בס"ד טוב אז הגיע הזמן שלי לסיפור לידה רקע: פעם שלישית שיש לי סכרת הריונית הלידה הראשונה היתה לידה רגילה והלידה השניה הייתה קיסרי. יום חמישי שבוע 39- הלכתי לעשות הערכת משקל ומוניטור ההערכה הייתה סיוט הטכנאית אמרה שבגלל שהוא גדול קשה לתפוס אותו בזויות הנכונה.היא ניסתה כמה פעמים אמרה לי ללכת לאכול משהו מתוק ולחזור אכלתי שוקולד וחזרתי ושוב היא לא הצליחה אז היא אמרה לי ללכת לאכול עוד שוקולד ולחזור אמרתי לה תקשיבי יש לי סכרת הריונית אני לא יכולה לאכול כ"כ הרבה שוקולד!אז היא אמרה שאין מה לעשות ואם אני רוצה לעשות הערכה אני חייבת לאכול אז אכלתי עוד טיפה וב"ה הצלחנו לעשות במהלך כל הבדיקה היא זורקת משפטים ואיי הוא ממש גדול וכו..היא צדקה ההערכה הסופית היתה 4300!!נכנסו מיד לרופא והוא הפנה אותי ללכת למיון שיחליטו מה לעשות איתי הלכנו ההמתנה לקחת שעות שם טוב לזה כבר התרגלתי נכנסתי לרופא עשו לי עוד הערכה ויצא אוו דבר 4300 הרופא אמר לי שיש רק אפשרות אחת והיא ניתוח!!כי כשיש סכרת אז זה בעיה ללדת רגיל משקל גבוה מחשש שהכתפיים יתקעו והם לא רוצים לקחת שום סיכון.אמרתי שאני רוצה להתייעץ עם הרופא שלי אז הוא התקשר אליו ואמר לי לבוא יום ראשון להערכה נוספת והוא יבדוק אותי ונחליט מה עושים. הרופא המטפל שלי ד"ר עופר ארז המדהים!הוא אחראי מחלקת נשים ב בסורוקה בגלל זה היה כ"כ קל להשיג אותו.איך שיצאנו מהמיון התחלתי לבכות לבעלי כמו ילדה קטנה שאני לא רוצה ניתוח בגלל שהלידה האחרונה היתה בקיסרי אז מבחינתי זה אומר שכול הילדים יהיו בניתוחים! בכיתי המון וקראתי תהילים תוך כדי והתחננתי להקב"ה שיעשה משהו שיעזור לי! טוב הגענו ליום ראשון שבוע 39.3 – שוב מיון מוניטור מחכה לרופא שיעשה לי הערכת תשקל כול זה לקח מלא שעות והוציא ממני כ"כ הרבה אנרגיות אבל עם זה תפילות ודמעות שהכול יהיה בסדר שאיכשהוא התינוק "ירד" במשקל נכנסים להערכה וראו זה פלא 3850!!! יצאנו ואמרתי לבעלי שחייבים לחפש את ד"ר ארז ולהגיד לו רצנו למחלקה שלו(עד כמה שאשה יכולה לרוץ בחודש תשיעי כן?!) הוא הסתכל על ההערכה ואמר תקשיבי אני לוקח פה סיכון כי ילדת כבר בניתוח והכתפיים של הילד יכולים להפגע כי הוא גדול ואל תשכחי שבכ"ז יצא לך 4300 בשתי הערכות אמרתי לו ד"ר אני מסוגלת אני באמת מסוגלת ללדת רגיל בבקשה אני רוצה זירוז!אז הוא אמר לי טוב תראי מה נעשה תלכו תעשו חג בבית ותחזרו אחרי..אני ובעלי התעקשנו שלא ישלח אתונו הביתה הוא ראה שאנחנו נחושים בדעתנו וחתם על זירוז!אישפזו אותי במחלקה ושמו לי בלון לא יכולתי לקחת זירוז אחר כי אני אחרי ניתוח .השלב כלשהוא הבלון נפל והגענו לפתיחה של 2.5 ראו שהוא עובד לאט אז הכניסו לי בלון כפול וגם הוא נפל והגדיל את הפתיחה ל3.5 עלינו לחדר לידה והיינו שם מלא מלא שעות הספיקו להתחלף 3 מיילדות וגם לקחתי אפידורל.ואז היא הגיעה!המיילדת המדהימה שלי!היא לא עזבה אותי לרגע וכול שניה בדקה מה איתי והתעקשה ודרשה שאני ילד במשמרת שלה!עשינו עיסוי פטמות כדי לזרז את הפתיחה ורק בשעה 14:20 יום שני!התחלתי להרגיש לחצים למטה פתאום האפידורל נעלם זה היה כ"כ כ"כ כואב המיילדת הגיעה ואמרה לי להתחיל ללחוץ והרגשתי שאני לא מסוגלת!אמרתי לה שאני לא יכולה וקשה לי פשוט צרחתי אתזה!והיא אמרה כול הזמן הזה חיכית לתינוק שיצא וככה את מאכזבת?!הכול בנימה טובה כן?!הרגשתי כבר שהפה שלי ייבש נורא וכול הזמן הזה מיום ראשון בבוקר עד יום שני בצהריים הייתי בלי אוכל רק עם מים קראו לעוד מיילדת שתחזיק לי את הרגל לחצתי לחצתי ולחצתי ואז הוא יצא! נוה מרדכי שלנו!במשקל של... 4 קילו!!צעקתי לבעלי שיבוא כי הוא היה מאחורי הדלת והסתכלנו עליו על המלאך הקטן שכ"כ חיכנו לו ברכנו שהחיינו בדמעות! מאז כול הזמן שנזכרים הלידה אני אומרת לחיים שהרופא היה פשוט שליח של הקב"ה! וכמו שנאמר אלוקים לא משיב ריקם דמועתיה של בת מלך!

הזוגיות שלנו קצת עלתה על שרטון, אנחנו כבר אחרי 3 סוגי טיפול, והאמת אני מיואשת ממש. אשמח אם למישהי יש המלצות על פודקאסט טוב על זוגיות ומיניות... )יודעת שה לא מה שיפתור את הבעיות. אבל בתקופה שאנחהו רחוקים אני רוצה לנסות לשמוע...(

בהריון הקודם חוויתי חשבתי שזה בגלל דימומים שהיו לי.

ועכשיו שוב,