אם אדם נמצא במצב שבו ישנה התנגשות בין עבודת ה' לבין דברים אחרים, כגון רצון, חלום, תחושה, וכל תופעה אחרת, הרי שיציבותה של עבודת ה' אצלו נמצאת בניסיון, ואם הוא עבד את ה', ולא התפתה אחרי הדבר האחר שהיה לפניו-הוא עמד בניסיון.

אם אדם היה בניסיון שבו היתה התנגשות בין עבודת ה' לבין משהו שערער את אמונתו, והוא המשיך להאמין-הוא עמד בניסיון.

מה שכן, בענין הזה יש להזהר מאוד, שהאמונה לא תהיה נגד השכל, שזה גם לא בריא, גם לא יציב וגם יש בזה חילול ה' גדול.

לכן אם אדם מרגיש שהאמונה שלו מעורערת, עליו ללכת ולברר מיד מהי האמת. אמנם, אם האמונה שלו יציבה, והוא מודע לזה שאכן כל הדת היהודית נכונה, ורק פרט צדדי לא מסתדר לו, דהיינו שהוא לא מבין איך זה עובד, אבל הוא מודע לזה שזה נכון, זה הרבה פחות נורא, ולפעמים גם אפשר להתעלם מדבר כזה. (כגון בשאלת הידיעה והבחירה, שגם הידיעה וגם הבחירה התבססו כבר בשכל, והשאלה היא רק איך זה מסתדר אחד עם השני, שזה הרבה פחות קריטי.)

לא תמיד יודעים שעמדנו בניסיון, כמו שלא כל דבר טוב או רע שאנחנו עושים אנחנו שמים לב. ותמיד אפשר לתקן ע"י חזרה בתשובה.

האם ה' נותן רק ניסיונות באמונה?

איך אדם יכול לתקן אם הוא לא יודע אם הוא עמד בניסיון?

תודה..

לאו דוקא באמונה.

למשל יוסף הצדיק, נתנסה האם ישכב עם אשת פוטיפר, למרות שודאי יוסף ישאר איש מאמין. השאלה אם הוא מספיק חזק בנפשו כדי להתגבר על יצרו ולהכניעו.

אברהם אבינו נתנסה האם הוא מוכן להקריב את בנו במצוות ה'.

דוד המלך נתנסה האם יקח את בת שבע. (ונכשל)

אדם יכול לתקן אם הוא יתבונן במעשיו ויבדוק מה הוא עשה, והאם כל מה שעשה היה טוב, ואולי יכל להיות יותר טוב, וינסה להיות כמה שיותר טוב שהוא יכול, וכל פעם שהוא רואה שיש משהו שהוא עשה לא כמו שצריך ינסה לתקן ולהשתפר בזה.

אם הוא שם לב שהוא כעס על אנשים, ינסה לעבוד על הכעס שלו, להיות רגוע יותר, ולשלוט בכעס שלא יתפרץ. אם הוא לא מכוון כשהוא מברך על האוכל, ישתדל להתאזר בסבלנות, להתרכז בטובה שה' נתן לו באוכל (הן מבחינת התועלת הגופנית, והן ההנאה הנפשית), ויברך את ה' על זה. אם אדם שם לב שלא כ"כ אכפת לו מרכוש חבירו, ולפעמים הוא משתמש בדברים שאינם שלו, עליו לשים לב יותר שלא לקחת דברים שאינם שייכים לו.

ממליץ על לימוד מסילת ישרים.

סליחה אם חזרתי על עצמי.

רק מחשבות...

ונשיקה 

מה זה "נסיון"?

להבנתי - אתגר. 

ככל שאדם הוא יותר פנימי, כל אתגר יביא אותו לבירור אמוני עמוק יותר.

להמשיך להאמין כמו שהוא האמין קודם לאתגר - זה קטנות.

האתגר חייב לפתח בו הכרה עמוקה יותר.

וכן, לרוב ההכרה הזאת מגיעה בדרך של קושי, בלבול, נפילה. 

כלומר: גם אם לרגע נראה כי האמונה נפגעה, והחיבור כבר לא מחובר כמקודם - זה אך רגע במהלך של חיים...

לפעמים, וככל שהנסיונות/אתגרים גדולים ומורכבים יותר, הם לוקחים יותר זמן, וקשה יותר להבין מה קורה לי, וגם מעטים יותר האנשים שיכולים לכוון אותי בדרך ולהסביר...

בקיצור, אני חושבת שכל אתגר וכל נסיון מוביל כל אדם למקום טוב יותר. גם אם המשברים בדרך לוקחים אותו הרחק אחורה.

אף אחד לא באמת רוצה להיות מנותק ממקור החיים שלו, ואם זה קורה - אלה רק קליפות שצריכות להתברר.

ולפעמים התהליך ארוך.

אדם צריך להיות גדוש באמפתיה לעצמו.

להסתכל אחורה על חייו ולהבין איך הוא כולו טוב, כולו מונע מטוב ושואף לטוב,

גם אם המעשים נראים אחרת.

הרי אף אחד לא רוצה לעשות רע.

אדם צריך להבין איפה הוא היה בכל הבחירות שהוא עשה, כדי לבחור טוב יותר בהמשך.

(סתם מחשבות. את מדברת על משהו ספציפי שאני לא יודעת מהו)

מתגעגעת.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2804

אוסנת- ישמצב אני ינצל ת'הזמנה בקרוב..

"כינוי נדר"- ממש תודה. למדנו כמה מהדברים שמופיעים במאמר במחשבת ותנ"ך, מכאן פחות או יותר באו השאלות שלי.. אם מדברים על עמידה בניסיון- אז מה זה ניסיון? איך עומדים בו? איך יודעים שעומדים בו וכו'..

ניסיון להבנתי הינו אתגר שהקב"ה מביא לאדם, ע"מ להוציא ממנו כוחות טובים שגנוזים בו מן הכח אל הפועל.

לרומם את האדם, ולהגביה אותו.

"נתת ליראיך נס להתנוסס" (תהילים)

הקב"ה מביא ניסיונות לאדם על מנת לנוסס אותו, לעשות אותו אדם טוב יותר..

[למשל: מטרת הניסיון- לגרום לאדם שיקום לתפילה מרצונו החופשי,למרות כל קושי. הניסיון- לקום לתפילה בחורף כאשר הוא מכורבל בפוף מפנק.. עמד בניסיון?נבנתה לאדם קומה בנפש, שתאפשר לו לקום בפע' הבאות לתפילה בפחות קושי..]

"נמצינו למדים כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות,ולעבוד,ולעמוד בניסיון." (מסל"ש סוף פ"א)

יש כאן 3 מדרגות:

- לקיים מצוות

- לעבוד

- לעמוד בניסיון

מדרגה ראשונה- קודם כל לקיים מצוות, בקיום בלבד עדיין אין בהכרח עבודה.

למשל: ללכת עם ציצית, (אולי גם להתלבש צנוע), אין בזה עבודה. כשחם? זו כבר קצת עבודה..

מדרגה שניה- עבודה- פעילות שכרוכה במאמץ אנושי, שדורשת מיצוי כוחות הנפש.

מדרגה שלישית- עמידה בניסיון. כאשר ישנם מכשולים גדולים בעבודה ויש צורך להתגבר עליהם- זה ניסיון.

"כי כל עניני העולם, בין לטוב, בין למוטב, הנה הם ניסיונות לאדם. העוני מצד אחד, והעושר מצד אחד.."

כאשר מגיע לנו ניסיון אנחנו צריכים לגייס את כל כוחות הנפש ע"מ לעמוד בו.

איך אפשר לדעת מהו ניסיון? ע"פ השו"ע, אם יש לאדם מניעה/קושי/מכשול בדרך לקיום מצווה-התקדמות בעבודת ה', לכאו' זהו ניסיון שהקב"ה מנסה את האדם..

משל לספורטאי הקופץ לגובה. בכל פעם שהוא מתנשא מעל לרף, בא מאמנו ומגביה מעט את הרף..

קרה ואדם לא עמד בניסיון? שינסה לנתח מדוע זה קרה ואיך אפשר בס"ד לעמוד בניסיון הזה לפעם הבאה..

[למשל: אדם לא הצליח לקום בתפילה בחורף מכיון שרצה להישאר עוד 5 דק' בפוך..לפעם הבאה- שיאמר לאדם אחר: בבוקר תיקח לי את השמיכה..]

חלק מהדברים מבוססים על דברי הרב אבינר בפירושו למסל"ש, ח"א עמ' 134-137.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום