ולא קשה מידי ההליכה הזאת, נראה לי ממש התחשבות יפה בהורים לנהוג כך.

אבל אם את חוששת שהדרך תהיה לך קשה מדיי? (שוב - בעז"ה תהיה בטן יפה, וכנראה שמזג האוויר יהיה חם, ובנוסף לכל - הפקלאות...).

את היית עושה את זה? (בכנות )

ולא אומרת שזה לעבור להורים שלו... אני יהסס גם אם זה אומר לעבור להורים שלי... אעדיף לבקר אותם בערב החג ובמוצאי החג, רק לא ללכת אליהם שעה בחום...

תודה על ההתייחסות

תודה על ההארה!

אנחנו כנראה באותו שלב של ההריון ואני לא רואה את עצמי עושה הליכה של שעה עם תיקים על הגב!!

אלא אם כן בעלי סוחב הכל ואני הולכת חופשיה, וגם זה בקושי..

להחליט היכן מתמקמים, לשים שם את כל הדברים בערב החג, ובערב החג ללכת לבית השני ולצעוד אחרי סעודה ראשונה בלילה.

כך, שההליכה היא בלילה, אחרי הסעודה, בנחת. ואין צורך לסחוב כלום מלבד מחזורים.

השנה אי"ה ר"ה יוצא שלושה ימים.

לילה אחד יהיה אצל ההורים שלו ויומיים אצל ההורים שלי??

זה נשמע לי לא פייר

ב. חשבתי על להכין ערימה בכל בית, אבל אין לי כמעט בגדים ספייר, ואני לא אוהבת לקחת "סיכונים" ולהישאר עם מספר מדוייק של בגדים...

הייתי בסוף שמיני או תחילת תשיעי. בהריון השלישי. ההורים של בעלי גרים בקטמון וההורים שלי היו בחג ברובע...

הליכה של 3/4 שעה.. עם עגלה ועוד ילד בן 3 הולך..

הייתי מתארגנת טכנית במקסימום...

(משאירה אצל ההורים- בגדים, טיטולים וכל מה שצריך...)

והולכת בשעה נוחה (ערב/ לילה)

ואולי- גם מכינה את הצד השני שאולי אולי יהיה קשה ובסוף לא נבוא-

ובכ"ז עושה מאמצים ובאה...

מאוד מאוד יפה להראות ל2 הצדדים שחשוב לכם להיות איתם בחג!

(לא קראתי תגובות שמעלי)

לא צריך לסחוב!

מראש אורזים תיקים נפרדים ל2 המקומות. בערב החג שמים את התיק במקום השני בו תרצו להיות ואח"כ  הולכים למקום הראשון. בחג עושים טיול עם מקסימום תיק קטן. במוצאי בחג אוספים מהמקום הראשון. לא כ"כ מסובך כמו שזה נשמע...

התייחסתי כבר לנק' הזו.

תודה בכולופן על הרעיון!

השאלה שלי אם זוגות צעירים עושים דבר כזה (למישהי יצא במקרה? וגם אם לא - הייתה עושה את זה?).

אני יודעת שעושים (בד"כ) חג פה וחג שם.

בעלי טוען שזה כשהבתים רחוקים מאוד אחד מהשני, אבל אם אפשר ללכת - הכי הגיוני לפצל את החג בין השניים...

יכול להיות שהוא צודק וזה יהיה אפשרי, אבל קשה לי להאמין שאוכל במזג האוויר הזה + בטן אי"ה + תיק גדול עם כל הציוד שלי (כי אין לי אפשרות לפצל... חייבת שיהיה איתי סְפֵּר) - לשרוד את השעת הליכה...

וודאי שהוא מסכים שאם הדרך תהיה קשה לי - לא נעשה אותה, אנחנו רק מסוקרנים אם יש זוגות שהיו עושים את זה גם כן.... (שוב - קחו בחשבון את ההיריון).

תודה לכל מי שניסתה לעזור!

זה יותר סקר מאשר התלבטות בקול...

אני בדר"כ לא אוהבת תזוזות כאלה באמצע חג, בייחוד שאני לא יודעת איך ארגיש.

ולכן מעדיפה לא להתחייב ולהתחמק, אבל אם מאד רוצים לשמח את שני הצדדים וזה ישמח גם אותנו- זה אפשרי (ושוב, הייתי מסתפקת במועט ולא מעבירה פקלאות, אלא אם כן מדובר בתיק אחד בגודל נחמד שבעלי יכול לסחוב לבד בכיף...)

מהשרשור נשמע שאת ממש מעדיפה להשאר אצל הוריך כל החג ואין לך כח ללכת.

אז לדעתי הכי חשוב שתשבי עם בעלך ותגידי לו מה באמת את רוצה, בלי סימוכים ומחשבות מאחרות... ותחשבו בסוף מה הכי נכון לכם...

בהצלחה בהחלטות....

(ואני ממש לא צוחקת על זה שחושבים כבר עכשיו, גם אני מאלה שאוהבות לתכנן שנתיים מראש...)

איזה כייף שאת מזדהה איתי!!! (לא היה לי נעים שתקפו אותי בעבר על מחשבות כאלה...)

וודאי שבעלי לא יעשה דבר בניגוד לרצוני, ושיתפתי אותו בחששות שלי (שרלוונטיים גם אם את החג היינו צריכים לעשות אצל ההורים שלו).

סיכמנו שנראה כבר קרוב למועד (מה יהיה מזג האוויר, אם אפשר להכניס הכל לתיק אחד ושהוא יסחוב, איך ארגיש בריאותית וכו').

סתם אמרתי לו שעד כמה שידוע לי - הדבר הנהוג הוא שעושים חג פה-חג שם, ולא מפצלים את ר"ה (ברור שלא הולכים ראש בקיר, אבל כשיש אינטרסים מנוגדים* - אפשר להיעזר במה שהרוב נוהג...). בעלי היקר טוען שזה מפני שההורים בד"כ לא גרים במרחק הליכה אחד מהשני...

לכן ניסיתי לברר פה מה אתן הייתן עושות לו ההורים שלכן ושל בעליכן היו גרים באותה עיר ובמרחק הליכה אחד מהשני...

[בכל מקרה - אם נחליט לא לפצל את ר"ה - ההורים שאמורים לקבל את יו"כ - יקבלו אי"ה גם את יו"ט ראשון של סוכות. זה לא כ"כ פייר שזוג הורים יקבלו את ר"ה וסוכות, והזוג השני יקבל את יום הדין, שאת רובו מבלים בביכנ"ס...].

* כל אחד נוטה לבלות יותר עם המשפחה שלו, ההורים שלו

מה זה משנה "אם זוגות אחרים עושים את זה"???

אני לא מבינה-תעשו את השיקולים שלכם, תבחנו את הכוחות שלכם ותחליטו בעצמכם.למה מה אחרים עושים נכנס פה כשיקול??

אולי באמת מה שיעזור לכם להחליט זה הזמן.נראה לי שאת חוששת מדברים שממש מוקדם מדי כרגע לדעת. ואין עכשיו כלים להחלטה כזו. 

א. ברור שאני בוחנת את ההצעה שלו אם מתאימה לי או לא (כי אם לא אוכל לעשות את השעה הליכה הזו - הוא לא יילך בלעדיי... זה תלוי בי).

ב. אנחנו אף פעם לא מסתכלים על "מה העולם נוהג?"

פשוט בענייני ההורים - זה יכול להכריע ולחסוך וויכוחים מיותרים!

לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלנו - בעלי יעדיף לבלות יותר זמן אצל ההורים שלו, ואני אעדיף לבלות יותר זמן אצל ההורים שלי. יש הגיון בהסדר של "חג פה-חג שם" (זוהי דעתנו לפחות). ככה אף אחד לא "בוכה" על זה שהולכים דווקא להורים האלה ולא לאחרים...

לפי החישוב שלי (זמן הליכה וכו') יוצא שההורים שנמצאים אצלם בתחילת החג - "נדפקים", ואילו אלה שנלך אליהם - מרוויחים אותנו ליותר זמן...

אם ההורים של בעלי היו "אמורים" לקבל אותנו בר"ה (כי בשבועות למשל היינו אצל ההורים שלי) - לא פייר שנבריז להם פתאום באמצע החג, כי זה לא יוצא חצי-חצי בדיוק.

שתבינו - ההורים שלנו (ואנחנו) ממש לא קטנוניים ומתחשבנים על כל שנייה ודקה, אבל מצידנו - אנחנו בשאיפה ששני ההורים ייהנו ממנו במידה שווה, ושלא זוג אחד יקופח חלילה (אצל ההורים שלי - אני הבכורה, אצל בעלי - הוא הבן-זקונים. שנינו חסרים במיוחד להורים שלנו... לא שהאחרים לא, אבל בכ"ז בכורה ובן-זקונים זה משהו אחר... ).

אם יש את "מנהג העולם", שיכול ממש לעשות סדר בעניינים האלה (וכיוון שהדברים האלה מקובלים - ההורים שלנו מודעים אליהם) - למה לא להיעזר בזה???? אנחנו רק נעזרים, לא הולכים כעיוורים אחריו...

לפני החג חילקנו את הדברים שלנו בשני הבתים כדי לא לסחוב איתנו וגם המרחק היה יותר קצר ממה שאת מתארת בסביבות חצי שעה

אצלנו זה מינימום שעה (ללכת מקצה אחד של העיר לקצה השני).

ושוב - עניין פיצול הדברים - לא כ"כ יצליח אצלי...

תודה על השיתוף!!!!!!!!

אם את אומרת שראש השנה יוצא 3 ימים (לא בדקתי. מאמינה לך...), אז יוצא שיש 6 סעודות (לא כולל סעודה שלישית).

לדעתי אפשר להיות אצל צד אחד 3 סעודות, ולאחר סעודת הערב השניה, ללכת שעה לצד השני. כך ההליכה היא בלילה ולא חם. ואז נשאר עוד 3 סעודות אצל הצד השני.

אמנם החלוקה לא שווה לגמרי. אצל משפחה אחת ישנים לילה אחד, ואצל המשפחה השניה 2 לילות, וגם סעודה שלישית רק אצל המשפחה השניה, אך לעומת זאת שתי הסעודות ה"מיוחדות" עם הסימנים הם אצל המשפחה הראשונה. כך שנראה לי שכל אחת מהמשפחות יכולה להרגיש שהיא הרוויחה יותר.

לעניין התיקים - בהנחה שבעלך כן יכול לפצל את הדברים שלו, ולשים חלק מהדברים מראש אצל המשפחה השניה, אז נשאר לסחוב רק את הדברים שלך. גם אם הם תופסים תיק גדול, נראה לי שהוא יוכל לסחוב אותו לבד, ואת תהיי משוחררת.

לעניין הסקר - אצלי זה ממש לא רלוונטי, ההורים גרים בשני אזורים שונים בארץ, אבל נראה לי שאני הייתי עושה את זה (בהליכה לילית, כאמור).

בכל אופן אל תנהגי לפי הסקר. גם אם כולן יגידו לך שהן מסוגלות ללכת בחודש תשיעי, באמצע הקיץ, ב-12:00 בצהריים, במשך 3 שעות, זה לא משנה לגבי היכולות שלך. את היחידה שיכולה להחליט אם את מסוגלת או לא.

שנה טובה 

אנחנו לא "סגורים" על "מה מקובל".

לכן ביקשתי לעשות פה את הסקר, כדי לראות אם השיטה של "חג פה-חג שם", גם לגבי ר"ה - היא המקובלת, או שמקובל לפצל את ר"ה (במקרה שההורים גרים קרוב יחסית...).

אח"כ תשאלי אותי למה אנחנו "שמים" על מה אחרים עושים (שוב - לא יודעת מה אחרים עושים)

הייתי בחודש 9 והמרחק הו 1/2 שעה הליכה וממש לא הסכמתי למרות שהרגשתי בעיקרון טוב  אבל גם לי לא התאים  לארוז לכל הורה בנפרד ולשים שם לפני החג אז  עשינו את כל החג אצל ההורים שלי.

במחשבה שניה- אחרי ר"ה יש עוד חגים....

סוכות חוה"מ שמחת תורה ואפילו יוהכ"פ....

למה לטרוח כל כך?

במיוחד שר"ה הוא לא בדיוק חג שנחים בו

יש פעמיים תקיעות ותפילות לא קצרות

(גם אם את לא הולכת, החג מתקצר...)

וגם תחילת שביעי זה לא בדיוק זמן למאמץ

(כמו תשיעי למשל... לפתח צירים- אם רוצים כמובן)

החלטה קלה ורגועה!

גרים 5 דק' אחד מהשני

אבל במצבך לא נראה לי שהייתי רוצה את זה. ראש השנה זה חג מאוד מתיש, כי גם בקושי ישנים...

אם אתם ממש בקטע אולי אפשר פשוט לפני החג עצמו לשים המזוודה/תיק אחד שם ואחד אצל ההורים השניים וככה לא להצטרך לסחוב.

חוץ מזה שמה תעשו כשיהיה ילדים בעז"ה? גם תיגררו יחד איתם? לא מתאים כ"כ. אולי עדיף "להרגיל את ההורים" כבר למציאות שמוותרים עליכם בחגים ובעז"ה בחגים אחרים תבואו אליהם.

ככה, כל אחד לוקח מזודה משלו, נמצא כל החג באותו חדר ואותה מיטה,

ונפגשים אחר כך, שמחים ומרוצים....

נו, בהצלחה עם ההחלטות האלו.

זה שהוא באומן בהחלט מציל אותנו מהרבה סיבוכים לפעמים.3 ימים אצל חמותי? הייתי משתגעת.

3 ימים אצל ההורים שלי? הוא היה מתחרפן. אז יצא לנו טוב..

בבית הכנסת. הרי שנה הבאה בעז"ה תהיי מטופלת בתינוק/ת וכבר לא תוכלי לשבת ברוגע לתפילות. ויש לך המון על מה להתפלל!

על הלידה, על שנת ההרות הראשונה!

לא חבל להוציא את כל הכוחות על הליכה? 

לא, לא נראה לי...

זו דעתי.

ההורים כבודם במקומם מונח, יש דברים חשובים יותר בראש השנה.

והם וודאי יבינו שבמצבך אינך אמורה להתנייד.

גם בעלך אמור להבין זאת ואני בטוחה שמבין.

בהצלחה!

יהיו פה אולי כאלה שלא יסכימו איתי אך בעיני- כך אני גדלתי- ראש השנה הוא לא חג משפחתי. זה יום לתפילה. יש חגים אחרים משפחתיים. יש לי הרבה מה לומר בענין אך לא נראה לי שזה המקום להרחיב...

ת'אמת שעכשיו אני פחות מרגישה רע עם עצמי שכאילו אני עושה "דווקא" לבעלי.. (הוא כ"כ התלהב שאפשר לעשות נחת לשני ההורים, ואני קצת ייבשתי...).

בעז"ה נראה קרוב למועד מה יהיה מצבי ומזג האוויר...

וודאי שהוא בעל מתוק!!! ולא יעשה דבר בניגוד לרצוני!!!

תודה על עצתכם והשיתוף!!

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...

מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לק"י

ילדתי את הילד האחרון בגיל כמעט 37.

וההריון הראשון שלי היה הכי קשה (בגיל 25).

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

זה עיניין של אמונה ושל החיים של כל אחת

פה הפורום הכל זה לחץ סביב הפוריות אבל לא חייב להתייחס בצורה כזו לכל הנושא

אם היא היתה בת 40 התשובה היתה שונה, אבל 36 זה לא מבוגר ובמיוחד שכבר יש לה ילדים

זה קצת מוגזם

בפרט שיש כבר ילדים

אז אולי באמת לא להיות שאננים 5 שנים אבל שנה שנתיים אפשר ברוגע לתת את הזמן

ואם נתקלים בקושי להיכנס להריון יש היום פתרונות ב"ה

זה די מציאות שהפוריות יורדת בשלב הזה. ברור שזה לא יקרה לכולן באותה דקה אבל זה כן צריך להיכנס בשיקולים. אפשר גם לבקש מהרופא פרופיל הורמונלי ולעשות פרטי בדיקת AMH אם רוצים באמת להיות קצת יותר חכמים. 

@קפצתי לבקר 

ולא נדיר לגלות בגילאים האלה שהפוריות כבר בירידה

ולכן מי שאצלה זה לא קרה לא יכולה להוות מדד לאחרות.. 

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן