיתי עם עצמו להגיד לה שהוא אוהב אותה. אבל היא אומרת לו. אז הוא אומר לה בחזרה. למרות שהוא לא בטוח בעצמו.
היא תלויה בו לגמרי נפשית.. היא בוכה הרבה בגלל הקשר הזה. היא יודעת שהוא לא טוב לשניהם ולכן כל קצת זמן היא אומרת לו שהם יחתכו.. כי היא אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו הכי טוב והקשר הזה פוגע בו בלימודים וביחס להורים (הם די מתנגדים..)
הוא כמו גבר טיפוסי.. לפעמים עונה לה על זה ולפעמים לא.. לא יודע איך להגיב.
הוא לא מבין את עוצמת הסערה בה היא נמצאת.
קשה לה. היא הכי בעולם רוצה שיהיה לו טוב גם אם זה כלול בלעזוב אותה. היא בוכה הרבה ולא יודעת מה לעשות.
הוא לא יודע איך להגיב. היא חשובה לו אבל לא מעל הכל. הוא חושב שהיא צודקת בעניין הלימודים, וגם זה מה שההורים שלו כל הזמן אומרים לו.
(וזה לא שהבנאדם סוציומט.. הוא מזה חברותי ומקובל..)
מקווה שהבהרתי את העניין..כתבתי את זה אחרי שיחה עם שני הצדדים.
זה פגע בי בעוצמה ככ חזקה איך שהם משקפים בערך את המצב בכל זוג של בני 15..
אז בבקשה תחשבו טוב. זה לא טוב לכן. 
וסליחה אם מישהי נעלבה או התעצבנה
)